בפרשת "בחוקותיי" שחתמה את ספר ויקרא הגעתי לתובנות: במילים "אם בחוקותיי תלכו", המשמעות היא שהחוקים והמצוות שניתנו לנו בהר סיני, צריכים לבוא לידי ביטוי במעשינו ובהתנהלותנו.
משמעות נוספת ל – "בחוקותיי", שזהותו של כל יהודי חקוקה בסלע קיומנו. כל מי שינסה לטשטש זהותו, לא יעזור, הזהות זורמת בעורקינו, חקוקה בתוכנו.
לכן, פרשת בחוקותיי פורשת לפנינו את המצוות המשפחתיות, בין אדם לחברו והמצוות הלאומיות, שאם נלך לאורן, נדע לבנות חברה לא אחידה, אך מאוחדת, היודעת להתמודד עם אי הסכמות, מתוך כבוד והבנה שדעה אחרת מפרה ולא מפוררת. ונראה שפע ברכות בארצנו.
אולם, אם ניתן לאגו לנווט אותנו, ההידרדרות כמו כדור שלג, שנאת אחים, פילוג, חורבן וגלות. התורה שמודעת שניכשל, מבטיחה:
"וְאַף-גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם–לְהָפֵר בְּרִיתִי, אִתָּם."
לפיכך, במשך אלפיים שנות גלות הבטחה זו הפיחה תקווה לדורות רבים, עד שובנו לארץ המובטחת.
פרשת "במדבר" הוא ספר המסע. לפני צאתם למסע, בפרשת בחוקותיי, הוזהרנו מפני עצמנו, אם חלילה בשבתנו בארץ המובטחת לא נתנהל לפי המצוות, בכבוד ובחמלה, הפילוג בתוכנו ילך ויחמיר עד לרפיון הרוח, חורבן וגלות.
אחרי כל האזהרות, הברכות והתוכחות, העם, בלב מלא חששות, יוצא במסע מהמדבר הצחיח אל הארץ המובטחת. המסע יוצא בהנהגת משה, המנהיג הנאמן, המלווה בהשגחת ה' – במזון מן מהשמיים, ובעמוד ענן (ערפל) שיגן וינווט צעדיהם ביום ויהפוך לעמוד אש שיאיר בלילה, בלעדיהם העם ילך לאיבוד.
אני רואה בדמיוני את בני ישראל הולכים במדבר הצחיח, בסערת החולות והשמש קופחת על ראשם, הם צועדים, והרגלים העייפות בקושי סוחבות, והפחד מהלא נודע מכרסם את ליבם, קשה להם להתמודד עם השינוי – מעבדות לחירות. התקווה שבמסע המכונן הזה יפתחו את הלב ויפריחו את המדבר השומם שבליבם, שיעורר בהם את חדוות קיומם, ויחבר אותם לזהותם.
אך בשגרה שאין בה עמל, עיסוק, ויצירה, האדם ילך לאיבוד, כאן צומחת סכנת האפאטיות, והשעמום יטשטש את הזהות – מהות קיומנו.
לכן, הפרשה נפתחת: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד….שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם-בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל-תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן."
הפרשה עוסקת: בסדר, ניקיון, חריצות, דייקנות ומשמעת, תחומים שבני ישראל לא כל כך אוהבים, אך הם חייבים אותם למענם. ועל מנת שהעם לא יתקומם משה מבהיר שהדברים נאמרו: "מְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד" והתאריך המדויק שבו נאמרו: "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם-"
הפרשה מתמקדת במינוי מנהיגי השבטים. משה קובע מפי עליון מי יהיה נשיא כל שבט, ואנשי השבט לא יכולים להתערב בבחירה.
אחרי בחירת נשיאי השבטים, התבקשו הנשיאים לערוך מפקד. רק הגברים מבני 20-25 זוכים להימנות והנשים, הילדים והזקנים לא נמנים. למה? מפני שהמניין הוא לצורכי מלחמה. אי אפשר להיכנס לארץ המובטחת מבלי להילחם עליה. המלחמה מחזקת את האחריות, את תחושת
השייכות, הלכידות החברתית, את תודעת השליחות, את הערבות ההדדית ואת האחדות בתוכנו.
במדבר למעשה נוצר ומתהווה עם ישראל. על כל קשיות עורפו, חוכמתו, מעלותיו ומגרעותיו.לכן, למשה תפקיד מאוד קשה ומורכב, להפוך עם עבדים, ואת התודעה השבטית, לתודעה לאומית, עם אחד, לב אחד. למדתי, שלאורך ההיסטוריה התודעה השבטית הייתה חזקה הרבה יותר מהלאומית, רק כשנותר שבט יהודה (אחרי מלחמת אחים) הפכנו לעם אחד – עם ישראל.
עם ישראל מתכונן למסע משותף כעם מאוחד, בדרך אחת, אך התורה מצווה לייחד דגל לכל שבט: "אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם, יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". כל אחד משבטי ישראל נושא צבע וגוון אחרים, מאופיין בשונותו, אך שייך לאותו בסיס.
כלומר: כדי לשמור על ייחודיותו של כל שבט ושבט וכל משפחה ומשפחה, התורה מייחדת לכל שבט דגל משלו ואף שבט לא עדיף על משנהו. דגל הוא ביטוי לחזון, לאמונה, לשמירת הפרטיות, המנהגים וחיזוק הביטחון, מתוך ראיה חומלת וכבוד הדדי. ככה כשהם מחוברים לזהותם ומאוחדים, ישמרו על הייחודיות של כל שבט ושבט.
גם בימינו אנו, מששבנו לארצנו, יהודים מכול קצות העולם, קיבוץ גלויות מדהים, עם ישראל מורכב "אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ" מפסיפס אנושי יוצא דופן, עדות וגוונים שונים, מתפוצות שונות, עם מנהגים, ניגונים, פיוטים, וסממנים תרבותיים מרתקים, אך זהות אחת! עם אחד! ששב לנחלת אבותיו, לארץ ישראל!
אחדות איננה אחידות וטשטוש זהויות. אלא הבנה שלכולנו ערכים משותפים, בסיס אחד וגורל אחד. טוב שיש מחלוקת עניינית, ללא קנטור, ופגיעה אישית שתוביל לסגירות, ריחוק, שנאה ופילוג.
מה קורה לנו היום? המחלוקת הובילה לחוסר סבלנות, לחוסר יכולת לדבר, להקשיב ולתקשר, לשנאה ולפילוג. מעוררת דאגה. "מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים" (דוד בן גוריון).
ביום ראשון כ"ח באייר 29.5.22 יחול יום ירושלים יום חג לאומי של כל יהודי. ביום שבת כ"ז באייר, ערב חג, נחגוג לכבודה בשיר והודיה. "אם לארץ נשמה – הרי ירושלים נשמתה של ארץ ישראל" (דוד בן גוריון).
יהי רצון שירושלים ביום חגה תלבש חג והדר ובגאון נישא את דגל ישראל ויתקיימו בנו כל הברכות הטובות והמובטחות, אחים אנחנו.
תפילה לירושלים / מלי ברונשטיין
עיני כל ישראל –
אלייך נשואות בתחינה.
ירושלים, ירושלים,
הרשיני לזמר לך –
תפילה.
ירושלים, ירושלים
התפללי לשלומנו
לשלום כל ישראל.
חג שמח ירושלים!
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס