הפרשה הקודמת מתארת לראשונה גיוס חיילים והכשרתם לכיבוש הארץ שתעורר בקרב החיילים והעם את תחושת השייכות למולדת, והמשיכה במבנה גרעיני "לבית אבותיו" = שייכות למשפחה, היא צורך בסיסי וקיומי של כל אדם. לכן תחושת השייכות היא חוסנו של עם וחוסנה של משפחה.
את תחושת השייכות, האחריות, והשליחות חייב להרגיש כל הורה, מנהיג, מורה, מפקד, מנהל, ועוד…
כאימא תחושת השייכות היא ההרגשה המניעה אותי להעניק באהבה לילדיי בית חם ואוהב, שירגישו שייכות, ויתנהלו בענווה, באמונה, בכבוד, בביטחון ובאחריות. תחושת השייכות והאכפתיות הן כמשפחה והן כעם מביאה ללקיחת אחריות ולהתחברות – ערבים זה בזה. לא זה לזה, אלא זה בזה = מחוברים, משפחה אחת! עם אחד! ארץ ישראל, אחת!
פרשת "נשא" הממשיכה את פרשת במדבר, היא הפרשה הארוכה בתורה: 176 פסוקים. בפרשה זו מסתיים המפקד של יוצאי צבא וממשיכה בחלוקת תפקידים ללוויים המשרתים בקודש, לקראת המסע הארוך מחולות המדבר אל הארץ המובטחת.
לפני היציאה למסע הלוויים קיבלו הוראות כיצד לפרק ולהרכיב את המשכן.
ואז מגיע הציווי להוציא את המצורעים מחוץ למחנה כדי לשמור על טהרת המחנה. "כָּל-צָרוּעַ וְכָל-זָב; וְכֹל, טָמֵא לָנָפֶשׁ. …..אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם"
האם באמת אפשר לשמור על המחנה שיהיה טהור לחלוטין? לא!
אם כן מה הכוונה? להבנתי, מדובר בצווי חד פעמי שנועד למנוע מאנשים טמאים להסתובב במחנה בזמן שהלוויים מרכיבים את המשכן, כיוון שהלויים נמצאים בשלב ההתרגלות לתפקידם החדש, שדעתם לא תוסח ולא יתבלבלו.
בפרשה נמצא גם דיני סוטה ודיני הנזיר, כל אחד מגיע לכהן לבירור ותדרוך והכהן זורע אהבה. כשיש אהבה יש שלום.
אתייחס לנזיר: "אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה, כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר……. בְּיוֹם, מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ, יָבִיא אֹתוֹ, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְהִקְרִיב אֶת-קָרְבָּנו"
פרשת הנזיר מעוררת תהיות.
לדעתי, קדושה יתרה מסוכנת. לכן התורה מצווה לא לשחק באש, לנהוג בריסון ולעשות הכול במידתיות. לא להתנזר מאכילה ושתייה אלא לאכול בשביל לחיות, בריסון ובמידה. לא להתנזר מחיי משפחה, אלא להקים משפחה ולהנחיל ערכים. לא להתנזר מלהשקיע בעבודה אלא לעבוד לפרנסה, אבל שישה ימים תעבוד ובשבת תנוח עם המשפחה.
בסוף הפסוקים, הנזיר מתבקש להפסיק את נזרו ולהביא קורבן.
לפי הרמב"ם: הנזיר מקריב קורבן מפני שהתנזר מהעולם וזה חטא. כי ההתנזרות אינה דרך הטבע ואינה נורמה.
לפיכך, התורה קובעת ממדים כדי שנשמור על איזון ונרחק מקיצוניות. כל דבר מוגזם יש בו טעם לפגם.
לפני היציאה למסע הארוך ה’ מבקש מהכוהנים לברך את בני ישראל, "כֹּה תְבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אָמוֹר, לָהֶם. יְבָרֶכְךָ ה’ וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה’ פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה’ פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם"
בימינו, ברכה זו מיושמת, הכהן ניגש ליד ארון הקודש חולץ נעליו, מתעטף בטלית המכסה את פניו וידיו. וכשידיו המכוסות בטלית פרושות, הוא עומד עם הגב לקהל ואומר: "ברוך אתה ה’ אשר קידשנו בקדושתו של אהרון, וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה" (מתוך התפילה).
הכהן יברך באהבה, אם הכהן כועס בליבו על מישהו הוא חייב לפסול את עצמו מלברך כיוון שהברכה חייבת לצאת מהלב באהבה, אחרת אינה ברכה.
ומי יברך את הכהן? הכהן מברך אותנו ויוצא מבורך, ככתוב: " …ואני אברכם"
כשהכהן מברך, קהל המתפללים – מכסים באהבה את בניהם בטלית והאימהות מחבקות באהבה את הבנות ומניחות ידן על ראשן. מדובר ברגע קדוש ונשגב.
גילוי נאות: משחר ילדותי בירכת הכוהנים הנישאת בקולו המיוחד של שלמה כהן היקר, מרגשת אותי כל פעם מחדש.
ברכת הכוהנים נקראת גם הברכה המשולשת בגלל המבנה שלה.
"יברכך ה’ וישמרך" = במסע חיינו ה’ יברך וישמור עלינו מכל צרה וצוקה, וירעיף עלינו שפע ברכה והצלחה.
"יאר ה’ פניו אליך ויחנך" = מברכת השפע החומרי אל ברכת האור, וייתן לנו חוכמה, לב מבין וחומל, אדיב ונדיב, המלא רחמים זה לזה.
"יישא ה’ פניו אליך וישם לך שלום"= הברכה מופנית פנימה, אל תוככי האדם. כשה’ יראה את הענווה, והאחדות, והעשייה הברוכה, נזכה בברכת השלום!
בכל ליל שבת אחרי הקידוש, ניתנת הזדמנות לכל אבא לברך באהבה את ילדיו בברכת הכוהנים, זה רגע קדוש, מקרב ומרגש המחזק את תחושת השייכות באהבה ושלום.
ברכת הכוהנים המסתיימת במילה "שלום" מלמדת אותי, שכולנו זקוקים לשלום, בנסיעה ארוכה אנחנו מברכים את ברכת הדרך שניסע לשלום ונשוב לשלום. הכול תלוי בשלום, הפרנסה הברוכה, שמחת הלב, הנתינה למשפחה מתוך הכרת הטוב, תלויים בשלום הפנימי – השלום בתוכנו. כאשר האדם שלם עם עצמו הוא חי בשלום עם עצמו, ויחיה בשלום עם כל הסובבים אותו.
מה זה אוהב שלום? יש אנשים שלא מפריע להם שהשלום אינו בהישג יד. לעומתם, אוהב שלום, גם אם השלום לא בהישג יד יחפש אותו ויביא שלום.
אני מתפללת, שנראה את כל אחד ואחת בעין טובה, ומתוך הקשבה נגיע להבנה, נכיר תודה, נחיה בשלום עם עצמנו ועם כולםםם.
אל אלו-ה שמיים/ דודו ברק
איזה עולם בראת לכולם
איזה עולם נתת בחינם
כשבני אדם יהיו לבני אדם
אז עולמך יהיה מושלם.
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס