דיאלוג בין שתי אמהות לכל אחת ילד
״די מותק לא להכאיב״
״לא! לא, זה כואב לו״
״אוי סליחה, הוא לא התכוון להכאיב לילד שלך, לבן שלי יש בעיה בוויסות.״
״אני ממש מתנצלת, הבן שלי, לא מווסת זה לא מתוך רוע, הוא פשוט לא מבין.״
״מה אמרתי לך מתוקי, תראה זה כואב לו.״
״די חמוד אתה עכשיו מכאיב לי״
״תקשיבי זה כבר מוגזם, יש ויסות אין ויסות אני לא מבינה בזה אבל הילד שלך מכה פה את כולם כולל אותך וברגע זה הוא לא מותק.״
״הוא לא התכוון סליחה״
״אני לא מומחית לחינוך וויסות, אני רק יודעת שהילד שלך מתעלל פה בכולם כולל בך לדעתי אין לו גבולות.״
ישבתי לצד האמהות במהלך השיחה ביניהן, האמת ״לא נשמתי.״ ברקע נשמע קולו של הילד הבוכה.
הרגשתי אי נוחות לשבת לידן לנוכח הסיטואציה שנוצרה.
הקשבתי וליבי יצא אל שתי האמהות.
חשבתי לעצמי, להיות אמא לילד לא מווסת זה לא פשוט, להיות אמא לילד מוכה זה עוד יותר, לא פשוט.
ואני שואלת את עצמי לא פעם, מי הם הילדים הלא מווסתים, האם זה מולד? האם זה נרכש?
אני לא נוירולוגית אני לא פסיכולוגית, אני לא פסיכיאטרית, אני לא רופאה, מעולם לא למדתי נוירוביולוגיה, חקר הביולוגיה התאית של המוח..
אני בסה״כ צופה מהצד כבר כמעט 30 שנה כגננת, מתבוננת ומלקטת מידע.
למען האמת אני צופה מאז שהייתי קטנה וליקטתי כמה הבנות אשר עזרו לי בחינוך כגננת והן בחינוך ילדיי, לאור האתגרים שהמציאות, הסביבה והשנים זימנו לי .
חשוב להבין מהו הגרעין המשפחתי והסביבה בה הילד גדל? ומהו הטמפרמנט של הילד?
אני מתכוונת ל״מתנות״ מולדות ו״מתנות״ שהילד מקבל תוך כדי גדילה צמיחה. הן הסביבה שהוא גדל.
כמובן שהבית הוא המרכז, הוא נקודת הפתיחה-״קו הזינוק״ של כל אחד מאתנו.
לנו כהורים ישנה השפעה בעיצוב דמותו של הילד, מבחינת שפה השגורה בפיו, מבחינת יכולת ההקשבה שלו, יכולת ההשבה שלו (כיצד הוא משיב /עונה), יכולת ההכלה שלו, כן גם יכולת הוויסות שלו.
לא פעם שמעתי אמהות אומרות לילד של חברתן ״אל תקשיב לאמא שלך היא לא מבינה.״
גם שמעתי אבא האומר לילד אל תקשיב לאמא, או להיפך אל תקשיב לאבא הוא לא מבין.״
ילד הגדל באווירה שזה לא מבין וזה לא מבין ואתה צריך לבחור, הילד בהחלט בוחר מה שנכון לו.
זה נכון? זה טוב? הילד יגדל ונדע…
אני מאמינה שכל ילד זקוק לעוגן למשענת, ליד מכוונת לצד אוזן קשבת, חום ואהבה.
ילד הגדל בבית שמותר לו הכל כולל הרמת יד על הוריו ועל אחיו, יהפוך להיות ילד המכה את סובביו. כי למיטב הבנתו זה בסדר.
הסיבות הן רבות ומגוונות יש שיאמרו ״מכים אותו אז הוא מחזיר״. יש שיאמרו ״הילד זקוק לתשומת לב״, יש שיאמרו הוא ״נולד כך זה לא תלוי באף אחד״.
ואני אומרת לכו תבדקו אצל רופא מומחה, איש מקצוע, ובמקביל בדקו את עצמכם באיזה בית גדל הילד הפרטי שלכם? איך אתם מתנהגים בזמן לחץ, או עייפות? מה אתם עושים ומשדרים כאשר מישהו לא מסכים איתכם?
איזה ״תזונה״ אתם מגישים לילד? מה ״בתפריט המנטלי״ שלכם להציע לילד? האם התפריט מאוזן? האם התפריט בריא לגוף ולנפש?
האם התפריט עוזר לו להיות מווסת? האם אתם עקביים ואחידים בחינוך? האם אתם מכבדים זה את זו? האם אתם מבינים שהילד מהיותו עובר הוא סופג, שומע וחש את המתרחש? את כל מה שאתם משדרים?
האם אתם עוזרים לו להתאמן להיות מווסת להיות נינוח שמח? האם אתם מבינים שילד מבין ומרגיש הכל? וכך נבנית האינטליגנציה הרגשית והשכלית שלו.
האם אתם משמשים לו מודל או כל משב רוח המגיע ״מעיף״ אתכם למחוזות חדשים? האם אתם מוותרים? ומשתמשים במשפט המדאיג ״יהיה בסדר״.
חייבת לציין שיכול להיות שיהיה בסדר ומה עם האפשרות השנייה? שלא יהיה בסדר? מה אז עושים?
אם ההבנה שיש סיבה ויש תוצאה היא זו המובילה, אז אולי נבדוק את הסיבה? – אני בעד אבל בלי תירוצים, בואו נהיה הוגנים, נראה את המציאות נכוחה, נביט טוב טוב במראה שלנו.
ורק לאחר בדק בית מעמיק אצא לעזור/ לחנך/ לאמן/ לנתב את הילד.
על מנת לעזור לילד אני חייבת להיות מודל עקבי – עד כמה שניתן. ש’לא’ יהיה ’לא’, ו’כן’ יהיה ’כן’. שפה משותפת לכלל בני הבית. כן זה כן ולא זה לא.
כמובן שניתן לשנות החלטה ולהסביר למה שיניתי את ההחלטה.
מניסיון אל תשיבו לילד מהר, תאמרו לו שאתם חושבים על העניין ועוד מס דקות יקבל תשובה, או עוד שעה או מחר.
תתרגלו עם הילד סבלנות, והקשבה. תסבירו לילד מה עומד מאחורי ההחלטה כדי שיבין שהתשובה אינה בשלוף על מנת לייצר שקט, או לחילופין התשובה אינה כי אני מחליט וכו’ ….
אני מאמינה שיש ילדים מאתגרים עם יותר טמפרמנט. אבל לצד זה יש את היכולת שלנו כהורים לכבד, להכיל, לווסת, לחנך – לאמן את הילד לשנות את הרגליו, או לעדן אותן, זה בהחלט בידינו וכוחנו.
תכינו ספר חוקים עבורכם מה אתם רוצים שיהיה בבית? איזה אקלים אתם יוצקים לתוך המשוואה החינוכית.
שתפו את הילד בהחלטות שלכם, תבקשו ממנו עוד רעיונות, תהיו עקביים ואז דרכם בוודאי תהיה מעניינת, רצופה אתגרים. אבל נינוחה ומכבדת יותר, והתוצאות תגענה.
ריקי לוי (.M.A בחינוך)
