החצר האחורית: אסור לקטוף

"אסור לקטוף את פרחי הבר… אסור לקטוף את פרחי הבר…." המילים האלה מתנגנות בראשי היטב לקולם של ריקי גל ומתי כספי הגדולים, ואני בטוח שאני לא היחיד. בעצם, כולנו גדלנו והתחנכנו שאסור לקטוף פרחי בר, נקודה. אני מניח שרבים מכם יזדהו איתי אם אספר לכם שאני לא קוטף פרחי בר, כי לימדו אותי עוד מגיל קטן מאוד שזה אסור. הסבירו לי מדוע, אמרו כי ההשלכות העתידיות לא יהיו טובות (הזנים השונים יוכחדו) הסבירו שיש עונש לעובר על החוק הזה ואמרו שאסור ומה שאסור לא עושים.
בהקשר הזה, לא יכולתי להסיר חיוך כשנתקלתי בכותרת מידיעה שהתפרסמה בעיתון: "מה למדת בגן היום? איך להיזהר מסמים". הידיעה מדברת על תוכנית שגובשה ביוזמת משרד החינוך והרשות למלחמה בסמים, לפיה ילדי הגן ילמדו איך לא
להיגרר לפיתויים, לא להכניס לגופם חומרים מזיקים. כמו כן תוגבר אצלם הערנות לסכנות משימוש בסמים ויסבירו להם שאסור לגעת במזרקים שהם מוצאים בגן.
מה גרם להתעוררות המפתיעה הזו? ובכן, מחקרים מצביעים על כך שככל שמתחילים בתוכניות מניעה וחינוך בגיל צעיר יותר, מקבלים תוצאות טובות יותר ולילדים יהיו כלים טובים להתמודדות עם הנושא כשהם יתבגרו.
ראשית עלי לומר – דיינו. ומוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. אבל אפשר לחשוב שהם ’גילו לנו את אמריקה’. בכל אופן, החינוך לשמירה על פרחי הבר ותוצאותיו המוצלחות לימדו אותנו איך ללמד ילדים מותר ואסור. חבל רק שלקח כל כך הרבה זמן עד שלמדנו ויישמנו (לפחות תאורתית) את המסקנות. בינתיים בשטח עוד ועוד ילדים ובני נוער נכנסו בדרך זו או אחרת למעגל הסמים, עוד הורים מודאגים מאבדים קשר עם ילדיהם, עוד סוחרים מרוויחים כסף והחגיגה עוד לא בשיאה. ככל שחולף הזמן מספר המשתמשים עולה וגילם יורד.
אם רק היו מסבירים עוד מגיל קטן מדוע, אם היו אומרים שההשלכות העתידיות לא יהיו טובות, היו אומרים שיש עונש על מי שעובר על החוק הזה והיו מבהירים מעל כל צל של ספק, שזה אסור ומה שאסור לא עושים, אני בטוח שהמצב היה היום אחר. אבל לצערי יש יותר אנשים שמשתמשים בסמים מאנשים ששומרים על פרחי הבר.
אני רק מקווה שהתוכנית החדשה לילדי הגן תיושם ולא תהיה רק דיבורים ואולי בעוד כמה שנים יהיה שיר שישירו "אסור לגעת כלל בסם…אסור לגעת כלל בסם", לכו תדעו.