סיפורים אמיתיים מאולמות בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים בישראל
הקדמה:
כשאדם הולך לעולמו נשאלת השאלה מה ייעשה ברכושו ( עיזבונו) ומי הם יורשיו ? כל אדם יכול לקבוע כבר בחייו באמצעות צוואה מי יהיו יורשיו ומה יהיה חלקים היחסי ברכושו . אדם שלא יערוך צוואה למעשה משאיר את התשובה להוראות החוק הקובעות מנגנון ברור של ירושה בין בני משפחה לפי הקרבה למנוח כאשר לעולם ילדים ובני זוג קודמים לשאר הקרובים.
כלל ברזל הוא בדרך כלל "לכבד את רצונו של המת" אלא שיישום כלל זה באופן גורף מבלי לבחון באמת האם האמור בצוואה אכן היה רצונו של המנוח או שמא נשלל ממנו רצונו להביע את דעתו מסיבות שונות או שהוא הושפע בצורה בלתי הוגנת שפגעה ברצונו האמיתי?
והנה הסיפור של השבוע:
נחמה ניצולת שואה גורשה וערירית שהתגוררה בגבעתיים הלכה לעולמה לפני כארבע שנים בגיל 92 והותירה מאחוריה את נוגה שהיא אחייניתה וקרובת משפחתה היחידה עלי אדמות.
בשבע השנים האחרונות לחייה ובשל מצבה הבריאותי הירוד טופלה נחמה ז"ל על ידי משה פיזיותרפיסט מקופת חולים כללית שבדיעבד אף טיפל בה באופן פרטי .
בקיץ 2008 נחמה חתמה על צוואה בה היא הורישה את רכושה לרבות דירתה לאחייניתה נוגה וכהכרת תודה למשה היא הורישה לו 1000 $ .
וראה איזה פלא לא חלפו שלושה חודשים והנה נחמה חותמת על צוואה חדשה בה היא העניקה רבע מדירתה למשה ובנוסף לשלושת רבעי מכספה בבנק והיתרה הותירה לנוגה ההמומה.נחמה הלכה בצער רב לעולמה בשנת 2012 ועד מהרה הגיש משה "העצוב" בקשה לצו קיום צוואתה האחרונה כמובן דבר שהתקבל בהתנגדותה הנחרצת של נוגה שהגישה בתורה בקשה לקיים את הצוואה הקודמת של נחמה ז"ל המטיבה עימה.
נגה טענה בזעם כי מעשיו של משה שניצל את חולשתה של נחמה ותלותה בו במקביל לאמון שגם נגה נתנה בו הביאו אותו להשפיע על נחמה השפעה בלתי הוגנת לשינוי הוראות הצוואה הראשונה עם ידיעתו אודותיה בכך שהוא יזכה בנתח גדול מהעיזבון על חשבון פגיעה בנגה וחמור מכך פגיעה ברצונה האמיתי של המנוחה.
כב' השופטת ורד שביט פינקלשטיין מבית המשפט למשפחה בת"א קיבלה בסופו של יום את טענותיה של נגה וקבעה בין היתר כי :"שוכנעתי כי מצבה הקוגניטיבי והפיזי של המנוחה לעת עריכת הצוואה היה מורכב, בעייתי ומעורר ספקות ובפרט בנוגע ליכולתה של המנוחה להבין את טיבה של הצוואה".
אחד הדברים שסייע לנגה להוכיח את טענותיה היה דווקא עדותו של עורך הדין שערך את הצוואה שבמסגרתה עלו תמיהות וסתירות שפגמו בגרסתו וכאילו המנוחה הייתה צלולה, בעודו נתפס בשקריו וכאילו לא היה לו קשר עם משה עצמו אלא רק עם נחמה ,כאשר הוכח כי נפגש עמו לפני ואחרי הצוואה וגם ייצג אותו במסגרת הליך האפוטרפסות לעיל .
בנוסף לכך לדיון הוזמנו עדים שונים ביניהם קרובי משפחה רחוקים של המנוחה שאין להם כל עניין בירושה כאשר אחד מהם סיפר כי פגש את המנוחה סמוך למועד בו נערכה הצוואה וכי היא: "לא הייתה צלולה, היא בקושי דיברה ולא הבינה".
בבוחנה את מצבה של נחמה ז"ל, כב' השופטת הבהירה כי העובדה שהיא ערכה שלושה מסמכים משפטיים שונים בארבעה חודשים (טיוטה ושתי צוואות), מעידה על בלבול ועל כך שהיא הייתה נתונה להשפעה, מה גם שהתנהלותו של משה עצמו בתיק כללה הצהרות כוזבות, הסתרת מסמכים ופרטים מהותיים ואפילו "הטעייה חמורה של בית המשפט". כדברי כבודה.כב' השופטת קבעה חד משמעית מהתרשמותה כי: "הייתה השפעה בלתי הוגנת של התובע על המנוחה, שעשה שימוש באמון שרכשה לו". ועוד הוסיפה כי: "התובע הפר קודים אתים ומוסריים, יצר מצב שהמנוחה תלויה בו בכל ענייני היומיום, ופיקח על כל דבר, כולל על ענייני הכספים. כמו כן, לתובע הייתה מעורבות "רבה וממשית" בעריכת טיוטות הצוואה."
בסופו של יום כאמור קיבלה השופטת את טענותיה של נגה במלואן קרי נגה הוכרזה כיורשת הבלעדית של נחמה ז"ל בעוד משה זכה ב 1000 $ שלא יספיקו לו לשלם את הוצאות המשפט בסך 20000 ₪ שחויב בהם לטובת נגה ושלא לדבר על שכר טרחת עורך דינו ששילם בפועל בעודו פועל מתאוות בצע ותו לא.
המאם חליחל – עו"ד נוטריון ומגשר | יועץ משפטי בנעמת מאז 1995 | משרד עורכי דין פינגרהוט, חליחל ושות’ – הנדיב 31 זכרון יעקב | www.hamam-law.co.il