דייט עם מיכל – סופרת הילדים ענת ליבנה

סופרת הילדים ענת ליבנה, בת 38, נשואה לרועי ואמא לנגה (11) ונעמה (8).
מתגוררת בחיפה ועובדת כמהנדסת בחברת הייטק.

ענת, ילידת חדרה, בת להורים רופאים – ד"ר בוריס וקלאודיה שטרנשיין שעלו מברית המועצות בסוף שנות השבעים כשבאמתחתם ילד קטן, ציונות והרבה חלומות והם ללא ספק סיפור הצלחה ישראלי.
ענת הצברית הראשונה במשפחה, ילדה יפיפייה וחכמה, חובבת קריאה שבשעות הפנאי שלה גמעה ספרים וסיפורים. 
"כילדה אהבתי מאוד לקרוא. כבר בגיל צעיר התקדמתי ממדפי הילדים לספרים בוגרים יותר.
לדעתי קראתי את "יומנה של אנה פרנק" כבר בכיתה ב’ והוא השאיר בי רושם רב (קשה לי מאוד לדמיין את בנותיי קוראות ספרי שואה בגיל צעיר כל כך). משם המשכתי לספרים עבי כרס ולמדפי המבוגרים.
עד היום אני קוראת הרבה ומהר. רומנים היסטוריים, ספרי מתח, ספרות עכשווית".

גדלת בחדרה, ספרי על הילדות שלך

בתקופה בה גדלתי, חדרה הייתה עיר קטנה יחסית והייתה אווירה די כפרית. אלה היו שנים נהדרות. כל ילדי השכונה היו מסתובבים בחוץ, מטפסים על עצים ומשחקים במגרשים שהיום על רובם כבר התרוממו מגדלים.
״זבולון החזיר שאהב את העיר״ הוא סיפרך השלישי
מה שהחל כבדיחה בין החברים מחיפה שהציעו לי לכתוב על זה ספר, וזה נהיה רציני. התחלתי לכתוב והוא יצא ממש חמוד וכיפי, המטרה היא בעיקר לעורר חשיבה ולעורר מודעות, כי החזירים מסתובבים אצלנו כבר די הרבה זמן, ולא נראה שהם הולכים לשום מקום. אנחנו לא יודעים עליהם הרבה, יש כאלה ששונאים ופוחדים מהם, ויש תושבים שחושבים שזה הבית שלהם.
ספר פשוט נפלא! ספרי כיצד עלתה בראשך ההברקה לכתוב את הספר ומה המסר שלו?
אני מתגוררת בחיפה ב-17 השנים האחרונות. אם פעם מפגש עם חזיר בר היה אירוע נדיר, בשנים האחרונות כמויות החזירים בעיר עולות וגדלות, ויחד איתם גם דיונים ציבוריים – בעד או נגד החזירים. האם הם היו פה קודם ואנחנו גזלנו את ביתם או שהם פלשו לעיר ועלינו לסלק אותם.
בזמן שהמבוגרים מתווכחים ביניהם ומנסים להחליט מה לעשות, החלטתי להנגיש את התופעה הזאת לילדים ולספר את הסיפור דווקא מנקודת מבטו של חזיר הבר העירוני, שנולד בעיר ונהנה מהחיים בה.
הסיפור קליל והומוריסטי ומנסה לא לנקוט עמדה בעד או נגד.
אני משאירה לקוראים (הקטנים והגדולים) נקודות למחשבה על חייו של החזיר בעיר והאם באמת טוב לו כאן כמו שהוא חושב.
סיימת לאחרונה בהצלחה גיוס של מימון המונים כדי לסיים את הפקת הספר, והוא ייצא לאור בעוד כחודשיים.
כיצד הגעת לכתיבה? 
תמיד נהניתי לכתוב ולחבר סיפורים.
ההשראה לספרי הראשון "נועה חייבת שמלה מסתובבת" היו הדיונים האינסופיים בבית סביב לבוש והתגנדרות של בנותיי.
הן היו עסוקות מאוד במראה החיצוני וראו חשיבות רבה בלהיות יפות. הספר עוסק בילדה, בדיוק כמוהן, ביום שהשמלה שלה נהרסת והיא נאלצת ללבוש את הבגדים של אחיה.
כמה היא חכמה, חזקה, מצחיקה, נדיבה, ועוד תכונות שלא התייחסה אליהן כאשר הייתה עסוקה במראה החיצוני שלה.
הספר זכה לתגובות אוהדות מאוד של הורים שסיפרו על בנותיהן שהתחילו לראות בעצמן צדדים נוספים מעבר ללבוש והיופי.
ספרך השני "ליאור חייב להיות הכי גיבור" עוסק גם הוא בבעיה נפוצה אצל ילדים רבים שרואים חשיבות עליונה בניצחון במשחק. 
ליאור הוא ילד שמבחינתו המשחק לא שווה כלום בלי ניצחון ואם הוא לא יכול להיות בתפקיד הגיבור – הוא מוותר על המשחק. בהמשך הסיפור ליאור מגלה את חשיבותה של החברות, ומגלה שטעמה של העזרה לחלש ממנו – יכול להיות מתוק באותה מידה כמו הניצחון.
יש עוד ספרים שלך על הקנה?
יש לי תיקיות על תיקיות במחשב של סיפורים שכתבתי והם מחכים לזמנם לצאת לאור.
את אמא לשתי בנות, מהנדסת בהייטק כיצד את מצליחה למצוא זמן גם לכתוב? 
כאשר הייתי אמא לבת אחת, היא מילאה את כל זמני ולא ידעתי איך אוכל להכניס משהו נוסף לתוך חיי. אבל אז נולדה הבת הצעירה והסתבר שהלב מתרחב, ולזמן יש נטייה להספיק להכל.
החיים הם בהחלט מאוד עמוסים, אבל מצאתי שכמה שאני עושה יותר דברים יש לי מרץ ואנרגיה לעשות עוד יותר. לפעמים ההגשמה העצמית באה על חשבון זמן עם המשפחה, אבל אני מאמינה שהדוגמא שאני נותנת לבנות שלי – של אמא שממשיכה לרדוף אחר החלומות שלה באומץ – תעצב את האישיות שלהן בהמשך חייהן.
מה החלומות שלך?
יש לי עוד המון חלומות, ועל כל אחד שמתגשם – נוספים לרשימה עוד שלושה…
היכן ניתן לרכוש את הספרים?
נכון להיום ספריי לא נמכרים בחנויות, אלא ישירות דרכי באתר האינטרנט שלי www.anat-books.co.il
הילדים של היום קוראים ספרים? כיצד משמרים את האהבה לספר ולשפה העברית? מה הטיפים שלך?
בימינו המשיכה החזקה של הטלוויזיה, האינטרנט והטלפונים הניידים המצויים בכל כיס – מתחרה על כל טיפה של קשב וזמן פנוי של הילדים (וגם המבוגרים). עם זאת, אני רואה שהורים רבים מחפשים תכנים איכותיים לזמן ללא מסכים. הורים היום מוכנים להשקיע בספרים עם מסר עמוק לילדים, הכי חשוב שיועבר בצורה סמויה ולא דידקטית.
טיפים לעידוד הקריאה: קודם כל להמשיך להקריא לילדים, גם כאלה שכבר מסוגלים לקרוא בעצמם. עיתוני ילדים וחוברות קומיקס גם הם דרך מצוינת להחזיר ילדים שאיבדו את חדוות הקריאה.
הנה הטיפים – איך לעודד קריאה ב-10 שלבים:
  • לחזור למקורות: ספרים שילדינו אהבו כשהיו קטנים יותר. זוכרים את כל אלה? חנן הגנן, איילת מטיילת, איה פלוטו, תירס חם, שמוליקיפוד… בספרים האלה האותיות גדולות, החרוזים מתנגנים, התוכן מוכר ואהוב. לא מאתגר מדי, נותן חוויה של הצלחה ולא מביא לתסכול.
  • מנוי לעיתון ילדים: תנסו להיזכר כילדים כמה היה כיף לקבל משהו בדואר? אז עיתון שמגיע לתיבת הדואר וממוען לילדכם. מרוב התרגשות ישר רצים לפתוח את הניילון ולהתנפל ולקרוא.
  •  "שורה אני, שורה את": בתור התחלה אפשר גם "שורה אני, והמילה האחרונה את" ומשם לאט לאט להגביר. בסוף ימשיכו לבד.
  •  קומיקס זה לא מילה גסה: פעם ראשונה ש"קפטן תחתונים" נכנס אליי הביתה ממש התביישתי. מה זה הרמה של ההומור של פיפי וקקי? אלה הערכים שאני רוצה להנחיל? אבל גם זה בסדר, העיקר להתרגל לתחושה של להחזיק ספר, להפוך עמודים בהתלהבות ולבקש לקרוא רק עוד קצת לפני השינה. עוד יהיו להם מספיק שנים לקרוא אנה קארנינה.
  • הכירי את ילדך: יש ילדים שציורים מסיחים את דעתם, יש ילדים שקשה להם לקרוא אותיות קטנות ושורות צפופות, יש כאלה שצריכים שורות קצרות, או משתעממים מהר וצריכים טקסטים מאתגרים יותר. שימי לב מה הולך טוב, ומשם תביאי יותר כדי לחזק.
  •  לקרוא זה לא עונש! אי אפשר להתייחס לקריאה כמטלה שאם תסיים אותה תוכל לראות טלוויזיה או ללכת לשחק. ככה לא גורמים לילדים לאהוב קריאה.
  • סבלנות: למי שעדיין קשה ולא הולך – פשוט תמשיכו להקריא להם. סבלנות ועוד קצת סבלנות, בסוף זה ישתלם. רוב הילדים אוהבים להקשיב לסיפורים. אז תמצאו כאלה שישאירו בילד מתח להמשיך לקרוא לבד אחרי שההורה מסיים להקריא פרק.
  •  תמיד בגישה חיובית: לחזק בלי הפסקה. להזכיר כמה היה לה קשה בחודש שעבר וכמה היא השתפרה. איך קודם קראה רק משפט אחד ועכשיו עמוד שלם.
  • לא להשוות! בין אחים, בין ילדים של השכנים ובני הדודים.
    אז מה אם ההוא כבר קרא  את כל  הכרכים של הארי פוטר בכיתה א’? תזכרו כמה שנאתם שעשו את זה לכם כילדים.
  • לרענן את מדף הספרים כל הזמן. ספרים חדשים זה דבר מגרה. ואפילו רק לעלעל בהם עוזר לילדים לחבב ספרים. עשו מנוי לספרייה, החליפו עם חברים, מצאו אצל ההורים שלכם ספרים שאתם אהבתם כילדים.
סעיף בונוס – אבל לא חובה:
 דוגמא אישית: שב איתם ותקרא גם אתה. אולי תגלו שזה מדבק.