תובנות מפרשת משפטים: משה פורס לפני העם דינים המעוגנים בעשרת הדיברות הקשורים לחיי המשפחה והחברה. אתייחס לפסוק: "וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, מוֹת יוּמָת" הקשור ל "כבד את אביך ואת אימך." אדם מסוגל לקלל את הוריו? לא ולא! אולם להבנתי ולצערי: ישנן אימהות וגם אבות, שאין להם סבלנות לילדיהם ומקללים.
הלוואי ללא כוונת לב! אך למילים הרבה כוח! ילדים מרגישים דחויים, לא שייכים, ומהקללות מתחלחלים ומתרחקים!
לכן, התורה מזהירה: לא לקלל הורים, מי שיעשה כן, בערוב ימיו, כשיראה שילדיו רחקו ממנו, מצפונו ייסרו וירגיש שטוב מותו מחייו.
אוסיף להבנתי: שלצד חובת הילדים להוריהם, חובה להדגיש את חובת ההורים (אימא בפרט) לילדיהם, זה השורש שיניב כיבוד הורים הלכה למעשה.
אימא בבקשה! תהיי מברכת לילדיך.
פרשת "תרומה" ממשיכה: משה נכנס לתוך הענן, שם ה' ממתין לו לקבלת התורה. ואז בעיצומו של מפגש חשוב ומקודש ה' מבקש ממשה: "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי ".
מה השתנה פתאום? ה' הבין שבני ישראל שנטמעו בתרבות הגויים, לא יקשיבו ולא יבינו את הדינים והמשפטים, כי קשה להם להצמיח בתוכם אמונה באל עליון! אחרי שלקחו מהם את התרפים והאלילים, העם צריך משהו מוחשי כדי להרגיש שייכות. לכן ה' נתן הנחיות למשה איך לבנות מקדש, למה? וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם."
וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם." כלומר: ה' לא צריך מקדש! המקדש בשביל העם הזקוק למשהו כדי להתכנס ולהתחבר אליו, שיפתח את ליבם, להתחבר לזהותם, למהות קיומם, ולפי הרגליהם ילכו בדרך שה' יתווה להם, ויביאו לידי ביטוי את כישוריהם. ה' בתוכם, בתוכנו!
בעצם כדי שה' שישכון בתוכנו עלינו להתנהג כל יום וכל הזמן כפי שצווינו: מחוברים לזהותנו – מהות קיומנו. לכבד את ההורים, לשמור על אחוות אחים, על לשון נקייה, לדעת להקשיב, לא לרכל, לא לגנוב, לא להטות משפט, לא להוציא דיבת הארץ רעה, לשמור על כבוד האחר ככבודנו, לשמור על הערבות ההדדית, לברך על המשפחה, להודות על הארץ הטובה, ולשמוח בחלקינו.
"תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי", התרומה שהאדם נותן היא תרומת ה'? כן. כי תרומה היוצאת מעומק הלב היא בעצם תרומת ה' כי ה' בתוכנו. "וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם."
בתקווה שהנתינה תפתח את הלב של בני ישראל, מפני שנתינה שתבוא מלב סגור, תשקף את אי שביעות רצונו של הנותן והמקבל יתבייש על שנזקק לתרומה. אך כאשר הנתינה תבוא מעומק הלב, הפנים מאירות מחדוות הנתינה והמקבל מרגיש רצוי ומכובד. עם החירות באה האחריות המחזקת את תחושת השייכות.
הנה עם ישראל הקשיב למשה ורץ בשמחה, ותרם מנדיבות ליבו מכל מה שיש לו. הלוואי שירגישו סוף סוף שייכות לזהותם, יצליחו להקשיב, להבין, ולהפנים את החוקים והמשפטים. כי ללא הקשבה נקייה, הבנה והפנמה, לא יצליחו ליישם את החוקים הנחוצים לבניית חברה חומלת, ערכית ומתוקנת.
שיעור לחיים! הנוכחות, ההקשבה, התקשורת המקרבת והנתינה מכל הלב, הן המפתח לכל קשר משמעותי: בין בני זוג; בין אימא ואבא לילדים: כשהלב פתוח הוא מפיץ חום של מילות ברכה, אהבה, הקשבה, סובלנות, אחריות ונתינה באהבה, המעצבים את הילד, מתווים לו דרך ומקנים לו ערך וביטחון, המחזקים את תחושת השייכות לבית, המצמיחים אותו/ ה כאדם ערכי, ואחראי לתפארה.
גם בין מורים לתלמידים, נוכחות משמעותית והקשבה נקייה, הם הבסיס להבנה ולקשר מכבד המוביל את התלמיד לצמיחה אמיתית.
המשכן ינדוד עם ישראל במסעותיהם וככזה הוא חייב להיות מתאים לפירוק והרכבה. מדובר באוהל פשוט עם בסיס יציב של קירות העשויים מעצי שיטים.
כל החומרים לבניית המשכן הם חומרים וחפצים מחומרי חיינו: השולחן וכליו, ארון הברית, הכיור, הבדים, הלולאות, הקרסים, טבעות הזהב והמנורה. כל זאת על מנת שבני ישראל ירגישו בבית, ויתחברו לזהותם ולערכים החשובים לקיומם, כמשפחה, כחברה וכעם.
ואז מגיע הפסוק המתאר במילים ספורות את השלמות: "וְעָשִׂיתָ קַרְסֵי נְחֹשֶׁת, חֲמִשִּׁים; וְהֵבֵאתָ אֶת-הַקְּרָסִים בַּלֻּלָאֹת, וְחִבַּרְתָּ אֶת-הָאֹהֶל וְהָיָה אֶחָד" כלומר: אוסף הפרטים והחומרים המדויק הזה הופך למשהו שלם. כמונו, כל שבטי ישראל הפכו לעם ישראל, עם אחד- לב אחד = אחים!
המשכן הנודד, על כל תכולתו, עבר גלגולים ובמרוצת השנים הפך לבית מקדש שנבנה בירושלים. בסוף תקופת בית שני, בתי הכנסת היו בית תפילות מרכזי בחיי העם. בתקופת המשנה והתלמוד שימש בית הכנסת, לתפילה, ללימוד תורה, לעזרה הדדית ולצדקה.
חז"ל כינו את בית הכנסת "מקדש מעט" מפני שהוא המבנה הרוחני שנותר מאז חורבן בית המקדש.
רוב כלי המשכן דומים לכלי פולחן מתרבויות הגויים. לכן הרמב"ם אומר: שכל פולחן הקורבנות בא להרחיק את העם מהפולחן האלילי ולקרבו לאמונה באל אחד!
המנורה היא הכלי היחיד שאין לה מקבילה. אתמקד בה: המנורה המפיצה את אורה, צוונו לייצרה זהב, "מקשה אחת" ואף קניה נבנים מתוך גוש אחד של זהב. מסמלת את עם ישראל, עם אחד!
במהלך הדורות המנורה הפכה לסמל, והיום הינה סמלה הרשמי של מדינתנו ארץ ישראל. המזכירה לנו, בפרט בימינו שהפילוג בתוכנו מוביל לשנאת חינם, שהמשך קיומנו כעם יהודי בארצנו, באחדותנו!
אני תפילה: שאדע לבנות משכן בתוכי וכל נתינה תבוא מנדיבות הלב ובחדוות הלב, ועל כל היש אודה ואכיר תודה.
לתת/ חמוטל בן זאב יקירתנו,
לתת את הנשמה ואת הלב
לתת, לתת כשאתה אוהב
ואיך מוצאים את ההבדל
שבין לקחת ולקבל
עוד תלמד לתת לתת.
שבת שלום ומבורך!
אסתר פינס