ד"ר עופר בן-יעקב פרש!

הידיעה הזאת, אף שהייתה מן הסתם צפויה בשנים האחרונות, הסבה עוגמת-נפש רבה לציבור גדול של מטופלים, שהגיעו אליו לחפש מזור ומצאוהו בידיו הנאמנות ובמיוחד הודות ליכולתו לאבחן מחלות ופגעים, וכל זאת מעבר לעובדה לפיה התגלה ד"ר בן-יעקב  למטופליו כאדם נעים הליכות, בעל חוש-הומור וגישה אנושית בריאה ומבריאה.

ד"ר עופר בן-יעקב מתייחס בימים אלה, גם ממקום פרישתו, לנגיף הקורונה ואומר בין השאר כי "נאלץ כפי הנראה ללמוד לחיות עם הנגיף הזה עד שאנשים יתרגלו אליו" אולם מיד מוסיף ומטעים כי "מערכת הבריאות נאלצת להמשיך לתפקד בהתאם למה שהוקצב לה מאז חוק-הבריאות ועכשיו גם מתקבלות החלטות לא רפואיות כאילו מדובר בפיגוע-המוני".

ד"ר בן-יעקב, תושב בת-שלמה, גדל למעשה בשפיה עד גיל-7 בעוד אביו משה יעקובסון לימד נגינה בזיכרון-יעקב, כך שמדובר בדור-שני של מי ’שמסתובב בגבעות של האזור הזה’.

יש אולי מי שיופתע לגלות כי ד"ר בן-יעקב היה טייס-מסוקים בחיל-האוויר והמשיך בפעילותו הצבאית הזאת כ-21 שנים ובכלל זה בשנת 1988/9 כאשר עבד במרפאה של קופת-החולים ’הכללית’ בשכונת ’נווה-שרת’, עליה הוא מדבר בהערכה גלויה, נוכח העובדה ששם "קיבלתי מתנה ענקית בדמותה של האחות מרים זיתון, שהכירה את כולם ועזרה לי רבות".

בשנת 1972 החל ד"ר בן-יעקב לעבוד במרפאה ששכנה בחצר של משפחת דהן ולאחר-מכן עבר ל’בית-ברנדמן’ במורד רחוב הנדיב, לשם הגיעו מטופליו מקופת-חולים ’מכבי’.

בשנת 2000 רכש ד"ר בן-יעקב מתחם ב’שמורה’, אותו שיפץ ועיצב והפך אותו למקום מושבו הקבוע כשלצדו משמשת במשך 21 שנים ד"ר קולט הולן.

עד מהרה נהפכה המרפאה הזאת לשם דבר בזיכרון-יעקב ובאזור כולו, כאשר מטופלי ’מכבי’ מצאו בה לא רק רפואה שלמה אלא גם יחס אנושי, אוזן-קשבת, תשומת-לב והרבה חיוכים.

לפני שנים אחדות, נאלצו ד"ר בן-יעקב וד"ר קולט, לא לקבל יותר חולים בגלל העומס הרב על המרפאה והוא החל לחפש מחליף לרפואת-המשפחה, כך שכאשר גמלה בליבו ההחלטה לפרוש, הותיר את הטיפול והעומס על כתפיהם של ד"ר תומר אגוזי, ד"ר אמיר צבעוני וכמובן ד"ר קולט שממשיכה לשאת בעול.

בין לבין מצא ד"ר בן-יעקב פנאי להיות חבר, מאז שנות ה-90, בקבוצה של רוכבי אופניים בהם היו בין השאר דניאל דניאלי, ’מומו’ חביה וישראל לרנר ז"ל ושמוליק בן-משה יבדל"א. הקבוצה הזאת עשתה קילומטרים רבים על גבי האופניים בארץ ובחוץ-לארץ ולימים המיר אותה ד"ר בן-יעקב ברכיבה אשית על האופנוע שלו.

מאז תחילת השנה האזרחית, הסיר ד"ר בן-יעקב את חלוק הרופאים ופרש מהעיסוק הרפואי שכה אהב והחליט להקדיש את שלושה החודשים הבאים לסוג של ’פסק זמן’, במהלכו יבחן את המשך דרכו ואת ’כל האופציות העומדות לרשותו’ עד שיחליט מה וכיצד יעשה בהמשך דרכו, בלי קשר לנגינה המתמדת על הסקסופון, שממשיכה להנעים את שעותיו…

קשה שלא לסיים שיחה עם ד"ר בן-יעקב, מבלי לשמוע שוב את דעתו של הרופא המיוחד והמנוסה בעניין נגיף הקורונה ועל כך הוא מוסיף ומטעים: "מאחר שכל המידע המועבר לציבור חלקי, ורק במשרד-הבריאות יודעים אולי בדיוק מה באמת קורה, צריך לא להתייחס ברצינות לפרסומים השונים, זה כמו לחפש דגים באקווריום שדפנותיו לא שקופות, כולם מקבלים החלטות לא מקצועיות ותחת אילוצים של משרד-האוצר, מצב התעסוקה וגורמים נוספים" אבל ממהר להוסיף" אני פועל למרות הכל, לפי כל ההנחיות וממליץ לכולם לנהוג כך!"

חבריו ומטופליו הרבים של ד"ר עופר בן-יעקב כבר מתגעגעים אליו.