Betpasgiris.vip restbetgiris.co betpastakip.com restbet.com betpas.com restbettakip.com nasiloynanir.co alahabibi.com nakliyat malatya oto kiralama malatya rent a car eşya depolama istanbul-depo.net eşya depolama transfernakliyat.com.tr sex shop guvencehd.org heceder.org

casino siteleri en iyi casino siteleri rulet siteleri vdcasino betexper

gaziantep escort bayan gaziantep escort kayseri escort

manavgat escort manavgat escort bayan belek escort manavgat escort seks hikaye sex hikaye sex hikaye izmir escort
bedava slot oyunlariligobetperabetmilanobetmatbet girismariobetbetist destek sitesideneme bonusu veren siteler
נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > סיפורו של צנחן לוחם בחווה הסינית
15 לספטמבר 2021
סיפורו של צנחן לוחם בחווה הסינית
בני כהן, 2021-09-15 - 10:00
כל הזכויות שמורות

אני (באמצע) ליד האנדרטה של פלוגה ב’ יחד עם מח"ט הצנחנים היוצא (מימין) ומג"ד 890 הנוכחי (משמאל). הצילומים באדיבות בני כהן

48 שנים אחרי המלחמה הנוראית ההיא ועדיין מציפים אותי כל החוויות, המראות והזיכרונות הקשים: אנחנו, גדוד 890, יורדים מהמסוק לתוך לילה שטוף ירח, ציוד הלחימה על גבנו, מתחילים לפסוע בדיונות החול במדבר סיני.  ממרחק לא רב נשמעים קולות נפץ של פגזים וירי נ.מ. פצצות תאורה ונותבים מכסים השמים כזיקוקים. אני צועד עם חבריי, אשר במסירותם ובאומץ לבם אני מאמין ונזכר בברכת הכוהנים שבירכני אבי ז"ל ביציאתי מבית הכנסת לעבר המלחמה. התפילות והדרת הקודש, שחשתי בבית הכנסת, נסכו בי ביטחון בלתי מוסבר.

נקראנו מא-טור לטסה, שם קיבלנו פקודה, לשחרר את "ציר עכביש טרטור" המוביל לכוחותינו שחצו את התעלה, ציר שנחסם ע"י כוחות קומנדו מצריים  ושחרורו, לצורך שינוע כוחות ואספקה לכוחותינו, היה קריטי.
נענו בפריסה משני צידי הציר כשאנו נתקלים, משמידים ובבוקר חוברים לכוחות של אריק שרון. נזכרתי בכל סיפורי ה 101 והתמלאתי גאווה. 
 
בשלב מסוים נחתנו בנקודה "עכביש 55" והתחלנו ללכת במגמה ליצור מגע. לפתע נפתחת עלינו אש תופת. אנחנו מזהים את מקור הירי ומשיבים אש. המקלעון שלי ירה כמה כדורים ונעצר. נשכבתי על הגב, פירקתיו על בטני, הרכבתיו והשבתיו לפעולה. זעקות הפצועים שלנו נשמעות. המקלעון שב לירות לכיוון המצרים.
5 מ’ ממני חייל זועק "נפצעתי" אני זוחל אליו, פניו שותתות דם, אני מסיר את קסדתו, רואה שנשרט בראשו ומזעיק חובש, שמגיע תוך שניה, חובש אותו והפצוע ממשיך להילחם (לימים בכיר בשב"כ). 
 
עמדות המצרים במרחק של עד 100 מ’. הרגשתי חזק, הנשק ירה מצוין והשמועות על הרוגינו גורמים למוטיבציית על- האויב חייב לשלם.
זיהיתי מפקדים וחיילים שנופלים ורואה בדמיוני את פניהם המחייכות. במהלך חילוצם נפגעים גם המחלצים. מראות של מרחץ דמים שנצרבים בנשמה לכל החיים. חיי עוברים כסרט בראשי. חושב על הוריי, על אמי ששפכה מים אחריי כשנפרדתי ממנה, על שני אחיי הצנחנים שגם נלחמים, על שאר בני משפחתי וחבריי. המחשבות על הוריי טיפחו בי תקווה שלי לא יקרה כלום, אני לא יכול לגרום להם צער. יובש בפה, מחנק בגרון, המימיה מלאה במים, לגמתי רק כמה טיפות, הבנתי שחבריי ואני עוד ניזקק למים האלה לא פחות מלתחמושת. ממשיך לירות, מימדי האסון חודרים לתודעתי, אך אני מדחיקם.
אני מגיע לקבוצה של כ - 10 חיילים ששימשו כרתק. מפקדם מעביר אליי הפיקוד ומודיע שהוא הולך לארגן חילוץ של הפצועים וההרוגים.
תחילה פקדתי על שמירת מרחק האחד מהשני והודעתי שעל מנת לחסוך בתחמושת, אני מחליט מי יורה. ממשיכים להילחם,  חוטפים ירי כבד, חלקינו נפצעים, מסייעים אחד לשני לרבות בהחלפת התפקידים על הנשק. איציק המג"ד מבקש סיוע של טנקים ולא מקבל, טנקים נעים לצד המערבי של התעלה. את כל האש הגדוד סופג.
 
פצצת מרגמה 120 מ"מ נופלת בינינו, אותי מכסה בחול ולאיציק נחום לוקחת את אוזן שמאל וכתף שמאל עד העצמות. פניו מלאות בדם, הוא צועק מכאבים ובטוח כי הוא מת. אני מבין שאני חייב לחלץ את הפצועים ופוקד לחלצם לאחור. נשארתי לרתק עם המקלעון שלי, עם תחמושת של חייל אחר ועם המאג של איציק. לבדי מול כוח מצרי שיורה לעברנו ללא הפסקה מכל סוגי הנשק שברשותו. המצרים קופצים מעמדה לעמדה וצועקים "איטבח אל יהוד". אני יורה לעברם פעם עם המאג, זוחל לעבר המקלעון וחוזר חלילה, תוך שינוי עמדות לתוך הבורות שיצרו המרגמות. השחר עולה ואני רואה בברור את עמדות המצרים, רואה שאין להן סוף ומבין שאם לא אחלץ עצמי, זה סופי.
 
התחלתי לזחול לאחור כשמטר פצצות נופל לידי ללא הפסקה. לפתע נתקלתי בחייל שוכב על הבטן מכוסה כולו בדם. השקיתי אותו מיד, שטפתי מעט את פניו וגיליתי להפתעתי כי זהו איציק נחום המאגיסט. איציק בחצי הכרה ביקש מורפיום ושאניח לו. הזדהיתי והודעתי לו שאני מוציא אותו משם. לא יכולתי להתרומם בגלל עוצמת האש. לא יכולתי לגרור אותו מהידיים כדי לא לתלוש אותן, אז גררתי אותו מהרגליים, לאחר שקשרתי ידיו לגופו עם התחבושת האישית שלי. גררתי אותו כמו עגלה כשכל 2 - 3 מ’ נעצרתי לנקות את החול שהצטבר בין רגליו. התקדמנו לאט. פי וגרוני יבשו, לא הצלחתי לבלוע את הרוק, כוחותיי אזלו והתחלתי לתפקד כמו רובוט. החלטתי לנסות לגרור אותו בריצה. לא הספקתי. התרוממתי טיפה והרגשתי שדפקו לי פטיש בגב. עפתי קדימה ונפלתי על הפנים. נפצעתי. דם ניגר משרוול יד ימיני והחל לחמם את גופי. כדור חדר מתחת לבית שחיי ויצא מהגב. איציק צועק לעברי "המפקד איפה אתה אל תעזוב אותי" ואני בחצי הלם מספר לו שנפצעתי, אבל לא מתכוון לעזוב אותו. זחלתי אליו, הורדתי את חולצתי וקשרתי את ידי לגופי. 
 
חודשים לאחר הקרב, בסיור בחווה הסינית, בעודי מספר על המקום ממנו חולצתי כ- 100-150 מ’ מעמדות המצרים, מבצבץ מבין רגלי ד"ש של חולצה שמסתבר שהיא חולצתי
 
לבדנו, נצמדנו אחד לשני תחת מטחי הירי והתפללנו לחילוץ. לא היתה הרבה תקווה. שוב חשבתי על הברכה של אבא שלי. פתאום ממרחק של כ-100 מ’ ראיתי זלדה שלנו נוסעת לכיוון צפון. הורדתי את החולצה, שקשרתי לידי, נופפתי וצעקתי לעברה בכל הכוח. הקצין שעליה קלט אותנו וטס אלינו. תוך התעלמות מפציעתי המדממת, סייעתי לו להכניס את איציק לזלדה, בה היו עוד פצועים. נשאלתי אם אני יכול לירות, עניתי שכן, תפסתי את המאג שבצד הנהג ופתאום, כמו על כף ידי, אני רואה את המצרים מקפצים בין העמדות ואת פצועינו והרוגינו שרועים ומחכים לחילוץ. 
לא הפסקתי לירות לעבר המצרים, כשאני בתחושה הזויה שאני מוגן. הטילים וכדורי האש המצריים חלפו מעלינו ולידנו. בדרך אספנו פצועים והרוגים נוספים. ריח הדם והבשר החרוך מלווה אותי עד היום.  
 
הגענו לתאג"ד, הפצועים הופנו לטיפול ואת ההרוגים הנחנו לצד שורות של לוחמים מכוסים בניילון אפור, מתוכו בצבצו רק נעליהם. לא רציתי לדעת מי הם. איציק נחום ואני בקשר עד היום הזה.   
פתחנו את "ציר עכביש טרטור" במחיר כבד. 
 
לאחר 3 ימים בתל השומר, כשלצידי שוכב סא"ל יוסי רבאון, צנחן עם רקע אדום מהמיתלה, שהצטרף לגדוד כלוחם, ביקשתיו להפעיל קשרים כדי שאחזור לחבריי באיסמעיליה. הוא נענה לבקשתי ואף הצטרף אלי. כך במקום לצאת לבית הבראה, מצאתי עצמי מתחת לעצי המנגו באיסמעיליה, ליד תעלת המים המתוקים שהוצפה בגופות מצריות. כעבור כשבוע נשלחתי חזרה להמשך טיפול. 
במאי 1974 השתחררתי.
 
תעודות הוקרה על תרומתי לבנית האתר ולהעברת המורשת בהר העגול
 
ניסיתי להשאיר את אירועי המלחמה מאחור, לא דברתי עליהם עם אף אחד. כשהעניין עלה מסיבה כלשהי, הבנתי שאינני מעכל כלל מה עברתי ופשוט הדחקתי הכל עמוק בתוכי. עבדתי, הרווחתי הרבה כסף, אך לכסף לא היה ערך בעיני. לא הצלחתי להנות, דחף חזק הניע אותי למצות את החיים ובכל זאת הרגשתי ריקנות גדולה. הלילות הפכו קשים מנשוא...הזמן לא ריפא את הפצעים הנפשיים והמראות הקשים המשיכו להציף אותי, גם לאחר שנישאתי ונולדו ילדיי.  
ב-2004 בעקבות הסרט "החווה הסינית, רשומון" של הבמאי ניר טויב ז"ל, פניתי למשרד הבטחון בבקשת עזרה והוכרתי כנכה צה"ל הלום קרב. 
 
מ - 2012 נרתמתי לחלוטין להקמת אנדרטה להנצחת חללי הגדוד שלי בחווה הסינית. האנדרטה הוקמה בהר העגול בעמיקם. לאחר תלאות רבות מכיוונים רבים ובהסכמת משפחת גלקין, שהאנדרטה לזכר בנה קיימת שם משנת 1974, הקמנו אתר הנצחה מכובד ויפהפה, שהוכר ע"י משרד הבטחון וקק"ל כאתר זכרון של גדוד 890.
באתר נערכים טקסי זכרון ומגיעים אליו המשפחות השכולות, החברים ששרדו, חברים, חיילי צה"ל ותלמידי בית ספר מכל רחבי הארץ. 
 
מאז השלמת הקמת האנדרטה אני מרגיש שסגרתי מעגל, נפשי נרגעה קמעא ואני רוצה ומסוגל להנות.   
 
לקבוצות המתעניינות ללמוד על קרב החווה הסינית במלחמת יום כיפור מוזמנים ליצור איתי קשר
053-3411353.
 
 
המצנח החסר של פלוגה ב’ הפלוגה של יקי לוי ז"ל
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
מדור החיים הטובים -מלון נפטון דן אילת – חוויה ברמה אחרת
אבינועם ארז מונה למנכ’’ל המועצה המקומית פרדס חנה כרכור
חוף הכרמל – מועצה שווה!
http://astropayal.org/hepsibahis/https://guvenliastropay.com/youwin/https://paykasakartsatis.org/youwinPaşa CasinoBahistekSahabetTarabetTipobetMarsbahisCaddebet