נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת "ניצבים וילך" (מפרק כ"ט עד ל"א)
11 לספטמבר 2020
פרשת "ניצבים וילך" (מפרק כ"ט עד ל"א)
אסתר פינס, 2020-09-11 - 10:00
כל הזכויות שמורות

הנאום האחרון (ויקיפדיה)

בפרשה הקודמת משה מבטיח לעם ולנו, שברגע שניישם את הערכים החשובים לקיומנו ונעביר את לפיד הזהות לדורות נזכה לחיים מבורכים בארצנו.

 
מבין כל הברכות שנזכה להן אתייחס לברכה: "וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן, עַל כָּל-הַגּוֹיִם....לִתְהִלָּה, וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת; וְלִהְיֹתְךָ עַם-קָדֹשׁ לה’ אֱלֹהֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר".
 
הברכה הנ"ל ככל הברכות מכוונת פנימה בהתנהלותנו, כפרט, כמשפחה וכעם: שכבוד האחר לא יהיה למרמס, שהביקורת תהיה לגופו של עניין וללא לשמחה לאיד! שנשמור על כבוד הזולת ככבודנו, נתנהל בענווה, בחמלה, ומתוך ראיית הטוב והכרת התודה נאחל לעמנו את שנאחל לעצמנו.
 
ואז נאמנותנו לערכים הנשגבים ויישומם הלכה למעשה, תרתק את עיני העמים, ונשמש להם דוגמה למופת כמפיצים את קדושת ה’. 
 
פרשת "ניצבים" - הפרשה השנה מחוברת לפרשת "וילך" ונקראת שבוע לפני ראש השנה. משה ביומו האחרון ממשיך בנאומו ולא מוותר, עד שבריר שנייה לחייו, מלהזהיר אותנו מעצמנו.
משה מצפה מאתנו לדור ודור לצפות בהתנהלותנו, לתקן, לבנות ולהתחדש בתובנות ערכיים שהנחיל לנו כדי שנשאר מחוברים לזהותנו, כעם ערכי, מוסרי, חומל, מכבד את הוריו ומכבד איש את אחיו, החשובים למהות חיינו וקיומנו. 
 
הפרשה נפתחת:"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵי-כֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל … וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, ... כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, ה’ ..; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם."
 
המשמעות היא: משה העניק את מהות התורה לא רק לעם ישראל הנכנס כעת לארץ המובטחת, אלא לכל עם ישראל לדורותיו, לכן הדברים מכוונים גם אלינו, לדורות ולנצח נצחים.
 
אם לא נהיה קשובים לברית, נתעצל ונאמץ תרבות הגויים, ונעבוד עבודה הזרה למהותנו כמו: לשון הרע- רכילות, אגו, קנאה, שנאה והוצאת דיבת הארץ וכל מיני אלילים שישחיתו את מהותנו. אלה יוציאו אותנו לגלות מעצמנו, ויגרמו לנו להמשיך להפנות עורף לכל הערכים המהותיים עד ששנאת חינם תשבש את כל המערכות ותוביל לאבדון – גלות מארצנו. 
 
ההבטחה היא שגם בחשכת הגלות הברית תתקיים ונשוב לארצנו: "וְשָׁב, וְקִבֶּצְךָ מִכָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה’, שָׁמָּה" הברית קיומה במלואה! אחרי אלפיים שנות גלות שבנו לארצנו. שרק נדע לשמור על אחדותנו, ונבטיח לדורות עתיד איתן בארץ הטובה הזאת. 
 
משה חוזר ומסביר שהדרך לדבוק במהות, קלה מאוד, הקוד הערכי והמוסרי בתוכנו ומחכה לגילויו והפצתו ברבים: "לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא:.... וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: ... כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ" 
 
כלומר: ההתקרבות למהות קיומנו, לא בשמים ולא מעבר לים, תבוא מהתקרבות לעצמנו, נפתח את הלב והלב יפיץ את אורו, נתחבר להכרת הטוב שבנו ואז נבין שאחים אנחנו, עם אחד! לב אחד! ובפינו נאחל לעמנו את שנאחל לעצמנו, ונכיר תודה. 
 
פרשת "וילך" - היא פרשת הפרידה.
המילה "וילך" מלמדת שהעם התפזר לאוהלו ומשה ביומו האחרון מכתת רגליו מאוהל לאוהל מבקש ומתחנן שישמרו על הברית ובד בבד נתן להם את ברכת הדרך, והכינם שיהושע מחליפו יוליכם בכיבוש הארץ וחיזק את רוחם: "חִזְקוּ וְאִמְצוּ, אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: כִּי ה’ אֱלֹ-הֶיךָ, הוּא הַהֹלֵךְ עִמָּךְ--לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ ."
באותם המילים משה פונה ליהושע ואומר: "חֲזַק וֶאֱמָץ"
 
חזק ואמץ! כלומר: החוזק יבוא מתוך הרוח המאמינה בצדקת הדרך ובונה בתוכנו את האומץ והיכולת לראות את האור גם בקושי, ולא ניתן לפחד לשלוט ולשבור את רוחנו. אנחנו מרגישים את אור ה’ בתוכנו. לכן חשוב מאוד שהזיכרון מי אנחנו ומאין באנו יחיה תמיד בתודעה שלנו. 
 
חזק ואמיץ הוא עמנו שגם בתקופה קשה זו שנגיף הקורונה מדיר שינה מעינינו, לא נשבר כי הוא יודע ומאמין שלמרות הקושי, המחאות, והמצוקה, הקורונה היא זמנית ובמהרה תחלוף ושוב נתאחד לעם אחד! 
משה ממשיך ללא לאות ומבקש מהעם: "וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם: לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד--בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל." 
 
פסוק זה הוא הקדמה לפרשת "האזינו" יחד עם התוכחה והנבואה לעתיד לבוא משה מוסר לעם את התורה כשירה שתפקידה לשמש עדות וכמו שעון מעורר לדורות הבאים. את השירה עצמה נפגוש בפרשה הבאה "האזינו."
 
למה חשוב שהתורה תיכתב כשירה? מפני שהשירה מעוררת געגוע, משיבת נפש, פותחת את הלב ומחזקת את החיבור לזהותנו ולמהות קיומנו. 
 
גילוי נאות- השירה מוליכה אותי לאור הזיכרונות.
אבא ז"ל שניחן בקול חם ומרגש, אהב שירה. בכול נפתולי חייו אבא היה שר. כשהמצב היה קשה, כשהיה שמח, כשהיה עצוב, כעוס וכאוב, אבא תמיד שר. אבא היה איש השמח בחלקו.
 
על כן, מילדות השירה מלווה אותי בשבילי החיים. בימים קשים השירה הפיחה בי תקווה ורוממה את רוחי לא להישבר. היא מרגיעה, היא מקור לשאיבת כוח ועידוד. השירה פתחה את ליבי, חיברה אותי להכרת הטוב שבי, לראות את הטוב בכל אחד ואחת.
 
לקראת השנה החדשה, אני מתפללת שניפרד מהתקופה הקשה, נאמץ אל ליבנו את השירה הזאת, נכבד איש את רעהו, ונכיר תודה. 
שתהא לנו ולכל עם ישראל, שנה בריאה, פורייה ומאחדת, שנה טובה ומתוקה!
אפתח ליבי ואחזור לעצמי.
 
תן לי / יאיר לוי, נכדי היקר
לא אשכח את עוצמתך
אך גם לא את רחמיך
שלח ברכה אל בני בריתך
ותן לי עוד רגע ככה
כמו היום. 
 
 שבת שלום ומבורך!
 אסתר פינס
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור