נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת "כי תבוא" (מפרק כ"ו – כ"ט)
4 לספטמבר 2020
פרשת "כי תבוא" (מפרק כ"ו – כ"ט)
אסתר פינס, 2020-09-04 - 10:00
כל הזכויות שמורות

מהפרשה הקודמת ככל פרשה למדתי תובנות לחיים: שהטוב והרע, הברכה והקללה, המלחמה והשלום הם בתוכנו.

 
הפרשה נותנת לנו כלים לבדק עצמי שנדע לזהות את הרע שבתוכנו "ובערת הרע מקרבך"
ואז במקום להוציא רע, נשלוט על היצרים (בתיחום והפרדה) מלצאת החוצה. נשמור על טוהר הלשון, כי - "מוות וחיים ביד הלשון." מילה היוצאת לא ניתן להחזירה. נשמור על גופנו ונפשנו מפיתויים הרסניים כגון: אלכוהול וסמים, ונהיגה מופרזת, שתוצאותיהן מי ישורנו. נשמור על כבודנו ועל כבודם של יקירינו ואחרים ככבודנו. ונעורר את הראייה החומלת ואת ראיית הטוב שתחזק את תחושת השייכות, ואת הערבות ההדדית, למשפחתנו, לעמנו ולמולדתנו. 
 
פרשת "כי תבוא" - ממשיכה את פרשת "כי תצא" בה למדתי על הכלים הערכיים והחומלים ועל הקוד המוסרי שמשה לימד את העם על מנת להטמיע בלב הלוחמים כללי התנהגות בשעת מלחמה על אויבינו ובכלל, כדי שיוכלו תמיד לשמור על כבודם, מבלי לאבד צלם אנוש.
 
חשבתי לעצמי: והרי כאשר יוצאים מהכרת הטוב שבנו, מראיית הטוב והכרת התודה, אין מרגוע לנפש! זו מלחמה המתחוללת בתוכנו, מתחילים לחפש את הרע באחר, וניצני הקנאה מתחילים לנבוט ולצמוח בצורה מסחררת, הלבה רותחת! יש דרור ללשון הרע, לרכילות, לשמחה לאיד, לאלימות מילולית המובילה לשנאת חינם ההורסת כל חלקה טובה. גלות!! 
 
איך יוצאים מזה? משה אומר: ברגע שנבין ונפנים שהרע בתוכנו, לא נחפש את הרע באחר, אלא נתבונן בתוכנו, נשלוט ביצרים ונתחבר להכרת הטוב שבנו (ושכנתי בתוכם) ונרגיש הקלה = שלמות. אדם השלם עם עצמו הוא שמח בחלקו ויחיה בשלום עם כל הסובבים אותו. כשנחיה בשלום בתוכנו ובשלום בינינו ניכנס לארץ שלמים! מאוחדים! 
 
משה בימיו האחרונים, עומד מול העם היקר לליבו ומזהיר אותנו מעצמנו, מתווה דרך ומקנה ערך, ולא מוותר!
 
"אני לא מדבר כי יש לי כוח לדבר, אני מדבר כי אין לי כוח לשתוק" (הרב קוק).
כזה משה הדואג לגורלנו, לא שותק!
כך נפתחת הפרשה: "וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ה’ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּה וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ..." 
 
משה מזהיר: שלא ננהג ככל הגויים ונתכחש לזהותנו. ומבקש: שנתיישב ונשתרש בארץ, נבנה בתים ונטע כרמים, נפתח את הלב לראיית הטוב, כדי ששגשוגה של הארץ הטובה יעורר בתוכנו את החמלה, את עשיית החסד, את השמחה, את הברכה, ואת הכרת התודה, ונתנהל לאורם.
 
ומתוך הכרת הטוב: "ְולָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה’ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם,...וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם...... "
 
את הביכורים מפרי האדמה מביאים אל המקדש ("הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹ-הֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם") מביא הביכורים יספר לכהן את כל ההיסטוריה הלאומית של בני עמנו. הסיפור הלאומי הוא אשר עיצב אותנו, חיזק את זהותנו והביא לחירותנו והשיבנו לארץ אבותינו, וכעת הוא מביא מפרי האדמה הטובה הזאת. 
 
כשזוכרים שומרים! ואז "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ ה’ אֱלֹ-הֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ .." 
 
כלומר: כשנלמד לראות את הטוב, נראה את הטוב בכל התחומים: בבית, בילדים, במשפחה, בחוץ, בשדה, ביבול, בארץ הטובה, בבואנו ובצאתנו, ונעשה מלאכתנו מתוך חדוות היצירה והעשייה, שתעורר את השמחה שבליבנו, ונראה ברכה. הברכה שורה איפה שנמצאת השמחה- שמחת הלב!
 
לכן, הזיכרון מאין באנו, חייב לחיות בתודעה כדי שנתנהל בענווה, בראייה חומלת, שתחזק את תחושת השייכות, הערבות ההדדית, והאחדות בתוכנו (לא אחידים) אבל, מאוחדים! 
 
אחרי זכירת ההיסטוריה, מביא הביכורים, מתוך תחושת שייכות וערבות הדדית, נושא תפילה: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן-הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת-עַמְּךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וְאֵת הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ, "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ"
 
ליבי נרגש! מביא הביכורים מברך את כל עם ישראל ואת אדמת הארץ הטובה ולא את עצמו. משה המנהיג הנאמן מלמד אותי: שיעור מאלף בינה המעורר את הרגש ואת החמלה, שקודם כול אאחל לבני עמי את מה שאני רוצה לאחל לעצמי ואברך את הארץ הטובה. המברך יבורך!! 

מי שיש לו נפש ברכה - ידושן (הגאון מוילנא).

הפרשה משופעת ברכות, קללות וגלות, הַבְּרָכָה - אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל- מִצְו‍ֹת ה’......
 
והקללות: "אִם-לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל ה’, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְוֺתָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַקְּלָלוֹת.....וְהִשִּׂיגוּךָ" משה מסביר שהקללות באות כי, "...אֲשֶׁר לֹא-עָבַדְתָּ אֶת ה’ בְּשִׂמְחָה, וּבְטוּב לֵבָב....." 
 
כלומר: כאשר נרחק מהכרת הטוב שבנו, נפסיק לראות את הטוב וליהנות ממה שיש לנו, נראה את החסר ונחפש את הרע, אין שמחה ואין ברכה, נצא לגלות מעצמנו מהטוב שבנו. מפני שברגע שנפסיק לראות את הטוב ולהכיר תודה, הלב נסגר! אין ענווה ואין חמלה, הכעס, הקנאה והשמחה לאיד ירמסו את כבוד האחר ללא רחם. שנאת חינם תתנחל בלבבות ותפרום את הרקמה האנושית המחברת אותנו לעם! עד לאבוד תאבדון – גלות מארצנו. 
 
עלינו לזכור! שהארץ הטובה הזאת ניתנה לנו כפיקדון וברכת הארץ תלויה בהכרת הטוב שבנו.
 
לכן משה מתחנן: שלא נשכח מי אנחנו ומאין באנו, ונשמור על כבוד האחר ככבודנו. הזכירה היא הליבה של שמירת הזהות והמצוות, מהות קיומנו!
 
אנו נמצאים בחודש אלול, זה הזמן לבדק פנימי, ומתוך ראיית הטוב נעלה את אור השמחה והברכה ונכיר תודה. 
 
ניסיון/ לאה גולדברג
 
לך נשבעתי, אל עליון
ולא אדע האקיים
איך אעמוד בניסיון
ניסיון האושר השלם.

איכה תכיל עיני האור
ידי רפות, ידי הוזות
איכה אשא ולא אשבור
שמחה כזאת, ברכה כזאת.
 
 
 שבת שלום ומבורך!
 אסתר פינס
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור