נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת השבוע - פרשת "אמור" (מפרק כ"א-כ"ד)
8 למאי 2020
פרשת השבוע - פרשת "אמור" (מפרק כ"א-כ"ד)
אסתר פינס, 2020-05-08 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 עונת הקציר (תמונה: liveinternet.ru / ויקיפדיה).
 

מהפרשה הקודמת, "קדושים תהיו" למדתי שלא נולדנו קדושים. להיות קדוש זה מאמץ בעבודה יומיומית. בבדק פנימי נראה הפרזותינו וטעויותינו, נתקן ונשפר, נתחבר לזהותנו, לאור ה’ שבתוכנו ובהדרגה ניצור קדושה בחיינו. 
 
קדושה בעיניי - היא כיבוד הורים, לא על מנת לצאת ידי חובה אלא מתוך רגש חם ואוהב.
קדושה בעיניי – היא לא לשכוח שיש מותר ויש אסור, אסור לרכל, אסור לדבר לשון הרע, לא להטות משפט, לא לקלל ולא לשנוא בלב. בשעת כעס, לעצור! לברור מילותינו והלב יאחל תמיד רק טוב. 
קדושה בעיניי – היא הערבות ההדדית, הדאגה לחלשים בחברה וחשיבותה של האחדות בינינו ובתוכנו. "אל תיקום ואל תיטור" "ואהבת לרעך כמוך" 
 
פרשת "אמור" – אם בפרשה הקודמת המצוות שיובילו לקדושה התמקדו לכלל עם ישראל, פרשת אמור מפרטת דינים קפדניים לכוהנים לאהרון ובניו המשרתים בקודש. על הכוהנים להקפיד הקפדה יתרה על דיני טומאה וטהרה. והכהן הגדול חייב להקפיד יותר מכולם.
 
וכך נפתחת הפרשה - "וַיֹּאמֶר ה’.... אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן; וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו כִּי, אִם-לִשְׁאֵרוֹ, הַקָּרֹב, אֵלָיו: לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו, וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו." 
 
המת הוא טמא, ומאחר שהמת טמא, על הכוהנים להקפיד לא להתקרב למקום שמצויים בו מתים. אך מותר להם להתקרב לקרובי משפחה מדרגה ראשונה. ולכהן הגדול גם זה אסור, "וְעַל כָּל-נַפְשֹׁת מֵת, לֹא יָבֹא: לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לֹא יִטַּמָּא." ה’ דורש מהכוהנים ומילדיהם המשמשים בקודש כללי התנהגות קפדניים יותר ממה שהוא דורש משאר בני ישראל.
ומאחר שהכוהנים נבדלים משאר העם חלים עליהם איסורים שלא חלים על כל העם: "וַיְדַבֵּר ה’..... לְכָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-בּוֹ מוּם, מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן--לֹא יִגַּשׁ, לְהַקְרִיב אֶת-אִשֵּׁי ה’."
בעלי מום לא ראויים לשרת בקודש, למה? איפה "ואהבת לרעך כמוך?"

לדעתי: הרחקתו של כהן בעל מום מעבודת הקודש ומברכת הכוהנים, בבית המקדש, לא נובעת מזלזול בהם חו"ח! אלא הטקסיות מחייבת שלמות, כוהנים בעלי מום שנוכחותם תעורר הסחת דעת יתקשו למלא תפקידם וגם הברכה לא תהיה שלמה. 
יתרה מכך, המביא קורבן כשיראה שהכהן מוגבל, תוסח דעתו, ולא יעשה מלאכתו מתוך כוונת ליבו.
 
על כן, כדי שלא תהיה הסחת דעת, את הטקסים במשכן לא יבצע בעל מום. 
אולם, בבתי הכנסת ובכל מקום ומקום כהן בעל מום מתקבל באהבה ובכבוד גדול, מתוך תחושת שייכות, כולם שווים בפני ה’. התפילה מחייבת פירגון, עידוד וקירוב לבבות בשלמות הלב, "ואהבת לרעך כמוך" במלוא מובן המילה, כלומר: שליבנו יהיה רגיש לכבוד האחר ככבודנו. כולם שווים! "קָרוֹב ה’, לְנִשְׁבְּרֵי-לֵב; וְאֶת-דַּכְּאֵי-רוּחַ יוֹשִׁיעַ" (תהילים לד’).
 
הכול במחשבות, אם נבין שבצלם ה’ נבראנו נדע לראות את הטוב ואת האור שבכל אחד ואחת מאיתנו, נכיל את כולם מתוך ענווה, תחושת שייכות, כבוד ושותפות, כי כולנו רקמה אנושית אחת חיה!
 
בהמשך, הפרשה מונה את המועדים בלוח השנה העברי, בהם השבת המלכה. ראשון למועדים הוא חג פסח, ומיד במוצאי חג הראשון מתחילים בספירת העומר, ואחריו שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות. 
 
מעניין, השבת מוזכרת כמעט בכל פרשה. גם בפרשתנו השבת משתלבת בראש רשימת החגים, "שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ..." למה?
 
הרמב"ן אומר: כדי להאדיר את חשיבותה של השבת שהיא קשורה בבריאת העולם ולהזכיר לנו שאסור ליצור ולעשות מלאכה בשבת. שבת "ויינפש."
 
אני אוסיף: השבת חשובה למנוחת הנפש, ולאחדות המשפחה, היא הצביון לייחודו וקיומו של עם ישראל לדורותיו. 
 
כל ימי המועד ייחודיים במצוותיהם ושאר הימים חול המועד - ימי חולין הם. 
אך ימי ספירת העומר הם יוצאים מהכלל כפי שהכוהנים נבדלים משאר עם ישראל כך ימי העומר נבדלים מהמועדים. 
מדובר בחמישים ימים בין יציאת מצרים עד למתן תורה. דהיינו: בין פסח לשבועות. "שבע שבתות תמימות." אלה ימים שבין קציר השעורה לקציר החיטה. ימים שעובדים בהם, אך לא מתחתנים עד ל"ג בעומר. המיוחד בימים אלה שאנו סופרים אותם מידי יום ביומו ומציינים כמה אנחנו בעומר.
 
"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, (= א’ חול המועד) מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה." מדובר בחמישים ימים רגילים, יוצאים לעבודה כרגיל, אולם אנחנו אמורים לספור אותם מידי יום ביומו.
 
בכותבי שורות אלה היום ששה ועשרים יום לעומר, שהם שלושה שבועות וחמישה ימים. 
 
בדמיוני, אני רואה את בני ישראל ושומעת את הלמות ליבם, כשהם סופרים את ימי העומר וכל יום שעובר המקרב אותם ליום הנכסף, יום מתן תורה, ליבם נרגש ופניהם זוהרות משמחה. 
כמו אימא בשובה מהעבודה רצה מהר לחבק ולאמץ את ילדיה אל חיקה. 
והנה היום בגלל נגיף הקורונה הסבתות והסבים שומרים מרחק מיקיריהם, מתגעגעים ומשתוקקים לחבק את ילדיהם ונכדיהם ולאמצם אל ליבם. אני כותבת בלב נרגש ומתגעגע! 
 
מאז ועד היום אנחנו סופרים את הימים, מצפים ומשתוקקים לחג השבועות. הציפייה מקרבת אותנו לעצמנו, לבדק פנימי, נראה הפרזותינו, וחסרונותינו, נפתח את הלב, ונלמד לחיות בשלום עם עצמנו ובעין טובה נראה את כל אחד, וביחד מאוחדים, נגיע ליום הגדול יום מתן תורתנו, מחוברים לזהותנו ושמחים בחלקינו!
 
אני תפילה, שנדע להבחין ולהפריד בין קודש לחול, נגזום את המחשבות המיותרות, נזמור ונברור את המילים לפני שיוצאים מהפה, ומתוך ראיית הטוב נכיר תודה! 
 
בין אביב לענן/ נתן יונתן
 
האביב בצבאות סביוניו כבר הגיע 
ופורחות לקראתו שקדיות בכרמים 
רק ענן ערירי בשולי הרקיע 
יישאר להמטיר את אחרון -הגשמים.
 
 שבת שלום ומבורך!
 אסתר פינס
 

 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור