נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > שאלה של חינוך - ״אני פוחד״ -בצל הקורונה!
7 למאי 2020
שאלה של חינוך - ״אני פוחד״ -בצל הקורונה!
ריקי לוי ( .M.A בחינוך), 2020-05-07 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 www.shutterstock.com


נתבקשתי לכתוב על הפחד בצל הקורנה אצל ילדים, אבל רגע לפני שאתייחס לנושא הפחד, אני רוצה לשתף אתכם; ביום שני בבוקר צפיתי בערוץ 12 רציתי לשמוע מה חדש בנוגע לחינוך? ולהפתעתי ראיתי על המסך נער בן 16 שהחליט מהיום הראשון שהכריזו על סגר ללכת לבית של הסבא שלו ולשמור עליו.
ראיתי, הקשבתי ולא האמנתי איזה ילד מדהים כמעט חודשיים שהוא בבית של הסבא המקסים שלו. על המסך נראו הנכד והסבא מאושרים ושמחים.

ראיינו את הסבא המאושר שסיפר בהתרגשות על חוייה עוצמתית שחווה בחברת הנכד, על התקשורת המקרבת ועל האיכפתיות, הדאגה והרגש החם שהרעיף עליו נכדו היקר, והנכד הוסיף שזו הייתה הזדמנות להכיר את הסבא את אורח חייו ולשמוע על ילדותו ועוד חוייות שהנכד לא הכיר ולא ישכח לעולם.
בעודי רואה ומתרגשת קראתי לביתי שישבה ולמדה, בקשתי ממנה להצטרף אלי, אמרתי לה זה יותר חשוב מהלימודים, זו למידה הרבה יותר משמעותית, ביתי הצטרפה ישבנו צפינו והתרגשנו עד דמעות מהיוזמה האישית המרגשת והערכית של הנכד המקסים.

יוזמה שיצאה מהלב! ניב רסקין, מערוץ 12 היה עם דמעות וכל הפאנל שלצידו היו עם דמעות בעיניים.
הבנתי שוב שעל אף הפחד והדאגה לשלום הבריאות זכינו לראות מהי ערבות הדדית, מהי אהבה ללא תנאי ומהי חכמת הלב.

זוכרים?

ב15.3 וירוס בשם קורנה הגיע ללא התראה וגרם לטלטלה בכל העולם, כולנו נשארנו בבתים, התרחקנו מהסבים והסבתות מכיון שהם נחשבים בקבוצת סיכון, נתבקשנו לשמור עליהם ביתר שאת, הורים וילדים נשארו בבתים. הורים איבדו את פרנסתם... הילדים לא יצאו לגנים, לבתי ספר. העולם שינה את פניו ללא הודעה מוקדמת.

ישנם הרבה דברים טובים שאפשר לקחת מאירוע מפתיע זה:
 ביום יום אנחנו עסוקים ולעיתים אנחנו שוכחים את הסבים והסבתות שלנו.
 מסתבר שאנחנו לא כל כך מכירים את הילדים שלנו.
 מסתבר שהמירוץ אחרי העבודה הוא הכרחי אבל יש דברים חשובים יותר.
 למדנו: ״לבשל יותר טוב״.
 להסתפק במועט.
 להעריך את ההווה.
 להעריך את הבריאות.
 למדנו מהי סבלנות.
 מהי הקשבה.
למדנו לקחת אחריות על חיינו .
 ערך החופש ועוד...

משיחות עם הורים הבנתי שישנם ילדים מאוד מבוהלים, מפוחדים לא מבינים, עד כדי שכיסוי הפנים והכפפות הפכו לאוייב.
ניסיון ההורים לייצר אוירה טובה לא תמיד צלחה כי הרי הילדים חשים את המתח שבאוויר. רוב הילדים מאוד אמיתיים כשהם פוחדים הם אומרים ״אני פוחד״!

פחד הינו רגש טביעי ביותר, גם אנחנו הגדולים פוחדים מהלא נודע, פוחדים שלא נחוש בטוב, פוחדים להיות חולים, להיות תלויים בגורם אחר. כעת וירוס הקורנה מפחיד את כולנו, חונכנו על שמירה על הבריאות, על חשש מחולי? חשש מאובדן.

איך נעזור לילדים להתגבר על הפחד?

אני ממליצה להקשיב לילדים לאפשר להם להשמיע כל מה שיש בליבם, לא לקטוע אותם, לא לשאול שאלות ציניות תוך כדי שהם מסבירים, כמו: ״כולנו בריאים עכשיו, ממה אתה מפחד? לא להשתיק אותם, ״די שמעתי!״ ״לא להעביר ביקורת, מה אתה תינוק?״
מותר לפחד, רצוי לפחד. חשוב מאוד, לדבר, לשתף להגיד.
לאחר שהילדים משתפים על המבוגר הורה/ מחנך להיות אמפטי לאפשר לילד להרגיש נוח תוך כדי שיחה וגם לאחריה.

חשוב שהילד ירגיש שמקשיבים לו שמבינים את שעל ליבו שדבריו הגיוניים. גם אנחנו מרגישים פחד ודאגה זה רגש טבעי ומובן. התחושה האמיתית של אי נוחות עם המסכה חוסר יכולת לנשום, לעיתים צריבה בעיניים נוסיף לכך אי וודאות והרצון שההורים יהיו לידי החשש האמיתי מוביל לפחד עצום.

ישנם ילדים שלא משתפים והם מתמודדים עם הפחד לבד, יש כאלה שמוצפים רגשית ואין להם את היכולת להתמודד עם הרגש החוסם המציף המשתק, ולכן הם שותקים ומסתגרים.
לכן אני ממליצה לאפשר להם להקשיב ולא לדבר, לומר להם שגם אנחנו מפחדים, גם אנחנו לא מבינים, אבל אנחנו מסתכלים על חצי הכוס המלאה ומודים שהם בריאים ושלמים.

אני ממליצה לצייר איתם, לשחק איתם ולשוחח על הביחד המקרב והמפרה שזימן לנו הוירוס, וחשוב ללמדם להסתכל על חצי הכוס המלאה!
לפרגן להם על החכמה שלהם על היכולת לשמור על עצמם, על דאגה שלהם לסבים ולסבתות, על העירנות שלהם, על האנושיות, האכפתיות, על הפתיחות (כמובן בהתאם ליכולת שלהם) על ההקשבה, על העזרה.
ישנם ילדים שמהפחד יחזרו לפספס ולא משנה הגיל זה חלק מהתמודדות שלהם, ישנם ילדים שמגמגמים פתאום, ישנם ילדים הפוחדים לישון לבד, ללכת לבד להיות לבד, לחזור לגן, לחזור לבית הספר. הכל מובן, מחד חייבים להיות אמפטים, ומאידך להחזיר לשגרה. הכל כמובן מתוך הבנה שהילד בצדק פוחד חושש.

זו הזדמנות נהדרת לחדד את העזרה והגבורה של הרופאים, של השוטרים, המתנדבים, הצבא, הממשלה, כל אחד והחיבורים שלו כל אחד ומה שירגיע אותו, ולהוקיר תודה במילים, ובמעשים לשלוח שי או ציור לאחד מהגורמים שציינתי.

עולמם של הילדים הקטנים מלווה בעובדות ובאמיתות, הם חיים את המוחשי, מנגנון ההגנה שלהם מתעבה ומתעצב בהתאם למודל שמולם, אם אנחנו נשדר פאניקה, או סגירות הם יחוו זאת, אם נשדר שליטה במצב, הם יחוו זאת הכל מתחיל בחוויה הראשונית בתגובה של המבוגר האחראי.

גם אנחנו המבוגרים תוצר של חוויות מהילדות, איך אנחנו התמודדנו עם אתגרים, לחץ, חולי, אובדן, באילו כלים הצטיידנו מה המודל שהיה מולינו. ואיך מהמקום הזה אנחנו מחזקים את ילדינו או שלא .

אני ממליצה לשתף את הילדים ברגשות שלכם תוך מתן ביטחון, חשוב לשתף אותם בחוסר ודאות בהמתנה, בסבלנות. אולי אפילו לנסות להבין איזה אנשי מקצוע יכולים לעזור לנו כאשר אנחנו מודאגים, איזה אנשי מקצוע מגישים עזרה כעת? זו הזדמנות לבקש מהילדים לצייר ציור לכתוב מכתב תודה.

ילדים אוהבים אתגרים כאלה וכמובן להיות שותפים. הם מרגישים חשובים! אתגרו את הילדים שלכם זה בונה את עולם הערכים שלהם, מרחיב את עולם המושגים שלהם, מחזק את הבטחון האישי שלהם וגורם להם להיות מאושרים, כי זה מוביל אותם לחשיבה חיובית.
זה מפנה את תשומת ליבם לעשייה!

*בתקוה ובתפילה שביום ראשון יפתחו הגנים ונחזור לשגרה בבריאות טובה ללא פחד!

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור