נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > החיים הם תנועה
8 לנובמבר 2019
החיים הם תנועה
מיכל כהן-אלדן, 2019-11-08 - 10:00
פציעה שחוותה, הסיטה את תמר מידין מעולם הספורט התחרותי והמחול לעולם של התפתחות אישית דרך תנועה וחיפוש אחר משמעות. תמר, מורה לפלדנקרייז המלמדת בקאנטרי זכרון, מגלה כיצד שיטת פלדנקרייז נגעה בכל נימי נפשה ואיך השיטה מסייעת לריפוי כאבים, משפרת יציבה ותנועה, מולידה תובנות חדשות ומאפשרת לחוש יותר שלמים ונוכחים בחיים
כל הזכויות שמורות

צילום: ליבנת דניאל

המפגש ביניהם התחיל כמעט במקרה. כשהייתה בת 17, בעת חזרה בלהקת המחול בה רקדה, נפצעה תמר מידין בברכה. הפציעה שינתה את מסלול חייה שבאותו זמן התרכז סביב תחרויות והשגיות וקטעה את חלום הריקוד שלה. בהמשך נאלצה לעבור ניתוח ושיקום.
"לאחר הפציעה והניתוח", משחזרת תמר (61), "מעולם לא חזרתי לרקוד ולרוץ כפי שהייתי. הייתי המומה כי חשתי כמו מישהי ששמו לה מקל בגלגלים. לא ידעתי איך אמשיך מפה. לא יכולתי לרקוד ולנוע כמו קודם אבל בתוך תוכי היה את הזכרון הזה של חופש פנימי, ביטוי עצמי ושמחה שחשתי בזמן ריקוד, אפשר לומר מין התעלות. וגם סקרנות ושאיפה להמשיך ולעסוק בתנועה וריקוד כדי ולהבין ולחוות עוד את הקשר והחיבור שבין גוף ונפש.
במהלך השנים, חוסר האיזון בגוף גדל כתוצאה מניסיון של הגוף לפצות על הניתוח בברך שמאל. התחלתי להרגיש כאבים בגב ובעוד מקומות. כתוצאה מכך, חיי קיבלו תפנית. הייתי חייבת לחפש ולחקור נתיבים חדשים כדי לרפא את עצמי מצד אחד ולבטא את עצמי באופן מלא מצד שני. הפציעה הזו גם עוררה תהיות ושאלות שהיו לי לגבי משמעות החיים.
למעשה הייתי תלמידה טובה ולמדתי בתיכון ליד האוניברסיטה בירושלים, אבל היה בי רצון לא מוסבר, כמו קריאה פנימית ללכת מעבר לעולם האקדמי, לחוש ולמצוא תשובות לשאלות מהותיות על החיים שהעסיקו אותי וגם לעסוק במשהו שיערב את כל מהותי וייתן לי תחושת מימוש או שליחות.״
 
שנה אחרי הפציעה, ושנת שירות בקרית מלאכי, היא התגייסה לצבא. "אז, עדיין לא ויתרתי על חלום הריקוד וכשסיימתי שירות צבאי כמדריכה לידיעת הארץ, נרשמתי לסמינר הקיבוצים למגמת הוראת מחול יצירתי. כשגיליתי ששיעורי הריקוד בסמינר הקיבוצים הם עומס פיזי גדול מידי עבורי והביאו את גופי למצבי אקסטרים, החלטתי לפרוש. הבנתי שאני צריכה לעשות ’חישוב מסלול מחדש’". 
 
היא התחילה לחקור, לחפש, אבל מה ש"גילה" לה שוב את עולם התנועה, ואת הנתיב חדש, הייתה הולדת בתה קרן. "זה היה אחרי שנישאתי וילדתי. דווקא אחרי הלידה, באופן שאין להסביר, חשתי רצון להיות הכי אותנטית עם עצמי והבנתי שלא אוכל לוותר על הדחף הפנימי שלי לעסוק במשהו שנוגע בי עמוק ומרגש אותי. באותם ימים, כשהייתי מחזירה הביתה את בעלי מחברת ההיי טק שבה עבד, שמעתי שבמקום מתנהלים שיעורי יוגה. זכרתי שעוד בילדותי קראתי ספרי יוגה. הסתקרנתי. יום אחד נכנסתי לשיעור יוגה, ונכבשתי. חשבתי שחזרתי הביתה". 
 
כמעט. היא אמנם החלה קורס מורי יוגה בוינגייט והפכה מורה מוסמכת, אבל משהו עדיין כרסם בה ולא נתן מנוח. הייתה בה תחושה שזה עדין לא זה.
 
ואז, ״באופן מקרי לגמרי״, מספרת תמר,״ שמעתי מחברה טובה על קורס מורים בשיטת פלדנקרייז, השני מסוגו בארץ אחרי מותו של משה פלדנקרייז.
ההתלהבות שלה כבשה וגם סקרנה כשדיברה על שיטת פלדנקרייז. הרגשתי משב רוח רענן וניצוץ בעיניים. משהו שהיה מעבר להבנתי. רציתי לגלות מה זה. נרשמתי לקורס שנערך בתל אביב, ונמשך ארבע שנים. קודם לכן לא היה לי שום ניסיון בשיטת פלדנקרייז בעצם, לא ידעתי על זה דבר. אבל השיטה והגישה סקרנו אותי. הייתה בי תחושה שיש כאן משהו עמוק ומשמעותי, מעבר למה שהיה לי מוכר עד אז. החלטתי לנסות. הגעתי למפגש הראשון והתאהבתי במבט ראשון. כך החל סיפור האהבה שלי עם שיטת פלדנקרייז. התמסרתי לתהליך הלימוד שהיה חוויתי ותאורטי כאחת והרגשתי שקיבלתי הזדמנות להיוולד מחדש והפעם כמישהי שלא מנסה להיות טובה יותר ממישהו אחר אלא מנסה להיות פשוט עצמי ולפגוש את החיים ואת העולם ממקום חדש.
האהבה והפליאה שלי מהשיטה הלכה והעמיקה והתפתחתי בה לאט לאט. לא תמיד זה היה קל. ככל שלמדתי להקשיב לתחושותיי בזמן תהליכי התנועה כך הרגשתי שמקומות שהיו סגורים ומוגנים מתחילים להיפתח. הרגשתי כמו מישהי שמשילה קליפה אחר קליפה. זו הייתה חוויה טובה ומפתיעה כי זה היה מרחב שבו יותר ויותר גיליתי את העצמי האותנטי שלי. חשתי שאני חוזרת הביתה. יחד עם החופש התנועתי החדש התגלה בגוף מרחב חדש של תחושות ורגשות. חוויתי בגופי את הרעיון של משה פלדנקרייז שגוף ונפש הם שני צדדים של אותה מטבע.
מצאתי דרך לגדול ולהתפתח באמצעות תהליכי תנועה בצורה ידידותית ואוהבת ומעבר לכך, כאדם. זו היא דרך שפתחה לי קשר חדש עם עצמי ועם העולם סביבי. אופקים חדשים, ושפה חדשה שלא הכרתי קודם".
 
תוכלי לספר לנו מה היא בעצם שיטת פלדנקרייז?
"מדובר בשיטת תנועה לפיתוח היכולת האנושית, המאפשרת שיפור יציבה, הליכה, ישיבה, גמישות ותנועתיות ביום יום. תהליכי תנועה מבוססים על מודעות לתחושות הגוף תוך כדי תנועה וחיפוש והנאה, לעומת תרגול מכני או מאמץ. השיטה נקראת גם שכלול היכולת או מודעות דרך תנועה והיא מתבצעת באמצעות עבודה בקבוצות וטיפולים אישיים. לטיפולים האישיים מגיעים אלי אנשים שסובלים מכאבי גב ומפרקים, בעיות יציבה ושיווי משקל או בעלי מקצוע כמו זמרים ושחקנים שרוצים לשפר את היציבה או היכולת התנועתית שלהם. בשעורים האישיים בניגוד לקבוצתיים אני עובדת באמצעות מגע ידיים שיוצר דיאלוג עם המטופל. קיימת דעה רווחת ששיטת פלדנקרייז מיועדת בעיקר לאנשים מבוגרים. זו טעות. אני עובדת עם תינוקות בכל הקשור לליווי התפתחותי, עם ילדים שסובלים מבעיות יציבה ותנועה, ואנשים צעירים המבינים שמתוך מודעות לתנועה איכות חייהם תשתפר". 
 
מי היה משה פלדנקרייז? 
"ד"ר משה פלדנקרייז (1904- 1984) היה מדען ישראלי, ד"ר לפיזיקה ובעל חגורה שחורה בג’ודו, שפיתח את השיטה והפיץ את תורתו בארץ ובעולם. אחרי שנפצע בברך, החל לחקור את הקשר שבין המוח לבין תנועת הגוף. השיטה עוסקת בשיפור תנועתיות האדם ע"י בירור הקשר שבין מערכת העצבים, השרירים המפרקים והעצמות, וכן מתייחסת לגוף ולנפש כשני צדדים של אותו מטבע, המשפיעים זה על זה באופן הדדי. משה פלדנקרייז התייחס לאדם שנמצא בתנועה כאל משהו שלם ולא אהב לדבר על מיסטיקה, רוחניות, אנרגיות או נשמה. מצד שני התפישה ההוליסטית שלו של חיי אדם מרחיקת לכת בעיני ופורצת דרך. הוא התייחס לאדם כמערכת שלימה שקשורה לסביבה בה היא חיה. מבחינת הגאוניות שלו יש המשווים בינו לבין המלחין באך שיצר אינסוף ואריאציות על אותו נושא וכל אחד יחיד ומיוחד.
 
העיסוק הזה בקשר שבין תנועה לבין מוח, או ליתר דיוק מחשבה רגש תחושה ותנועה ריתק אותי, בין השאר משום שבילדותי הייתי ספורטאית. הייתי ילדה זריזה ומהירה והתאמנתי בריצות למרחקים קצרים וקפיצות לרוחק. השתתפתי בתחרויות באתלטיקה קלה והתעמלות קרקע ואף זכיתי במדליית זהב באליפות ירושלים בריצת 60 מ’. כבר בנערותי, הבנתי שכדי ללכת מעבר לשיא של עצמך זה דורש יותר מיכולת פיזית או טכניקה. היה לי ברור שלכוונות ולמחשבות או " לדימוי התנועתי" יש מקום, רק שזה הרגיש מסתורי ולא ידוע. מה שכן, בילדותי העיסוק בתנועה ובספורט יצר איזון בחיים שלי, לצד הלימודים, והוסיף ממד יותר תחושתי ורגשי לחיי. זה העניק לי המון סיפוק והנאה, מקום לבטא צדדים נוספים באישיותי. עולם התנועה התפתח גם לתחומים נוספים. בהיותי בתיכון רקדתי בשתי להקות מחול ירושלמיות ונסענו להופעות בחו"ל. באחת מהנסיעות, בשנת 75’, נסענו לתאילנד. היינו הלהקה הישראלית הראשונה שהופיעה בתאילנד. בדרך חזרה הביתה נחתנו בטהרן והופענו שם בפני הקהילה היהודית. זה היה זמן קצר לפני סגירתה של איראן בפני ישראלים". 
 
מעבר לעבודה, מה היא עבורך שיטת פלדנקרייז?
"כשהשתתפתי, כתלמידה בקורס, הבנתי ששיטת פלדנקרייז היא מצד אחד מדע עם עקרונות ברורים המתבססת על אנטומיה, מכניקה, מדעי המוח ועוד, ומצד שני אמנות, כי ברגעים מסוימים אתה עוזב את כל הכללים ואת כל מה שאתה יודע, ונמצא במרחב לא ידוע. דוקא שם יש אפשרות ליצור משהו חדש ומקורי שנכון ומתאים לאותו רגע. ממש כמו באמנות. אי אפשר ממש ללמוד את זה. זה נולד בתוכך. בקורס לומדים את העקרונות אבל בסופו של דבר, אתה יוצר את היצירה הפרטית שלך. מאז חלפו כמעט 30 שנים ואני עדיין מאוהבת בשיטה שהפכה עבורי לדרך חיים, לגישה, ליחס לעצמי ולעולם. אני מדברת על דרך של התפתחות, התבוננות, כזו שמביאה לעולם האישי שלך שקט ורכות, בצד עוצמה ובהירות מחשבתית. מעבר לכל זה, התמדה בתרגול מובילה לריפוי כאבים רבים ומחדשת את היכולת ליהנות מהחיים ומהתנועתיות הטבעית שבה. יש בזה פרדוקס - אתה לומד להיות ספונטני.
 
מעבר לכך, גיליתי שהאימון בשיטת פלדנקרייז פתח עבורי עולמות נוספים: יצירתיות, אמנות, שמחה, קשר, הדברות, יכולת להקשיב לאחרים ולוותר על הרצון לשנותם, לקבל אנשים בדיוק כפי שהם. זה נותן לי המון שקט ובטחון. בנוסף, זה גם החזיר אותי לעולם הריקוד".
 
אז למה דווקא פלדנקרייז? מה שבה אותך בשיטה?
"השיטה קוראת תיגר על מוסכמות שהכרתי. מצד אחד זה הרגיש לי נכון ועורר בי אנחת רווחה כאילו הגעתי הביתה, ומצד שני אתגר אותי, ריתק וסקרן. זה היה בשבילי כמו לצלול לתוך אוקינוס עמוק ורחב ידיים. מעבר למה שמוכר לי. מקובל לחשוב שכדי להגיע לתוצאות בחיים צריך להתאמץ יותר, לעשות חזק יותר, גבוה יותר ומהר יותר, להתכוון אל היעד ולנסות להגיע אליו בכל מחיר. זה נכון לגבי תחומים מסוימים בחיים אבל לא בכולם. לפעמים ההפך הוא הנכון. בשיטת פלדנקרייז הדגש הוא על הדרך, ולא על היעד. שיטת פלדנקרייז מזמינה אותנו לשים לב לכל תחושה שעולה בגוף תוך כדי התנועה. לקחת את הזמן. לאפשר לגוף לנשום. להתרווח, להנות. כמו טיול באוטו, להסתכל על הנוף שבדרך ולא רק לשאול, נו מתי נגיע כבר?
השיטה הזו, של הסתכלות וחקירה נינוחה, מתחילה ליצור אצלך תהליך של שינוי, מרחיבה לאדם את אפשרויות הבחירה ופותחת בפניך אופציות שלא חשבת עליהן קודם. בדרך כזו, אתה משדרג את איכות חייך".
 
את מדברת על האטה, כמעט בניגוד לדיבור המקובל על תחרותיות והישגיות. 
"נכון, וכאן טמון גם אתגר לא פשוט, כי פתאום אומרים לך להאט ועוד להאט, להוריד את כמות הכוח שאתה מפעיל. להגיע למינימום. לחתוך בחצי ושוב בחצי. להרבה אנשים זה ממש קשה. זה מנוגד לקצב החיים המודרניים ולתפישה שלהם לגבי הישגיות. ועולה מחשבה: ’אבל אני לא עושה בעצם כלום, באתי כאן להתאמן אז מה יוצא לי מזה? איזה מין אימון זה? ’דווקא "הכלום" הזה מאפשר למערכות הגוף להתארגן מחדש. מתחיל להיוולד בתוכך מרחב של תחושות ותנועות קלות נעימות וזורמות. איכות חדשה. כאילו שזו פעם ראשונה שאתה עושה את זה. לתלמידים שלי אני אומרת: תעזבו את הכל לתוך המזרן. תאפשרו לגוף לשקוע. תניחו לגוף להגיב לכוח הכובד. ושואלת אותם: "מה עוד אפשר לעזוב?"
שיטת פלדנקרייז מלמדת איך לפעול ולחיות מול כוח הכובד שמושך כל הזמן למטה. היכולת של האדם להזדקף היא תמיד מול כוח הכובד, שמושך למטה. זה עיקרון משמעותי בחיים. הגילוי התחושתי של הכוח שמושך למעלה או מחזיק אותך למעלה זה כמו קסם."
 
"בנוסף, בשיטת פלדנקרייז לומדים ’להוריד את הרגל מהגז בניוטרל’. להפסיק להפעיל כוחות מיותרים ששורפים את המנוע. כשמורידים את הרגל מהגז אתה מגלה פתאום כמה כוחות מיותרים אתה משקיע. ואז מאגר שלם של אנרגיות משתחררות שמנותבות לטובת חייך. כאשר מאפשרים לעצמינו לנוח ממש, אז גם לומדים לפעול בצורה יעילה יותר".
 
"תלמידים שלי מספרים שהם חווים ’גן עדן’ תחושת ריחוף, קלילות או אולי דווקא קשר חזק יותר עם הקרקע. יציבות ושיווי משקל. שיפורים בטווחי תנועה ובאיכותם. זה נותן תחושת ביטחון עצמי בסיסי. השיעור טומן בתוכו הפתעות ותובנות אישיות. חשים איך כל רגש וכל מחשבה מיד משפיעים על הטונוס של השרירים ועל איכות התנועה. ולומדים להכיר את גבולות התנועה ואיך להרחיב אותם. בחיים עצמם, תהליכי התנועה הנלמדים בשעורי פלדנקרייז מופיע בהיבטים שונים, כמו למשל כשנזכרים לשים לב לתחושת המגע עם הקרקע בזמן הליכה או ישיבה או לסימני האזהרה שהגוף מאותת לנו תחושתית כשעושים משהו שלא נוח ויכול להזיק. או ליהנות מהדרך, ולאו דווקא בהכרח להגיע אל היעד הסופי. 
 
"בפלדנקרייז טמונה הזמנה לא לחקות אחרים, אלא לגלות בתוכך את מסלולי התנועה האפשריים והנוחים לך. לסלול לעצמך דרך אישית וייחודית. כמו משחק. להיות סקרן לחקור. להתחיל תמיד מההתחלה כל פעם מחדש. ממש כמו לצאת מהבית הבטוח והנוח, ואחר כך לחזור. יוצאים לחקור ולגלות, וחוזרים עם חוויות חדשות, בדרך פוגשים כל מיני דברים".
 
את מדברת הרבה על התלמידים שלך. כמורה, מה הם עבורך?
"להיות מורה עבורי זה יותר מפרנסה, זו שליחות וגם אהבה. משמח אותי לתת לאנשים כלים שיכולים לשפר את איכות חייהם. בתור מורה אני גם תלמידה נצחית שלא מפסיקה ללמוד ולחקור בעצמי. התלמידים שלי מגוונים ושונים זה מזה. אני אוהבת אותם ואוהבת לגלות את השוני והייחודיות של כל אחד ואחת. חלקם נמצאים איתי מהתחלה וכל הזמן מתווספים חדשים. התלמידים שלי הם גם המורים שלי. בזכותם אני מי שאני היום כמורה. אני מתבוננת בהם ובתנועה שלהם בזמן השיעור ומרגישה שמחה וגאווה על ההתקדמות שלהם. תוך כדי שעור אני שואלת את עצמי ’מה הם הכי צריכים כרגע’, איך לעזור להם להשתחרר מכאבים, להרחיב את אפשרויות התנועה, לנוע יותר נכון וטוב יותר. אני מחפשת ובוחרת את המילים הכי מדויקות כדי להסביר, כדי ליצור תהליכי תנועה שמהם הם ילמדו משהו חדש. אני מלמדת אותם את מה שהכי משמעותי בשבילי ומזמינה אותם לבדוק את זה בעצמם, עבורם. "אנחנו ביחד עוברים תהליכי גילוי".
 
בואי נעבור רגע אלייך 
"אז נתחיל בפלדנקרייז, שיטה שאני מלמדת, כאמור, מזה כ-30 שנים. למדתי בתל אביב עם תלמידיו הבכירים של משה פלדנקרייז. בהמשך השתלמתי עם טובי המורים שמהווים עבורי דוגמא והשראה. קראתי ספרים שכתב פלדנקרייז בעצמו, העוסקים בשיטתו וקושרים זאת לנושאים ברומו של עולם ומצד שני נוגעים בקרקע, בחיינו היוםיומיים. המנעד העצום הזה שבין אדמה ורוח מרגש אותי. 
 
באשר אלי: יש לי בת נשואה שגרה בגליל, ומגדלת את שלושת נכדיי החמודים. אני עצמי מתגוררת מזה תשע שנים בשכונת חלומות, אליה עברתי אחרי 24 שנים בפרדס חנה. בחרתי בזכרון. אני ירושלמית שאוהבת הרים, טבע וים והשילוב הזה בזכרון הוא מושלם. אני מסתובבת בזכרון ומתמוגגת מהאויר והנופים ופוגשת בכל מקום תלמידים שלי, ילדים ומבוגרים". 
 
ספרי לי על קאנטרי זכרון, שם את עובדת
"עבורי הקאנטרי הוא כמו בית, מקום חם ומזמין שקורא לעסוק בספורט, על כל היבטיו. פשוט כיף ונעים להיות בו. אווירה נהדרת. אני מאד מפרגנת להנהלה, לעובדים ולקולגות שלי. יש בקאנטרי זכרון נבחרת של מדריכים מעולים ובהנהלה הנוכחית קיימת אוזן קשבת. אוירה נעימה כיפית ומפרגנת. לאחרונה אני מתפעלת מהשדרוג שהקאנטרי עבר ועובר. ממש כיף להגיע אליו". 
 
צילום עצמי
 
לסיום, מה נותן לך הפלדנקרייז, כאדם? 
"פלדנקרייז עבורי היא כמו אוויר לנשימה כי דרכו למדתי לאפשר לעצמי לנשום. זה סוג של גילוי התחדשות והתפתחות. העיסוק בחקירה של התנועה האנושית עזרה לי לגלות את הכוח הפנימי הטמון בי והטמון בעצם בכל אדם. כשאתה עסוק בחקירה והתפתחות אתה מתחיל בעצם להבריא. פלדנקרייז אמר שהעוצמה שלנו היא לא במה שאנו יודעים אלא במה שאיננו יודעים, כלומר להסכים לעמוד רגע במקום לא ידוע, לחקור ולגלות. אימצתי את המשפט הזה כגישה לחיים". 
 
ברכה לשנה החדשה
מברכת כל אדם שיזכה לחפש את הדרך שלו, שימשיך ולהתפתח בתנועה וכאדם. ואסיים בציטוט של משה פלדנקרייז
– life is movement – without movement life is unthinkable
החיים הם תנועה. ללא תנועה ,לא ניתן להעלות על הדעת חיים.  
 
התמונה צולמה על ידי צלם מקומי במהלך הופעה חיה בטלוויזיה התאילנדית של להקת תיכון ע״י האוניברסיטה בירושלים בהדרכתו של דני בזל , בנסיעתה לתאילנד בשנת 1976 בשליחות משרד החוץ ע״פ בקשת השגריר ראובן דפני.
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הישג נוסף בהתמודדות עם אתגרי הגז: תוצב תחנת ניטור יבשתי נוספת
כבוד: מזיכרון-יעקב לאקדמיה למדעים של רוסיה!
יפית ארליכזון מ"גן אלון" בבנימינה הוכתרה כמורת המאה!

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }