נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת השבוע "וילך" (פרק לא)
18 לאוקטובר 2019
פרשת השבוע "וילך" (פרק לא)
אסתר פינס, 2019-10-18 - 10:00
כל הזכויות שמורות

אילוסטרציה


הפרשה הקודמת כקודמותיה מתארת את משה המכיר היטב את העם, חרד לגורלנו, עומד ומזהיר אותם מעצמם - מעצמנו:"אִם-יִפְנֶה לְבָבְךָ, וְלֹא תִשְׁמָע; וְנִדַּחְתָּ, .......הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן:…הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ..."

 

משה יודע שאחרי שנהנה מטוב הארץ, נסטה מדרכינו ומערכינו וננהג ככול הגויים, ניתן לאגו ולחטא היוהרה (הקללה שבתוכנו) לטשטש זהותנו, לקנאה ולשנאת אחים להתנחל בחדרי הלב, עד לחורבננו. "אָבֹד תֹּאבֵדוּן" השמיים והארץ יעידו שכך היה.

איך השמיים והארץ יעידו?כי הם נצחיים.

הראייה אחרי חורבן הארץ והפיכתה לארץ עזובה ושוממה, הארץ החזקה מכל חסרונותינו, לא התייאשה, חיכתה אלפיים שנה עד שובנו, ובכל רגב מרגביה שמרה את ההיסטוריה של בני עמנו, כדי שאיש לא יוכל לטעון שהיה כאן לפנינו.

 

פרשת "וילך" משה נמצא ביומו האחרון, לא נח, עד שבריר השנייה של חייו, חוזר על המצוות ועל האזהרות ובד בבד מחזק את לב העם.

כך נפתחת הפרשה:"וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל. ב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם--לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא"

 

הלב עצוב, אני רואה בדמיוני את משה המנהיג הגדול, ביום הולדתו המאה ועשרים שהוא גם יום מותו, בראותו את העם מתפזר לאוהלו, במקום לנוח ולהירגע הוא מכתת רגליו, מאוהל אל אוהל מדבר אל ליבם ומגלה להם שהם יקרים לו מאוד, לכן הוא לא מוותר.

דבריו רוויים תוכחה ואזהרות. מזהיר ומתחנן, שימרו על עצמכם מפני עצמכם, ומזהירם מהשכחה שלא ישכחו "מי אנחנו ומאין באנו." שנזכור להתנהל בענווה כחברה החפצה חיים.

כי הקללה והברכה בידינו!!

כל פרשה היא שיעור לחיים: כמו משה המנהיג הנאמן, גם אנחנו כהורים טובים דואגים לילדינו, מתווים דרך ומקנים ערך, משננים שוב ושוב למען יבינו ויפנימו, מי אנחנו ומאין באנו. ייקחו אחריות, יתנהלו בענווה, ויביאו לידי ביטוי את הערכים והכישורים שיחזקו את תחושת השייכות למשפחה, לעמנו ולמולדתנו. וממשיכים להזהירם שישמרו נפשם מפיתויים לא רצויים והרסניים כמו: אלכוהול, סמים, אלימות מילולית ופיזית, שוטטות בלילות, שלא יתפזרו אל דרכים עקלקלות שתוצאותיהן מי יישורנו!

בשארית כוחותיו משה מתמקד ביקר מכול, והוא: גורלנו והמשך קיומנו על הארץ הטובה הזאת.

ובד בבד קרא ליהושע, "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ."

משה העביר את שרביט ההנהגה ליהושע.
והכין את העם שיהושע מחליפו יוליכם בכיבוש הארץ, וחיזק את רוחם, "חזקו ואמצו.........ה’ לא ירפך ולא יעזבך."

 

רוצה לומר: עם המאמין בצדקת הדרך, הוא עם חזק ולא יישבר מול קשיי החיים ולא ייתן לפחד להשתלט ולשתק אותו. כי הוא מרגיש שרוח ה’ עמנו.
משה ממשיך ללא לאות ומבקש: "וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם: לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד--בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל"

למה התורה נחשבת לשירה? כי השירה היוצאת מהלב, פורצת חסימות ומעוררת זיכרונות.

משה המכיר היטב את העם, יודע שהעם כפוי טובה הזה עלול להתפתות, לסטות מן הדרך מן האור, אל חשכת התהום. לכן, הוא מבקש לכתוב את התורה כשירה. השירה היא כמו שעון מעורר, מעוררת געגוע, משיבת נפש, פותחת את הלב ומחזירה אותנו לעצמנו, אל שורש קיומנו.
גילוי לב! השירה מוליכה אותי לאור הזיכרונות. אבא ז"ל שניחן בקול חם ומרגש, אהב שירה. בכול נפתולי חייו אבא היה שר. כשהמצב היה קשה, כשהיה שמח, כשהיה עצוב, כעוס וכאוב,
אבא תמיד שר. אבא היה איש השמח בחלקו.

אני זוכרת איך אבא ביקש ממני לאמץ את השירה המבטאת רגשות ומחוללת פלאים. אימצתי.

 

על כן, משחר נעוריי השירה מלווה אותי בשבילי החיים. בימים קשים השירה הפיחה בי תקווה ורוממה את רוחי. היא מרגיעה, משחררת חסימות, היא מקור לשאיבת כוח ועידוד.

השירה פתחה את ליבי וגרמה לי להתנהל בענווה ולראות את אור הברכה גם בתוך הקושי, ומתוך ראיית הטוב להוקיר ולהכיר תודה.

 

לפיכך,התורה שלנו כשירה תעורר בנו געגוע ותחזק את תחושת השייכות ואת החיבור לשורש קיומנו, לעמנו ולמולדתנו. וכפנס תאיר את דרכינו לסור מהדרך הלא נכונה בה נסחפנו, ונשוב לעצמנו ל"אני" השלם ולשלום בתוכנו-השלום בינינו. עם אחד, ערבים זה בזה!

 

אני תפילה, שבימים אלה ימי הרחמים והסליחות, נאמץ אל ליבנו את השירה הזאת הפותחת את הלב ונבקש סליחה מאלה שפגענו בהם אם במילים או בהבעת פנים, ונקבל באהבה את סליחתם של כל מי שפגע בנו. למחול ולסלוח! להכיר תודה ולהודות על כל היש!

בהזדמנות זו אאחל לכם ולכל בית ישראל, שנה טובה, מתוקה וברוכה, כתיבה וחתימה טובה! אמן!

שירת העשבים /נעמי שמר

דע לך
שכל רועה ורועה
יש לו ניגון מיוחד
משלו

כשהלב
מן השירה מתמלא
ומשתוקק
אל ארץ ישראל
אור גדול
אזי נמשך והולך
מקדושתה של הארץ
עליו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של הלב.

 

שבת שלום ומבורך!
 

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
פ"ח-כרכור: יעל קוק, תקווה לב, זכריה ספיר, יצחק וקנין ואריה זריהן הם יקירי המושבה לשנת 2019
זכרון יעקב: "אצא לי השוקה"
ואלו הם יקירי המושבה זכרון יעקב

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }