נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
אירועים
אירועי תרבות 16-22/8/2019
גפן מגזין המושבות > כללי > פרשת "בהעלותך" (מפרק ח’- י"ב).
14 ליוני 2019
פרשת "בהעלותך" (מפרק ח’- י"ב).
אסתר פינס, 2019-06-14 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 

אילוסטרציה

מהפרשה הקודמת "נשא" למדתי: שנשיאי השבטים הגדילו לעשות והביאו עגלות שעליהם יניחו הלוויים את המשכן וכליו.
 
"וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, ........וַיָּבִיאוּ אֶת..... שֵשׁ-עֶגְלֹת צָב וּשְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר--עֲגָלָה עַל-שְׁנֵי הַנְּשִׂאִים"
 
והרי למדתי בפרשת "במדבר", שה’ ציווה על הלווים לשאת את המשכן על כתפיהם לאורך כל המסע... והנה כעת הנשיאים הביאו עגלות כדי להקל על הלווים הנושאים את המשכן.
 
משה ראה ונדהם, אך ה’ מיד קיבל את היוזמה הברוכה שבאה מתוך כוונות טובות, להקל על אחיהם.
 
הנה שיעור! כאשר ה’ ראה את הנשיאים דואגים לאחיהם מתוך ראיית הטוב, שינה את הוראותיו ובירך על היוזמה. "איש את רעהו יעזורו" מבורך!
 
פרשת "בהעלותך"-מתחילה בהפצת האור. רוב הפרשה עוסקת באור, איך התנהלותנו מושפעת מהראייה לטוב ולפחות טוב. מה אנחנו באמת רוצים לראות? הראייה הטובה מאירה על הנתיב שיפתח את הלב לענווה, לקשב נקי, לתקשורת מקרבת ולהכרת הטוב. 
 
מעניין, האם העם יראה את הטוב? נלמד בהמשך... 
 
כך נפתחת הפרשה -"וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת."
 
לא בכדי, בנוסף לברכת הכוהנים שהוטל על האהרון הכהן לברך את העם באהבה, כאוהב שלום ורודף שלום, הוטל עליו עוד תפקיד חשוב, להעלות את האור. 
 
אין מדובר בהדלקת הנרות אלא בהעלאת האור, כי מצוות הדלקת המנורה צוינה בעשיית המנורה, "...וְעָשִׂיתָ אֶת-נֵרֹתֶיהָ, שִׁבְעָה; וְהֶעֱלָה, אֶת-נֵרֹתֶיהָ, וְהֵאִיר, עַל-עֵבֶר פָּנֶיהָ" (שמות כה).
והרי מיום שנבראנו האור שוכן בתוכנו, בכל אחד ואחת, ותפקידנו לרצות להעלות את האור הפנימי שבתוכנו שאורו יפיץ ענווה, דרך ארץ ויראת כבוד.
 
איזה אור יעלה אהרון? 
 
להבנתי הצנועה, אהרון הכהן, הקשוב לבריות, ומתייחס אל כל אחד כשווה בין שווים, ישמש בהתנהלותו מודל לחיקוי וכמגדלור יפיץ אור נעים ומאחד בכל צעד וצעד. ואז בראות העם את האור המוקרן מאישיותו של אהרון יעלה האור שבתוכם. 
האור שיעלה מתוכם יחבר אותם לזהותם ויעורר בהם את תחושת השייכות לערכי היסוד -מהות קיומנו. כך המסע אל הארץ המובטחת יואר באור יקרות ויתנהל בענווה, בכבוד הדדי ובחדוות הלב. 
"אחרי המעשים נמשכים הלבבות." 
 
לאחר העלאת האור הפרשה ממשיכה בהוראות אחרונות לקראת המסע אל הארץ. 
הלוויים אחראים לפירוק המשכן והרכבתו "בנסע המחנה". שאר הלוויים בגיל עשרים וחמש מתגייסים לצבא בעבודת המשכן וישרתו עד גיל חמישים.
 
"מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמַעְלָה, יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא...... וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה, יָשׁוּב מִצְּבָא... וְלֹא יַעֲבֹד, עוֹד"

הפרשה היא שיעור לחיים: צבא ועבודה הם מושגים חשובים בחיינו, המעצבים את שנותינו וחיוניים לקיומנו. אבל כפי שכתוב, עלינו לדעת לתחם אותם בזמן ולא להיות משועבדים, ולהזניח את היקר מכול, הילדים, הזוגיות, הבית והמשפחה.
 
בימינו, ההורים משועבדים לקריירה ושוכחים שיש להם משפחה. משפחה זו אחריות! 
לאימא יש תפקיד הכי חשוב בעיצוב חיי הילדים לטוב ולפחות טוב. 
אימא היודעת את יעודה מתנהלת בלב פתוח המלא רגש לילדיה, הם בראש מעייניה. 
 
ילדים משוועים לבית חם, לאוזן קשבת, לתקשורת מקרבת, ליד מלטפת ויד מכוונת ברגישות ובנחישות, מתווה דרך ומקנה ערך שתעלה את האור שבתוכם שיאיר באור יקרות על נתיב חייהם ולא יסגרו את הלב בבית ויחפשו את האור בחוץ. האור בתוכם -בתוכנו. 
 
"נסו לא להיות אנשים של הצלחה, אלא נסו להיות אנשים של ערך" (אלברט איינשטיין). 
 
כעת, אחרי שקיבלו את החוקים והתפקידים, והמחנה הואר באור מאחד, עלה הענן מהמשכן, בשעה טובה בני ישראל יצאו לדרך... 
 
רק התחיל המסע, התחילו הקיטורים, ".... וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ,...... זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, .... וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, אֵין כֹּל......"
שמחת ההולכים מפנה מקומה לרוח נכאים!
 
מה קרה לעם ישראל איפה האור? העם שרוי באפלה ורואה רק את החסר. זה מה שקורה כשמחשבות מתעתעות משבשות את הראייה. העיניים רואות שחורות, הכול רע! הייאוש מכרסם, הם רוצים לחזור למצרים ולא משנה שהיו משועבדים עד כלות, מי זוכר? בזיכרון יש דגים, קישואים ואבטיחים...הם מתאווים לבשר.
 
משה שומע את העם בתסכולו ומאבד תיקווה, גם לו קשה. הוא לא רואה את האור ולא את החמלה ומבקש מה’ להמיתו. "הָרְגֵנִי נָא הָרֹג"
 
ה’ מבין לליבו ומציע למשה להאציל מרוחו על שבעים הזקנים שיתווכו בינו לבין העם. משה מקבל את ההצעה. 
 
העם מקבל בשר. מי שאכל בהגזמה בלתי מרוסנת, מצא את מותו. "וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם ...קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה"( פרק יא ). 
 
בהמשך הפרשה למדתי, איך הראייה המעוותת עוררה את קנאתה של מרים והובילה אותה לדבר לשון הרע על משה כשאמרה לאהרון: "הֲרַק אַךְ-בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה’ הֲלֹא, גַּם-בָּנוּ דִבֵּר" ונענשה בצרעת = מוציא רע. 
 
משה העניו באדם, ניחן בראייה חומלת, כשראה שמרים אחותו נענשה, מיד סלח לה והתפלל: "אנא ה’ רפא נא לה...." 
"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" (רבנו בחיי).
 
אני תפילה שנדע להעלות את האור שבתוכנו ומתוך ראיית הטוב נכיר תודה. 
 
אור פנימי / אהוד מנור 
אור פנימי 
מניבכי חלומי 
אור פנימי 
שמאיר את דרכי 
אל החום, אל התום 
אל עצמי. 
 
 
 שבת שלום ומבורך!
 אסתר פינס
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
מה זאת אהבה?♥
מה יקרה ב’מתחם המייסדים’?
קנס של 2000 ₪ למאהל עסקי שהזרים מים מזוהמים לחוף הים
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור
חדשות אחרונות
מה זאת אהבה?♥
הכירו את המנהלים החדשים בשנת הלימודים תש"פ במערכת החינוך של פרדס חנה כרכור
עיטור יקיר מכבי ישראל הוענק לג׳ומיק סמסונוב בן ה 91
מועדון אתגרים מגיע לבנימינה