נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > השגחה פרטית
29 למרץ 2018
השגחה פרטית
גלבוע דקר, 2018-03-29 - 10:00
כל הזכויות שמורות

 כשהייתי בן שלוש בערך, נולד אחי משה. אז, לא היתה חופשת לידה ומהר מאוד אימא היתה צריכה לחזור לעבוד. גם ככה היה עוני ולא קל לפרנס שני תינוקות, בייחוד שמצבו של משה היה עוד חלש יחסית. אחרי ברית המילה המצב של אימא ממש החמיר, אפשר היה לראות על הפנים שלה כמו צבע אפור. בזמן שמש הצהריים היא היתה צריכה להישאר בבית במיטה בגלל שהיה חם מידי. אני זוכר שהייתי עומד ליד המיטה שלה ומחזיק לה את היד, מלטף לה עם היד השנייה את המצח ומדבר אליה: "מאמא יא מאמא, אל תלכי לי יא מאמא". הרגשתי עצב עמוק מציף אותי. אימא היתה מסתכלת עלי באותם רגעים עם עיניים בורקות אבל בלי להזיל דמעה ואומרת לי: "אל תדאג ילד שלי, אמא תמיד איתך". כמה שבועות אחר כך קברנו אותה. אימא, שתדעי שתמיד תהיי חסרה לי, אני תמיד אתגעגע אליך.

מאז, המצב רק הדרדר ולמרות הדודות הטובות שלי סלאמה וחממה שבאו ברגל מכפר ג’וב בשביל להשקות ולטפל במשה הפעוט ובי, תוך זמן קצר גם משה נפטר. הייתי צעיר מידי בשביל לזכור אם ישבנו שבעה, אבל אני זוכר שבאותם הימים לא היה בית כנסת בכפר שלנו, וכדי להתפלל בשבתות היינו צריכים ללכת לצנעא או לג’וב, שם היו ריכוזים של משפחות היהודים, איתם אפשר היה להשלים מניין ולקיים את התפילות כהלכתן. אני לא הבנתי בזמנו את המילים כי לא היה מורי בכפר שלנו. עד שהגעתי למחנות הזמניים לפני העלייה למטוס בעדן בכלל לא חשבתי שאזכה לדבר ולשיר בשפת הקודש. בשביל ילד בן ארבע באותם זמנים, לשמוע את הניגונים והשירים בבית הכנסת היה כמו לשמוע שירת מלאכים שמקיפה אותך ונכנסת לתוך הנשמה. איזו הרגשה זו היתה לטבול את גופי המיוזע והמאובק במקווה של צנעא, אחרי הליכה ארוכה בשמש הקופחת. הבטן שקרקרה ברעב חצי מהדרך התפקעה מכאב ואחר כך מאושר, אחרי שמילאתי אותה בתאנים בשלות ומתוקות כדבש שגדלו פרא בקרבת המקווה. הרבה גברים הגיעו לשם כדי לטבול אחרי ההליכה הארוכה. הייתי מחכה בשקט ליד אבא עד שהיה נותן לי סימן והייתי נכנס לפניו למים. נראה לי שהוא פשוט אהב לראות אותי מתענג על המים בטרם היה נכנס בעצמו.

חג הפסח עמד בפתח והרבה משפחות באו באותם הזמנים מהכפרים באזור בשביל להתאחד עם הקהילה. התפללנו יחדיו שיגמרו הימים הרעים, שיחדלו הפרעות ויותר מכל פיללנו להגיע לארץ ישראל. אני הייתי עוד ילד קטן אבל אי אפשר היה לפספס את עיניי כולם נישאות לעבר ארון הקודש עם תפילה להגיע סוף סוף לארץ המובטחת. היו שאמרו באותה תקופה שאנחנו דור הגאולה. כמה התפלאו רובם לגלות בהמשך כי אכן הם יזכו להגיע לארץ ישראל בעוד זמן לא רב. תאר לעצמך כמה מהם הופתעו כשהם הגיעו לארץ בה הם כמעט ולא מכירים את השפה, הבגדים אחרים, המנהגים מוזרים, חלקם ממש נשברו כשגילו שגם בארץ הקודש שוכנים ערבים שמתנכלים ליהודים. הם התפללו לשקט ומנוחה אבל גילו שהגיעו לארץ מריבה שנמצאת כרגע בשלבי לידה ראשוניים. אבל לא אני. אפילו שחיי השתנו כשנעמי, אמי החורגת השלישית מאז מותה של אימא, נכנסה לחיי, תמיד ידעתי שאמצא דרך. אני לא יודע להגיד לך איך ידעתי את זה אבל למדתי לקרוא לזה השגחה פרטית.  

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
פרשת השבוע "וילך" (פרק לא)
"מהי משמעות אמירת סליחה עבורך?"
עמותת ’הגדעונים’ נפרדה מהיו"ר עמנואל (’מנו’) וילדר

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }