נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > האנגלו-זכרונים באו מאהבה!
9 למרץ 2018
האנגלו-זכרונים באו מאהבה!
מוריס דוד בר-יוסף, 2018-03-09 - 10:00

סיפורה של הקהילה האנגלו-סכסית בזכרון-יעקב, מוכיח כי מי שבא מאהבה, מסוגל להתגבר על כל הקשיים ולהשתלב במושבה שכבר קלטה עליות שונות. בעיות של שפה, מידע, תרבות בחברה-הישראלית העצבנית, אינם מהווים למחסום למי שהחליט להקים כאן את ביתו  

כל הזכויות שמורות

 צילום עצמי


פנינה סלומון, חברת המועצה-המקומית זכרון-יעקב ("הבית היהודי"), משקיעה בשנתיים האחרונות מאמץ גדול ומתמשך, לתרגם לשפה האנגלית חלק גדול מהחלטות המועצה, לצד מידע זמין ושוטף ומעבירה את הדברים לקהילה האנגלו-סכסית במושבה וכך מצליחה לתרום באופן משמעותי, לתחושת השייכות של הקהילה ליישוב בו בחרו להקים את ביתם.

"הבעיה הקשה ביותר לדוברי השפה האנגלית בזכרון-יעקב, נובעת מקשיים בהבנת השפה העברית ומכאן נוצר באופן טבעי מחסור במידע חשוב ורלוונטי לחייהם "מטעימה פנינה סלומון" כמות המידע שהם מקבלים היום, גדולה עשרת-מונים ממה שקיבלו בעבר וזאת הודות לעובדה שאנחנו מספקים להם מידע מתורגם לאנגלית וזה כולל גם הודעות מוקלטות ב’פייסבוק’, כך שקל להם יותר להיות מעודכנים במתרחש".

פנינה סלומון יודעת לספר על כך, שראש-המועצה זיו דשא, גילה כבר בעבר רגישות לנושא "בזמן השריפה הגדולה, הוא דאג להעביר לדוברי-האנגלית מידע שוטף ומעודכן על המתרחש וזה משתלב עם הגיבוי שהוא מעניק לעבודות התרגום שלנו מהישיבות".
כמי שמעורה היטב בנעשה בקרב הקהילה האנגלו-סכסית במושבה, יודעת פנינה סלומון להצביע על העובדה לפיה, מדובר באוכלוסייה איכותית המבקשת למצוא עצמה מעורבת במתרחש: "אלה אנשים שממש אכפת להם ממה שקורה, סדר וניקיון ואיכות-הסביבה, מאוד חשובים להם ולכן חשוב ביותר לספק את המידע בעיקר בתחומים האלה".

כאשר שואלים את פנינה סלומון, המכהנת מזה כשנתיים כחברת-מועצה, בכמה תושבים אנגלו-סכסיים מדובר, מתברר כי התשובה מורכבת: "אני מעריכה בזהירות רבה, כי אנחנו מדברים על 1000-2000 מבוגרים" היא אומרת" צריך להבין שלא מדובר בקבוצה הומוגנית, משום שיש בה עולים-חדשים, שהגיעו לכאן בעשור האחרון, אבל יש גם את הדור-השני של תושבים חוזרים דוברי-אנגלית ויש גם זוגות, שרק אחד מהם בא מחו"ל ונישא לישראלי ולכן הקהילה הזאת ממש מעורבת, למרות שאנחנו מבקשים ליצור לה מכנה משותף באמצעות השפה האנגלית".

יתר על כן, סבורה פנינה סלומון, כי מדובר גם בקהילה מפוצלת ולא מאוחדת, כפי שהיא מסבירה:" יש במושבה הרבה מסגרות פעילות של דוברי-אנגלית, שלא לדבר על מוצא שונה של אנשים מארה"ב, בריטניה, דרום-אפריקה ומקומות נוספים. נכון אולי שמרבית הצעירים, שייכים לזרם הדתי-לאומי במושבה, אבל אחרים משתייכים לזרמים שונים כך שבסך-הכל, קשה לעשות הכללה ולהתייחס לקהילה הגדולה הזאת כאל קבוצה מאוחדת".

קליטת ילדי - העולים טובה יותר אסתר פרידמן הגיעה עם בעלה אדי בשנת 2007 מלוס-אנג’לס ארה"ב והספיקה בעבר לעבוד במשך כ-5 שנים במחלקת-הרווחה של המועצה-המקומית, כאשר שימשה גניה ויינשטוק מנהלת המחלקה." הצלחנו אז ליצור שילוב, בין מערך הקליטה לבין המועצה-המקומית, לאחר שרבים מהעולים-החדשים הרגישו שלא מגיעים אליהם ולא מטפלים בהם" מספרת אסתר פרידמן "במקביל עשיתי תכניות מיוחדות לגמלאים, לאפשר להם להיות יחד ולהשתלב בחברה".

גם אסתר פרידמן סבורה כי הבעיה המרכזית של דוברי-האנגלית, היא קשיים ומחסומים שמקורם בשפה העברית: "הנהיגו בזמנו אולפן לעברית במתנ"ס ולמרות הרצון הטוב, לא בדיוק נרשמה הצלחה, בעיקר בגלל הנהלים של משרד-הקליטה, לפיהם צריך שיהיו בכיתה אנשים באותה רמה ומאחר שזה לא עמד במבחן המציאות, נאלצו אנשים לנסוע ללמוד עברית בחדרה".

קליטת ילדי העולים דוברי-האנגלית, הייתה לדברי אסתר פרידמן קשה הרבה יותר מאשר היום במיוחד "משום שבתי-הספר לא הבינו את הצרכים המיוחדים של הילדים האלה ולא הצליחו לגשר על הפערים שנוצרו עקב כך עם המשפחות" היא אומרת "מאז חל שיפור עצום בנושא הזה והקליטה של תלמידים חדשים מרקע אנגלו-סכסי, הרבה יותר קלה וחלקה".
גם בתחומי התרבות חל לדבריה שינוי משמעותי, בהשוואה לתקופה בה הגיעה עם אדי בעלה למושבה ומטעימה כי "היום יש לנו כבר קולנוע ואנחנו גם זוכים להצגות מחו"ל בשפה-האנגלית והאפשרויות התרבותיות במושבה התרחבו ונותנות מענה טוב יותר לצרכים של דוברי-האנגלית".

אסתר פרידמן מברכת על מלאכת התרגום, שמבצעת פנינה סלומון בכל הקשור למידע מטעם המועצה-המקומית, אבל סבורה שעדיין יש להשקיע יותר בהתמודדות שנכונה לדוברי-האנגלית, עם סבך הבירוקרטיה הישראלי, על-מנת לחזק את הקשר בין הקהילה הזאת לבין המתרחש במערכת הצרכים שלה. "הילדים מסתדרים מהר מאוד ומי שעובד, מצליח גם הוא למצוא את מקומו בחברה הישראלית, אבל עדיין יש אוכלוסייה של הורים מבוגרים, שקשה להם והם זקוקים לתמיכה, ליווי וסיוע" היא אומרת.

יואל-יהודה רוטמן היה בסן-אנטוניו טקסס ארה"ב, רופא-מומחה, שטיפל בעיקר בילדים שסבלו מבעיות נוירולוגיות בהתפתחותם והגיע עם אשתו הדי לארץ בשנת 2002, בעקבות בנם ובתם. עלתה בדעתם האפשרות להתגורר בירושלים, אבל ביום החתימה על חוזה-השכירות, התרחש בבירה פיגוע רצחני והזוג החליט לוותר על ירושלים והגיע לזכרון-יעקב. "שכרנו דירה בשכונת ’וילות בחורש’ והכרנו כאן בהתחלה רק את משפחת פוירשטיין" משחזר יואל רוטמן ומוסיף מרכיבים אופייניים לקהילה האנגלו-סכסית במושבה: "חיפשנו מקום קרוב לים, חברה של דוברי-אנגלית, בעלת רקע תרבותי משותף, אזור שלא רחוק מידי מהמרכז ומחיפה וכך החלטנו על זכרון-יעקב" הוא מטעים " בדיעבד גם מצאתי את מקומי בבית-הכנסת הגדול ’אהל יעקב’ והתאהבתי בגני רמת-הנדיב, שם אנחנו עובדים בהתנדבות".

מתברר כי אחיו של יואל רוטמן, הגיע ארצה כבר לפני 40 שנה, אולם מצא את מותו בתאונת-דרכים קטלנית, סמוך לקיבוץ-גבים בו היה חבר. אלמנתו ובתו חזרו לארה"ב. משפחתה הדתית של הדי רעייתו, ביקרה בארץ וסבה אף היה כאן בשנות ה-30, אולם לא עלו לישראל, עד שיואל והדי מימשו אולי את מה שהללו חלמו עליו ו’נחתו’ במזרח-התיכון העצבני והמיוזע.

"בסופו של דבר מצאנו כאן מכנה-משותף רחב שמורכב מאחותי, שלה שישה ילדים, מהבן המתגורר בחיפה ומהבת שגרה בנתניה" הוא מספר "לפחות מבחינה זאת, הגענו במידה רבה ’הביתה’, למרות קשיים כאלה ואחרים".
כל יהודי-ציוני חייב לעלות לישראל!

יואל אומר כי הקושי העיקרי נובע מכך ש" עברית היא שפה קשה, בעיקר לאשתי. היינו אמנם ב’אולפן עקיבא’, אבל בגיל מבוגר קשה יותר ללמוד שפה חדשה וזה יוצר גם מחסום ליצירת קשר עם חברים שאינם דוברי אנגלית".
יואל רוטמן מוכן להמליץ לכל יהודי שנשאר בחוץ-לארץ, לעלות לישראל ומפרט את ’האני מאמין’ שלו בעניין זה:" אם אתה יהודי וציוני, אתה חייב לעלות לישראל! אני לא יכול להבין מי שלא עושה זאת!".

מרבית החברים של יואל והדי, הם חברי הקהילה, למרות שהוא עצמו מנהל קשר שוטף עם עוד מספר חברים ’ישראלים’, דוברי-עברית בלבד, עמהם הוא מתמיד ללמוד כל יום שיעור תורני.

הזוג רוטמן מתנדב כל יום שני בשבוע, למשך 4 שעות בעבודה בגני ’רמת הנדיב’ ומעבר לכך, הדי מקפידה כל בוקר בשעה 06.00, לשחות בבריכה של ’הספורטן’ ולהיות חברה במועדון ’שבץ-נא’ ובמועדון-ספרותי, פעילות המתבצעת בשפה האנגלית.

הקשר בין ה’רוטמנים’ לבין מרבית חברי הקהילה במושבה ומחוצה לה, מתבצע בעיקר באמצעות דוא"ל וקבוצות המתנהלות ברשת, כמו למשל ’קבוצת 5 הערים’ (זכרון-יעקב, קיסריה, בנימינה, גבעת-עדה, פרדס-חנה), שחבריה מחליפים מידע שוטף והודעות.
מי שמבקש ליצור מפה-עולמית, של תושבי זכרון-יעקב שהגיעו למושבה מארצות שונות דוברות אנגלית, יגלה כי מדובר בארה"ב, אנגליה, סקוטלנד, דרום-אפריקה, קנדה, אוסטרליה ואפילו ניו-זילנד. יואל רוטמן סבור כי רוב הקהילה המקומית מקורה בבריטניה ואחריה בארה"ב.

הוא יודע להצביע על כך, שצריכת העיתונות של הקהילה, מתרכזת בגיליונות של ה’ג’רוזלם-פוסט’ ובאתרי החדשות של ה’ניו-יורק טיימס’ ("מתי יהיו ל’גפן’ עמודים באנגלית?!") ואומר כי מבחינה פוליטית, ניתן למצוא במושבה אנשים מהקהילה משני קצוות המפה " יש אנשי ימין מובהקים ויש גם אנשי שמאל מוצהרים".

מאז הגיעו יואל והדי רוטמן לזכרון-יעקב, חל לדעתו שיפור משמעותי, בכל הקשור למשל להיצע התרבותי: " אנחנו נהנים היום מסרטים בקולנוע ב’מול זכרון’, במקום לנסוע לשם כך לחיפה ויש גם את מלון ’עלמא’, שם יש קונצרטים נהדרים ומוסיקה שאנחנו אוהבים, כך שמבחינה תרבותית, אכן יש שיפור לעומת העבר" אומר יואל.

יחד עם זאת הוא מטעים בצער: "מה שבאופן אישית חסר לי יותר מכל, הן הרצאות אקדמאיות ברמה גבוהה, כמו למשל בירושלים או בתל-אביב. יש בקרב הקהילה אנשים משכילים מאוד, אקדמאים בעלי-ידע רחב וחבל שצריך להסתפק ב’אינטרנט’, כדי להיחשף להרצאות ומאמרים חשובים, אבל אולי גם זה יגיע פעם".

זכרון-יעקב התברכה בקהילה אנגלו-סכסית משכילה המבקשת להתערות במושבה בכל תחומי-החיים וכבר תרמה למושבה באומנות, רפואה, תרבות וסיוע לזולת. יואל והדי רוטמן מייצגים נאמנה, את מי שהגיע לכאן מאהבה ואפילו אינו מבקש על כך תמורה או הערכה ובכך ייחודם.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הנינג’ה מזכרון יעקב
להפריד זה פשוט!
תו איכות חוף כרמלי למסגרות חינוכיות

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }