נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > פרויקה
13 למאי 2016
פרויקה
דבורה מן, 2016-05-13 - 10:00

 סיפור גבורה, חלוציות ,מסירות והקרבה

כל הזכויות שמורות

 

 תשט"ז- 1956. כ- 60 שנה חלפו מאז מבצע סיני. 60 שנה, ועדיין הזיכרון הכואב צרוב בליבי ובלב כל בני המשפחה. פרויקה נפל על משמרתו במבצע קדש והוא בן 19 ב-1.11.1956.

היינו ילדים קטנים, לא ידענו מלחמה מה היא. יום בהיר אחד מגיעים אחי מבית הספר ממררים בבכי.
"מה קרה".? שאלתי.
"פרויקה נהרג בקרב!" זאת שמעו אחי מאנשים שראו אותם ברחוב המייסדים בזיכרון יעקב (שם התגוררנו בילדותנו), בלכתם הביתה מבית הספר.
כך קבלנו את ההודעה על נפילתו של בן דודנו האהוב, כאח לנו, אפרים- פרויקה גרוס בן שפרינצה (לבית אברמובסקי) ויעקב גרוס מנחלת ז’בוטינסקי, בנימינה.
ישבנו ארבעה ילדים קטנים בוכיים, עד שהורינו חזרו מבית דודי, ולא ידעו כי כבר נודעה לנו הבשורה המרה.
סיפורו של פרויקה והוריו הוא סיפורו של הדור בו מאורעות השואה והמאבק על הארץ נגעו אלו באלו.
אנו נמצאים בימים בין יום הזכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי צה"ל ותקומת עם ישראל בארצו, וכשאנו מעלים את קורותיו של פרויקה, נפרשת לפנינו התמונה בכל מורכבותה.
אפרים(פרויקה) גרוס נולד בה’ כסלו תרצ"ו (19.11.1937) בחיפה להוריו שפרינצה ויעקב, שניהם בוגרי פלוגות הגיוס של בית"ר.
יעקב גרוס, יליד רומניה (1910) נתחנך בבית הוריו מלי ויצחק ברוח מסורת אבות ובאוירה ציונית. היה ממניחי היסוד לבית"ר רומניה. בשנת 1933 עלה ארצה והתגייס מיד לפלוגות בית"ר כפר סבא.
שפרינצה, דודתי, אחות אבי, ילידת סלונים (פולניה- כיום בלרוס) בת להורים חרדים, דינה ושמואל זלמן אברמובסקי, הי"ד, חניכת בית הספר "תרבות" ,עלתה אף היא ארצה ב-1933, והתגייסה אף היא לפלוגת בית"ר כפר סבא. יעקב ושפרינצה עברו לחדרה, שם נפגשו ונישאו ב-1935. כעבור שנתיים נולד בנם יחידם אפרים.
שפרינצה עוד הספיקה לראות את בני משפחתה בסלונים לפני פרוץ המלחמה הנוראה. בעודה מצפה ללידת בנה, נסעה לעיירת הולדתה, ובביקורה הנציחה את משפחתה. התמונה שהביאה משם, היא התמונה האחרונה של כל בני משפחתה.
למרות הקשיים, רוח החלוציות לא פגה מלבותיהם ויחד עם מגויסי פלוגת זכרון יעקב החליטו לייסד כפר ביתרי על אדמת תל צור הנטושה ובערב שבועות 1939, עלו על הקרקע. תל צור שוכנת בפרשת הדרכים זכרון -בנימינה - גבעת עדה ממול "לסיבוב המוות". כך סיפרה לי דודתי, על הסכנות והתנאים הקשים. כעבור מספר שנים עברו לשוני, השתכנו בתאי הבנין העתיק. למרות השיפור בתנאי המגורים, עדיין המצב היה קשה. כדי להדגים לדור הצעיר של ימינו אביא אנקדוטה שסיפרה לי דודתי. יום אחד נסעו לתל אביב לקניות, ועליה היה להביא דג מלוח, כל החברים חיכו לארוחת הערב ה"חגיגית", בבואה לבית הניחה את הדג על אדן החלון, וברגע של חוסר שימת לב, קפץ חתול וחטף את הדג. מה גדול היה צערם, ובחיוך קל הוסיפה שנים רבות לאחר מכן, "עד היום הצער על אובדן ה’הרינג ’הוא גדול".
אך היו קשיים גדולים יותר. במאבק על עצמאות ישראל, ב-1945, נעצר אבי המשפחה על ידי האנגלים והועבר למחנה המעצר בלטרון. פרויקה שהיה קשור לאביו, כשראה שעומדים לעצור את אביו לחש לו: "אבא, תברח! תברח! מה אתה מחכה?", יעקב נעצר, הובא למשטרת עתלית, משם
ל"קישלה "בחיפה ולאחר חקירה של 10 ימים הועבר למחנה המעצר בלטרון. לאחר מכן הועבר לאריתריאה עם כמה מאות עצורים, על ידי הבולשת הבריטית.
צערו של פרויקה וגעגועיו לאביו היו גדולים מנשוא, והוא מתגייס לעזרת אמו במשק ובכל מה שנדרש. ברגישותו הרבה כותב הוא מכתבי געגועים ועידוד לאביו.
שנה זו היא סוף מלחמת העולם השניה ושפרינצה מקבלת מכתב מבן עירה סלונים כתשובה למכתבה בו שאלה על גורל בני משפחתה, וכך כותב לה פסח אלפרט (פסח דער בלעכער):
סלונים 27.6.1945
" ממשפחתך שרדו אחיך יאסל (יוסף), שהתגייס לצבא האדום ב-1940 ואחיך יענקל, שהיה יחד אתנו בפלוגת הפרטיזנים. אחרי כל כך הרבה סבל זכינו לאושר הגדול, לשמוע את קולה של ארץ ישראל, אך קול זה הגיע רק ליהודים ספורים בסלונים. כעת אכתוב לך בקיצור על הטרגדיה הגדולה שבאה על העם היהודי מידי הרוצחים ההיטלריאיים"
וכך הוא ממשיך לתאר במכתבו את הזוועות אשר עוללו לכל בני הקהילה, השחיטות והשריפות בהם נספו בבורות ההריגה אלפים מיהודי סלונים וביניהם כל בני המשפחה שלנו, מלבד אבי יוסף, שהיה חייל בצבא האדום ודודי הפרטיזן יעקב.
ומסיים את מכתבו באלו המילים "אין ביד אנוש לכתוב על כל זה. תפרסמי את כל זה בעיתונות היהודית—חזרנו מהיער בעירום ובחוסר כל—"
לאילו כוחות נפש נזקקה דודתי שפרינצה להתמודד מצד אחד עם המצב הקשה בארץ ומצד שני עם הידיעה על אבדן כל משפחתה.
והילד הקטן אפרים הפך להיות המשענת ומקור הכוח, עד לחזרתו של אביו ארצה. ואכן יחס מיוחד היה בין אפרים והוריו, אך גם בינו ובין שאר המשפחה.
כזה היה הקשר בין המשפחות שנותרו מהשריפה הגדולה.
כילדים זוכרת אני את הקשר המיוחד שהיה בינינו, בכל קיץ בהם בילינו שבועות בבנימינה.
פרויקה כ"אח " הגדול דאג לשעשע אותנו, לטייל איתנו ולהנעים את זמננו.
כאשר סיים קורס מכי"ם, כבן יחיד הורשה להזמין בן דוד אחד, והוא בחר להזמין את אחי, שהיה קשור אליו מאד.
ברוח ההתנדבות והנתינה שספג בביתו, התנדב מיד עם סיום לימודיו לשרות הצבאי, והוא בן שבע עשרה וחצי בלבד.
חייל למופת, מוזמן לבית הנשיא עם מאתיים חיילים מצטיינים ב-1956. הוא נשלח לקורס מכי"ם ולאחר סיימו את הקורס נשלח להדרכת טירונים בנגב. שם ישב כחודש ימים עד פרוץ מלחמת סיני.
בקרב על רפיח, בבוקר ה-1 בנובמבר הלך לפני כיתתו ונפל בקרב. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי הארעי בבארי. במלאת שנה למיבצע סיני , עם העברת ארונות החללים מבתי הקברות הארעיים, הובא ארונו של אפרים גרוס במצעד אבל רב עם ובטכס צבאי מלא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית של בית העלמין אשר בבנימינה, סמוך לנחלת אבותיו.
דודינו, שפרינצה ויעקב גרוס, באצילותם כי רבה, גילו גבורה מופלאה, הן בשבעה והן בלוויה, ללא בכי, אלא קבלה מושלמת למען העם והארץ. הם החליטו להמשיך ואימצו בת וקראו לה אפרת, להזכיר את שמו של אפרים, ובכך היתה להם נחמה.
אנו חיים היום בדור שבו חלק מן המשפחות השכולות כבר לא איתנו, וכבן יחיד אין מי שיאמר עליו קדיש, ולכן אנו, בני דודיו אומרים עליו קדיש ומזכירים אותו בתפילות "יזכור".
אנחנו דור שני לשואה ממשיכים את אלו ששרדו. בני כל המשפחה נקברו בבורות סלונים, סבא, סבתא, דודים ודודות וילדיהם. כילדים, אף כי לא ידענו הרבה על השואה, חשנו בחסרונם של סבא וסבתא, והנה כשהגענו לארץ כילדים קטנים בני שנה, שנתיים ושלוש הגענו לדודינו בנחלת ז’בוטינסקי בבנימינה. מה מאד שמחנו למשפחה ולבן דוד שגדל בארץ.
כשפרויקה האהוב שלנו נפל בקרב במבצע סיני, במבואות רפיח, עדיין היינו ילדים. הטראומה שאנו חווינו בילדותנו היא על שאיבדנו בן דוד אהוב ויקר שנפל על קדושת העם והארץ .
כשגדלנו הבינונו יותר את המשמעות של מסירות נפש בצורותיה השונות בגלות ובארצנו.
בשואה, בני המשפחה, הי"ד, קידשו שם שמים כשהושלכו לבורות המוות בסלונים בפולין, ובפיהם "שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד", וכאן בארצנו גילויי גבורה, והקרבה ללא גבול למען בנין הארץ ובטחונה עבורנו ועבור הדורות הבאים.

נתייחד כאן ביום הזיכרון תשע"ו עם זכרו של בן דודנו פרויקה הי"ד, עם כל חיילי צה"ל שנפלו במערכות העם והארץ.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור