נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > כללי > על הניסים ועל הנפלאות
23 לדצמבר 2016
על הניסים ועל הנפלאות
מיכל כהן-אלדן, 2016-12-23 - 10:00

 סיפורי תושבים על ניסים

כל הזכויות שמורות

 

 

 ריה גינזר
אם, מורה ליוגה טיפולית, פילוסופיה, אמנית רב תחומית ומטפלת גוף-נפש.
״התעוררתי כשהוציאו לי את הצינורות מהגרון. המחשבה הראשונה שלי הייתה: "היו לי הזיות שנפלתי מהחלון של הבית (קומה חמישית, מרכז תל-אביב, למשטח בטון, ראשי 5 ס"מ מברז ברזל). אני לא יכולה לזוז. לא זוכרת מה היה שם ושבוע אחרי, למרות שדיווחו שהייתי בהכרה, גופי פגע בגגון-מגן-גשם קומה מתחתי, אצל הצורף, שעצר קצת את הנפילה, עד היום, 21 שנה מאוחר יותר, השקערורית שם. 1.1.95 בשעה 6 בבקר לקח אלהים את חיי לידיו ובא איתי לבית החולים. אלהים והחברים שהקיפו אותי יום ולילה נתנו לי שמחה בלב ורצון שעזר לי לשקם את עצמי באופן כל-כך יפה, שאורתופדים שמסתכלים בצילומי הרנטגן העדכניים שלי מחפשים בעיניים משתאות את כיסא הגלגלים או הקביים. ניסים לא "קורים", האהבה היא הנס שנותן את הכוח לחולל ריפוי שלו אנחנו קוראים "נס"...

 

ד״ר כלנית סגל לויט
הנס הפרטי שלי שהיה לפני 10 שנים הוא שההורים שלי נשארו בחיים למרות התאונה הקשה שעברו ופגיעות ראש. אבא שלי היקר, הצדיק, איש שכולו טוב לב ונתינה, היה איש בעל חוסן נפשי וגופני. הרופאים היו בטוחים שהוא הולך לעולמו. נכנסתי לחדר טראומה וראיתי אותו בעיניים מזוגגות, ללא תגובה. התחלתי לדבר אליו. הרופאים היו בטוחים שהוא לא שומע אותי ואין לי מה לדבר אליו. הוא היה מחוסר הכרה. גופו היה קשיח וקר כקרח. לא עזבתי אותו. התפללתי וחיזקתי אותו כל הזמן. "מכלכל לחיים בחסד.. סומך נופלים ורופא חולים" שרתי לו את זה בניגון שהכרתי מבית סבתי, עליה השלום. שרתי לו שירי חלוצים, שירים עליהם גדל כחקלאי שורשי, מילדיה הראשונים של כרכור. כשחזר להכרה אמר לחברו: "אני ישנתי, שמעתי את הבת שרה לי וקמתי".

זכיתי באבא שלי היקר שהיה איש טוב ומיטיב אופטימי וחיובי, לעוד כארבע שנים. תמיד כשהגעתי, ידע לתת ולהעניק, גם כשהתקשה לדבר, לא קרה שלא התאמץ לומר לי: "תודה רבה ילדה מתוקה" ומלא את לבי באושר. אבא שלי היקר, אמר תמיד:’’ יש לי בת אחת אבל היא שווה כמו 10’’. הוא לא למד פסיכולוגיה, הוא לא היה ד’ר לחינוך, אבל הוא היה האיש הכי חכם, שידע בחוכמתו הטבעית, לבנות את הביטחון שלי ולהעניק לי אהבה ללא תנאי. זכיתי לקבל ולהעניק לאבא שלי אהבה עוד מספר שנים, בדיוק לפני 10 שנים. זה הנס הפרטי שלי.

תודה על הזכות לפרוט את סיפורי ואת זכרו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חמוטל בן זאב עפרון
לפני חודש התחדשנו בשעה טובה בנכד, ארי המתוק. נס בפני עצמו.
סיפור הנס הוא על אמא של הרך הנולד, אודליה בתי. במופע שלי עם עדי לביא "הביטו אל האור", אני מספרת איך נכתב השיר "לתת", בשלוש דקות, בלי מחיקות. ביד אחת כתבתי ובשנייה החזקתי תינוקת מדהימה, אודליה, איזו ברכה.
אודליה למדה משפטים בבינתחומי וסיימה השנה סטאז’ בהצלחה. לאחר שנגשה למבחני לשכה, הבינה שעם עוד שבעים אחוז מהנבחנים לא עברה את המבחן. מתסכל אך מה זה לעומת האוצר שנולד שבוע אחר כך. ובתוך האושר המשפחתי הידיעה שצריך להתארגן למועד ב’ ואיפה חופשת הלידה שכל כך היתה ראויה לה.
ובעודה אוחזת בארי הצדיק הקטן, ממש כמו שהחזקתי אותה אז, הגיע הטלפון שבישר כי היה ערעור מטעם הסטודנטים והיא עברה את הבחינה. נס! בזכות התינוק הכל התהפך לטובה. תינוק בבית, אור בבית.
עם תינוק בן שבועיים ואבא חדש ונרגש, נסעה לעיר הקודש למבחן בפני שופט ושני עורכי דין. לאחר מספר שאלות הודיעו לה שעברה בהצלחה, ברוך השם ישתבח שמו.
ועכשיו עם כל האומנים שיש לנו במשפחה תודה לאל גם עורכת דין יש לנו ואנחנו גאים בה. נס גדול ונחת יהודי...

 

 

 

 

 

 

 


מאיר ליאני
כמה סימלי קוראים לי מאיר, מהמילה אור, חנוכה חג האור, האש ואני רוצה לספר לכם את סיפור האש שלי, את נס החנוכה שהתרחש לפני חודש ימים כאן בביתי זכרון יעקב
הנה סיפור התרחשות נס החנוכה שלי:
עליתי בכניסה המערבית של זיכרון יעקב בשעה 12:45 בערך, כאשר תוך כדי נסיעה אני מבחין בענן עשן לבן וענק מעל מלון "אלמא". ככל שהתקדמתי בכיוון רחוב יפה נוף ענן העשן שינה גוון והפך לאפור שחור והכניסה לרחוב קרן היסוד (אשר בקצהו נמצא הבית שלי פינת רחוב יאיר) נראתה כלקוחה מסרט בלהות. שדרת הדקלים בערה, הרחוב החשיך מרוב עשן שחור והראות כמעט אפסית. הגעתי לפינת רחוב יאיר קרן היסוד, שם ביתי, כשעשן רב מכסה אותו. חשבתי שזהו, הבית "הלך". יצאתי מהרכב ואני שומע צעקה מאחור. הבנתי מייד שהפעוטון על 25 התינוקות שבו זקוק לסיוע!
רצתי לכיוונו תוך שאני נושם אוויר מלא עשן, צעקתי שמע ישראל נכנסתי פנימה וקבלתי ליידי שני תינוקות, אחד בכל זרוע ורצתי בכיוון מעלה הרחוב לתוך חצר ובה דירת מקלט לתוכה קלטה אחת הגננות את התינוקות.
מסרתי אותם ורצתי בשנית לכיוון הגן כדי לקבל שניים נוספים וכן הלאה. אחת השכנות סייעה גם כן ואולם ככל הנראה לא יכלה לעמוד בעומס. הצעתי לה להפעיל צינור גינה ולכבות בגינה שלה. תוך כדי ריצות פינוי הבחנתי בגבר אשר ביקש לעזור בפינוי ואכן סייע גם כן ועל כך מגיעות לו תודות (בדיעבד התברר שמדובר בשיפוצניק ערבי אשר עזב את העבודה ויצא לרחוב).
לאחר שהוברר לי בוודאות מהגננת שלא נותרו ילדים בגן, יצאתי בריצה לבית שלי והפעלתי 4 צינורות מים ע"מ למנוע מגיצי אש לגרום לדליקות נוספות ולאחר מכן רצתי לכיוון הגינה של השכן הפעלתי שני צינורות מים בגינה והתחלתי להתיז לכיוון הבית הבוער של שמואל טל. לקח לי פחות מדקה להבין שלא ניתן להשתלט על השריפה בביתו של טל וכיוונתי את המים לכיוון הגדר העשוייה עץ וצמחייה המפרידה בין בית טל לביתו של עמרני הצמוד לבית שלי.
החום היה בלתי נסבל וזה התנהל כך: הרטבה של הראש הפנים ומטפחת המכסה את הפה והאף, והתזה על הגינה הבוערת ומניעת התקדמות האש לבית של עמרני. לבד מול האש מגיח לפתע גבר וביקש לסייע. בקשתי ממנו לפרק דבר ראשון את בלון הגז בקרבת הבית ולהוציאו החוצה (בדיעבד התברר שהוא מקיבוץ הגרמנים), וכשחזר קיבל צינור מים והתיז על חלק אחד ואני על השני. כרוז משטרתי שעבר במקום דרש לפנות את הרחוב. אנחנו המשכנו לבלום את התפשטות האש. שני מטוסי כיבוי חלפו מעלינו תוך התזת חומרים מעכבי בעירה ואולם האש המשיכה לבעור ולדלג. היה רגע בו קרסה התקרה של בית טל ועשן רב ולוהט מעורב בגיצים עף לעברי ללא יכולת לעשות דבר. זה רגע בו חשבתי לנטוש ואולם המשכנו בהתזה למניעת ההתפשטות.

כל אותו הזמן לא הבנתי מדוע אין סיוע של מכבי אש ורק לאחר שהגיעה הכבאית הבנתי שהאש פרצה במקומות נוספים בזכרון והכבאית שהגיעה לרחוב יאיר באה ישירות מכפר סבא. הכבאית הגיעה בערך ב- 14:30 כמדומני ועד להגעתה ניהלנו מאבק לשמירת הבית של עמרני הבית שלי ולמעשה של כל הרובע.
חוויה איומה ומסוכנת, ואולם פינוי התינוקות למקום בטוח יותר היה חשוב יותר מהכל. וברוך השם אין פגיעות בנפש.
בדיעבד התברר שחמשת השכנים נעדרו מזיכרון ולצערי הרב ביתו של שמואל טל והצמוד אליו עלו באש כליל.
אני מאמין בהשגחה ובעיקר בתושבי זיכרון שהראו את פניהם היפות והציעו עזרה כבר באותו ערב. זהו סיפור נס חנוכה שלי.

 

 

 

 

 

 


רינת כהן- בוראת מציאות רצוייה..
לפני כשנה וחצי יצאתי למסע בנפאל וטיבט עם קבוצה. בנפאל התארחנו בימים הראשונים במנזר קופאן, השוכן על צוק הצופה על כל עמק קטמנדו.
יומיים לאחר הגעתנו לקופאן נודע לנו כי הלאמה הודיע שהוא מגיע לקופאן בשישי וישהה במקום למשך מספר ימים.
לפי התכנית היינו אמורים לרדת בשבת לקטמנדו, לטייל במקדשים עתיקים ולעשות קניות, אבל עכשיו כשהודיעו לנו שהלאמה מגיע, החלטנו להגיש בקשה רשמית לפגוש בו, וכמו כן לשנות את התכנית, לעשות את הקניות יומיים קודם ולהישאר בשבת במנזר (אחת הבנות גם אמרה שזו לא אנרגיה טובה לעשות קניות בקטמנדו בשבת).
ביום שישי קיבלנו את פניו של הלאמה. וביום שבת יצאנו לעשות טיול בהרים למנזר שכן.
הספקנו לחזור לארוחת צהריים ומיד כשסיימנו לאכול, החלה האדמה לרעוד (7.9 בסולם ריכטר). ברחנו מחדר האוכל לדשא.
את הימים והלילות הבאים בילינו על הדשא, ליד המבנים הקדושים, כשהלאמה ישן באוהל לידינו ומזמר תפילות לאורך כל הלילה.
בבוקר למחרת רעידת האדמה ראינו פלא - העננים בשמים מעלינו היו מסודרים בצורת מגן דוד. אנשים אחרים סיפרו שראו סימנים וסמלים נוספים בשמים. מספר ימים לאחר מכן, גילינו שהמקדשים שהיינו אמורים לבקר בהם נהרסו וקברו תחתיהם מספר לא קטן של אנשים.
אין לי הסבר לסיפור הזה מלבד העובדה שבזכות ביקורו של הלאמה – ניצלנו.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
הנינג’ה מזכרון יעקב
להפריד זה פשוט!
תו איכות חוף כרמלי למסגרות חינוכיות

גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכר = { sitekey : "b78089b9eb0d17e00f126b7a94f47eae", Position : "Right", Menulang : "HE", btnStyle : { vPosition : ["undefined","53px"], scale : ["undefined","0.7"], } }