נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > כל ישראל חברים (בזכות הסלולארי)
27 ליוני 2008
כל ישראל חברים (בזכות הסלולארי)
מערכת הגפן, 26/06/2008 - 10:18
אבשה קיסרי גר בבנימינה ועובד בהרצליה. יום-יום, ברכבת, עוברים חייו לנגד עיניו. ולא רק חייו...
אבשה קיסרי
 
ארצנו הקטנה מאפשרת למי מאיתנו שמתגוררים לאורך מסילות הרכבת הבודדות להמשיך לעבוד בערים הגדולות במרכז הארץ. אבא שלי אמר לי פעם: "להיות מאושר זה קל מאד: צריך סביבה משפחתית נעימה, עבודה, ומספיק זמן בדרך אל ומהעבודה כדי לחשוב כמה טוב לך."

וזה בדיוק מה שאני עושה מדי יום, פעמים, אל ו-מ מקום העבודה שלי בהרצליה.

בוקר-בוקר אני הולך ברגל כ-20 דקות מביתי בבנימינה אל תחנת הרכבת. אחה"צ אני עושה את הדרך בכיוון ההפוך. מחייך לעצמי בסיפוק. תחנת הרכבת שלנו יפה ונוחה. יש בה שלושה רציפים פעילים ותנועת רכבות ערה.

אני נכנס לתחנה, השומר מחטט קלות בתיקי, "בשביל מה אני צריך תיק בכלל?!" אני תמה כל בוקר מחדש.

בוחר ב"ישראל היום" שמחולק חינם. הוא עיתון טוב. לעיתים מחולקים חינמונים אחרים.
רציף הרכבת בבינימינה

כולם מדברים עם כולם

הרציפים גדושים בנוסעים הממתינים לרכבת. הם מדברים בבליל שפות: עברית, רוסית, ערבית ואפילו אנגלית וצרפתית. רובם עושים זאת בסלולארי, חלקם מדברים בינם לבין עצמם. גם אלה וגם אלה לא איכפת להם שאני והאחרים שומעים כל מילה. ככה זה במזרח התיכון...

ברקע נשמעות הודעות מוקלטות במערכת הכריזה. יום יום אותן הודעות. הרכבת זה ענין חדש. לעניינים חדשים צריך להתרגל. אני מתיישב על ספסל ירוק ומחורר, כזה שאם אתה משעין עליו יד או רגל חשופה, תצורתה משוקעת בעורך.

מביט סביבי. אני אוהב אנשים יפים, מחפש כאלה לאורך הרציפים. סורק ומוצא נערה צעירה בשנות העשרים לחייה, שמלה לבנה, רגליים נאות חומות ומבריקות, משקפי שמש רחבים מסתירים פנים נאות ושיער שחור קצר, ממש קצר. איזה יופי...

מבטי ממשיך לרציף ממול. שם קבוצת חיילים וחיילות לבושים במדוקדק, מדים לבנים, חיל הים, בגדי חג. אולי יום החייל היום? השמש בדיוק מעל התחנה. חם. עשרים ושמונה מעלות בצל. אבל איפה יש צל. הרכבת נכנסת לרציף בבת אחת. הציבור מתעורר. אבל רגע. קודם סריקה בטחונית. אני נאלץ להתאפק עוד קצת לפני שאני מורשה להסתער עליה. הדבר מאפשר לי דקותיים נוספות להחליט באיזה קרון לשבת.

שתי קומות, למטה? או הפעם למעלה? עם כיוון הנסיעה או נגדו? עם השמש או בצל?

תא ריק? טעות

לא פשוט לבחור מקום. נטייתנו הטבעית היא לבחור בתא הריק. נכון? ובכן, טעות.
בחרת קרון ריק? איבדת את היכולת לבחור את סובביך. אתה נתון לחסדי אחרים, ובהמשך הדרך בתחנת נתניה, שם עולות כל החתיכות, אתה בבעיה.

הרכבת שלי היא רכבת פרברית, עוצרת בכל התחנות, הדמויות עולות ויורדות.

בזמן הנסיעה מקובלים כמה עיסוקים: ישנם כאלה שקוראים עיתון, יש את הלפטופים, רבים מחוברים לאוזניות. יש הנוסעים בצוותא: חברים לעבודה, שכנים, משפחות. כולם מדברים חופשי-חופשי בסלולארי חושפים בפניי את סודותיהם הכמוסים ביותר.

ואולי זו מטרתם, בעצם...

אני מעמיד פנים שאינני שומע. בוהה בלי משים באישה נאה היושבת מולי, עד שהיא מתנדנדת בחוסר נוחות, נבוכה, ואני ממהר להסיט מבטי הלאה.

הגעתי. קם באי חשק אל החיים שמחכים לי בחוץ. לא נורא, עוד כמה שעות אני חוזר לרכבת, הפעם עם הפנים צפונה, הביתה.

קולו של הכרוז מלווה אותי החוצה, כולו תחינה: "...שלא שכחתם חפצים ברכבת".
לא שכחנו. שהרי הלב לא נחשב, נכון?
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור