נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > שתיקת הכבשים מול קבוצת הצעקנים
13 למאי 2008
שתיקת הכבשים מול קבוצת הצעקנים
סמי עלי, 13/05/2008 - 15:05
דו קיום- האם זו רק מטבע לשון פוליטית משומשת, או אופציה אמיתית לחיים משותפים של יהודים וערבים? עלי זחלקה ואברהם פרנק ממקימי פורום הדו קיום בואדי ערה-עירון, מאמינים שזה אפשרי.
הרבה אומץ היה לעלי זחלקה, לצאת בתקשורת כנגד חברי הכנסת הערביים, בעת מלחמת לבנון. הוא ביטא, לדעתו רחשי לב של רבים. עלי זחלקה מנהל בית הספר הדמוקרטי בכפר קרע, וממייסדי פורום הדו-קיום בואדי ערה- עירון, חושב ומאמין, שאפשר עוד לחיות ביחד בשלום ובשלווה.
במה הם אשמים?

"הם משתלטים על במות התקשורת ומציירים את רוב ערבי ישראל כאויבי היהודים, ובזה צריך להלחם ולהפר את שתיקת הכבשים של הרוב הדומם של ערבי ישראל. הם גרמו להגברת ההקצנה במגזר היהודי והטבעת סטיגמה שאזרחי ישראל הערביים בחלקם מזדהים עם אויבי המדינה."

מה אתה מבקש מהח"כים הערביים ומהציבור הערבי?
"מהח"כים אני מבקש שיפסיקו את השתלטותם התקשורתית שהינה מיעוט צעקני קיצוני מהציבור הערבי אני מבקש שיפסיק שתיקת הכבשים, מפני שרוב ערבי ישראל שואפים לחיי דו-קיום נורמאליים מכובדים כאזרחים של מדינת ישראל. עליהם להפנים את חשיבות הזיקה לאזרחותם במדינת ישראל ולעשות לחיזוקה."

הוא אופטימי לגבי הדו-קיום וחושב שניתן להציל את הידרדרות היחסים והמצב בין הערביים ליהודים במדינה. זאת באמצעות , שבירת שתיקתם של ערביי ישראל. במקביל, הוא יוצא נגד חברי הכנסת הערבים, שבהם רואה זחלקה, קבוצת צעקניים שמשתלטת על במות התקשורת. הוא מרגיש שהם אינם מייצגים אותו. כמו כותרת המאמר שפרסם לאחרונה בעיתון "מעריב", בו התעמת עם החכ"ים ישירות באמצעי התקשורת.

במקביל, עמיתו לפורום אברהם פרנק מנהל בית הספר, "גוונים" במועצה האזורית מנשה, איננו שולל את דבריו של זחלקה, אבל הוא פחות אופטימי. הוא מרגיש שיש מצב של חוסר אימון שנגרר בעקבות המלחמה בין שני המגזרים. לצערו הוא רואה חזרה לאותה נקודה בשנת 2000, אחרי מהומות אוקטובר. הוא אינו מתייאש, ומבטיח להמשיך בפעילות להצלת הדו-קיום במדינה. אבל אינו יכול להגיד לנו מהו סופו של הסיפור. הוא תומך בעמדת עמיתו זחלקה נגד הח"כים הערבים וקורא להם להתחיל לשרת את הציבור שבחר בהם ולא את נסראללה.


"דו-קיום" הוא מן מטבע לשון שמטריד המון אנשים משני המגזרים היהודי והערבי. המושג, הופך שגור, במדינת ישראל אחרי כל מלחמה או אירוע חריג. כנסים, סוכות מחאה, פורומים, עמותות, ואפילו בתי ספר דו-לשוניים, האם זה עוזר? האם עדיין אפשר להציל את הדו-קיום בין שני המגזרים? פגשנו שניים ממייסדי פורום הדו-קיום בואדי ערה-עירון שניהם מנהלי בתי ספר ועוסקים בחינוך מעל 25 שנה.


מספר עלי זחלקה מייסד פורום הדו-קיום בואדי ערה –עירון: "רעיון פורום הדו-קיום ואדי ערה- עירון התחיל בזמן מהומות אוקטובר 2000, יעקוב הכט מנהל המכון לחינוך דמוקרטי ובית הספר הדמוקרטי בחדרה, ואני, למדנו יחד באוניברסיטת באר שבע בשנות השבעים, וספגנו ערכים משותפים. יחד יזמנו את ההקמה במטרה להפסיק את מהומות אוקטובר. הוחלט על הקמת פורום קבוע שיכלול בתוכו, ראשי רשויות מאזור חדרה, עד צומת מגידו, אנשי חינוך, עסקים, דת וכו’ וכך היה" מטרתו להחזיר את תושבי האזור לשפיות לחיי דו-קיום שהיו לפני מהומות אוקטובר וחבריו בעיקרון אנשי ציבור ומחנכים שהם אמורים להשפיע על דעת הקהל בקהילה שלהם. "בהתכנסות הראשונה שהייתה הוחלט על הקמת סוכה בצומת משמר הגבול, שהוא צומת מרכזית והמקום שלה בין שני המתחמים היהודי והערבי באזור."

אברהם פרנק מנהל בית ספר "גוונים" במועצה אזורית מנשה אף הוא ממייסדי הפורום "דו-קיום זאת מטריה גדולה, אם לא נכנסים לפרטים הקטנים אז אפשר לחשוב שזה הוא מושג ריק מתוכן. מוכרחים לתת ביטוי קונקרטי לדו-קיום. דו-קיום זה שוויון זכויות אזרחי. יתרה מכך, דו-קיום זו הרגשה של אמון בין היהודים והערבים. שיש שיתוף פעולה, ומעורבות בחיים הכלכליים במערכת היחסים בין שני המגזרים. המבחן איננו כמה ערבים פוקדים את הערים היהודיות, כי אין להם ברירה. המדד הוא, כמה יהודים פוקדים את הישובים הערביים." כשמתרחשים סוגים שונים של אינטראקציה, זהו תוכן אמיתי של דו-קיום, ולא כמה אנשים נפגשו שוחחו והלכו הביתה.

"הוקמו פעילויות משותפות תרבותיות וחינוכיות." מתאר זחלקה את חזונו של הפורום למשל: הצגות תיאטרון משותף ערבי יהודי. אירועים משותפים כמו חנוכה או רמדאן, שבוע אומנות בכפר-קרע וסביבתה, הקמת בית-ספר דו-לשוני ערבי יהודי שהתמקם בכפר-קרע. בנוסף, ישנו שיתוף פעולה בין הרשויות בנושאים שונים כגון: איכות הסביבה, אזורי תעשיה משותפים בפורום ראשי הרשויות. משלחות נוער משותפות לחו"ל, מועצת נשים משותפת שעושה הרבה פעילות משותפת. הפורום גרם לכך שנושא הדו קיום ערבי-יהודי, באזור ואדי ערה, יעלה לסדר היום הציבורי".

זחלקה רואה בפעילות הזו שליחות חינוכית, "כמחנך ומורה מציאותי מוטלת עליו אחריות ושליחות לחנך ולעשות לחיים משותפים טובים יותר ביחד, ולעשות לגישור על פערים בין שתי האוכלוסיות. בפועל, אנחנו עושים עשייה יום יומית, לחיזוק הדו-קיום באזור אצלנו בפורום, וזה עובד. המציאות חזקה יותר מכל הסיסמאות."

זחלקה היה רוצה לראות שינוי, "הייתי קורא להקמת מנהיגות ערבית חלופית חדשה, מתונה ושפויה, שתעשה לחיים משותפים ביחד ולחיזוק הזיקה באזרחות של ערבי ישראל למדינה, ולגישור על פערים בין שתי האוכלוסיות."

המלחמה, כמובן טרפה את הקלפים. "אני מרגיש שהיום אין ממש דו-קיום" אומר זחלקה "אחד הביטויים של הדו-קיום הוא אמון. שהפך לחוסר אמון בעקבות המלחמה. המלחמה, החזירה את המצב לאותה נקודה של מהומות אוקטובר. על אף שלא היו אירועים חריגים" הוא אומר בכאב, "החשדנות כלפי הנאמנות של הערבים גברה מצד היהודים ומאידך הערבים חשו רגשות קשים כלפי המעשים שעשתה ישראל בלבנון. יש אי ודאות."

אברהם פרנק, רואה בפירסום מאמרו של עמיתו זחלקה שביב של אופטימיות. "המאמר גרר הרבה תגובות חיוביות של יהודים שכמעט איבדו תקווה, וראו במאמר, משהו כמו קצה חוט שאפשר לאחוז בו. הם גילו, שיש בציבור הערבי אנשים שאפשר לדבר איתם. אם הרבה ערבים, היו אומרים דברים כמו שזחלקה אמר, זה היה יוצר בטחון, ואמון בציבור."

פרנק מסכים, כי הדימוי השלילי של ערביי ישראל תלוי גם במנהיגות הערבית "לח"כים הערבים יש את הבמה. הם נותנים את הטון מבחינה ציבורית, וקובעים את האג’נדה, ובמידה רבה משפיעים על האופן שבו היהודים רואים את הערבים." לחוסר האמון, אומר פרנק יש גם השלכות מעשיות, "נגרמה פגיעה מיידית בכלכלה של המגזר הערבי. אני חושב, שהמנהיגים חוטאים, והם משפיעים לרעה, על המצב הסוציו אקונומי של ערבי ישראל." מאידך, כואב פרנק, הציבור הערבי, שלא תמיד מסכים עם דעת מנהיגיו אינו משמיע את קולו "הדממה במגזר הערבי, היא דממה רועמת וחזקה. אף אחד לא קם, הציבור הערבי מרכין ראש בפני הקיצוניים ומוכל לסבול את כל הנזקים שזה גורם לו. הבעיה היא עם הנציגות של הציבור הערבי, מצד ומצד שני של דפוס השתיקה."

גם זחלקה וגם פרנק מסכימים שדו קיום הוא דבר שדורש מאמץ יומיומי. אברהם פרנק מדגיש: "דו-קיום הוא לא חברת ביטוח. אם לא יהיו ביטויים ברורים, רצון לחיות יחד, להקים מערכת כלכלית משותפת שהערבים מעורבים בה באופן שווה, המילה דו-קיום לא תחזיק מים. זה בידינו, עם רצון טוב ותבונה, נוכל לחיות כאן יחד ולהגיע להישגים משותפים" .



.


אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור