נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > "איפה ישנם עוד אנשים כמו... האישה הזו"
7 למאי 2008
"איפה ישנם עוד אנשים כמו... האישה הזו"
לירון גורפינקל, 07/05/2008 - 13:10
בשבוע וחצי האחרונים ניתן להבחין באורחים הרבים מצפון הארץ שפקדו את זכרון-יעקב נוכח האירועים ונפילת הטילים. בחרתי לספר לכם שני סיפורי ביקורים ששמעתי השבוע.
רבים מאיתנו מכירים את מירי אילון - אישה מיוחדת במינה, אישה מדהימה, חזקה ובעלת לב רחב. מירי מתגוררת בשכונת רמת-צבי במושבה בדירת שיכון שכורה בת שלושה חדרים קטנטנים.
קשה לה, למירי אילון, אישה גרושה ולה שלושה ילדים - הבכורה בת 20 ומתגוררת כבר מחוץ לבית, ושני בנים קטנים בני 8 ו-9.


עול גידולם וכלכלתם נופל על כתפיה, מירי עבדה כ-15 שנים במעון למפגרים והתפטרה עקב העבודה הקשה במשמרות ועקב רצונה להיות עם ילדיה יותר זמן. כיום היא עובדת כמחליפה בגני הילדים ובערב מנקה משרד במרכז "השמורה", אך היא מחפשת עבודה נוספת על מנת שתוכל לתת לילדיה עוד ולהמשיך לעזור גם לבתה הגדולה. למרות הקשיים הרבים, מירי מספיקה גם להתנדב במשמר האזרחי. "זה מה שעושה לי טוב", היא אומרת. מזה ארבע שנים היא מאיישת את משרד המשמר האזרחי (ומחליפה את המפקד כשצריך), וכיום מתנדבת ביחידת "ברק", יחידה לביטחון רב-קהילתי שהוקמה בזכרון-יעקב.

באחד הימים בשבוע שעבר, ראתה מירי בעיתון "ידיעות אחרונות" מודעת פרסומת שבה מחפשים משפחות שתהיינה מוכנות לארח משפחות אחרות מהצפון עקב המצב הבטחוני.

מירי מספרת: "שמעתי על האנשים בצפון שאין להם לאן לברוח, ופשוט לא יכולתי לשבת בשקט ולא לעשות דבר. לכן פרסמתי ב-"ידיעות אחרונות" את שמי ואת מספר הטלפון שלי וקיוויתי שאוכל לעזור למשפחה".

מירי קיבלה מספר שיחות טלפון, אך שיחה אחת ריגשה אותה יותר מכל. היא ממשיכה: "על הקו היתה אמה של נערה בת 16 ותינוק שכמעט בן ארבעה חודשים. היא ביקשה לבוא אליי כי לתינוק מאוד קשה עם רעשי הטילים הנוחתים ללא הרף". מירי הזמינה את המשפחה לביתה.
כזכור, הבית קטן וצפוף, אך חם ומזמין. המשפחה הגיעה והשתכנה בחדר השינה של מירי, בעוד מירי ישנה על הספה בסלון.

מיד כששמעתי על המקרה, הזמנתי את עצמי לכוס קפה של בוקר יום שישי כדי לשמוע קצת על המארחת ועל המתארחת. למרות הצפיפות לא ניכר שהדבר מפריע לאיש - על כל דרי הדירה שררו שלווה ורוגע.

משפחת צ’ליקובסקי עלתה לישראל בשנת 2000 מאוקראינה והגיעה לנווה שאנן בחיפה. האב דימיטרי עובד כאיש אחזקה בחברה ביוקנעם, והאם ויקי עובדת כספרית בחיפה. לזוג שני ילדים: הבכורה, דשה בת ה-16, תלמידת תיכון בחיפה, נערה יפהפיה, חכמה וחייכנית, והתינוק שון, בלונדיני, וחמוד.

זמן קצר לפני שילדה ויקי את שון, הגיעה לארץ הסבתא, אמה של ויקי, כדי לעזור עם התינוק. שאר אחיה של ויקי נשארו באוקראינה ואילו אחיו של דימיטרי מתגוררים אף הם בחיפה. ויקי מספרת: "במהלך כל השבוע האחרון היו סירנות כל שעה או שעתיים. כשהתינוק היה רק נרדם - נשמעה סירנה, היינו צריכים להעיר אותו ולרוץ למקלט. בדרך נשמעו קולות נפילות הטילים והתינוק נבהל מאוד בכל פעם, המצב היה בלתי אפשרי". אחד מחבריהם ראה את מודעתה של מירי, וכך נוצר הקשר ביניהן.

ויקי, דשה ושון נסעו להתארח אצל מירי ושני ילדיה, ודמיטרי נשאר בחיפה עם הסבתא שסירבה לעבור.

שאלתי גם את שני בניה של מירי, ליאור (8) ובן (9), מה דעתם על כך שלפתע פתאום הם נאלצים להצטופף בביתם עם עוד שלושה אורחים, אך הילדים דיווחו מיידית שכיף להם מאוד. "דשה משחקת איתנו במחשב ואנחנו רואים איתה טלויזיה, וגם התינוק כל-כך חמוד - הוא רק בוכה בלילה..."

לקראת סיום המפגש שלי עם שתי המשפחות, שמקורן בשתי מדינות כל-כך שונות בעולם שחברו להן יחדיו נוכח הנסיבות, צילמתי אותן למזכרת מאירוח שלא במהרה יישכח.

איחלתי לאורחים מחיפה שהייה נעימה וחזרה מהירה לביתם, ואיחולים רבים למירי הנפלאה, איפה ישנם עוד אנשים כמוה?!

"המארחים המתארחים"


שלומית ושמעון איטח מתגוררים בשדה אליעזר, בואכה ראש פינה. לזוג ארבעה ילדים, שני הבנים הגדולים נשואים, הבן השלישי חייל המשרת בנח"ל והרביעית תלמידת תיכון המתגוררת בבית.
שלומית ושמעון תמיד מארחים - הם בעלי צימרים הנמצאים במושב ("מתאים לנו - אצל שמעון"). כיוון שעסק הצימרים מספק תעסוקה במיוחד בסופי השבוע הם אינם רגילים להתארח בכלל, ובטח שלא לישון מחוץ לביתם. הם אוהבים לפנק את אורחיהם, אך מפאת המצב הגיעו לזכרון-יעקב והם שוהים אצל המחותנים (הורי כלת הבן השני), תושבי המושבה זכרון-יעקב, ולפתע הם נאלצים להתפנק בעצמם. הבת הרביעית שוהה אצל אחותה של שלומית ומשפחתה בלהבים.


שלומית: "אנחנו מרגישים ממש כמו פליטים, ולא רגילים להיות במצב הזה".

שמעון: "המושבה מקסימה ומארחים אותנו נפלא, אך אני רוצה כבר לחזור לפינה שלי, לביתי".
למרות המצב הלחוץ - כל ילד נמצא במקום אחר בארץ, הפחד על הסבתא ועל הדודים שנשארו במושב וכך גם על הבית והצימרים שהותירו מאחור, הם שומרים על מצב רוח טוב ועל מורל גבוה. העברנו ביחד ערב נפלא מלא בצחוקים, באוכל ובהנאה.

כאמור, שלומית ושמעון מחכים לסיום הלחימה והם ישמחו לארח את תושבי האזור שלנו אצלם בצימרים בשדה אליעזר.

כולי תקווה שאכן כך יהיה ואני הראשונה לנסוע...

לפרטים:
www.matim-lanu.co.il

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור