נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > דודה רוזה מפרדס-חנה
6 למאי 2008
דודה רוזה מפרדס-חנה
אתי טירם צדוק, 06/05/2008 - 13:54
לכל אחד מאיתנו יש את "הדודה הטובה" שלו... (או הדוד) זאת שבילדותינו אירחה אותנו בחופש הגדול, קנתה מתנות, חילקה סוכריות. לא תמיד יש במשפחה דודה כזאת... אבל יש אחת מיוחדת ש"מחלקת" חום, נתינה ואהבת-אדם.
רוזה בת 72. היא עלתה יחד עם בעלה יעקב מרומניה, וכאן נולדה בתם היחידה שכיום בת 47 ומתגוררת בחדרה. בת אחת – נכדה אחת.

יעקב, ז"ל, נפטר לפני 10 שנים. באותה תקופה יצאה רוזה לפנסיה מעבודתה ב"נווה-שלווה" כטבחית. כבר אז עבדה במוסד של אנשים חלשים, אוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים, ורוזה נהנתה לבשל ולפנק אותם במטעמים מעשי ידיה.

לאחר מות בעלה ופרישתה מהעבודה, רוזה יכלה ליהנות משפע הזמן הפנוי – אך לא אישה כמוה. בהחלטה מיידית בלי לאבד רגע של זמן, פנתה למשרדי הרווחה במועצה המקומית, והציעה את עצמה כמתנדבת בקהילה.

רוזה, מה הציעו לך במשרד הרווחה?

"בדיוק באותה תקופה פרשה מעבודתה מתנדבת במחסן של בגדי יד-שנייה. מיהרתי לתפוס את מקומה, ואני מנהלת את המחסן הזה עד היום".

ואכן, אני יושבת במחסן הבגדים ברח’ דביר בפרדס-חנה, ולפני יושבת אישה ממוצעת קומה, לא גבוהה ולא שמנה. תוך כדי השיחה מתגלה אישה צנועה ביותר. רק בגין "לחץ" השאלות הרבות מתקלפת האמת כעטיפות רבות העוטפות מתנה יקרה, ומתגלים רוזה, מידותיה הטובות וכן אהבתה לכלל הציבור המגיע אליה. אישה בעלת שיעור קומה - אוצר נדיר!

איך החנות עובדת? מי מגיע לכאן?

"החנות פתוחה פעמיים בשבוע, בימים שני ורביעי, והיא מיועדת לכלל הציבור הרחב. מגיעים תורמים רבים, בד"כ קבועים שמכירים את החנות, ומוסרים שקיות מלאות טוב: בגדים, צעצועים, נעליים והרשימה עוד ארוכה. בשאר ימי השבוע משרד הרווחה מפנה אלי אוכלוסייה נזקקת, אם זה לביגוד או לחפצים אחרים. בחורף, לדוגמה, יש ביקוש רב לשמיכות ולתנורי חימום".

תוך כדי השיחה אני מסתכלת סביבי. החנות גדולה ויש בה המון פריטים: שידות קטנות, כלי מטבח, ביגוד, הנעלה, אפילו ערימת ספרי לימוד ותיקים לגיל בית הספר, והכל מסודר וערוך באופן כזה שניתן לראות ולגשת לכל פריט.

הנתינה הזאת לזולת והאהבה הגדולה כל-כך, מאיפה זה בא?

"ברומניה היה לנו בית צנוע ביותר, לא היינו עשירים - הורים ושלוש בנות, ואף על פי כן הבית היה פתוח לכל עובר אורח - כל מי שהיה זקוק למזון או אפילו לתשומת-לב ידע להגיע אלינו. ביום שישי ההמולה בבית ובמטבח בפרט היתה רבה. אמי, ז"ל, היתה מבשלת בכמות כזו שהספיקה לעוד מספר משפחות. הבית היה מתמלא בריחות בישול והדלת נשארה פתוחה".

איזה זיכרון ילדות את זוכרת במיוחד?

"כשהייתי ילדה בת 7, כל יום שישי אמי היתה מוסרת לי סיר מיוחדת בעל 5-4 קומות עם ידית מיוחדת. בכל קומה בסיר היה תבשיל שונה - מרק, תבשילים וגם קינוח - קומפוט. הלכתי מרחק קצר לזקן ערירי שהתגורר במחסן נטוש, והייתי נרגשת לעשות זאת כי ידעתי שלזקן יש משפחה עשירה מאוד אשר נדתה אותו. אבי לא הסכים שהזקן יבוא אלינו הביתה כי הוא היה מלוכלך נורא, אלא רק שנביא לו את האוכל למחסן".

היו זמנים קשים, אומרת רוזה, כמעט לוחשת, ועיניה נוצצות גם לרגעי הזכרונות האלה וגם בהמלך השיחה על לקוחותיה שאותם היא כל-כך אוהבת.

רוזה: "אני זוכרת שהורי אימצו יתומה שנותרה ערירית אחרי מלחמת העולם ה-2, הבחורה השתגעה רק מהמראה שרצחו את הוריה מולה. היא היתה יוצאת לרחובות עטופה בבלויים ובשמיכות, רוקדת ושרה בקול רם על הוריה שנרצחו, המחזה היה נורא. אותה בחורה היתה בת-בית אצלנו, אמי האכילה אותה וגם תפרה לה בגדים".

רוזה, את אישה לא צעירה... לא היית מעדיפה ליהנות מזמן פנוי עם בתך ונכדתך, לעסוק בעוד דברים?

"אני לא צעירה, וגם לא אישה בריאה כל-כך. אני סובלת מהראייה שלי ולכן לא יכולה לסרוג כבעבר, אני גם לוקחת תרופות לתפקוד הלב. אבל, ב"ה, אני יכולה לתפקד בחנות. בסופי השבוע אני מבלה עם המשפחה, ובשאר הימים אני כאן בשביל כולם... זה חלק ממני".

לא קשה לך לנהל את המחסן לבדך?

"עד לפני 5 שנים היה איתי שמואל שטרן, איש נפלא. הוא עזר ותמך בכל, אך עקב בעיות בריאות פרש. הוא איש טוב שמגיע ומתעניין עד היום. מדי פעם באות גם מתנדבות מהשכונה ששמחות לעזור כשיש מיון וקיפול בגדים, ויש את ה’סמרטוטן’..."

"סליחה", אני שואלת ושתינו פורצות בצחוק, "מי זה הסמרטוטן?"

"זה שקונה ממני את הבגדים הלא טובים לשימוש. אני משאירה לו שקים של בדים ושל סמרטוטים. הוא איש טוב - כשיש צורך בהובלה של רהיטים הוא תמיד עוזר בהתנדבות!"

בעצם יש לך שני בתים... שלך והמחסן?

"יש לי 3 בתים. הבית שלי, בתי ומשפחתה והמחסן. 3 בתים - אני אשה ממש עשירה!" אומרת רוזה, ועיניה שוב בורקות משמחה על הרעיון.

מה המחירים? כיצד מתנהלת הקופה?

"המחירים סמליים ביותר, הבגדים ברובם במחירים מצחיקים של 2 שקלים, לעתים. המטרה היא שאנשים יבואו ולא יתביישו לקחת. מגיעים אנשים שזקוקים לעזרה הזאת, משפחות מרובות ילדים יוצאות מכאן עם שקים! הכסף שנאסף מופקד בבנק, ומשרד הרווחה מנהל את ההוצאות עפ"י דרישה ושיקול דעת".

משהו מצחיק ל"קינוח"?

"לפני שבוע סיפרה לי אישה אתיופית שבעלה נעלם לה מהבית. היא שאלה אותו היכן היה, והבעל ענה: "הלכתי לאמא – לאמא רוזה לחנות". רוב האתיופים קוראים לי ’אמא’ או ’דודה רוזה’".

איפה הרווח שלך בעל העשייה הזאת?

"הרווח שלי זה הסיפוק הגדול ממה שאני עושה, האפשרות שניתנה לי לעזור לאחרים והכוח להתמיד ולהמשיך. אני לא מתכוונת לעזוב, כל זמן שאני יכולה להעניק ולחבק - זה הרווח שלי. החום והאהבה שאני מקבלת חזרה זה הרווח הנקי. אם אני אפסיק, חלילה, להתנדב - אני ארגיש שלוקחים חלק מהגוף שלי, אלה הם כל חיי".

לפי השיחה והברק בעיניים – אני מאמינה לאישה הזאת.
תאמינו גם אתם.

נ.ב.
המחסן של רוזה בשכ’ נווה מרחב – ליד קופ"ח כללית.
תרומות לנזקקים יתקבלו בברכה תמיד!
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור