נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > סרט טורקי בכרכור
4 למאי 2008
סרט טורקי בכרכור
אתי טירם -צדוק, 04/05/2008 - 15:31
אין מים קרים כי אין מקרר....כך בחיוך ביישני ענתה לי יעל בת 23 כאשר ביקשתי לשתות...יש מים מהברז...כך התארחתי אצל משפחה ממוצא טורקי אשר שמעתי על מצוקתם הקשה ושהיתי במחיצתם מספר פעמים...
האם אלמנה ,שתי בנות יעל בת23 וטלי בת 18 ,הבן יעקב בן24 ...כבר בביקורי הראשון הופתעתי לטובה מנקיון הבית הקטן, מכיור ריק מכלים וכל חפץ במקומו...סליחה - המקרר אינו במקומו כי אין כסף לרכוש מקרר.

האם החלה לספר בטורקית את סיפור המשפחה ויעל מתרגמת לי: "חיינו חיים שלווים בטורקיה ליד איזימיר, אבא עבד בלונה פארק בעיירה מרחק חצי יום נסיעה...בשנת 1989 האב קיבל בשורה רעה על מות התינוקת בת השבועיים ומיהר בנסיעתו הביתה..תוך כדי הנסיעה הארוכה נרדם אחד מחבריו על הגה הרכב והאב נהרג במקום - צער על מות האב נכרך עם מות התינוקת".

"בשנת 1996 החלטנו לעלות לישראל מה גם שקרובי משפחה הגיעו לפנינו לבנימינה - היתה תקווה גדולה שהכל יסתדר אחרי מות האב...בתם תקופה של 4 חודשים ללא פרנסה, עם נסיון כושל ללמוד באולפן...
לאחר התקופה הקצרה הזאת חזרנו לטורקיה – וזאת לאחר שאירגנו הלוואות להחזיר ללקונסוליה את ערך כרטיסי הטיסה שניתנו לנו בפעם הראשונה...נכנסנו לחובות וחשבנו שאולי עדיף לחיות בטורקיה...

"ושוב לא מצאנו את מקומנו...לא היו מקורות פרנסה, הבן יעקב הכיר חברה מוסלמית התאהב בה נואשות ומשך הזמן הרתה לו...ושוב הגלגל מסתובב לו ...ומחליטים לאחר שנתיים 1998 לעלות ארצה...

האם מרים נאנחת עמוקות...מנסה להאחז במילים בעברית ללא הצלחה...הבת יעל בטוחה בעצמה מבשרת אותי שהחלה לעבוד כפקידה לפני חודש בלבד, מקווה לעזור לאם בפרנסת הבית, אני מרגישה במצוקת המשפחה...הצלם כבר עזב..הבן התעכב במרכולית והגיע לאחר התצלום נבוך מאוד...בוחן אותי במבט מלא עצב ורק חיוך מאחיותיו החינניות מרגיע אותו...למרות האוירה "שהכל יהיה בסדר" שהשתדלתי לשדר - הבן יעקב יושב במרחק מאיתנו קמעה נחבא מאחורי קיר. ..הבנתי שהשיחה גורמת לו עוגמת נפש גדולה וכמו שפוף ספון בכאבו נשאר מכווץ על הכסא...

יעל ממשיכה את סיפור המשפחה" עלינו שוב לישראל בשנת 1998 ושוב ללא מקורות פרנסה – גרנו עם בני משפחתינו בבנימינה הבית היה כמובן צפוף והצפיפות רק הכבידה על מערכות היחסים. יש פתגם בטורקית האומר: "לא בונים בית על בית" מסבירה יעל, האח יעקב לקח הלוואות ונסע לקראת לידת ביתו הבכורה...כיום האשה שלו שם באיזימיר עם תינוקת בת שנתיים והאשה בחודש שמיני להריונה...

בינתיים הגישו לי כוס קפה שחור שאושש אותי מעט מרצף סיפור שמהולים בתוכו חומרים של בני אנוש כל כך מתורבתים כל כך ללא מזל...אבודים במלחמת הקיום, מנסים לשמור על שפיות ואומץ –אומץ שלא יכול היה להתרומם מתחתיות הייאוש, אוזלת היד, והבושה אוי לה לבושה...הרי כל זמן השיחות שלי איתם המבוכה זעקה בחלל הסלון הקט והדל מרהיטים...דיברו בשקט בשלווה שמאפיינת יותר אנשים רגועים. ..ולא בני אנוש שאין הפרוטה מצויה בכיסם לקנות עוף ובשר לשבת...

פניתי ליעקב הבן מנסה לשמוע אותו...להרגיש מה שחולף במחשבותיו...ואולי אם ישמע את עצמו יתעורר מהדיכאון בו הוא שרוי...יעל אחותו מתרגמת בגין קשיי השפה שלו "יעקב ניסה מספר עבודות...פעם במפעל שעבר מקום מאור עקיבא לעפולה, אחר כך מישהו הציע לו להעמיס רהיטים ברכב הובלות...ניסה וזה עבד בדיוק יומיים, בעל הבית לא יכול היה לתקשר איתו, יעקב "הרים ידיים" אך מתח רגליו על מיטתו שעות על גבי שעות. כואב לו לראות את אמו נאבקת על כל שקל בעבודה פיזית בנקיונות בתים, מדי יום האם יוצאת לקרצף בתים..."מאוד מרוצים ממנה" היא נקייה ומצליחה לסיים מה שביקשו ממנה...מסבירה יעל ..האם מוחה דמעה, טלי מחייכת בביישנות ומבולבלת מהאורחת הלא צפויה שנחתה בביתם...דמעת הבן מחדדת את כאב הבן ונראה כאילו מתקפל הוא בכיסאו...

אני פונה ליעקב ושואלת אותו מה היה רוצה שיקרה עם אשתו...ועם חייו בכלל. יעקב משיב (יותר בטורקית פחות בעברית...) כי רוצה לנסוע לטורקיה לקראת הלידה הקרובה...לשלם בבית החולים את הכסף הנדרש..כי גם בבית חולים ממשלתי צריך לשלם עבור האישפוז והטיפול..ולאחר מכן לטפל באישורים הנדרשים במשרד הפנים (וכל מסמך ופעולה עולה הון כסף) – להעלות את אשתו וילדיו לישראל. זה חלומו...ומה עם עבודה אני שואלת?? יעקב מוכן לכל עבודה שיציעו לו אפילו עבודה במחסן...אפילו עבודה פיזית...לא פוחד מעבודה,פשוט היה קצת מיואש לאחרונה...

טלי - אני פונה לביישנית שבמשפחה...ומה איתך...טלי מספרת כי בגין ניתוחים שעברה היתה בוועדה רפואית ובינתיים פטרו אותה משרות צבאי...באירוע מסויים התרשם ממנה האמרגן משה גואטה ואמר שיש לה קול מקסים ואכן האם זוהרת לפתע...ויעל מבארת לי שאחותה שרה בטורקית אי אפשר שלא למחות דמעה...

ביקשתי הפוגה קצרה ו"סיירתי" בבית...הבנות יעל וטלי העבירו בי צמרמורת בגווי כאשר סיפרו (בהתלהבות מה...) כי הן ישינות באותה מיטה כבר חודשים ארוכים...אין כסף למיטות...אין כסף למקרר...מכונת כביסה בהשאלה..אין כסף למיטה עבור האם (האם ישינה בסלון הקטן על מיטת ספה קצרה למידותיה...), רציתי לבקש מים קרים להרגע מרצף של סיפור "סרט טורקי" אך נזכרתי שאין מקרר ואין מים קרים...

מבין השורות הבנתי שאם המשפחה וויתרה מרצונה על הבטחת הכנסה מביטוח לאומי לאחר שנאלצה לעבוד פיזית בנקיונות על פי תוכנית "אג"נס" המהוללה...וויתרה על 1400 שח ומרויחה סכום זה בעבודות משק בית...למשרד הרווחה לא פנו מבושה...כך שאינם מוכרים בלשכת הרווחה...

הבנתי שהייאוש מחלחל בבני הבית...אין כסף לאוכל, קונים הכל בצימצום גדול גם כדי שאוכל לא יתקלקל...שהרי אין מקרר...

איך אפשר??אני שואלת כמעט בצעקת מה את יעל..."קונים מעט מכל דבר...נכון שבקיץ מתחשק לי להכין מאכלים קרים...ואפילו מילקשייק הייתי מכינה...עיניה בורקות למחשבה...
ואני מחשבותי שם בחוץ...לאנשים הממלאים בתאווה את המקררים...ובערבי חג...מכל טוב...וכאן משפחה האומרת תודה על לחם, חלב, תפוח-אדמה...

אנחה פורצת מחזה של יעל...השיחה לא קלה...ואני בכל כוחי אוצרת את נשימתי למשמע סיפור טורקי כאן ליד הבית –בכרכור...

סיפרו לי הבנות כי חגגו לאם אתמול יום הולדת 47...יעל ביקשה סליחה...שלא תביא מתנה, אבל עוגה היתה חייבת להביא, עוגה לקראת ערב כדי שלא תתקלקל בחם היום...לבקבוק משקה כבר לא היה כסף...

יעל שירתה בצבא חיל רפואה רק 7 חודשים..."הורידה" פרופיל כדי לצאת לעבודה-לתת כתף לאמה, יעל הספיקה להתנדב לשורות המשמר האזרחי בנתניה 3 שנים.!!
חברים לא מוזמנים לביתם וגם לא מגיעים כולם יודעים את מצוקתם וכדי"לא להכביד" עליהם פשוט לא מגיעים...אין גם כסף לנסיעות אז לא נוסעים לשום מקום...אין כסף לבילויים, לבגדים אבל, החיוך על שפתי האם והבנות מפיח בי אמונה שהן עוד יצליחו...לא קרסו לגמרי...

מה עם חגים??חג שבועות..."איזה חג" שואלת יעל...לנו אין אוירה של חג...ליל הסדר ישבנו לבד ואכלנו מה שהיה...חג שבועות" "כן זכורים להם ימים יפים של טיולים וביקורים (וביכורים)...

יעל קמה לרגע מכסאה ואני רואה קעקוע חרוט על ידה. לשאלתי היא עונה "כתוב כאן בטורקית"אמא שלי"- כי היא הכי יקרה עבורינו...

לסיום נזכרו כי קבלן ערבי ישראלי מאום אל-פחם העובד בסביבה הבין את מצוקתם ולא פעם מצאו ליד דלת הבית פיתות טריות...חומוס..וזיתים...לקחו כן בטח שלקחו...

יצאתי ממפתן הבית מחייכת כדי לומר למשפחה אדיבה, צנועה ומקסימה זו "יהיה בסדר..."
"סרט טורקי כאן בכרכור???"


נ.ב.
בשיחה עם הגב" בר ששת תמי הוברר כי המשפחה לא פנתה למשרד הרווחה. "אנחנו לא פונים למשפחות אנחנו שירות ציבורי, ואנו כאן לתת את השירות" עצוב לי לשמוע על מצוקת משפחה זו ויחד עם זאת לא ברור מדוע לא פנו אלינו...
כך לדברי מנהלת לשכת הרווחה פרדס-חנה כרכור-תמי ברששת.

בשיחה עם מזכירת ראש המועצה מר געש חיים-הגב,זמירה
"ראש המועצה לא שמע על מקרה זה".









אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור