נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > ’תורה ריאליטי’: פעם בשנה - וזהו
10 למרץ 2017
’תורה ריאליטי’: פעם בשנה - וזהו
עופר צדקה, מנהל מועדון כדורסל בנימינה גבעת-עדה, 09/03/2017 - 09:32
ממנהגי פורים המוזרים, יש לומר, בהפוך על הפוך, אפשר ללמוד על כך שבשאר ימות השנה, שומה עלינו להתייצב בעולם הזה ללא מסכה ולהיות שם נקיים- בלי איפור, בלי הצגות, בלי גילופין
panthermedia
עופר צדקה

הנה, יש חג שמבקש מאיתנו להתחפש. לעטות מסכה ולהיות לרגע למישהו אחר. פורים הוא חג יוצא דופן ברמ"ח אבריו. בניגוד לכל החגים, בהם אנחנו מצווים לזכור ולא לשכוח, למלא אחר הוראות קפדניות, להתחבר לעצמנו ולשורשים בצלילות דעת, בפיכחות, בדרשה ובתפילה זכה. פורים נצבע לו, תרתי משמע, בצבעים עליזים יותר, בגוונים ילדותיים, ומצווה עלינו להיות דווקא משהו לא מוכר. אנחנו נדרשים להיות בגילופין, נדרשים לא להבדיל בין טוב ורע, מתבקשים להיות שטותניקים.

וזה מוזר. כעם שאמור לשאת את עול העבדות ולהשתחרר ממנו בפסח, כמי שמצופה ממנו לחיות בסוכה שבוע שלם בכדי להרגיש את שהרגישו אבותינו, כפי שאנחנו מצווים לענות את נפשנו ביום כיפור ובמיני תעניות, החג הזה, שמבשר יותר מכל את סוף החורף, קורא לנו לצאת מהבית, לצאת מעצמנו ובהכרח להיות שמחים.

אז מותר בסוף השבוע הזה לעטות מסכה, לשתות לשוכרה ולדבר שטויות. וזה לא פשוט, זה לא קל, אבל זה מותר. ובהבדלה, אנחנו מצווים ב"איפכא מסתברא", בשאר ימות השנה, להיות אנחנו. לממש את הייעוד שלנו, בסבר פנים רציניות, באחריות, בבגרות וחלילה מלהוריד עוד כוסית שתוציא סוד.

אבל הימים שלנו הם כאלה, שאתה קם בבוקר לעבודה ורואה סביבך יותר מדי אנשים שעוטים מסכות. אתה מבקש לפגוש מישהו, אבל אתה נאלץ לחצות שם מסכה שהוא עטה על עצמו כי, משום מה, הוא שם על פניו ועל רגשותיו מסכה. כי החברה והסביבה, כך נדמה, מובילה אותו אל המקום הנחבא, אל המקום שבו יש לו הרבה מה להסתיר, אל המקום המתגונן. אתה לא מבין מדוע הוא עושה זאת. השאלה הזו מרוחה גם על פניך באיפור כבד ואתה מבחין בכך שעה שאתה מגיע למראה ורואה, שגם על פניך יש מסכה.

כשאני ישר עם עצמי, בסופו של יום, אני שואל האם הייתי ’אני’ מזריחת השמש ועד שהיא באה. אני מבקש לדעת מדוע עטיתי מסכה כשפגשתי את האיש ההוא, מדוע התאפרתי בסבר פנים חמורות, כשפגשתי את האישה ההיא. האינסטינקט הוא להפיל על הגוף השני את האחריות. הוא זה שהוביל אותי להיות מישהו אחר, היא זו שבציפיותיה ממני גרמה לי להיות מה שהיא חושבת שאני.

אז האחר חושב שאתה מה שאתה לא, בדרך כלל. ובמקום לעמוד מול זה ולא להיענות לציפייה, אתה שם מסכה ונכנע לה. "הציפייה הולידה את האכזבה" זעקו למיקרופון בשנות ה- 90’ "החברים של נטאשה". מאוד קל לכסות את הפנים מולו ומיד להחליף את המסכה מולה. העבודה הקשה והבלתי נגמרת היא להתייצב שם ללא מסכות, להיות אתה ולבקש מהסביבה שלך לקבל את זה, גם אם קשה לה. ולבקש גם מהם להוריד מסכות.

את המסכות האלה אנחנו יכולים לפגוש בקצוות שלהן בזוגיות. שם החיכוך המתמיד והיומיומי מעמיד אותך במבוכה כשהמסכה נחשפת, או שלרגע שכחת לעטות אותה. אבל שם גם יש סיכוי לא רע להיות מי שאתה- בתוך האינטימיות שמאפשרת לך להיות נבוך, בתוך האהבה שמלמדת אותך שהיא חייבת להיות נקייה ממסכות.


אתה קם בבוקר ורואה סביבך יותר מדיי אנשים שעוטים מסכות. אתה מבקש לפגוש מישהו, אבל אתה נאלץ לחצות שם מסכה שהוא עטה על עצמו. מותר לדמיין עולם יפה, שבו אפשר להוריד את המסכה, להיות במבוכה ולאהוב. לאהוב באמת. להיות עם פנים חלקות, מצולקות, לא מגולחות או מחוצ’קנות- חיצונית או פנימית. להביט במראה בבוקר ולהחליט שהעולם יפגוש אותך כמות שאתה


וכל עוד יש מסכות - אין אהבה. והרי הקשר האנושי מושתת על רגשות. הקשר הבינאישי עם העולם שסביבנו מבקש שנאהב, מבקש שנהיה נאהבים, לפחות חביבים, על הבריות שסביבנו. אבל המסכות מרחיקות, מאפשרות לנו לשרוד, לכאורה, עד היום הבא. מסתירות את הרגשות, שנתפסים כסוג של חולשה.

הדימויים והסטריאוטיפים שיש עליך, מה שאנשים תופסים שאתה, הם סוג של מסכה שאנשים שמו עליך, בעזרתך האדיבה. בדרך כלל לא נוח להוריד את המסכה, את המכסה, כי הפעולה הזו דורשת התמודדות. מאוד קל ליפול במלכודת ולהמשיך להתאפר מול העולם הזה, מבלי באמת להתייצב מנגד.

מותר לדמיין עולם יפה, שבו אפשר להוריד את המסכה, להיות במבוכה ולאהוב. לאהוב באמת. להיות עם פנים חלקות, מצולקות, לא מגולחות או מחוצ’קנות - חיצונית או פנימית. להביט במראה בבוקר ולהחליט שהעולם יפגוש אותך כמות שאתה. שהוא ימשיך לפגוש אותך איך שאתה, כי כך אתה רוצה, גם אם הוא לא יאהב את זה. אבל הוא לא יאהב את זה רק בהתחלה, כי אי אפשר שלא לאהוב את האמת, גם אם היא לא נוחה. האמת, מעצם הגדרתה, בסופו של דבר מביאה את המנוחה.

אפשר להוריד את המסכה. אפשר להסיר את המסך. חג החרות אוטוטו פה. ואם יש חרות, אז זה החופש ממסכות.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור