נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > עלי נבל
6 למרץ 2008
עלי נבל
שרית קדם, 06/03/2008 -
"ענבלים" חוגגת בימים אלו עשור להיווסדה. לכבוד חגיגות העשור תתקיים במקום סדרת קונצרטים חגיגיים. וזו הזדמנות מצוינת לשוחח עם עדינה הר-עוז, נבלאית ומוסיקאית בעלת שם שהמוסיקה בשבילה היא אהבה גדולה.
 
"ענבלים בשבילי" אומרת לי עדינה הר עוז בחיוך "היא מקום שבו אני מממשת אהבות. האהבה למוסיקה ולנבל כמובן, האהבה לקהל ולהופעה בפני קהל, האהבה ללמד ולגדל דור של תלמידים, והאהבה לזכרון יעקב".
 
המוסד הזכרוני הייחודי הזה, הוא פרי יוזמה משותפת של הר-עוז, מוסיקאית בעלת שם בינלאומי, ומשפחת הרשקוביץ מותיקי היישוב. "המקום הזה הוא סוג של נס" כך עדינה "בזמן שעוד ועוד שטחים נמכרים כאן בזכרון כדי לבנות עוד קוטג’ים, האנשים הללו (משפחת הרשקוביץ) מתעקשים לשמר את החצר ההיסטורית שלהם, ולטפח שם מעין מוזיאון פתוח שמשקף את תולדות המקום, ומאידך המבנה בחצר ששופץ והפך ל"ענבלים" - ממשיך ומקיים פעילות שוטפת. המבנה עצמו הוא אסתטי ונעים ויש לו אקוסטיקה נפלאה, והוא מאפשר להופיע בצורה אינטימית וקרובה לקהל, שמאד חביבה עלי".
 
עדינה הר עוז הגיעה לזכרון יעקב לפני כעשר וחצי שנים, וממש בסמוך לכך ענבלים נפתח. אחרי קונצרטים רבים בארץ ובעולם, בהם נשאלה שוב ושוב, היכן ניתן לשמוע אותה, החליטה למצוא מקום שיהיה בית לה ולנבל. "תמיד, חפשו איך למצוא אותי וזה לא היה פשוט". בעת מגוריה בירושלים קודם לכן, התנסתה כבר בהופעה במקום שקשור בתיירות, חוויה ששיקפה לה את תגובות הקהל לנבל "הנבל הוא כלי אינטימי" אומר הר עוז "הוא משתלב יפה בחוגי בית, בקונצרטים קאמריים קטנים. בירושלים למדתי שאנשים חווים כך את הנבל בצורה מיוחדת." כשעברה לזכרון החל התהליך ה"פלאי" כמו שהיא מגדירה אותו, כמעט מיד. תוך שיחה מקרית כמעט שניהלה עם עלוית פרוינד שניהלה אז את ה"גדעונים" הכירה את בני הזוג הרשקוביץ ושם נוצרה כימיה מיידית שהולידה את המקום.
 
עדינה הר-עוז גדלה במשפחה ברוכת ילדים, כאשר כל שבעת אחיה נגנו. היא עצמה היתה הפסנתרנית. כשכולם במשפחה נגנו, תפקיד הפסנתר היה ללוות. "על פי תפישתי כילדה" מספרת לי עדינה "הליווי, הפסנתר היה בצל. כשניגנו פסנתר וכינור למשל הכינור נתפס כ"כוכב" והפסנתר כליווי. היום אני כמובן מבינה שנגינה בדו יש בה חשיבות זהה לשני הכלים. ועוד דבר, האחים שניגנו בכלים אחרים השתתפו גם בתזמורות שונות בגדנ"ע למשל, וחוו חוויות כיפיות, שנמנעו ממני כפסנתרנית." אז בגיל 18, עזבה עדינה את הפסנתר ובחרה בנבל. "הבחירה בנבל היתה בחירה בכלי שדומה לפסנתר אבל תופס את כל תשומת הלב" מחייכת הר-עוז במבט ממזרי "אבל גם כבש אותי היופי. הנבל הוא כלי אסתטי בצורה בלתי רגילה. המעבר לנבל אחרי עשר שנים של נגינה בפסנתר היה קל ומרגש. בכל צליל שהפקתי הרגשתי שהעולם צריך לרעוד".
 
"הנבל", היא מאשרת לי, "הוא כלי שנתפס ככלי נשי, יש משהו בנגינה בו שאני משווה לריקוד" והאמת, כמו בריקוד, הנגינה בנבל, שהוא כלי לא סימטרי ודורש מאמץ פיזי דורשת גם ’תחזוקה’ שוטפת של הגוף. עדינה עוברת באופן קבוע טיפולי פלדנקרייז ושיאצו.
 
"האמת", מוסיפה עדינה "ברבות השנים, הבחירה הזו לחלוטין הצדיקה את עצמה. בין פסנתרנים כה רבים, קשה לבלוט ולהשאיר חותם, ואילו הנבל, שהוא בחירה פחות מובנת מאליה, ונדירה יותר, אפשרה לי לבלוט".
 
כשהיא אומרת לבלוט היא בעצם מצטנעת. עדינה היא מוסיקאית מבוקשת, היוצאת מספר פעמים בשנה להופיע בקונצרטים ברחבי העולם, היא שותפה להנהלת תחרות הנבל ומלמדת. "אני מאד מאד אוהבת ללמד. לא רק נגינה בנבל." מסבירה לי עדינה "אפילו תחום כמו האזנה למוסיקה, לפתח אצל הדור הצעיר כלים להאזנה, ולקרב ילדים ונוער לתחום. אולי זה באמת משהו שאשוב לעשות בקרוב בענבלים" היא מציינת. "זה צריך להיות לא משהו דידקטי מדי" היא מבהירה "אלא חוויה, שבה אוכל להעביר את האהבה וההתרגשות שמוסיקה מעוררת בי". על כך אוכל להעיד גם באופן אישי. בהאזנה משותפת עם עדינה ליצירה שהיא אוהבת, נחשפתי לחווית האזנה, שלא חוותי קודם לכן. היא הצליחה להעביר, כמעט בלי מילים דגשים וניואנסים, והתרגשות רבה, שפשוט הפכה למדבקת.
 
עדינה עומדת גם בראש קרן, שתושבת זכרון תרמה לה, המיועדת לטיפוח מוסיקאים צעירים. והיא קוראת למוסיקאים צעירים, המעוניינים להופיע בענבלים, ולקבל פידבק לקהל, ומעדינה עצמה לפנות אליה.
 
"בכלל הייתי רוצה לטפח את הדור הצעיר" אומרת עדינה, "הייתי רוצה שקבוצות מבתי הספר, גם מזכרון וגם מכל מיני מקומות בארץ שמגיעים הנה לטייל ישלבו האזנה לקונצרט בענבלים במסגרת הסיור שלהם או "סל תרבות". הר עוז, אמנית בנשמתה, לא כל כך יודעת איך לדחוף ולקדם את הרעיונות האלו במסדרונות הבירוקרטיה או אצל מקבלי ההחלטות. וכן, היא בהחלט היתה שמחה לו "ענבלים" היתה מוכרת באיזה שהוא אופן כמוסד תרבות, שמקבל תמיכה מקומית, באופן זה או אחר. ואם זו זריקת כפפה למחלקת התרבות החדשה יחסית של זכרון יעקב - יהי כן.
 
מכל מקום בימים אלו כאמור חוגגת "ענבלים" עשור, ולכבוד חגיגות העשור תועלה סדרה מיוחדת של שלושה קונצרטים. הראשון "רוח צוענית וניגונים יהודיים". הקונצרט השני הינו קונצרט סולו של עדינה תחת הכותרת "גם לי מותר", והקונצרט השלישי "צלול" - סוניטה סטניסלב וגל שחר יוקדש למוסיקה אירית בשילוב נבל קלטי וכנר.
 
אז שיהיה יומולדת שמח "ענבלים"!
 
לתגובות: rak@magazin.org.il
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור