עבודותיה של האמנית ד"ר דורית רסיס. העבודות הן של דיוקנאות ונופים שהם נושאים קלסיים וזוכים פה להחייאה ועבוד מחדש [צילומי יח"צ].

העבודות משדרות פשטות וחידתיות בעת ובעונה אחת.

גלריית גרנות אשר ממוקמת במתחם המפעל מקיימת פרויקט מיוחד בו מוצגות עבודות אמנות בחללי בנין המשרדים הכללי, זאת מתוך תפיסה המשלבת אמנות עם היום יום. פעילות זו הניבה שורה של תערוכות ייחודיות אותם אוצר צביקה אלטמן, מורה ומנחה אמנים.

בתערוכה הנוכחית מוצגות עבודותיה של האמנית ד"ר דורית רסיס. העבודות הן של דיוקנאות ונופים שהם נושאים קלסיים וזוכים פה להחייאה ועבוד מחדש. ד"ר רסיס עובדת כטכנולוגית מזון במעבדה של מפעל המיצים "פריגת" שבגן שמואל. היא התחילה לצייר לפני כ- 14 שנים ובציוריה באים לידי ביטוחי איכויות של דיוק ושליטה שהנן תכונות המכתיבות את עבודתה המקצועית וממנה העתיקה את משמעת הביצוע והדיוק.

כמקור לעבודותיה היא משתמשת בצילומים שצילמה בטיולים בארץ ובעולם. הנופים מספרים סיפור, ציור של שני עצי דקל מדגים בפשטות את פער הזמן בין הדורות. האחד מצהיב ולקראת סיום חייו, השני מוריק ולו מספר פרחים כבני משפחה שלהם חיים ועתיד. הטיפול שלה בזמן הוא עקיף. הדיוקנאות אינן של צעירים אלא בוגרים, מנוסים ומצולקים אך עדיין תוהים ומישירים מבט אל החיים. עמדתם היא עמדתה של האמנית המחפשת את משמעות הזמן והקיום דרך הבעות הפנים ותנוחת הגוף של הזולת, אחד מהם בן זוגה לחיים.

הטכניקה של הציור נקייה ומדויקת, כדי שלא תהיה טעות בכוונה. הפרשנות מאידך היא של הצופה שרשאי למקם את עצמו בדיאלוג אילם עם הדיוקנאות והנופים ולשייך אליהם אמירה ורגש. בזה יצרה האמנית סיפור שתחילתו בציור וסיומו בהתבוננות בו והשלמתו בנפשו של המתבונן. כציידת רגעי משמעות היא לכדה את הדמויות עסוקות בשיחה עם הזולת והגות עם עצמם. הטכניקה והצבעים מותאמים לסיטואציה ואינם מזכירים עבודות דומות.

החומרים המשמשים אותה הם בין היתר רישום בפחם, אקוורל וצבעי שמן על בד. ציורי הנוף מעידים על אהבתה לאור ולצבעים המקרינים אור ואופטימיות, כאשר בתוכם היא יוצקת את ההתבוננות והאמירה הסמויה שלה. לגבי המתבונן העבודות משדרות פשטות וחידתיות בעת ובעונה אחת ודיוק טכני המראה שלא רק אמנות מופשטת או אקספרסיבית יכולה להעביר אמירה וחוויה עם אסתטיקה של ציור דמוי ריאליסטי אישי. התערוכה מוצגת בימי חול, האוצר הוא צביקה אלטמן.