נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > (אל) תלכי לבדך
18 ליולי 2015
(אל) תלכי לבדך
רעי קציר, 17/07/2015 - 10:04
תרצה אריאל נותרה לבד עם הזכרונות והחפצים של בעלה מאיר אריאל ז"ל. השבוע אחרי 17 שנה של מגורים בבית שהוקדש לזכרו בפרדס חנה-כרכור, היא נאלצת להיפרד ממנו ולמכור את חפציו של אחד מהאמנים הבולטים בתרבות הישראלית, שזכרו הולך ומתעמעם. איך הגענו למצב הזה?
ב-20.7 תתקיים אזכרה לציון 16 שנה למותו של מאיר אריאל, וב-26.7 תיאלץ תרצה לעזוב את ביתה
זה היה אמור להיות בית חלומותיהם, והזוג אריאל התכוון לקנות אותו ולהזדקן בו יחדיו. תרצה מחוץ לבית, לצד שלטי המכירה [צילומים: רעי קציר]

זו הייתה שעת צהריים ברחוב מצדה בפרדס חנה-כרכור. הרחוב היה שקט, רכבים בודדים חלפו בכביש. שום דבר לא העיד על הסיפור הדרמטי והעצוב המתחולל בתוך אחד הבתים ברחוב שהתרוקן מנכסיו. היעד היה הבית של משפחת אריאל, שנראה כמו כל בית אחר ברחוב הפסטורלי, מוקף עצי אורן ושיחי בוגנוויליה ורודים. בשנת 1998 עזבו תרצה ומאיר אריאל את ת"א ועברו לגור בפרדס חנה. קרוב לילדים ולנכדים, קרוב לקיבוץ בו הוא נולד וגדל, ובו הם חיו יחד 21 שנה. זה היה אמור להיות בית חלומותיהם, והזוג אריאל התכוון לקנות אותו ולהזדקן בו יחדיו.

התוכניות השתבשו. מאיר אחד מהזמרים והיוצרים הבולטים שהיו לנו כאן, נפטר שבעה חודשים בלבד אחרי המעבר, לאחר שחלה בקדחת הבהרות. מאז אלמנתו, תרצה, הפכה את הבית לארכיון הפתוח בפני כל מי שרק רצה, מתוך המטרה לשמור על מורשתו של בעלה. כעת, לאחר 17 שנה של מגורים בבית שהיה אמור להיות שלהם, ושבו חשבה שתחיה עד סוף חייה, נאלצת תרצה לפנות את הבית, ולהציע למכירה את כל הארכיון, הכולל בין היתר כתבים ואיורים, כרזות וספרים, וגם את הפסנתר של מאיר. הכל מוצע בימים אלו למכירה בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעה עם השנים, והצעד נעשה לדבריה לאחר שלא נשארה לה כל ברירה.

"הארכיון של מאיר הוא אוצר, אבל אין לי ברירה. מכאן אני יוצאת ואין לי בית אחר, ולכן כל מה שיש לי חייב להימכר"
"היו לי חובות של חצי מיליון שקלים, שאת כולם שילמתי, ועכשיו אני נאלצת למכור את מפעל חיינו"

היא נולדה בשם תרצה הגדיש בקיבוץ כפר סאלד ב-1945, וב-1966 נישאה למאיר אריאל, בן קיבוץ משמרות. לאחר נישואיהם חיו הזוג אריאל במשמרות כחברי קיבוץ, והמשיכו לעבוד במשק במקביל לעיסוקו של מאיר כזמר מלחין ומשורר, עד ל-1987, אז עברו לת"א ומשם כאמור לפרדס חנה-כרכור. "התכוונתי לעזוב את הבית הזה רק בארון. כל החלומות והתוכניות שהיו לבית נעלמו, והוא הפך להיות המקום היחיד המקדש את אחד היוצרים הכי יפים שנולדו במדינת ישראל. עד היום אני מדממת את מותו של מאיר. אני לא יכולה להתאושש".

"סובבו אותי על אצבע"

"מה שעובר על בית אריאל זו טרגדיה", מספרת תרצה. "אני ומאיר מעולם לא היינו קרובים ליכולת לרכוש בית או דירה. כשהחלטנו לעבור לפרדס חנה ולקנות את הבית אז חשבנו שבהתחלה נשלם שכירות ובשלב כלשהו ניקח משכנתא ונקנה את הבית. עזבנו את הקיבוץ לת"א בלי גרוש, וניסיתי לחשוב קדימה, אבל כל תקליט של מאיר מומן מהכיס שלנו, מהקופה שלנו. לא הייתה לנו היכולת. וכשמאיר מת, הבית הפך להיות בית פתוח לכל מי שרצה. היו אנשים שחיו פה תקופות ארוכות, ואני עזרתי לכל מי שנכנס לביתי, גם אם לא היה לי איך לשלם את השכירות של עצמי. תמיד זכרתי שמאיר אמר שכל עוד אני בצד הנותן, אז מצבי טוב. נתתי הכל, ואותי סובבו על האצבע. אני חיה בבית מט לנפול, נלחמת בהוצאות ושיפוצים כבר שנים. בעלי הבית הפקירו אותי והם אומרים, ’לא מתאים לך, תלכי’, וזו שערורייה. אז גם לא היה לנו מושג על תמלוגים, ולפני כמה שנים מכרתי 50% מהתמלוגים ומזכויות אקו"ם כי לא היה לי מה לאכול, והיו לי חובות של חצי מיליון שקלים, שאת כולם שילמתי, ועכשיו אני נאלצת למכור את מפעל חיינו".

מה זה עושה לך למכור את כל הדברים האלו?

"הארכיון של מאיר הוא אוצר, אבל אין לי ברירה. מכאן אני יוצאת ואין לי בית אחר, ולכן כל מה שיש לי חייב להימכר. כל הכתבים והמסמכים המקוריים מצולמים אצלי, וסרוקים אצל פרופ’ ניסים קלדרון שעובד על הוצאת ספר על מאיר, וכל השאר חייב להימכר. אני לא מאמינה במחסנים. מה שנשמר במחסן רחוק מהעין מחליד, ואני לא רוצה בזה".

מה נמכר ומה עדיין עומד למכירה?

"כמעט כל הציורים של מאיר נמכרו, והמון כתבים וטקסטים מקוריים נמכרו. אבל עדיין יש מספר ציורים, כתבים, תמונות ושלטי פרסום, ויש את הפסנתר של מאיר, פסנתר בן 90 שנה, שאותו הוא קנה מחבר מבלי להגיד לי כי גם אז לא יכולנו לממן את עלותו. פסנתרנית שניגנה עליו מעריכה את שוויו בעשרות אלפי שקלים. אפילו הצענו אותו למכירה לביה"ס רימון".

מי האנשים שמגיעים לבית?

"הגיעו אנשים מכל הסוגים ומכל רחבי הארץ. צעירים ומבוגרים, אפילו כאלו שאינם ישראלים, אך הם מכירים ואוהבים את מאיר".

האם אמנים שעבדו עם מאיר יצרו איתך קשר?

"לא, אף לא אחד. 1,000 חברים היו אצלנו במסיבות ובאו הביתה מתי שרצו, ועכשיו אף אחד לא בא לבקר ולא מרים טלפון. לא חברים, לא אמנים, לא מהקיבוץ. כלום. לנכדים שלי לא מגיע שלא יהיה להם בית של סבתא, זה לא מגיע לאף אחד, ואיפה הם כל החברים שלנו מהעבר, שיתנו לי חיבוק. אף אחד לא הרים טלפון".

תמיד זכרתי שמאיר אמר שכל עוד אני בצד הנותן, אז מצבי טוב. נתתי הכל, ואותי סובבו על האצבע. אני חיה בבית מט לנפול, נלחמת בהוצאות ושיפוצים כבר שנים
מכירת החפצים של משפחת אריאל, היא לא הקושי היחיד בהנצחת מורשתו של אחד האמנים האהובים בתולדות המדינה. תרצה מספרת השבוע כי גם המפגש השנתי להנצחתו של מאיר תלוי על בלמים

"מסורת שלא מקיימים נשכחת"

מכירת החפצים של משפחת אריאל, היא לא הקושי היחיד בהנצחת מורשתו של אחד האמנים האהובים בתולדות המדינה. תרצה מספרת השבוע כי גם המפגש השנתי להנצחתו של מאיר תלוי על בלמים, בשל הפרת חוזה של חברת ההפקה שקיבלה רגליים קרות. "כרגע אנחנו עדיין שוקלים את הדבר, אבל הכל יכול לקרות".
ביום שני הקרוב תיערך האזכרה לזכרו של מאיר בבית העלמין בקיבוץ משמרות. המשפחה תעלה לקבר בטקס בהשתתפות כמה חברים. "כל מי שאוהב את מאיר מוזמן", אומרת תרצה. "אבל מבחינתי אנשים לא צריכים לבוא לאזכרות. הם רק צריכים להראות שזה נוגע להם. שהם מצטערים ומשתתפים, ושיבואו לבקר בבית אריאל, רגע לפני שהמקום נגמר ונמכר".

את עוזבת את ביתך, האחרון שחלקת עם מאיר. מה זה בשבילך להשאיר את הזיכרונות מאחור?

"פועלי בעולם הוא לא לתת למתים למות. לשמור שמאיר לא ימות הפך להיות המקצוע שלי. הקירות מדברים. אני מעדיפה בכל יום למות ולעבור לעולם בלתי נודע. בשבילי זה כמו להוציא את מאיר מקברו ולהרוג אותו שוב. הבית הזה הוא הארכיון של מאיר אריאל, והוא היה פתוח כל ימות השנה בכל זמן ובפני כל אדם, כל מי שרצה יכל לבוא ולהתארח. יצירות המופת שנשארו הם רק זרעי קיץ מיצירתו של מאיר אריאל".

מה הסיור הזה אומר מבחינתך על התרבות הישראלית?

"החברה הישראלית דומה לכל חברה שהיא דמוקרטית, קפיטליסטית, חצי משיחית. ישנם חוקים קשים שמכתיבים את הכן ואת הלא. אם הציבור רוצה להמשיך את מאיר אריאל אז שירים את קולו. מסורת שלא מקיימים נשכחת".

חוץ מהבית ישנה הנצחה כלשהיא למאיר באזור פרדס חנה-כרכור ומשמרות?

"כלל לא. קיימים כל כך הרבה רחובות ללא שם או עם מספר אך אף עירייה או מועצה עוד לא קראה רחוב על שמו. באיזשהו שלב ניסיתי, ללא הצלחה, להיעזר במועצה מקומית פרדס חנה-כרכור כדי לקבל בית שנתרם למועצה, לשפץ אותו ולהכין אותו להיות בית פתוח לאמנים שישמש גם כארכיון למאיר. המועצה פשוט לא מעוניינת. ובקיבוץ משמרות, המקום בו מאיר נולד וחי 45 שנה מחייו, אף אחד לא הרים טלפון כדי להצטער שאני נזרקת לרחוב, או כדי להציע להקים את הארכיון למאיר בקיבוץ, אך הקיבוץ הציע סכום כסף כדי לרכוש מספר פריטים של מאיר".

ב-20.7 תתקיים אזכרה לציון 16 שנה למותו של מאיר אריאל, וב-26.7 תיאלץ תרצה לעזוב את ביתה. עד אז הבית פתוח וכל פריט בו מוצע למכירה.

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
’’לוחמים ללא גבולות’’ למען ניצולי השואה
בחוף הכרמל מעניקים תעודות הוקרה לשורדי ושורדות שואה
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור