נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > מעוף ירוק
3 לאפריל 2008
מעוף ירוק
סו מור, 16/08/2007 - 16:50
בינות לציפורי ארצנו המוכרות מתבלט תוכי הדררה. אין יודע מניין הגיע, כיצד ומתי, רק ידוע שהוא מוסיף רוב צבע וצליל לבני הכנף באזור.
תוכי דררה
תוכי דררה בקיסריה
אפשר לראות אותם כמעט בכל מקום, באזורנו. להקות ירקרקות החולפות בשמי הערב בצווחות עליזות. בבנימינה, בזכרון, בפרדס חנה, באזורים חקלאיים אבל גם בתוך מקומות היישוב.

באזור תחנת הרכבת בבנימינה הן חולפות לעת ערב בלהקות המונות עשרות פרטים. אלו תוכי הדררה, התוכי היחידי החי בר בטבע בארץ. הוא נפוץ מצפון הארץ ועד באר שבע, בעיקר באזור מקומות יישוב. הדררה המצויה בארצנו מזן Psittacula Krameri מוצאה כפי הנראה מאזור הודו-פקיסטן. היא מתאפיינת בגוון ירוק-טורקיז חזק, עיניים צהובות ומקור אדום. הדררה מגיעה לאורך של כשלושים וחמישה סנטימטרים כולל זנב ארוך ומפואר שנפרש למניפה מרשימה בעת המעוף.
 
דררה יכולה לחיות כעשרים שנה, אך בשבי אורח חייהן מגיע רק למחצית מכך. הן חביבות על מגדלי התוכים, שאף מצליחים ללמד אותן לדבר.
 
בין אנשי מקצוע מתחום הטבע והצפרות בארץ ניטש ויכוח נצחי על מוצא הדררה וכיצד הגיעה למחוזותינו. יש האומרים שפרטים בודדים ברחו מכלובים בשנים האחרונות, וממול נשמעת טענה המקשרת בין ייבוא הדררות לבין המצביא הדגול אלכסנדר מוקדון שחי באמצע המאה הרביעית לפנה"ס. אומנם אלכסנדר מוקדון כבש את כל המזרח התיכון והרחיק לכת בכיבושיו עד הודו וכוש, אך אין יכולת להוכיח שהוא-הוא המביא עלינו את התוכי הירוק. לעומת זאת, בפסיפסים עתיקים מתקופת הביזאנט ברחבי הארץ ישנן דמויות תוכי ירוקות נוצה, שחוקרים מזהים כדררה המוכרת לנו כיום.
 
הויכוח הנצחי בין אנשי הצפרות לגבי האחראי על הבאת הדררה לארץ לא הוכרע עדיין, באם ה"אשם" הוא אכן אלכסנדר מוקדון או חובבי ציפורים במהלך הדורות שגידלו את המין בביתם והדררות נמלטו והקימו מושבות עצמאיות. כך או כך אנחנו מקבלים לארצנו ציפור טרופית שאינה שייכת לכאן בעליל אך עדיין כובשת את הנוף בצבעיה העזים ובקריאותיה הקולניות. תושבים מספרים על הדררות באהבה המאפיינת כל דבר שמקורו מחוץ לארץ, מנחל הקישון הזורם בעמק יזרעאל ועד לנאות מדבר בנגב הדרומי, הדררה הולכת וצוברת חבורת מעריצים. מי שלא מעריץ את הדררה הם החקלאים. באירופה הדררה כבר מוכרת כעוף מזיק לחקלאות, בעיקר בענפי האבוקדו, התמרים והפקאנים. גם בארץ בשנים האחרונות הרימו חקלאים צעקה כנגד התוכי הזללן, להקת דררות שנוחתת על שדה חמניות יכולה "לנקות" אותו כליל בתוך מספר שעות. ענפי הפקאן והאבוקדו הנפוצים באזור החלו סובלים גם הם מפשיטות התוכיים, ולאחרונה הדררות קיבלו הכשר כעוף מזיק על ידי רשות שמורות הטבע, כעוף שהוכר כמזיק יש אפשרות לפקחי הרשות לבצע דילול אוכלוסיה במקומות המיועדים לכך, הכול כמובן בתיאום ובסמכות הרשות. מספר מהשטח דוד גלזנר, מנהל מרכז הצפרות בכפר רופין, "למרות הכרתן כעוף מזיק אני לא יודע על מקרי דילול שנערכו בדררות, להבדיל מעורבים בהם נערכים דילולים נרחבים."
 
הדררה נפוצה על מגוון סוגיה במזרח רחוק, בסרי לנקה, הודו, תאילנד פאקיסטן ובורמה, אך תחום מחייתה הורחב כך או אחרת וכיום הן נראות באופן קבוע בלונדון, ניו יורק וטוקיו. בארץ היא כבר מוכרת כעוף מצוי ומופיעה במדריך הציפורים הארצי שיצא כבר בשנות השישים. בעשרים השנה האחרונות צברו הדררות תאוצה והחלו מתרבות בקצב מהיר. באזורינו הדררות מהוות חלק אינטגרלי מהנוף, בין זכרון יעקב ופרדס  חנה-כרכור חיות עשרות להקות דררה, היכולות להגיע עד לחמישים פריטים בלהקה. הדררות נראות בעיקר בשעות הבוקר המוקדם או לעת ערב כשהן מתאספות בלהקה לקראת שנת הלילה. צבען הירוק הבוהק בולט בשעת מעופן עם זנבן הפרוש, וקריאותיהן הצעקניות מפלחות את שמי הערב.
 
בעין עירון, מושב חקלאי המגדל מיני פירות ועצי פקאן, הדררות הן מראה שכיח והן נראות לרוב בסתיו כשהן על רצפת עצי הפקאן, מפצחות את האגוזים. לעיתים נוצרים קרבות בין העורבים לדררות על האוכל והשליטה באזור. עד כמה שנחמד הוא הרעיון של מזרח מתמזג עם מערב, הדררות יוצרות שינוי אקולוגי בסביבתן. פלישת התוכי ירוק הנוצות גורמת לציפורים מקומיות לאיבוד אזורי מחייתן. היות שהדררה היא ציפור די אגרסיבית וקולנית, מינים כמו הדוכיפת, העורב, והדרורים מדירים את רגליהם מאזורים שעברו לשליטת התוכי הירוק. יתרה מזאת, הדררות אוהבות לקנן במקומות סגורים, במרכז הארץ ידוע שהן מתנחלות בתוך קירות בתים, ואצלנו באזור הן מגרשות את הנקר הסורי מקיניו אותם הוא יוצר בעזרת מקורו הקשיח בגזעי עצים. גירוש הנקרים מקיניהם על בנייתם הם עמלים קשות, פוגע ביצירת דור המשך ובהתפתחות המין. בהעדר אויב טבעי לדררות הן הולכות ומתרבות בקצב די מהיר, ומהוות מכשול להתפתחות הזנים המקומיים.
 
מספר רונן וטורי, צלם טבע ומורה לצילום החי בבנימינה על משיכתו לתוכי הירוק, שלמעשה הכניס אותו לסוד אהבת הציפורים והטבע: "אני זוכר את צרחות הדררות בבית בו גדלתי בתל אביב כבר מהיותי בן ארבע שנים. הקול הטרופי המפלח את שמי תל אביב תמיד ריתק אותי שוב ושוב", בהיותו חוקר טבע השקיע רונן כשנתיים במעקב אחר קינון דררות בבנימינה, במהלכן עקב ותיעד שני דורות של דררות וצאצאיהן. רונן מעיד שהדררה היא תוכי המסור לגידול דור ההמשך, לאחר תקופת הבקיעה הדררות עפות הלוך ושוב בחיפוש אחר מזון לגוזליהן המחכים להם בפתח הקן.
 
ניתן לומר לגבי הדררות שהן לא מכאן אבל הן כאן. כפי הנראה כבר מעל אלף שנה לאחר הפלישה עצמה, והדררה עדיין מוכרת כעוף פולש. עדיין זוכה בעיקר ליחס המיתולוגי של אורח זר ומוזר, כמו האגדות האורבניות המספרות שתנינים שוחים בתעלות הביוב של תל אביב. אבל הדררות נמצאות וקיימות, נפוצות כמעט בכול הארץ. אז בפעם הבאה שתשמעו קול צווחה נוקב והבזק ירוק יחלוף בשמיים - תגידו שלום לציפור הארצישראלית החדשה - ישנה.

ראה גם: דררות באיזור

[צילומים: גיל ארבל]
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור