נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > סיפורי כרכור
17 למאי 2013
סיפורי כרכור
מערכת הגפן, 17/05/2013 - 11:54
מימי אחוזת לונדון דרך קליטת העלייה והאיחוד עם פרדס חנה שיצר את המועצה המקומית הגדולה ביותר בישראל. כרכור שנוסדה ב -1913 מציינת יום ההולדת 100. בתיעוד מיוחד לכבוד האירוע, אנו מביאים לכם את הסיפורים והתמונות, מזכרונות הילדות של השחקן מוטי גלעדי, דרך סיפורה של דליה שץ על המחלוקת הקשה באיחוד עם המושבה השכנה, סיפור קליטת העלייה של עדנה פרימן ועד מפגש בלתי נשכח של המאייר דני קרמר עם חייל בריטי במונית לונדונית.
יכנס
הסיפורים והתמונות, מזכרונות הילדות


בית גרטן שנות ה-60
בית גרטן שנות ה-60

הכל היה יותר רומנטי

מוטי גלעדי נזכר בצלילים הריחות והטעמים של רחובות ילדותו

אני זוכר שכילד הייתי מגיע לקפה טיצ’ר לראות את כל הגדולים מופיעים. ישראל יצחקי, שושנה דמארי ויפה ירקוני. בגלל שהייתי עוד ילד, יכולתי רק להציץ על ההופעה מבין החרכים ולהקשיב. יום אחד, בערך בגיל 13 העברתי פתק
מוטי גלעדי
ליצחקי עם בקשה שישיר את "נינה". הוא הקריא את הפתק שלי ושר את השיר, ועד היום אני מעריץ שלו והוא שלי.

בשעות הערב היית יכול ללכת ברחובות, לראות אור דולק בבית ולשמוע מוזיקת שנות ה-60 בוקעת מהחלונות. הכל היה יותר רומנטי, זו הייתה תקופת התום והתמימות. בגיל ההתבגרות כשרצינו לרקוד ולבלות, היינו נפגשים בבית של אחד החברים, משמיעים שירים של אלביס פרסלי, פול אנקה ומאוחר יותר גם קליף ריצ’רד. בדר"כ הבנים התחילו עם הבנות שקטנות מהם בשנה, ואם היית מצליח ללוות אחת מהן הביתה, ולהחזיק לה את היד בדרך, זה היה הישג גדול.

אני עדיין זוכר את ריחות המאכלים הביתיים שנישאו ברחוב בימי שישי בצהריים, בזמן שחזרנו מבית הספר. לא הייתי רוצה לגדול בשום מקום אחר. החל מלהוציא קוץ מכף הרגל עם מחט כמעט מדי יום, ועד כובע הטמבל, זו תקופה בלי חוגים וטיולים כמו היום, היינו צריכים למצוא את התענוגות בעצמנו . אני הייתי מהפנט את החברים, משחק כדורגל, פותר בעיות הנדסיות או מאלף את העיזה שלי לקפוץ מעל למשוכות, ילדות נפלאה. לא ידענו מה זה תל אביב, בשבילנו כרכור הייתה כל הארץ.

דוד בן גוריון
דוד בן גוריון בביקור במושבה

חינוך לאהוב

עדנה פרימן מספרת איך אימה רצה למעברה לחלק גרביים בחורף הקשה של 1950

עדנה מתגוררת עדיין בבית ילדותה. גם כשסביבה בונים במלוא המרץ בתים חדשים, פרימן נחושה לשמר את ביתה כמעין מוזיאון של זכרונות. משפחתה הגיעה לכרכור בשנת 1932 וכבר מגיל צעיר השתלבה במערכת החינוך
עדנה פרימן
ביישוב כמורה חיילת ולאחר מכן הייתה מחברה בצוות החינוכי בראשית ימי בית הספר "מרחבים", במושבה השכנה, פרדס חנה.

זו הייתה מושבה קטנה עם בית ספר יסודי אחד, כולם הכירו את כולם, לא היו הרבה ילדים ושיחקנו יחד. כשהגיעה העלייה וקמה המעברה, כל הילדים למדו איתנו והייתה אינטגרציה מלאה וזאת בניגוד לסיפורים ממושבות אחרות. החבר’ה משכונת התימנים היו אצלנו בבית כמו אחים. הם היו באים אלינו לשחק ואנחנו אליהם. במחזור שלי למד הבן של השוחט שהיה מבית דתי מאוד, אבל בכל זאת נפגשנו בביתו, ועד היום אנחנו בקשר.

אני זוכרת את החורף הקשה של 1950, אימי הייתה לוקחת גרביים מהמגירה שלי ושל אחותי, ורצה למעברה הסמוכה. אנחנו ינקנו את זה, רוח הנתינה הייתה מאז ומתמיד מאפיין גדול ביישוב הזה.

מנחם נטל
חזית קפה פנורמה, תל שלום מנחם נטל עם אמו

אניטה
אניטה

האיחוד הגדול

דליה שץ מספרת על בעלה אברהם שץ שאיחד בין המושבות כרכור ופרדס חנה


את אברהם הכרתי כשהייתי ממש צעירה. הוא היה בן כפר פינס. כשהוא חזר מהצבא הבריטי נפגשנו באוטובוס והתאהבתי במקום. רכבנו יחד על סוסתו בשדות והאהבה פרחה, בשנת 1950 התחתנו. הוא כבר היה קצין
דלית שץ
השלישות של חטיבה 7 בשריון ולחתונה שלנו בא עם מדים. אברהם שירת יחד עם יגאל אלון וחיים בר לב, שאף היה שותפו לחדר בבסיס. על אף הקריירה הצבאית המובטחת, הוא החליט להענות לבקשתי לחזור הביתה והשתחרר בדרגת סגן אלוף. הוא היה מזכיר מועצת הפועלים במושבה, ולאחר מכן התמנה לראש המועצה המקומית כרכור. כל מה שעשה בקדנציה שלו, נשכח נוכח העובדה שהוא יזכר תמיד כמי שחיבר את כרכור לפרדס חנה בשנת 1969. יש נקודה כאובה בכל הנושא איחוד המושבות.


כמובן שהחברים מכרכור היו מאוד פטריוטים, ואני הייתי יותר מכולם. והנה דווקא בעלי הולך לאחד את שתי המושבות, רעיון שאנשים לא אהבו וניסו למנוע את זה. חשבנו שפרדס חנה תבלע את כרכור. יום אחד שאלתי אותו, איך לא התנגדת לנושא הזה. הוא נתן לי שתי תשובות ואמר לי. אל מול הממשלה לא הייתה לי ברירה, זו הייתה גזירה. הוא הוסיף ואמר שתוך כדי דיבורים נתנו לו להבין שהתקציבים יגדלו פי כמה, ותהיה אפשרות למושבה לגדול ולשגשג. הוא כבר חלם על תוכניות לפיתוח המושבה בעזרת התקציבים הללו, אך הוא חלה ונפטר בטרם הגשים את חלומותיו. אין לי ספק שאם הוא היה נשאר בחיים, אחרי כמה שנים החברים בכרכור היו נרגעים.

עובדים אדמה בכרכור
1928-תושבי כרכור יוצאי אנגליה אמריקה ופולין, הישוב מונה 150 נפש. באדמת כרכור מתגלים מים רבים.

כרכור
1930-הוקם ’ועד בית הכנסת’ ביישוב שערך מגבית בין התושבים ובין חברי האחוזה בחו"ל. לאחר איסוף הכספים הוכנו תכניות והחלו בבנינו. קודם הקמת בית הכנסת נדדו המתפללים בין בית אחוזה לחדר בבית משפחת בנדס

האצבע של קורפראל אולדן

המאייר דני קרמן נזכר איך נהג מונית בריטי לימד אותו כמה דברים על המושבה בה נולד

אתם זוכרים שגם אנחנו היינו פעם תחת כיבוש. כשהייתי בערך בן 8, הצלחנו כמה חבר’ה, ביניהם אחד מנחם בגין, לגרש את הכובש. ומאז בכל פעם שאנחנו רוצים להזכר בסבל ההוא, אנחנו נוסעים ללונדון. בקרוב יארגנו כנראה טיולים מיוחדים לילדים בבתי ספר תיכוניים ללונדון, כדי שירגישו קצת מה זה מנדט. כי בלונדון, כמו שאומרת דניאלה שמי, עוד יש מנדט.
דני קרמן

כרכור, המקום שבו היה לי העונג להיוולד, היה מוקף מחנות צבאיים, עין שמר, פרדס חנה, מחנה 80 ובזכותם היה בכרכור בית קפה, שבו היו הגויים שותים. בשבוע שבו נולדתי, כך היו מספרים ההורים שלי, הבריטים כל כך השתכרו, שבדרך מבית הקפה של "טיצ’ר" למחנה 80 הם ירו על הבתים ותמיד הראו לי את הפגיעות של הכדורים על הבית של לוביץ’. או של גרדוס.

חמישים ושתיים שנה מאוחר יותר, כשחיים באר ואני בילינו כמה שבועות במנדט הבריטי בלונדון, הזמנו מונית לשדה התעופה. העשירים נוסעים במונית והמעמד שלנו נוסע במיני קאב. הנהג שהגיע היה אדם די קשיש שביד ימין הייתה חסרה לו אצבע. שמו כפי שהציג את עצמו היה מר אולדן. ישבנו מאחור, וכשהנהג שמע שאנחנו מדברים עברית, הוא מיד אמר: "אתם מישראל?"

בימים ההם עדיין נהגו להודות בעובדה הזאת. ובכל זאת אמרנו שכן. במראה של הנהג ראינו שחיוך גדול עלה על פניו, הוא הרים את היד עם האצבע החסרה ואמר: "גרייט פלייס פלסטיין, איי וויל נבר פורגט." ואז אחרי כמה דקות הוא אמר: "במיוחד מקום שנקרא כרכור".

חיים תפס לי את היד ואמר: "שתוק, תן לו לדבר." מי שקורא את הספרים של חיים יודע שחיים לא אוהב לבוא מוקדם עם הפואנטות, מה גם שלסיפור הזה אין בעצם פואנטה. "מה קרה בכרכור?" שאל אותו חיים. האיש שוב הרים את היד עם האצבע החסרה ואמר: "מקום גדול... מקום גדול... זה היה בראש השנה 1940, ששם בכרכור השתכרתי בפעם הראשונה..." והוא הראה ככה עם האצבע החסרה לכיוון הפה שלו, למקרה שאנחנו לא זוכרים מאיזה צד משתכרים. כאן, אני מודה, לא יכולתי לדחות סיפוקים, למרות המחאות של חיים, שאלתי את אולדן:
"תגיד, אתה זוכר את שם הפאב שהשתכרת בו?", "איך אני יכול?" הוא אמר, "היו במשך השנים כל כך הרבה. הנה זה למשל," והוא הראה עם האצבע החסרה על אחד הפאבים של ’המרסמית’. האנגלית שלי לא מספיק טובה, ואני מנסה להסביר לו, "אני מתכוון לפאב בכרכור". ואז הוא צחק ואמר לי "רואים שאתה לא מכיר את המקום. אין פאבים במקומות האלה. איט ווז א קופי שופ. זה היה משהו שקשור לחינוך..."

אז נזכרתי במילים של ליידי ברקנל במחזה חשיבותה של רצינות שאומרת לאחר שהיא שומעת את השם "פריזם", "האם המיס פריזם הזאת היא יצור דוחה שקשור באיזו שהיא צורה עם חינוך?" והכומר עונה: "מיס פריזם היא אישה תרבותית מאוד ובעלת מראה מכובד מאוד." ואז ליידי ברקנל אומרת: "זאת בטוח אותה האישה". ואני אומר לו: אתה מתכוון לקפה טיצ’ר! זה היה הרגע שהוא כמעט עלה על המדרכה ב"צ’יזיק".

"גם אתה שתית שם?" הוא הראה עלי באצבע החסרה. לא יכולתי להתאפק ואמרתי לו: "הייתה לך סיבה נהדרת להשתכר, כי באותו השבוע ממש באותו המקום אני נולדתי."חשבתי שהוא יתעלף אבל הוא רק שאל: "מה, בקפה טיצ’רס? לא ידעתי שהם מילדים שם". ("איי דידנט נו דט די מייק צ’ילדרנ").

חתונתם של אליהו דוד ובתיה בדש
חתונתם של אליהו דוד ובתיה בדש (1928) בבית אחוזה

כרכור
אומנם בתקופה אחרונה אנו שומעים על בעיות המים במושבה, אך בעיות המים בכרכור החלו כבר במאה שעברה.

באר הקסם

אמנון הררי מגלה איך נפתרו בעיות המים של המושבה

אומנם בתקופה אחרונה אנו שומעים על בעיות המים במושבה, אך בעיות המים בכרכור החלו כבר במאה שעברה. בניסיון לפתור את הבעיה, תעשיין יהודי מארצות הברית בשם בלום ולבוזבסקי שכר בשנות השלושים יזם מהעיר
אמנון הררי
השכנה חדרה, אברהם לזובסקי שעבד בחיפוש מקורות מים ליישוב. השניים החליטו לבצע קידוח מים עמוקים ונעזרו לשם כך במומחה לענייני הידרולוגיה בשם פרופ’ פיקרד שביצע מדידות שהיו די פרימיטיביות. הקידוח נכשל, ועל אף שירדו לעומק, מים לא נמצאו.

בייאושו ואחרי שהוציא כספים רבים, שמע ולבוזבסקי על מגדת עתידות איטלקיה המתגוררת חיפה. הוא הביא אותה לשטח וע"פ הסיפורים היא לקחה מקל, שהחל לקפץ לה במקום מסוים ושם היא הציעה לקדוח. בלום החליט לקחת סיכון וסימן את נקודת הקדיחה במרחק של כמה מטרים מהמקום שהציעה האיטלקיה. למרבה הפלא הקידוח הצליח, מספרים כי היה זה הקידוח הרציני הראשון בכל הארץ לעומק. בעקבות כך הקימו את חברת המים ובמושבה ציינו את חג המים. גם השכנים הערבים באזור שסבלו מהמחסור התמידי במים קיבלו ברז מים להשקיית הסוסים, ומספרים כי הם אפילו השתתפו בחגיגות ביישוב.

חיים געש
ברכת ראש המועצה, חיים געש

מושבה צעירה חוגגת - 100


כרכור היא לפני הכל האנשים המרכיבים אותה. מושבה הנהנית מקהילה חמה, רוח התנדבות ומורשת היסטורית מרתקת. אחת המטרות בבניית אופיין של חגיגות ה-100 למושבה הייתה לתת במה למגוון הרחב של הסיפורים האנושיים והחברתיים העומדים מאחורי הקמתה של כרכור. האירועים מתקיימים בשיתוף ציבור התושבים תוך מסירות והתגייסות יוצאי דופן של תושבים פעילים כאשר גולת הכותרת הייתה אירועי יום העצמאות ה-65 למדינת ישראל, בו לקחו חלק כ-400 משתתפים רובם ככולם בני המושבה, זהו בהחלט מקור לגאווה. בחרנו לשקף את אופי המושבה בתערוכות צילום שונות של משפחות מקומיות על פני דורות שונים, תושבים וותיקים ונשות המושבה כל אלה מאפשרים מבט אישי ואנושי לאופייו המיוחד של המקום דרך פניה היפות של המושבה- הקהילה, התושבים. אני מאחל לתושבי כרכור ופרדס חנה כי לצד צמיחתה המואצת של המושבה נשכיל לשמור על הצביון ההיסטורי על בסיסו נבנה היישוב.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצדיעים ל- 2,932 חיילי וחיילות המילואים מהמושבה
הרוג ופצועים בתאונה בכניסה לזכרון-יעקב
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור