נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > איש עקרונות: האלוף מאיר זורע
12 לאפריל 2013
איש עקרונות: האלוף מאיר זורע
משה אביעזר, 12/04/2013 - 10:36
סיפור חייו של האלוף מאיר זורע ז"ל,שזור בסיפור הקמת המדינה. הילד שלמד בבית הספר הריאלי בחיפה, היה ממקימי קיבוץ מעגן מיכאל, זכה בעיטור הצלב הצבאי על שירותו בבריגדה היהודית במלחמה מול הנאצים והשתתף במלחמות להבטחת עתידה של המדינה היהודית. השבוע יציינו בביה"ס הריאלי בחיפה את האיש ומורשתו
מאיר זורע
סיפור חייו של האלוף מאיר זורע ז"ל,שזור בסיפור הקמת המדינה. הילד שלמד בבית הספר הריאלי בחיפה, היה ממקימי קיבוץ מעגן מיכאל, זכה בעיטור הצלב הצבאי על שירותו בבריגדה היהודית במלחמה מול הנאצים והשתתף במלחמות להבטחת עתידה של המדינה היהודית. השבוע יציינו בביה"ס הריאלי בחיפה את האיש ומורשתו [צילומים: באדיבות המשפחה וארכיון מעגן מיכאל]

מפקד, איש אדמה, הומניסט, אדם של עקרונות שאינו מתפשר ואבא חם – אלו כמה מחלקי הפסיפס המרכיבים את דמותו של מאיר זורע ז"ל, שכולם הכירו בשם זרו, חבר קיבוץ מעגן מיכאל עד ליום מותו ב-1995, בגיל 72.
מאיר זורע
"מכל תפקידיו היה תמיד חוזר לעבודה בגידולי השדה, זאת הייתה האהבה הגדולה שלו, על הטרקטור. הוא היה חקלאי בנשמה למרות שעיקר הפעילות שלו הייתה ציבורית" , מאיר זורע

שיחות עם מי שהכיר והוקיר, וביוגרפיה שיצאה לאחרונה לאור - "זרו – האלוף מאיר זורע" מאת חנוך פטישי ז"ל (הוצאת הקיבוץ המאוחד) שלא הספיק לראות את פרי עטו, מעניקים מבטים שונים לפועלו ואישיותו של זרו, ואולי של דור שלם, שנולד בארץ זרה, עלה כילד לארץ המובטחת, ואת חייו הקדיש להגשמת ההבטחה – קיומה של מדינת ישראל.

זרו, שנולד ב-1923 בעיר אורהייב שברומניה, הגיע כתינוק בזרועות הוריו לוי ובלה, ועם אחותו חיניה, אז למשפחת זרודינסקי, לארץ ישראל. לאחר שנתיים עברה המשפחה לחיפה. אירועים רבים החקוקים בתולדות היישוב היהודי השפיעו על תפיסת עולמו של זרו. אחד מהם, מאורעות תרפ"ט, נחרת היטב בזיכרונו. הילדות בחיפה, עיר מעורבת, והסיפורים על הטבח בחברון גרמו לו להסיק מסקנה רבת משמעות מבחינתו האישית וגם בהיבט הלאומי: לא די להיות צודק או חכם, צריך להיות גם חזק.

בבית הספר "אליאנס" היה תלמיד מצטיין, והתקדם בדרגות בתנועת הצופים א’ בשבט "משוטטי בכרמל", אך כשעבר לבית הספר "הריאלי", בתחילת אירועי המרד הערבי ב-1936, החל להתמקד יותר בענייני ביטחון, לימודי הגנה עצמית, ופעילות טרום צבאית. כאופייני לתקופה ההיא, האהבות נרקמו בנתיבי הלאומיות המתחזקת, ואת נעמי וינשטוק, עימה עתיד הוא להתחתן לאחר שש שנים, הכיר ב-1938, בקורס מפקדי כיתות שבאחוזה על הכרמל. משם הדרך ל"הגנה" ולפלוגות המיוחדות (פו"מ) הייתה קצרה. כך, השתתף בהפגנות נגד "הספר הלבן", בפעולות חבלה ברשת החשמל ובהריסת בתי המשפט בחיפה.

במהלך מלחמת העולם השנייה, כל גרעיני הצופים שלחו מתנדבים לפלמ"ח ולצבא הבריטי. לזרו לא הייתה התלבטות והוא התעקש להתגייס לצבא הבריטי, כי שם נלחמים בנאצים, המשימה העיקרית של כל צעיר יהודי לשיטתו של זרו. הוא זכה בעיטור the military cross ("הצלב הצבאי") על פעילותו בקרבות הבריגדה באיטליה עת שהוביל את אנשיו מול אש תופת. במהלך אותה מלחמה התחתנו זרו ונעמי, בחתונה עם רב וכתובה, לא דבר מובן מאליו בגרעיני הקיבוצים דאז.
מאיר זורע
הצדעה למקבלי הצל"שים

אמש לאחר מועד סגירת הגיליון, קיים בית הספר הריאלי העברי בחיפה, כנס בוגרים להם הוענק ציון לשבח. 63 מבוגרי בית הספר מחזיקים ב-68 עיטורים, מספר חסר תקדים ושיעור נדיר לעומת כל מוסד חינוכי בישראל ואולי בעולם. לאלוף מאיר זורע ("זרו") הוענק עיטור מטעם הצבא הבריטי: the military cross ("הצלב הצבאי") על פעילותו בקרבות הבריגדה באיטליה עת שהוביל את אנשיו מול אש תופת.

עם סיום המלחמה, נשאר זרו באירופה כלוחם הבריגדה היהודית לצורך עזרה בהעלאת הניצולים וכן בפעולות נקם סודיות שעסקו בלכידת נאצים, זיהויים והריגתם. באותה תקופה היו הלכי רוח שונים באשר לאופן הווידוא ועשיית הדין ואולם לזרו היה חשוב שיהיו לפחות שני מקורות מידע שונים ובלתי תלויים בכדי לאמת את זהותו של מי שיוציאו להורג אחר כך.

ב-1946, עם שובו מהמלחמה באירופה, התקבל בחזרה לגרעין ומונה למפקד מפעל "מכון איילון" שרק שנים לאחר קום המדינה נודע על אודותיו בציבור שכן היה מפעל תת קרקעי מתוחכם ומוסווה לייצור תחמושת בזמן שליטת הבריטים בארץ. ב-1949 עברו חברי הגרעין וזרו בתוכם לנקודת הקבע והקימו את קיבוץ מעגן מיכאל.

חקלאי בנשמה

"זרו היה חבר טוב, איש של עקרונות", מעידה יהודית איילון (88), אחת מוותיקות קיבוץ מעגן מיכאל ושותפתו של זרו לגרעין המייסד של הקיבוץ. "הוא היה מאוד ישר ולא מתפשר. מה שמאוד אהבתי אצלו זה את הצד היותר ספרותי, הוא אהב תנ"ך וידע פרקים שלמים בעל פה, מאוד קשור לשפה ולתרבות היהודית. מה שמאוד בלט אצלו זה הקשר לחקלאות. מכל תפקידיו היה תמיד חוזר לעבודה בגידולי השדה, זאת הייתה האהבה הגדולה שלו, על הטרקטור. הוא היה חקלאי בנשמה למרות שעיקר הפעילות שלו הייתה ציבורית".

עם קום המדינה, השתתף בקרבות שונים באזור ירושלים ומילא שורת תפקידים צבאיים שונים במהלך השנים: מפקד גדוד בקרבות ירושלים במלחמת העצמאות, מפקד בית הספר לקצינים, ראש אגף ההדרכה, ראש אג"ם ובתפקידו האחרון אלוף פיקוד צפון עד שחרורו ב-1962.

זרו, כאיש צבא, איש משפחה וחבר קיבוץ גם גידל את ילדיו על ערכי אהבת הארץ והחשיבות בהגנתה. אולם שתי מלחמות גבו ממנו וממשפחתו את המחיר הנורא מכל - במלחמת ששת הימים, נפל בנו יונתן, שהיה טייס קרב ברמת הגולן. למרות שנחשב נעדר לתקופה, לא ויתר זרו ולאחר המלחמה חיפש ומצא את שרידי מטוס בנו. שש שנים אחר כך, במלחמת יום כיפור, נפל בנו יוחנן, בקרבות השריון ברמת הגולן.

את גישתו והמשך דרכו של זרו לאחר שאיבד את בניו, ניתן להבין ממאמרו "על האובדן", שמופיע בקובץ של מאמרים ורשימות בביוגרפיה, בו הוא מתאר את הרצון המשותף שלו ושל אשתו להמשיך לחיות למרות עוצמות הכאב, למען ארבעת ילדיהם הנותרים, למען עצמם ובעיקר להמשיך לתרום לחברה ולהיות חלק מהותי ומשפיע בחיי המדינה.

גישה זו אולי יכולה להסביר את פעילותו הציבורית הרבה של זרו בתום הקריירה הצבאית, בתחילה חזר לעבודות המשק ושימש כמרכז המשק ומזכיר הקיבוץ. הוא אף עמד בראש מינהל מקרקעי ישראל ולימים מינה אותו יצחק רבין למבקר מערכת הביטחון. במהלך השנים פנה לתחום הפוליטי ויחד עם פרפסור יגאל ידין היה ממקימי התנועה הדמוקרטית לשינוי.

כאיש עקרונות, כפי שמתארים אותו מכריו, היה זרו מאד נחרץ לגבי עמדתו המדינית ביטחונית ואופן יחסי ישראל עם שכנותיה, ועם זאת היה לו חשוב להדגיש את מהות "טוהר הנשק" שתלויה לגמרי בזה המפעיל אותו שעליו חלה חובה מוסרית. 

אך סמלי הוא לציין בין יום השואה לימי הזיכרון והעצמאות, את אחד מסמלי הדור שהוביל את הדרך בין שואה לתקומה. זרו, שחייו השאירו בו צלקות רבות, השאיר אחריו בין השאר גם את משנתו על ההתמודדות. ב"על האובדן" כתב: "השכול, ובעיקר שכול כל כך קרוב, מותיר בך פצע של גרזן שלא מתרפא, והוא לא מתרפא עד היום. במשפחה, ותוך הבנה הדדית גדולה מאוד, במיוחד בין נעמי וביני, אנחנו יודעים שהחיים חייבים להימשך ואת הנעשה אין להשיב. אז צריך לדעת לחיות את החיים הכי טוב שרק אפשר, עם הצלקת הנותרת".


משפחת זורע
חסר ויחסר לנו בכל המובנים

בשיחה השבוע עם בנו הבכור של זרו, גיורא (68), הוא בחר להביא את הדברים שנשא ליד הקבר של אביו, במהלך טיול לזכרו, כמעט חמש שנים לאחר מותו.

"השכול הטיל צל כבד על משפחתנו, יונתן ויוחנן חסרים לנו וחסרו לזרו שנים רבות, ואולי לא רק יד המקרה שגם משפחות חברינו שילמו את המחיר משום שהבנים שלהם התגייסו ליחידות קרביות.

זרו חסר לנו מאוד, הוא היה אדם ייחודי והרבה מעבר להיותו בעל, אב וחבר אוהב. אבא זרו הוא מהאנשים הבודדים בחיי שאוכל לומר עליו שהיה בו יושר נדיר וראש פתוח, כבוד לכל אדם באשר הוא אדם, כושר ביצוע מעולה - מוכח עד הרמה הלאומית עם ערכים ודוגמה אישית.
זרו-אבא, היה בראש וראשונה אבא נהדר וחם וזה נכון לכל הגילים.

מאז שאני זוכר את עצמי כפעוט בן 3 ועד שנפרדנו והוא בן 72 ואני בן 50. אנחנו זוכרים את לימוד השחייה וכשאין כוח עולים על גבו. יוצאים עימו כילדים לצייד ומגלים שאחרי כל ירייה נופלת ציפור. לפני שנרדמים בלילה מאזינים לשירי הערש שלו המושרים בקול חזק וערב. יושבים לצידו על הטרקטור. מתלווים אליו לתרגילים בצבא. לעיתים רחוקות אומנם, מסתייעים בו בלימודים ומתפלאים על הידע הנרחב כמעט בכל תחום, על כתב היד המושלם ועל אהבת התנ"ך ומסורת ישראל. אבא זרו היה אדם חם ואוהב, ערכי מאוד, בעל כושר ריכוז מעולה שחסר ויחסר לנו בכל המובנים. אנו אוהבים אותו מאוד". 

למעלה מימין לשמאל: נעמי זורע, זרו, דבורה וינשטוק ז"ל (אמה של נעמי). למטה מימין לשמאל: שלושת הבנים הראשונים: גיורא, יונתן ז"ל ויוחנן ז"ל
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור