נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > ריאלי, לא טריוויאלי
7 לדצמבר 2012
ריאלי, לא טריוויאלי
יואב איתיאל, 07/12/2012 - 03:08
יהיו מי שיתווכחו עם הקביעה כי בית הספר הריאלי היה ונשאר בית הספר הטוב בישראל. אבל, הוא מספק את הסחורה, קרי, "טיפוח תלמידים שיהיו לאזרחים התורמים משמעותית לחברה בישראל. מנכ"ל בית הספר רון כתרי מספר על 100 שנה של מצויינות. כשראיינתי לפני מספר חדשים את עזריה אלון, 94, לאחר שהוכרז כי הוא זוכה פרס ישראל לשנת 2012, הוא ציין שהתואר האקדמי הגבוה שלו הוא דוקטור כבוד מאוניברסיטת בן גוריון.
ריאלי הדר
יהיו מי שיתווכחו עם הקביעה כי בית הספר הריאלי היה ונשאר בית הספר הטוב בישראל [צילומים: יואב איתיאל, ארכיון בית הספר הריאלי]

100 שנה לביה"ס הריאלי
100 שנה למוסד. רון כתרי עם סיכת "והצנע לכת" המוקדשת לשנת המאה
כשראיינתי לפני מספר חדשים את עזריה אלון, 94, לאחר שהוכרז כי הוא זוכה פרס ישראל לשנת 2012, הוא ציין שהתואר האקדמי הגבוה שלו הוא דוקטור כבוד מאוניברסיטת בן גוריון. אח"כ סיפר כי הפעם האחרונה שחבש ספסל
שער 345 מגזין המושבות
לימודים פורמלי, היתה בבית הספר הריאלי העברי בחיפה, אותו סיים ב-1936, ושבשורשיו שם הוא גאה מאוד, עד היום. [עוד צילומים כאן]

את האהבה שלו לטבע ולטיולי טבע ברגל, שהפכה אצל מייסד "החברה להגנת הטבע" למפעל חיים, ייחס לפנחס כהן, אחד המורים המיתולוגיים, שחינכו דורות של תלמידים בבית הספר. פנחס כהן, שנולד במושבה זכרון יעקב, ייסד את "אבטליה", בית הספר העברי הראשון בחיפה, ממנו נוסד ב-1913 ביה"ס הריאלי. בשבוע הבא, במעמד נשיא המדינה שמעון פרס, ייפתחו רשמית חגיגות המאה של המוסד הוותיק הזה. וכן, אינסיידרים ממשיכים לקרוא לו "המוסד".

גם אם ארבעים שנה מפרידות בין עזריה אלון לביני, וכארבעים שנה מפרידות ביני לבין הדור שלומד שם היום, כשבוגרים או תלמידים של ביה"ס נפגשים, יש להם מיד נושא שיחה משותף. במהלכה תמיד מתברר כי נותרו, כשהיו, רוח המוסד וגם "האתוס" שלו, כלשונו של מנכ"ל ביה"ס, תא"ל (מיל.) רון כתרי, תושב קיסריה.

אני חייב להודות שעבורי, כמו לעזריה אלון, היתה תקופת הלימודים בבית הספר תקופה מכוננת לכל מה שהספקתי לעשות מאז. נכון גם שלא כל אלפי הבוגרים זוכרים את נעוריהם בו כחוויה החיובית שעיצבה את המשך דרכם בעולם הזה. ביקשתי אפילו את אחת מהבוגרות המצטיינת בכתיבתה והידועה בביקורת שלה על ביה"ס, שתתרום ממנה גם לכתבה זו. היא התנתה זאת בתשלום, כך שאולי באמת החמיץ איתה המוסד את הנחלת "והצנע לכת", המשמשת כססמתו גם בעידן החומרני של היום. כן, אותה ססמא, גם אם תלמידים מגיעים משכונת הוילות של דניה והמנכ"ל כתרי מתגורר בקיסריה ולא תחת הכיפה במבנה המפורסם של ביה"ס בהדר הכרמל, כד"ר ארתור בירם, מייסדו ומנהלו הראשון.

"דברו של ד"ר בירם היה קדוש"

לא הכל נותר כשהיה. "לא רק החברה השתנתה", אומר כתרי, "דברו של ד"ר בירם היה קדוש. גם אם הוא נתקל באיזו התנגדות, הוא היה ’דמוקטטור’ מספיק כדי לקדם אותם, או כדי למנוע אותם. הוא, וגם בני דורו, אגב. ההתנהלות של החברה היום לא מאפשרת לי לנהוג באותה דרך. אני חייב לשכנע ולנהל פוליטיקה של ארגון, כדי להביא התקדמות או למנוע צרות. הדבר נכון הן פנימה כלפי קהילת בית הספר והן החוצה, כלפי ’גורמים משיקים’, או בעלי עניין".

בית הספר הריאלי סניף הדר
חזון ביה"ס להיות מוסד חינוכי איכותי מוביל ומתווה דרך, המכוון את תלמידיו להיות בני אדם, מעורבים ומשפיעים בחברה הישראלית.

בינתיים גם קמה לה מדינה ב-1948, השנה בה פרש ד"ר בירם לגמלאות, בגיל 70. כתרי אומר בקריצה מודגשת, כי האירוע "התמודד בחשיבותו" עם הקמת המדינה. "עד אז, היו מוסדות הישוב, אבל זה כל מה שהיה. הרבה ממה שהוא המציא לקחו מפה, כדי שיהיו נחלת מערכת החינוך הארצישראלית במה שנקרא אז הישוב העברי. מעת שהמדינה התפתחה, והחל להיווצר סוג של ’בולשביזם’ בירושלים, גישה שאומרת שירושלים יודעת הכל יותר טוב, אז מציאות חיינו פה כמוסד פרטי השתנתה". המנכ"ל כתרי קורא לזה "התערבות-מעורבות של הממלכה לפי עונות השנה".

גם לפי הדמויות המובילות. "תראה, לא בדקתי את זה, אבל אפשר למנות כמה שרי חינוך היו למדינת ישראל". אח"כ בדקנו, עשרים ושניים שרי חינוך, מהם שניים שכיהנו פעמיים, בקדנציות לא רצופות. הוא אומר כי זה מעלה שאלה לגבי היציבות, "של הלימוד של דבר מתוך דבר, של הפקת לקחים. של איך לא לשגות פעמיים". "התנהלות ’הממלכה’ מולנו, היא אתגר שבירם לא חווה אותו". אח"כ הוא מחדד, "עצם קיומה של ’הממלכה’ הוא דבר שבירם לא היה צריך להתמודד איתו".

"בירם יכול היה לנסות ולהצליח או לטעות. לנסות ולפתח, בארבע-אמות של המוסד. היום, החברה שסביבנו, וההתפתחות הדרמטית של מערכת החינוך, מאתגרת את בית הספר ולא מתירה לו להיות ב’שפיץ’ על איזה אולימפוס
ארתור בירם
ד"ר ארתור בירם, מייסד בית הספר ואגודת הבוגרים [צילום: ארכיון בית הספר]
חינוכי אליטיסטי שהיתה מנת חלקו פעם. לא הייתי שם, אבל אני מנחש שמה שבירם הגה, אמר או פסק, כמו אנשים בתקופתו, היו נכס צאן ברזל. הם בכלל היו בספירה אחרת ממערכת החינוך העברית-הישראלית המתפתחת. זה לא המצב היום עם תקציבי מדינה במיליארדים שנכנסים למערכות הציבוריות ומאתגרים אותן להתפתח ולהתקדם. בקיצור, מערכות יחסינו עם מערכות החינוך שסביב, שונות בתכלית מהעידן של בירם.

הוא שולף לי דו"ח מ-1921 על החינוך בא"י, שכתב ד"ר יוסף לוריא, ראש מרכז המורים, מנהל מחלקת החינוך של ההסתדרות הציונית ואחר כך של הוועד הלאומי. "הוא כתב על מערכות חינוך אזוריות. מה, צריך את ירושלים? זה בדיוק כמו דו"ח דוברת של זמננו, ואתה יודע איפה דו"ח דוברת היום ולאיזה מגירה הכניסו אותו", הוא אומר בתסכול-מה.

הדו"ח נכתב כשבארץ ישראל היו עדיין רק שלושה בתי ספר תיכוניים, ביפו, לימים גימנסיה הרצליה, בירושלים, גימנסיה רחביה, ובית הספר הריאלי העברי בחיפה. הוא סוקר אספקטים רבים אחרים של מערכת החינוך וביניהם גם גורלם של בוגרי ביה"ס הריאלי - כל תשעה עשר הבוגרים של שלושת המחזורים הראשונים. מי נשאר בארץ, מי ירד ממנה. "הפאנץ’ הוא בעניין לימוד השפה הערבית", מציין כתרי, תת-אלוף (מיל.), מי שבעברו פיקד על בית הספר למודיעין של צה"ל, "הדו"ח מציין כי הוא מכביד מאוד על התלמידים בהיעדר ספרי לימוד". במשך שנים הוציא לאור ביה"ס הריאלי ספרי לימוד, לפי צרכיו. חלקם נלמדו גם בבתי ספר ברחבי הארץ. הדו"ח מלפני 91 שנה קורא לשלוח הביתה את התלמידים שהוריהם אינם משלמים את שכר הלימוד, כי התרגלו שחינוך מקבלים חינם.

יש עוד גילויים בדו"ח מאז - "המצב החומרי של המורה הוא ברע", הוא קובע, "זו הסיבה העיקרית המפריעה בעד שיכלול עבודתו בביה"ס. המורה אינו מקבל משכורת כפי צרכיו, הוא מוכרח לחפש תמיד אחרי עבודות צדדיות ואחרי הלוואות". על התלמיד: "חומר התלמידים הארצישראלי הוא טוב וקשה. התלמיד שלנו אינו מנומס די צרכו. אין לו המנהגים החיצוניים הנעימים הידועים בקהל בשם - חינוך. אבל על התלמידים והמורים משפיעה הסביבה. הקהל שלנו אינו די מנומס בעצמו, וזה משפיע לרעה על הדור הצעיר". השורה התחתונה של כתרי- "אידך זיל, גמור", מכאן, את השאר, ניתן כבר להבין לבד, "הטכנולוגיה השתנתה אבל הכל כנראה אותו הדבר".

"גם התקשורת, אותה אני קושר את לטכנולוגיה. זה לא רק פייסבוק והאינטרנט, זה מתחיל בסלולרי, במחשב. מה שבירם עשה בארבע-אמות ביה"ס, זכה במקרה הקיצוני להתנגדות תלמידים כזו או אחרת וכן, יש בהיסטוריה של בית הספר שביתת תלמידים, הפגנת תלמידים וכו’.

כדוגמא, הוא מציין תמונה מארכיון ביה"ס, בה המורה לחשבון והנדסה, אריה כרוך, כובע פקק לראשו, מכנסיים קצרים, גרביים גבוהות לרגליו, ובחיקו צפירה ברלס, תלמידה, שבמקרה לגמרי היא בת-דודה של אבא של כתרי. המשפחה עברה בבת שלמה, בזכרון יעקב ובחדרה. היא, וגם אחיה, אמציה ברלס, שנפל ב-1948, למדו בבית הספר הריאלי. כרוך והתלמידה צפירה בחיקו, נראים על פרדה בטיול שנתי שעד מטולה התנהל באוטובוס, משם על גבי פרדות להר דב, ומשם שוב אוטובוס, לדמשק. היו זמנים. כתרי שואל אלגורית מה היה קורה לו הייה מושיב בחיקו תלמידה, נניח על איזה טרקטורון. "תוך שעתיים, מקסימום יומיים, כבר לא הייתי בבית הספר. החדירה של התקשורת להתנהלות של ארגונים ולאנשים שפועלים בהם, שונה בתכלית השינוי. אין לי מושג אם בירם בזמנו, או אפילו כמה מהמנהלים שבאו אחריו, היו מסוגלים להתמודד עם החדירה והנוכחות התקשורתית וההשלכות שלהן, כמו למשל השקיפות שזה יוצר".

בין כדורגל לפורנוגרפיה

אשר לנוער, כתרי טוען כי "ככלל, טיבו של הנוער לא השתנה מאז הוקם בית הספר לחנך את ילדי ארץ ישראל". אבל, הוא יודע לציין "שלושה דברים המשפיעים עליו בעידן הזה שלא השפיעו עליו פעם, כמו למשל "תמהיל התפרקות של מיתוסים ואתוסים שפעם היו מסד לכל דבר. טרומפלדור היה טרומפלדור ומצדה היתה מצדה. היום כל זה כמרכיב בחינוך מתפרק במידה מסוימת ובוודאי מאותגר. זה נכון בחברה כולה ובוודאי רואים אספקלריה של זה אצל הנוער". וגם "זמינות הטכנולוגיה עם נגישות בלתי נתפסת לכל בדל מידע עבור תלמיד חרוץ שרוצה להגיע לתשובה לשאלה. עם זאת, הכל שטחי מסביב, וגם בעניין זה הנוער לא שונה ממה שמתרחש מסביב. כך מתייחס הציבור למציאות. תראה איך מתייחס הציבור לעיתונות. פעם היה קורא לעומק מאמר מערכת, והיום הכל בין פרסומות ופלאשים של בלופ-בלופ-בלופ".

הוא מבקש שאשים הערת אזהרה שהדברים לא ייתפרשו מילולית לפני שהוא קובע כי "הנוער היום מפסיד בכך שאינו דורש מעצמו את מה שנדרש הנוער של אז, לתבוע מעצמו, כי לא הכל הוטח בפניו".

כתרי: "מורה היום צריך להיות להטוטן באיך מענינים ומרתקים את הילדים. יש בתי ספר שמתירים ואפילו מעודדים הכנסת אייפדים ומחשבים ניידים לכיתות. בית ספר כמו שלנו מספק WIFI לכל התלמידים בכל הסניפים. אם זה לא מבוקר ומנוטר אז מה עושה איתם הילד? אני יודע מה אני הייתי עושה. הייתי משוטט ומצ’וטט לי, גולש בין אקטואליה למשחקי מחשב, בין כדורגל לבין פורנוגרפיה".

בית הספר הריאלי בית בירם
כתרי: "הלוגו של בית הספר אומר ’שמירה על המורשת בצד התחדשות’
יהיו מי שיתווכחו עם הקביעה כי בית הספר הריאלי היה ונשאר בית הספר הטוב בישראל. אבל, הוא מספק את הסחורה, קרי, "טיפוח תלמידים שיהיו לאזרחים התורמים משמעותית לחברה בישראל". כלות וחתני פרס ישראל מקרב מורי ובוגרי בית הספר, הם אינדיקציה אחת לעניין הזה. עזריה אלון הוא לא בוגר בית הספר הריאלי היחיד שקיבל את פרס ישראל השנה. בין מקבלי הפרס ב-2012 היו גם חוקר הכלכלה פרופ’ יואב בנימיני, והנוירופסיכולוג פרופ’ שלמה בנטין ז"ל, שבינתיים הלך לעולמו. בנטין גדל בקיבוץ גן שמואל ולמד כחניך הפנימיה הצבאית לפיקוד שליד ביה"ס הריאלי, אשר הוקמה ביוזמה משותפת של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון וד"ר ארתור בירם. לא בלתי משמעותית היא העובדה כי ד"ר בירם, הוא חתן פרס ישראל בתחום החינוך וכך גם המנהל השלישי של בית הספר, יוסף בנטואיץ. בסה"כ הוענק עד היום פרס ישראל ל-37 מבוגרי ומחנכי ביה"ס.

נשאר הביקוש העולה על ההיצע. היו מורדות, היו עליות, כתרי לא מספק את המספרים המדויקים, אבל למרות שכ-450 תלמידים לומדים בכל מחזור של ביה"ס, עדיין הוא דוחה עשרות, אולי מאות מדי שנה, גם אחרי שאלפים, כנראה, לא רושמים לביה"ס את הילדים, בשל עלות שכר הלימוד. זה, עומד כיום על כ-1,500 ש"ח לחודש. בחשבון פשוט, כדי לומר שהילד סיים שם ריאלי-גן עד י"ב, צריך הורה להכין יותר מ- 200 אלף ש"ח לשכ"ל. לפנימיה הצבאית נרשמים מדי שנה למעלה מאלף מועמדים. כ-70 מתקבלים.

"נשאר האתוס של הריאלי", אומר כתרי, "זה משהו שקשה לפרק אותו למפרט טכני אבל אני יודע כי הוא כאן כי אני שומע ממורים חדשים, כאלה שאינם בוגרי בית הספר, שהם חווים סוג של הפתעה, ובהפרזה - תדהמה, מהשייכות למקום הזה ובעיקר מהחשיבות של המקום הזה, בעיני עצמו. יהיו מי שילעיזו שזה אליטיזם, אבל צריך להודות ולומר גם שבעינינו זו חשיבות אמיתית. זה אומר שנשארה הקפדנות ’הייקית’, ’הבירם-ית’, הברלינאית-הפרוסית, אולי. היא זורמת בנימי המוסד הזה לסניפיו".

הוא אומר כי לו בירם היה חוזר היום לביה"ס הריאלי, רוב רובם של המרכיבים המאפיינים אותו היום, היו זרים לו.מהשפה המדוברת, דרך הלבוש, סדרי העדיפויות, הליברליות הנוהגת בשיטות הלימוד וגיוון הדרכים הפדגוגיות בסניפים, גם הכבוד לתלמיד. "פעם התלמיד היה מין ’סוג של וסאל’, של נתין של ההנהלה והמורה", הוא אומר. הוא פותח לי ספרון תקנות ישן ובו חל איסור על השתייכות לתנועת נוער למעט הצופים, הלא-פוליטית. "גירשו על זה מבית הספר, חד-וחלק", הוא אומר. לא למותר לציין כי תנועת הצופים העבריים נוסדה בבית הספר, ע"י אותו אריה כרוך, ההוא על הפרדה בטיול השנתי לדמשק. תחולת תקנות ביה"ס לא נגמרה בין כתליו. לא רק אמא שלי, אלא גם סבא שלי, מרדכי חרלף, חינכו בביה"ס כל הקריירה שלהם. סבא היה מספר לי כי טרם זמני היה מבצע תורנות מורים ברחובות הדר הכרמל ובבתי הקולנוע בשכונה, להשגיח ולדווח על התנהגות התלמידים שהיו אז לובשים את התלבושת האחידה גם מחוץ לשעות הלימודים. בזמנו, נשאו גם מספר זיהוי, להקל על דיווחי מורים כאלה, שלא הכירו אותם אישית.

"והצנע לכת" - גרסת 2012

כתרי: "הלוגו של בית הספר אומר ’שמירה על המורשת בצד התחדשות’. לכאורה, דבר והיפוכו. אבל זה קיים". לקראת שנת ה-100, הוא שלח למשימה את גדעון טרן, בוגר ביה"ס, מורה ומנהל וכעת הסמנכ"ל לפדגוגיה. על החזון שגיבשו שם, אתם יכולים לקרוא ב"סיפורו של מארג", הספרון שחיבר, אותו ניתן להוריד מאתר בית הספר באינטרנט. מדוע לא פשוט להמשיך לצעוד בתלם המוכח? "העבר המיוחד של בית הספר שלנו צריך להוות עבורנו קרש קפיצה ולא ערסל שמתפנקים בו".

"קח את ’והצנע לכת’", הוא נכנס בעצמו לשדה המוקשים הזה, בו ציניקנים יצביעו על הג’יפים של ההורים משכונת אחוזה והבתים של ההורים משכונת דניה. "אבל זה לא העניין", מגן כתרי על הססמא האלמותית, "זה אתה עם עצמך, זה לא השואו-אוף החיצוני. ההתייחסות לביתו, חפציו וכל דבר אחר שאדם נזקק להם, מהבחינה של ’והצנע לכת’, היא שטחית ופופוליסטית. אדם יכול לגור בבית שמתאים לו, שהוא רכושו, ולנהוג ברכב שבחר או מקום עבודתו העמיד לרשותו, ועדיין להיות צנוע בהליכותיו". כל זה קדימון, אולי, לשאלה המתבקשת - או לא, לגבי המגורים בקיסריה. "בנינו בית שטוח, כי לא יכולנו כבר עם מדרגות. בנינו לעצמנו ’בית זקנים’ שמותאם ליכולתנו הפיסיות", הוא אומר, "בתנ"ך זה בכלל והצנע לכת עם אלוהיך. "מכיוון שאדם נברא בצלם אלוהים, ולדעתי גם ד"ר בירם פירש זאת כך, אז חובת ההתנהגות מצניעת הלכת חלה על האדם ביחס לעצמו. לא התרברבות, לא התנשאות על הזולת, נפנוף בסממנים חיצוניים, כאלה ואחרים והפיכתם ללב העניין ולמוקד מרכזי. אלה, עומדים בניגוד לצו והצנע לכת".

אחר כך ישלוף מנסיונו בן עשרות-השנים בצה"ל, כולל הפיקוד על ביה"ס למודיעין. "למדתי מהתנסויותי בעולם המודיעין, שאתה יותר לא יודע מאשר אתה יודע, שסימן השאלה חשוב פי אלף מסימן הקריאה, ושאדם מועד לטעויות. למה אני מציין את זה? כי מבחינתי אלה הם ביטויים של ’הצנע לכת’. לטעמי, מי שכך נוהג, מיישם את ’והצנע לכת’. זה מנמיך את קומתך למקום הנכון. אם תדע שאתה מועד לטעות וכך תנהג, אתה נוהג בבחינת ’והצנע לכת’".

חזון ביה"ס להיות מוסד חינוכי איכותי מוביל ומתווה דרך, המכוון את תלמידיו להיות בני אדם, מעורבים ומשפיעים בחברה הישראלית.

רון כתרי
"קח את ’והצנע לכת’", הוא נכנס בעצמו לשדה המוקשים הזה, בו ציניקנים יצביעו על הג’יפים של ההורים משכונת אחוזה והבתים של ההורים משכונת דניה, רון כתרי

בוגרים ידועים

יעקב דורי, חיים לסקוב, מרדכי מקלף, אמנון ליפקין-שחק, הרצל בודינגר, יהושפט הרכבי, עמרם מצנע, מתן וילנאי, אבי מזרחי, שמואל ארד, משה תמיר, דורון אלמוג, עזר ויצמן, אהרן ידלין, רזי ברקאי, גיורא רום, עזריה אלון, ישעיהו תדמור, יעקב מלץ, אמיר דרורי, אודי שני, אהוד מנור, גלילה רון־פדר, יצחק דנציגר, דן יקיר, גבריאל בר, דוד ויצטום, עמנואל סיון, דוד איילון, נתן נתניהו, גליה אלבין, ארי פולמן, רון בן ישי, רון כתרי, רות גביזון, עוז אלמוג, שאול שקד, רחל אדטו, אהרן ברנע, אריה בבצ’וק, שיזף רפאלי, עודד שחר, דני רבינוביץ, ליאורה עופר, נוגה אלון, מנחם פרומן, אמיר גילת.


חוגגים מאה שנה


ביום ראשון שעבר (15.11), בטקס ליד אנדרטת "דגל הדיו" באילת, נפתח ״מסע המאה״ בשביל ישראל, לציון פתיחת החגיגות לשנת המאה של בית הספר הריאלי העברי בחיפה. במהלך המסע בו מאה הימים, צועדים תלמידים מביה"ס במעיו "מירוץ שליחים" לכל אורכו של השביל. המסע ייסתיים ב-6 ביוני בצעידה המונית ברחובות חיפה אל אירוע רב-משתתפים בחצר החטיבה העליונה של בית הספר בבית בירם. באירוע ישתתפו תלמידים, מורים, בני משפחות, בוגרים ומוזמנים.

בול דואר ישראל הריאלי העברי בחיפה
בול דואר ישראל שיושק בפברואר 2013 לכבוד 100 שנות בית הספר הריאלי העברי בחיפה
במעמד נשיא המדינה, שמעוו פרס, ייתקיים בשבוע הבא, בתאריך העגול של 12.12.12 אירוע הפתיחה לחגיגות המאה, בהוקרה בהוקרה ל-37 כלות וחתני פרס ישראל, בוגרי ביה"ס ומחנכיו. הפנימייה הצבאית לפיקוד שליד בית הספר הריאלי, מציינת השנה 60 שנה להיווסדה. בשיתוף ביה"ס יתקיים במהלך השנה כנס במעמד הרמטכ"ל, שיעסוק בתרומת בוגרי בית הספר לביטחון המדינה.

במהלך השנה ייתקיימו בבית בירם גם כנסי בוגרים ייחודיים, וביניהם כנס דיפלומטים, כנס שופטים, כנס מנהיגות נוער ובו ישתתפו יושבי ראש מועצות התלמידים לדורותיהם, כנס אנשי תקשורת, כנס יוצרים, ועוד.לכבוד שנת ה-100 עוצב לוגו, שילווה במהלכה את כל פרסומי ביה"ס. בפברואר מתכוון דואר ישראל להשיק בול דואר לכבוד בית הספר הריאלי.

בנוסף, כל אחד מסניפי בית הספר מוביל מהשבוע שעבר פעילות מיוחדת לכבוד "שנת המאה", בה יעסקו המורים והתלמידים במהלך השנה. למשל, במתחם סניף "אחוזה", מוקם מעין מוזיאון העוסק בתולדות הציונות במקביל לתולדות ביה"ס, תחת הכותרת "כשבירם פגש את הרצל", בהתייחסות למייסד בית הספר ד"ר ארתור בירם, חתן פרס ישראל לחינוך. בסניף "מרכז" למדעים טבע וסביבה (מטו"ס), מתקיימת תחרות עיצוב כרזות בנושא מאה שנה לביה"ס, במתחם סניף "הדר" בשכונת הדר הכרמל, מתקיימת תחרות עיצוב "בול" ותערוכת תצלומים - מאז ומהיום. בחטיבה העליונה בבית בירם יוביל כל תחום דעת "פרויקט מאה" משלו.

הטכניון, שבית הספר נוסד במקביל אליו, ציין השנה מאה שנים להנחת אבן הפינה. לציון המימשק ההיסטורי ביו המוסדות, יתקיימו שיתופי פעולה כמו "חודש המדעים" בחטיבה העליונה, מפגש בוגרים חברי סגל הטכניון ועוד. כך גם עם גם עם אגודת הספורט של "מכבי חיפה", המציינת מאה שנה לייסודה.

מנכ"ל בית הספר, תא"ל (מיל.) רון כתרי, מדגיש כי תוכנית האירועים המקיפה, נועדה לא רק לציין באופן חגיגי את "שנת המאה" לייסוד ביה"ס, אלא "לעצב חותם חינוכי ופדגוגי, שיוביל אותנו הלאה".


המנון הריאלי


מילים: אהוד מנור


אהוד מנור
קח איתך שתי מילים לדרך. אהוד מנור. צילום: רחל הירש
על קו התפר שבין הבית ובין בית-הספר
תהיה ריאלי, תהיה ריאלי,
חכה עוד לילה הסבלנות משתלמת כדאי לה
תהיה ריאלי, תהיה ריאלי


פזמון:

וקח איתך רק שתי מילים לדרך,
רק שתי מילים שלא איבדו עוד ערך,
בכל מקום שרגלך דורכת,
גם אם השמש מאירה לך ומחייכת,
גם אם החגיגה שלך נמשכת ונמשכת
רק שתי מילים: הצנע לכת
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
’’לוחמים ללא גבולות’’ למען ניצולי השואה
בחוף הכרמל מעניקים תעודות הוקרה לשורדי ושורדות שואה
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור