נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > חוזר הביתה
13 ליולי 2012
חוזר הביתה
מערכת הגפן, 13/07/2012 - 23:14
עם הזיכרונות, הקשיים והגעגועים לקיבוץ עין כרמל, עילי בוטנר מגיע להופעה בהיכל התרבות "מוזה". ככל שמתעמקים במילים שבשיריו של עילי בוטנר, הן לוקחות אותך למקום אחר. לעצב, לגעגוע לבית, אחרים לעומת זאת משתמשים בהן בדרך לחופה. "זה היופי במוסיקה, כל אחד תופס אותה באופן אחר.
עילי בוטנר
בכיתה י’ הגיע למסקנה כי מוסיקה היא היעוד שלו בחיים. עילי בוטנר [צילומים: יואב איתיאל]

עילי בוטנר
ככל שמתעמקים במילים שבשיריו של עילי בוטנר, הן לוקחות אותך למקום אחר. לעצב, לגעגוע לבית, אחרים לעומת זאת משתמשים בהן בדרך לחופה. "זה היופי במוסיקה, כל אחד תופס אותה באופן אחר. מי אני שאקבע למאזין את המקום שאליו תיקח אותו המוסיקה"? הוא אומר. אך מאחורי כל מילה שלו מתחבא סיפור. חשוב לו שהמסר יעבור - שאפשר גם אחרת.


בגיל 16 הוא עזב את קיבוץ עין כרמל שם גדל, ויתר על נעוריו ויצא בעקבות החלום לקריירה מוסיקאלית בעיר הגדולה. לא היה לו מושג שהוא ישוב לבית אחר, לאח אחר, לחיים אחרים. על התהליך כתב שירים שביצעו מיטב האמנים, ריטה, גלי עטרי, נינט, הפרברים, קובי אפללו ועוד היו בין אלה שנהנו מפרי יצירותיו. למרות ההצלחה, הוא נשאר צנוע, וכשמזכירים את הבית, את חוף הכרמל ואת הקיבוץ הוא נבוך מעט, אך מייד עולה על פניו חיוך גדול, "חוף הכרמל זה הבית שלי, שם נמצאים המשפחה, החברים הזיכרונות".

 בקיבוץ ידעו על הכדורים


"הכול קרה שם. בחלקת האלוהים שלי", מספר בוטנר (34) על הקיבוץ, בתחושת אושר מהולה בעצב, "הילדות שזכורה לטובה, הצפייה בחזרות של מקהלת הקיבוץ שאימא שרה בה, שעורי הגיטרה הראשונים, ריח הרפת. בהם משתלבים זיכרונות פחות נעימים כמו גירושי ההורים". עד היום, כשהוא רואה סצנת מוסיקה קיבוצית קלאסית כמו שירה עם גיטרה מסביב למדורה צפים בו הזיכרונות והגעגועים לתקופה ההיא.

מגזין 324, עילי בוטנר
עילי בוטנר חוזר הביתה לבימת "מוזה", על שער "מגזין המושבות" 324
בכיתה י’ הגיע למסקנה כי מוסיקה היא הייעוד שלו בחיים, עזב את בית הספר, התנתק מהקיבוץ, המשפחה והחברים, ונסע בכל יום מהקיבוץ ללמוד בבית הספר למוזיקה "רימון". "גם היום במרחק הזמן, זאת אחת ההחלטות האמיצות שקיבלתי" אומר בוטנר, "זה היה קושי גדול. השעות, הנסיעות מדי יום, הלחץ ברימון. אבל הייתה אמונה בדרך ותמיד קיוויתי שיום אחד זה ישתלם לי".

בגיל 17 דרך חבר מרימון שמע כי שמוליק קראוס מחפש נגן גיטרה, "נפגשנו בדירה של קראוס – נער בן 17 שנוסע לפגוש את הגיבור שלו", השניים ניגנו משהו קצר והחלו לעבוד במשותף. "הדבר היחידי שעבר לי בראש זה מי יאמין לי בקיבוץ שאני מנגן עם שמוליק קראוס". מאז עברו 17 שנים נוספות, חברי הקיבוץ כבר יודעים שאמן גדול צמח בקרבם.

אך עדיין חווית הנעורים שבה הוחלפו שבילי הקיבוץ לטובת רחובות תל אביב לא נותנת לבוטנר מנוח, בשירים הוא לא חוסך במילים על התקופה שעבר ועודנו עובר. "עזבתי את הבית, התנתקתי, והיה לזה מחיר, גם התקופה בבית הייתה מורכבת. בציר הזמן איבדתי שלוש שנים מהחיים. מכיתה י’ ועד הצבא יש לי חור שחור. באתי לרימון למדתי עם אנשים מבוגרים ממני, הפסדתי את הנעורים שלי. לא יצאתי עם בנות ולא חוויתי את אהבות הנעורים".

הצביטה בלב על ההפסד מלווה אותו עד היום "חסר לי מרד הנעורים". אך זה לא הקושי היחידי שאיתו הוא התמודד. סיפור חייו של אחיו החורג עופר, השפיע עליו יותר מכל. "עופר הוא אח גדול לכל דבר ועניין מגיל אפס. דמות להערצה. הוא בחור מרשים, גבוה, כשהיה נכנס לפאב היה משיג כל בחורה שרצה - אליל הבנות, פשוט הערצתי אותו".

הכל החל שמתנדבת לימדה את עופר שניתן להתמסטל מכדורים. "ידענו על זה, וגם הרבה אחרים בקיבוץ ידעו זאת, אבל אימא הייתה לבד במערכה". באחד הימים ממש זמן קצר טרם הגיוס צלצל הטלפון, על הקו הייתה אימו שסיפרה לו כי אחיו מאושפז במצב קשה מאוד ברמב"ם. למעלה משבוע היה עופר שרוי בקומה, ולאחר מכן החל בתהליך שיקום ארוך, חזר לקיבוץ וכיום הוא עצמאי וגר בהוסטל בחדרה.

"עם כל הקשיים התחלנו מחדש. באיזשהו מקום איבדתי אח והכרתי אחד חדש". תחושות ההחמצה והכעס מלוות את בוטנר עד היום ובכל יום. "יש בי כעס על הסביבה שידעה ושתקה, כעס על המתנדבת והכי נורא הוא כעס על עצמי. שאם הייתי בקיבוץ באותה התקופה אולי הייתי מונע את המצב". השנים הארוכות לא מקהות את התחושות. "יש לי מחשבות של ’מה היה קורה אם הייתי מונע זאת? באיזה נקודה עופר היה היום’".

לפעמים הרגשות כבויים, ולפעמים צפים ומתעוררים בעיקר בצמתים מרכזיים בחיים. הוא מספר, "התביישתי, התרחקתי, היה לי קשה להאמין שמקרה כזה קרה אצלנו בבית. אולם עם השנים באה ההתפכחות – שהיא הניצחון בעיניי. ללמוד שלמרות כל הקשיים יש חיים".
עילי בוטנר
מכתב לאחי/ עילי בוטנר

אל תפחד תשאף לדעת
אל תדאג עוד תקיים
מי שבידו לגעת
יש שבליבו עוד לנחם
אל תפחד ימים יבואו
ועונות שנה תחלוף
אתה תראה שעוד נגיע אל הסוף

אל תפחד ממציאות נושכת
ואנשים קרים
כל אחד סוחב בבטן
ומעט שעליהם רואים
כמה כח יש ברגע
והנצח אין לו סוף
בכל דמעה שעוד תרד
יגיע צחוק

וזה הרגע
הנה באה השעה
מה תביא איתה הרוח
מה ימיס את הדממה
ויש סיבות לכל דבר
יש חלום שלא נגמר
בסוף הדרך עוד תהיה מאושר

וקדימה אל האופק
אל השמש הטובה
זה רחוק אבל תגיע
קצת עייף וקצת צמא לאהבה
שמחכה לך, תקטוף אותה כפרי בשל
ואז תנוח תרדם בצל

וזה הרגע
הנה באה השעה
מה תביא איתה הרוח
מה ימיס את הדממה
ויש סיבות לכל דבר
יש חלום שלא נגמר
בסוף הדרך עוד תהיה מאושר


מביך אותי לשמוע את השירים שלי

את המחשבות והתחושות שפך לתוך הדף שנים לאחר האירוע, עד אז אפילו לא כתב יומן בשביל להוציא את שעל ליבו. "רק בגיל 26 הבנתי שהכתיבה בשבילי היא טיפול פסיכולוגי בחינם, היא שחררה רגשות ופרקה מתחים, שאיתם התמודדתי כל התקופה".

מצד שני המבוכה לא עברה "מביך אותי לשמוע את השירים שלי. אפילו אם אנשים לא יודעים על מה השיר נכתב. לעצמי חשבתי, שסיפור החיים שלי לא צריך לעניין אף אחד, הוא פרטי. בסופו של דבר השכלתי להבין כי השירים מעבירים מסר – אפשר לבחור בכיוון העצב ולצלול איתו עמוק ואפשר למנף אותו לסיפור של צמיחה וגדילה. אפשר לחיות חיים שלמים גם עם קושי גדול, אסור לפחד משולי הדרך ומחלשים, אני רואה זאת היום. אחי חי חיים מלאים באהבה, מוסיקה ואושר.
על הכתיבה, המשפחה לא ידעה.

רק כשהחל להתפרסם סיפר לאחיו כי השירים נכתבו עליו. עד שכתב לא דיבר יותר מדי עם אחיו על הרגשות החבויים ובהתחלה היה מתחמק מלתת תשובה לאנשים על מה בדיוק השירים. "היו שואלים אותי על מה השיר, הייתי עונה ’על מה אתה חושב?’ וענו לי גזענות, אהבה וכו’. אמרתי להם שהם צודקים".

לאט לאט החל לחשוף את הסיפורים, והבין בעצמו שהם חלק בלתי נפרד מחייו. השיר "מכתב לאחי" הוא מכתב שלא נשלח לעופר ובמקום זאת הולחן, "בסוף הדרך עוד תהיה מאושר", נאמר בשיר ובוטנר מבהיר שלמרות הקלישאה הוא מתכוון למשפט בלב שלם.בהופעותיו שומר על "רדיוס", מהמשפחה וכמעט לא מסתכל על הקהל. במיוחד מתקשה להסתיר את ההתרגשות שאחיו בקהל "מבחינתי זה ניצחון שעופר בקהל. כל ניצחון גדול מורכב מניצחונות קטנים. קשה לראות אבל לפעמים אני אפילו נשבר על הבמה".

הכי קרוב לבית

בוטנר מספר כי הכתיבה אצלו לא מתוכננת, וישנם חודשים שבהם הוא לא כותב אפילו שיר אחד. "זהו השלב הקשה ביותר בכל המכלול", הוא מעיד. אך כשכבר נחה עליו המוזה הוא חושב בדמיונו למי השיר יתאים. אם שאלתם את עצמכם כיצד מגיעים לעבוד עם האמנים המובילים בישראל כמו ריטה, נינט וקובי אפללו, מסתבר שלא חייבים תמיד רשת קשרים.

"הייתי שולח להם מיילים, ומצפה במתח לראות אם הם יגיבו, בראייה לאחור אני אומר לעצמי חביבי היית חצוף, אבל לפחות היה לך את האומץ". התגובות לא אחרו לבוא, חלקם של האמנים ירד לעובי הקורה וביקש להבין את משמעות הטקסטים העמוקים. "החוויה שאמנים גדולים שרים שיר שלי, היא לא רק מוסיקאלית. מכל אחד אני לוקח משהו להמשך הדרך, לחיים. טעמתי בזכותם הרבה עולמות, השירים שלי הם סביב אותם נושאים יש לי את הפריבילגיה ללהק כל פעם שחקנים אחרים לסרט שלי".

חלומות יש תמיד, כמו לכל אמן, בוטנר חולם על שיתוף פעולה עם אריק איינשטיין, חווה אלברשטיין ויותר מזה מקווה שתהילת הלהקות הצבאיות תחזור. העובדה ששיריו המוכרים כמו "בואי נעזוב" ו"מכתב לאחי" מזוהים בכלל עם זמרים אחרים, כלל לא מפריעה לו. "באופן טבעי שיר מזוהה בדרך כלל עם הזמר, זאת קריירה מוסיקאלית טיפה שונה. אך בסופו של דבר כל אחד מקבל את הקרדיט שמגיע לו. אני מקווה ששיר שלי ישאר לאורך שנים מאשר לקבל עליו קרדיט".

ביום שישי הבא יסגור בוטנר מעגל ויופיע בבית, בהיכל התרבות מוזה - בחוף הכרמל, המקום הכי קרוב לסיפור חייו. "אין לי שליטה על הלב. אני בטוח שההופעה הזו תהיה יותר מרגשת וארגיש שמפה הכל באמת יצא". לצד בוטנר יופיעו ילדי החוץ, אוהד שרגאי ואדר גולד שהתחילו את דרכם בכוכב נולד וליווי של חמישה נגנים. הפרויקט הינו השלישי במספר של בוטנר לאחר שהוציא עד כה שני אלבומים.

הראשון "שווים" עם רן דנקנר שמתוכו הלהיטים: "אני אש", "בואי נעזוב", "שווים", ועוד, והשני בביצועם של עילי ומיטב אמני ישראל כולל את הלהיטים: "מכתב לאחי", "ימים של קיץ", "קול זיכרון חוזר" ועוד. במופע, ישירו וינגנו את שיריו המוכרים של בוטנר. חלקם בעיבודים שונים וגם שירים חדשים. בין השירים המוכרים של ההרכב שמושמעים ללא הרף ברדיו: "רץ אלייך" ו"תיתן לי יד".

"למרות שהטקסטים טעונים מאוד, ההופעה מאוד שמחה. הלחן והתפאורה אופטימיים. המטרה שנהיה מאושרים ולקחת את הטקסים למקום השמח כי אלה החיים. למרות הקושי יש אור גדול שמחכה בחוץ - אפשר לחיות עם הקשיים".



עילי בוטנר ו"ילדי החוץ", היכל התרבות מוזה חוף הכרמל, יום שישי 20.7, פתיחת דלתות: 20:00, תחילת מופע: 21:30, מחיר: 90 ש"ח, לפרטים: 04-9840984.




עילי בוטנר
היו שואלים אותי על מה השיר, הייתי עונה "על מה אתה חושב?" וענו לי גזענות, אהבה וכו’. אמרתי להם שהם צודקים. עילי בוטנר

עילי בוטנר
 מי אני שאקבע למאזין את המקום שאליו תיקח אותו המוסיקה? עילי בוטנר
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
’’לוחמים ללא גבולות’’ למען ניצולי השואה
בחוף הכרמל מעניקים תעודות הוקרה לשורדי ושורדות שואה
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור