נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > הסהר הכחול לבן
18 למאי 2012
הסהר הכחול לבן
יואב איתיאל, 18/05/2012 - 15:52
לונה היפה מחיפה מתעקשת על שירות לאומי אבל אומרת כי תתקשה למצוא פה את מקומה. היא נולדה וגדלה בחיפה, בוגרת ביה"ס ויצ"ו, ועדיין מתגוררת בבית ההורים בשכונת דניה בעיר. בלילות, היא משלימה הכנסה כמלצרית בפאב נחשב על ציר האלכוהול של שדרות מוריה. אם לא הייתי מספר לכם, לא הייתם מנחשים, גם אני הופתעתי כשפגשתי אותה שם לראשונה
לונה בסטוני
לונה בסטוני
"איך שלא תסתכל על זה, ערבי לא באמת ימצא את עצמו בארץ". לונה בסטוני [צילומים: יואב איתיאל]

היא נולדה וגדלה בחיפה, בוגרת ביה"ס ויצ"ו, ועדיין מתגוררת בבית ההורים בשכונת דניה בעיר. בלילות, היא משלימה הכנסה כמלצרית בפאב נחשב על ציר האלכוהול של שדרות מוריה. אם לא הייתי מספר לכם, לא הייתם מנחשים, גם אני הופתעתי כשפגשתי אותה שם לראשונה. השם שלה סיקרן אותי - "לונה", סהר באיטלקית. היא בת 19. התעניינתי היכן היא משרתת בצבא, ואז שמעתי ממנה כי לא גייסו אותה. העזתי לשאול מדוע, והיא ירתה לעברי, "כי אני גויה", ואח"כ, "בעצם אני ערבייה". את ערביות חיפה הנוצריות אנחנו רגילים לפגוש כבר שנים בפאבים בעיר, אבל ליפה הזו, לונה בסטוני, סיפור נדיר יותר.
לונה בסטוני
לונה בסטוני נבחרת המגזין  
[צילומים של לונה בסטוני במדור נבחרת המגזין ראה כאן]

אמא אימאן ואבא חסאן, ערבים מוסלמים. "אני צברית משני הצדדים", אומרת לונה אפילו בלי למצמץ, "גדלתי בין יהודים, בוגרת ’גן הוד הכרמל’ בדניה", כן זה של משפחת מורה הריאלי שלמה אלון המיתולוגי, שבבונגלוס שלו עברו מדי שנה עשרות ילדים בקייטנה ששמה הלך לפניה ושבפנימיה שלה נפשו דורי-דורות של נערות ונערים. לא פלא שבגיל 5 וחצי לונה עוד לא דוברת ערבית, ולכיתה א’ הם שולחים אותה לבית הספר ’הנזירות האיטלקי חיפה’, שתתערבב קצת עם בני עמה, הדוברים את שפת האם שלה. "אבא שלי רשם אותי לבית הספר. הוא קפדן, ’אולד-פאשן’. אני מתה עליו".

"חטפתי הלם טוטאלי", היא מספרת על הלם התרבות, השפה החדשה שנצטרכה ללמוד, הנימוסים והמשמעת הנזירית. "הייתי מוכרחה לקרוא למורה ’מיס’, לעמוד כשמורה נכנס. הנזירות קשוחות, ובשבילי זה היה מאוד זר. בית הספר קפדן בטירוף, רק שבסוף אני זאת שעשיתי להם בית ספר. הייתי ’ילדה משוגעת’. בחטיבה הגנבתי אלכוהול לשטח ביה"ס, עשיתי להם בעיות, לכולם. מסכנים ההורים שלי. רק עכשיו אני מבינה כמה זה נורא!"

בכיתה ט’ לונה מחליטה ללכת אחר התעניינותה בריקוד, ובהסכמת ההורים עוברת לביה"ס התיכון של ויצ"ו, אז "ויצ"ו-ליאו בק". היא רוקדת מגיל 3, ושם היא מתבלטת בבלט קלאסי, בריקודים סלונים, סטפס היפ-הופ, מודרני, מה לא. "רקדתי הכל, ניגנתי הכל". היא עוברת מגיטרה-לאורגן-לפסנתר. "אמא שלי מלכה", היא מספרת באהבה, "היא שלחה אותי לכל חוג אפשרי. רק שתמיד חזרתי לאהבה הגדולה שלי- בלט קלאסי". חוץ מזה לונה מתגלה גם כשחיינית מצטיינת ואח"כ גם כגולשת גלים, עד שנקרע לה עור התוף ואסרו עליה להשתתף בפעילות ספורט ימי כלשהי. בגרויות סיימה ב"אנקורי".

ללונה בסטוני יש אינסוף שאיפות בחיים, אבל הן תצטרכנה לחכות, כי לפני זה היא מתעקשת על שירות לאומי. היא מקווה לעשות אותו במרפאת המומחים "לין" של קופת החולים הכללית. היא למדה גרמנית ורוצה ללמוד שפות נוספות, היא רוצה לממש את אהבתה לאמנויות הבמה ולאמנות בכלל, ובעיקר היא רוצה לבחור מקצוע לחיים ולהתחיל בלימודים אקדמיים. "כנראה שזה יהיה קשור למדע רפואה", היא מגלה, "מוח האדם תמיד ריתק אותי".

פסיכומטרי היא בינתיים לא מתכוונת לעשות כאן. היא מתכננת ללמוד בחו"ל ולראות עולם.

"איך שלא תסתכל על זה, ערבי לא באמת ימצא את עצמו בארץ", טוענת לונה, "אני לא אומרת את זה בקטע רע. זה גם הגיוני. זו מדינה יהודית ואני תמיד ארגיש לא שייכת, גם אם יש לידי את האנשים הכי אוהבים ומחבקים שיש, ויש לי כאלה. זה לא יעזור לי. כמובן שזו הדעה האישית שלי".

יש לה גם ספקות לגבי זוגיות, וזוגיות כאן ועכשיו. "עכשיו אני רווקה וטוב לי מאוד עם זה. אני נרתעת ממחויבות, וזה קשה לי במיוחד בגיל הזה. אבל יענו, מה הלאה, אני בחיים לא אמצא חיים שקטים פה. אהבה וילדים שלי אני בחיים לא אביא אותם ’לבלבלה’ שכזאת. מה שאני מעוניינת בו זה שלווה - זה אושר בשבילי ופה בארץ ישראל האהובה, זה פשוט בלתי אפשרי עבורי, לא משנה מה, ואני מתה על ישראל. באמת, מאוהבת בטבע שלנו".

אז בינתיים היא לומדת ועובדת כברמנית בפאב הנהדר הזה בחיפה, חוסכת לחלום הגדול שלה, לטיול באפריקה, שם היא רוצה גם למצוא איזו עבודה הומניטרית. בעניין הזה היא מוכנה לגלות עוד - "כבר בגיל 3 היו לי שלושה חלומות גדולים: לעבוד באחורי משאית הזבל של הבוקר, להיות מלכת יופי שאז היה לי הרושם שזה בכלל מקצוע, וללמוד רפואה ולטפל בילדים של אפריקה. נכון שאין יותר קלישאי מזה, אבל אני כל כך מאוהבת באפריקה, גם בלי שום קשר לעבודה שם. להציל חיים זה רק הבונוס". [לצילומים של לונה בסטוני במדור נבחרת המגזין הקליקו כאן]
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצדיעים ל- 2,932 חיילי וחיילות המילואים מהמושבה
הרוג ופצועים בתאונה בכניסה לזכרון-יעקב
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור