נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > יום הורים
11 ליוני 2006
יום הורים
דוד בר-יוסף , 11/06/2006 -
כשהגיעה ההזמנה, נראה היה הדבר כמופרך מיסודו או כטעות בירוקרטית טיפוסית שלא הצליחה בשום אופן לחדור למוח המקובע. זאת משום שעל דף בריסטול כחול וגזור במספריים הופיעו אותיות שנכתבו ב"טוש" שחור ואשר הזמינו אותנו ל"יום הורים בבית הספר לפיקוד ביחידת "מגל" של צה"ל".
רק כאשר טלפנה הילדה המודאגת, לוודא שאכן הגיעה ההזמנה, הבנו פתאום שזאת לא מתיחה. אין זאת אלא, שצבא ההגנה לישראל באמת, מקיים אירוע המוכר לנו מימי בית-הספר, עת התייצבנו בפני המחנכת לשמוע חוות-דעת מלומדת אודות הישגי התלמידה בשליש הראשון. אכן, שם קראו לכך במשך שנים רבות "יום הורים".
צריך להודות על האמת: השימוש בטרמינולוגיה המוכרת מאז כיתה –א’ דווקא במסגרת צבאית, עורר רתיעה, הסתייגות ואפילו מידה של זלזול והתקוממות. הלו, זה צבא ? מה פתאום "יום הורים" בצבא ?
המוח המקובע, שנתון בתוך קוביות סדורות עמוסות סטיגמות ודעות קדומות ונחרצות, סירב להשלים עם העובדה לפיה הצבא אימץ לעצמו משהו המקובל בבתי-הספר. נודה על האמת, לא תמיד הזכורים לטוב. כבר פצחנו במחאה קולנית הידועה למי שהשתחרר מצה"ל, לפני 34 שנים ולפיה "הצבא הדרדר...לא פלא שלא ניצחנו במלחמת-לבנון....ומה הפלא, אם הצבא מתנהג לחיילים כמו מחנכת בבית-ספר יסודי...והיכן "הרספקט" ואיפה ה"דיסטאנס" ועוד שורה של אמירות שוביניסטיות מוכרות להורים מבוגרים, יחסית, לדור שלא ידע את צה"ל של "פעם"...
אבל הילדה כבר סיימה טירונות. אפילו היינו בטקס-ההשבעה והיא על סף תחילתו של פרק חדש בשירותה הצבאי המוגדר "מתקדם" ועוד מעט,  אי"ה ב-4 בינואר, תוכרז קבל עם והורים כ"מפקדת כיתה" במסדר חגיגי ומרגש ומכל הסיבות האלה ועוד אחרות, אסור לאכזב אותה. צריך להיפרד מהציניות והדעות הקדומות, ולהתייצב בבסיס ההדרכה של יחידת "מגל" בצריפין ל"יום הורים" מתוך פתיחות רעיונית כיאה להורים מודרניים.
אפשר לפסוח על "הטיול השנתי" לבסיס המצוי אי-שם בצריפין, ולהגיע הישר, לשעריו של הבה"ד. שם המתינו הבנות הנרגשות, להורים שטרחו להגיע לאירוע, בדיעבד התברר כי לא כולם באו. אחרי סידרה של חיבוקים ונשיקות, הוצגה בפנינו "פריסה" מפוארת שכללה בננות, תפוחי-עץ, "בייגלה" מלוחים, "ערגליות", מים חמים ל"קפה-בוץ" ומים קרים לצמאים במיוחד. אחר-כך הודיעו הבנות כי בדיוק בשעה 15.00 עלינו להתיישב באולם ההרצאות, להאזין בקשב רב לדברי מפקדת-הפלוגה - "המ"מ – פא"ית, היא סוג של תותח-על", ואסור לנו לאחר ואין לדבר איתה על דברים אישיים ובכלל, כדאי להפנים את העובדה שמרגע זה ואילך, אנחנו ברשות צה"ל.
מתוך משמעת אישית, ורצון עז לרצות את הילדה-במדים, נכנסנו לאולם בדיוק בזמן וכעבור רגעים ספורים הגיחה פנימה קצינה חמושה ברובה גדול. על כתפיה דרגת סרן, וכל כולה התנהלות נמרית גמישה וקצב דיבור חתוך וקצבי, כיאה למפקדת פלוגת טירוניות. במשפטים ספורים הציגה את עצמה "בת 23, תפקיד רוחב-שני שלי, גאה להיות עם הילדים שלכם", ואז הוקרן בפנינו סרטון קצר שתיאר משהו מחיי השגרה של הבנות-החיילות במהלך הטירונות. מייד אחר-כך נדרשנו לצאת לסיור שכלל מספר תחנות, שבכל אחת מהן הציגו החיילות-הילדות את יכולותיהן המבצעיות, מקץ כחודשיים של טירונות מפרכת.
באחת התחנות הללו, הציגו משהו שמוגדר כ"אימון פרט": בנות בצבעי הסוואה, חמושות מכף רגל עד ראש, עמוסות ציוד צבאי וחובשות קסדות, זוחלות על הקרקע, רוכנות על הברכיים ויורות מכלי הנשק במטרות שהוצבו בין עצי האקליפטוס והכל במהירות, בזריזות ובמיומנות מקצועית כמו היו בוגרות יחידת קומנדו מובחרת. בעוד אחת מהן מספרת להורים ההמומים, מה וכיצד עושות הבנות שרק אתמול עסוקות היו בבחירת פריטי אופנה לוהטים בבוטיק או בקניון...
בתחנה אחרת הוצג בפנינו חלק מ"אימון חוליה", שאינו אלא סוג של שדרוג "אימון הפרט", ובו נטלו חלק יותר בנות בהתאמה מלאה, כשהן מסתערות לעבר המטרות, בירי-לייזר מדויק תוך כדי התגברות על תקלות "מעצורים".
בתחנה אחרת, הוצג ירי במא"ג במצבים שונים, ואחר כך עברנו לתחום לימודי הטופוגרפיה, העזרה הראשונה והנדב"ר, נוהל דיבור במכשירי קשר כשהבנות מדקלמות בצורה שוטפת וחלקה את כל המרכיבים והפרטים הקשורים לכל תחום, כמו שלטו בו מאז גן-הילדים.
בכל מקום היתה תחושה של גאווה, של לכידות ושל פרגון הדדי. הבנות הנרגשות, נוכח המעמד השקיעו שעות ארוכות, להקמת אתרי התחנות לכבוד ההורים, והיו נחושות להציג את יכולותיהן המקצועיות בצורה מושלמת. בעיקר כדי לא לאכזב את "המפקדת" ולעמוד ברף הציפיות שבמהלך החודשיים האחרונים הרקיע שחקים.
הביקור במגורים ובמקלחות, נועד להציג בפנינו את התנאים המצויים בבסיס, ואף שלא מדובר בסוויטה במלון 5 כוכבים, מתברר כי גם חדרים צבאיים מקורצפים ומסודרים עשויים להפוך חיש קל לסוג של "בית"...
בשעה 16.45 בדיוק וכמובטח, התייצב בפנינו מפקד-הבסיס. קצין בדרגת סגן-אלוף שסקר בפנינו את הפעילות שבצעו הבנות, עד שלב זה כשהוא מרחיב ומפרט במקצב צבאי מעודן ומלטף, את מה שצפוי להן בעתיד. עד למסדר הסיום שיציין את קיצה של הכשרה בת חמישה חודשים. מפקד הבסיס "נשוי ואב ל-3, בעל עבר של לוחם, 19 שנה בצבא", הפליג בתיאור האפשרויות העומדות, בפני מי שתסיים בהצלחה את "קורס המפקדות". בכלל זה הוא הביע תקוותו, שמספר הבנות ש"יגיעו לקצונה" יהא גבוה מאוד ומקץ כמחצית השעה סיים המסכת הסדורה שהציג והודיע כי הוא עומד לרשות כל הורה שנפשו חפצה, במידע נוסף, "עד השעה 20.00 כי אז צריך להגיע ליד-אליהו למשחק של מכבי".
החשיכה שירדה בינתיים על בסיס ההדרכה של יחידת "מגל", לא הצליחה להסתיר את העובדה לפיה חרף סיומו של אירוע מתיש, עדיין עמד באוויר ניחוח של אדרנלין טעון. דחיסותו של היום לא אפשרה זמן מיותר למחשבות. בעיקר נוכח העובדה המדהימה לפיה הצליח צה"ל בפחות מחודשיים לבצע סוג של טרנספורמצייה פלאית בעשרות בנות ולהפוך אותן לא רק ליחידה מגובשת ודרוכה ומקצועית, אלא בעיקר למי שלובשות מדים מתוך הכרה אמיתית ועמוקה, שהן מצויות בשליחות למען הצבא והחברה והמדינה!
המהלך הזה אינו דבר של מה בכך: הפיכת ילדה בת 18, עצמאית או מפונקת או שניהם גם יחד, לחיילת ממושמעת (ביותר!),לבעלת יכולת גופנית משופרת, למי שהצטיידה בטונות של אחריות אישית וקבוצתית, למי שרואה את חייה בשנתיים הקרובות כמוקדשים באופן מוחלט וטוטאלי לצה"ל כמפקדת ולמי שהוכיחה במשך חודשיים ימים שהיא מסוגלת להרבה יותר מאשר שיערה בנפשה, - על כל אלה ראוי גם ראוי (דווקא בעת הזאת) להצדיע בכבוד.
עשינו את כל הדרך הארוכה הביתה בתחושה ששותפים היינו לא רק לחוויה יוצאת דופן אלא לסוג של מהלך חכם ונבון, משום ש"יום ההורים של בית הספר לפיקוד ביחידת "מגל’" של צה"ל" חשף בפני ההורים גלוי מרתק: מעתה "המפקדת" (ולא אמא ולא אבא), היא-היא הדוגמא האישית, מושא ההערצה והחיקוי של הילדה הקטנה שרק אתמול היתה בחוג לציור ב"ספורטן" ומחר תהא היא עצמה מפקדת ואחראית על עיצוב נפשם, אישיותם ודרכם של חיילים הנתונים לפיקודה.
להתראות איפוא ב-4 בינואר 2007 על מגרש המסדרים של בסיס ההדרכה ב"צריפין" בטכס הסיום.
הדמעות כבר מוכנות...
 
 
לידים:
 
מתוך משמעת אישית, ורצון עז לרצות את הילדה-במדים, נכנסנו לאולם בדיוק בזמן וכעבור רגעים ספורים הגיחה פנימה קצינה חמושה ברובה גדול. על כתפיה דרגת סרן, וכל כולה התנהלות נמרית גמישה וקצב דיבור חתוך וקצבי, כיאה למפקדת פלוגת טירוניות. במשפטים ספורים הציגה את עצמה "בת 23, תפקיד רוחב-שני שלי, גאה להיות עם הילדים שלכם" 
 
 
בנות בצבעי הסוואה, חמושות מכף רגל עד ראש, עמוסות ציוד צבאי וחובשות קסדות, זוחלות על הקרקע, רוכנות על הברכיים ויורות מכלי הנשק במטרות שהוצבו בין עצי האקליפטוס והכל במהירות, בזריזות ובמיומנות מקצועית כמו היו בוגרות יחידת קומנדו מובחרת. בעוד אחת מהן מספרת להורים ההמומים, מה וכיצד עושות הבנות שרק אתמול עסוקות היו בבחירת פריטי אופנה לוהטים בבוטיק או בקניון...
 
עשינו את כל הדרך הארוכה הביתה בתחושה ששותפים היינו לא רק לחוויה יוצאת דופן אלא לסוג של מהלך חכם ונבון, משום ש"יום ההורים של בית הספר לפיקוד ביחידת "מגל’" של צה"ל" חשף בפני ההורים גלוי מרתק: מעתה "המפקדת" (ולא אמא ולא אבא), היא-היא הדוגמא האישית, מושא ההערצה והחיקוי של הילדה הקטנה שרק אתמול היתה בחוג לציור ב"ספורטן" ומחר תהא היא עצמה מפקדת ואחראית על עיצוב נפשם, אישיותם ודרכם של חיילים הנתונים לפיקודה.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור