נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > מאוהב בצעירה בת 130 שנה
24 לדצמבר 2011
מאוהב בצעירה בת 130 שנה
מערכת הגפן, 23/12/2011 - 19:38
אלי אבוטבול, בשיר אהבה, לזכרון יעקב שלו. בביתו הצנוע שבשכונת גבעת עדן, אלי אבוטבול לא מתיישב עד שהוא מבין במדויק מה אני רוצה לשתות. יצא לו בול הטעם - תה ירוק בטעם קינמון, הוגש לי בכוסות זכוכית פרחוניות. ערב נר ראשון של חנוכה ומשפחתו נערכת לחתונה, כשבתו היחידה הלל, (השאר בנים, דור ורום), אפילו תהיה שושבינה
אלי אבוטבול
"אם נגדע את ניחוח ההיסטוריה של המושבה, נמית אותה". אלי אבוטבול [צילומים: יואב איתיאל] 

130 לזכרון יעקב
בביתו הצנוע שבשכונת גבעת עדן, אלי אבוטבול לא מתיישב עד שהוא מבין במדויק מה אני רוצה לשתות. יצא לו בול הטעם - תה ירוק בטעם קינמון, הוגש לי בכוסות זכוכית פרחוניות. 
 
ערב נר ראשון של חנוכה ומשפחתו נערכת לחתונה, כשבתו היחידה הלל, (השאר בנים, דור ורום), אפילו תהיה שושבינה. והבית רגוע, למרות שלא מזמן הצטרף למשפחה תינוק שמנמן וחייכן, העונה לשם, הוד. כל אחד במקומו ואנחנו מתיישבים במרכז הסלון, לשיחה קצרה על סוד קסמה של אהובתו זכרון יעקב וממה מורכבת האהבה הזאת.

בית: "בית הורי הוא בשבילי הכל. נולדתי ב-1967 ברחוב העלייה 15, שם מתגוררים הורי עד היום. בגרתי, התארסתי, התגוררתי שם כשבני הבכור נולד. הורי, אחי ואחיותיי הם הכל בשבילי. אני מבקר את הורי אחת לשבוע ואוכל שם כל ערב שבת, עם כל משפחתי. הבית שלי הוא היסוד שלי ואני זוכר בכל רגע, מאין באתי ולאן אני הולך".

ילדות: המושבה בילדותי היתה קטנה, קסומה, צנועה, פשוטה ונוגעת ללב. בילדות התרוצצנו בבית לנגה, בגן ישראל, בקבר של הנדיב, בבית ההבראה מבטחים, במוזיאון אהרנסון - ילדות מאושרת. כולם הכירו את כולם ואת כל מה שחוויתי בילדותי, אני רוצה לשמר עד היום, בשיניים ובדם גופי, כי זה פיקדון שניתן לי בחיי ואותו אמלא".

זכרון: "מול היקב, היתה שכונת צריפים ובה שכנה המעברה. מאחורי הצריפים היתה משפחה בדואית ששכנה באוהל. היו שם גמלים ומחצלות ואנחנו אהבנו מאוד לשחק עם הילדים הבדואים. יום אחד, ללא התרעה, הם נעלמו אל מחוזות הנגב. אני זוכר כי הם חסרו לי, לאחר שנדדו מכאן. והיה כמובן הבציר - היינו הפועלים ואני מדבר על גיל שמונה.
הידעת?
בתחילה נקרא שמה של המושבה "זמרין" (חליל בערבית), כשמו של כפר האריסים הערבי "זמארין", ששכן במקום, וזה הזכיר למתיישבים את השם "שומרון".

קמנו בשלוש בלילה, עלינו שמונה ילדים על עגלה - היום זה בניגוד לחוק- ובצרנו בשעות הקרירות. איזה כייף זה היה - חישל, יצר אחווה בין האנשים וקרב אותי לאדמה. הלוואי שלא היו ממציאים מכונות שיבצרו את הענבים, כי אז היו ילדינו חווים את שחוויתי בילדות". 

סוד הקסם:
"אני מאוהב במושבה הזאת וזו זכות גדולה בשבילי לגור בה. יש בה שילוב של היסטוריה, לצד טבע קסום ואלו דברים שמשפיעים על המנגינה היישובית.

אני רוכש לה כבוד כי מעלי מרחפת עננה היסטורית וכשלזה מצרפים את הנוף, הבתים, העצים, מקבלים משהו מאוד מיוחד. יש הדרת כבוד למקום. ההון האנושי מופלא ולא כל אחד בוחר לחיות פה.

אלה שהגיעו, מסונכרנים באופן כמעט מתמטי עם הסביבה הפסטורלית. החיים במושבה פלורליסטים, מתגוררים בה חילוניים, גרמנים, דתיים, חרדים והמדרחוב פתוח בשבתות, כשמבית הכנסת נשמע ניגון השבת. יש מחסום ברחוב של בית הכנסת ואף אחד לא מתקומם או מתלונן.
 
זה הסוד של הרמוניה - המוסיקה מתנגנת במצבים כאלה, עם שכינה מעל".

מקום רומנטי: "גן ישראל, הגן הנעלם, במפגש בין רחוב צה"ל עם רחוב יפה נוף. לא רואים אותו מהרחוב ויורדים אליו במדרגות. יש בו כמה עצים ומרפסת עם נוף ועץ חרוב ענק, תחתיו ספסל לנשיקה ראשונה, למשחקי אש לילה, ולמפלט בשעות לא נוחות. הגן נקרא על שמו של ישראל שכטר, אביו של ראש המועצה הראשון אבא שכטר, שלא הונצח עד היום ובקרוב נחנוך כיכר גדולה על שמו ויעשה צדק פואטי עמו".

אלי אבוטבול
מקום רומנטי: "גן ישראל, יש בו כמה עצים ומרפסת עם נוף ועץ חרוב ענק, תחתיו ספסל לנשיקה ראשונה". אלי אבוטבול
קו אדום:
"המושבה מיום היוולדי, לא איבדה את קסמה, נשמתה ושכינתה כי יש קווים אדומים שאותם אסור לחצות. הקו האדום הראשון הוא, השימור. ללא שימור, אין מושבה. השקענו מאז שאני בקדנציה, ב- 270 מבנים, עצים ובתים. הוקמה לשם כך ועדה לשימור ובה אנשי מקצוע מהתחום, שבחנה כל מבנה ועץ ובחרה את מה לשמר. לעיתים זה גורם מאוד בעייתי, כשדור חמש או שש לא מעוניין בשימור ביתם ואין בידם את התקציב לכך. ואנו מסייעים בכל מיני הטבות, כמו הנחה של 50% בתשלום היטל ההשבחה או בניה נוספת מאחור, אם נדרש לשמור על החזית ועוד - הכל כדי לשמר את השימור. אם נגדע את ניחוח ההיסטוריה של המושבה, נמית אותה.

קו אדום שני: זכרון יעקב חייבת לשמור על אדמותיה בבקעת שפייה ובמזרח המושבה משיניהן של כרישי נדל"ן, המתדפקים השכם והערב על דלתי. יש לזכרון יעקב 32.000 דונם, שמהם בנויים רק 7000 דונם. בעידן שלי, לא הפכתי אף אדמה חקלאית לצורכי נדל"ן, אלא רק יישמתי את מה שקודמיי התחייבו עליו. הבניות שנעשו ביישוב בקדנציה שלי, לא יצאו מתוך קופסת תוכניותיי, אלא שאריות מקודמיי. אני מאמין שצריך לבנות רק על השפיץ של ההר, ולהשאיר מנז’ט ירוק מסביב לכל היישוב. טבעת שלא ניגע בה לעולם, כדי שנוכל לפתוח את ביתנו ולרכב על אופניים ישר למרחבי הטבע. זה מה שאני רוצה להשאיר לילדיי. כדי להבהיר את דבריי, אומר רק כי על שטח אדמה כמו של זכרון יעקב, אפשר להכיל גם 100.000 תושבים. ראו את תל אביב".

קו אדום שלישי: "להישאר בקטגוריה של מושבה, כי על פי מספר התושבים הנוכחי, אפשר להכריז עלינו כעיר וזה נתון לשיקולו של ראש המועצה. מי שמפסיד מזה שאנחנו לא עיר, זה רק אני. ראש עיר מקבל משכורת יותר שמנה, רכב יותר גדול, שלושה סגנים בתשלום, נהג, עוזר ואשתי תוכל לקרא לעצמה אשת ראש העיר. אבל זה לא מדבר אלי ואני מאמין כי ברגע שזכרון יעקב תהפוך בהגדרתה לעיר, היא תמות. זה הרי לא מסתדר, העיר זכרון יעקב, נכון?".

זיקנה:
"אחת הבעיות שצצות כשלא בונים בתים, היא הזדקנות היישוב. זה אחת הדאגות שעלולות לצוץ בשנת 2020, אך גם לזה אני לא דואג. אני בטוח שילדיהם של התושבים, יחזרו להתגורר כאן בחייהם הבוגרים".

"המושבה יותר חשובה מהתושבים": "משפט שיכול להתפרש לא נכון. אסביר: אם נדע להוציא מהמשפט, את התבונה שבו, נבין שמתוכו אפשר להוציא תוכנית עבודה מסודרת, שתייצר את האווירה והאקלים היישובי הרצוי, בתנאי שנדע שיש לנו מתת אל ושכיית חמדה נדירה ולא נתפתה לשיקולים כלכליים. ערכי הקרקע בזכרון יעקב כל כך גבוהים, שאם אתחיל למכרן, אני יכול להתחיל להדפיס כסף ולרבד את כבישי המושבה בציפוי של זהב. יכנסו מיליונים, שמהם אפשר לבנות מונומנטים, אטרקציות, והתושב יגיד, איזה כייף, אנחנו כמו כולם".

"הלכתי עם חברת ’אפריקה ישראל’ לכל סוגי בתי המשפט, כי הם רצו לבנות 400 יחידות דיור בבקעת שפייה ואני התנגדתי וניצחתי. איך אפשר להרוס בקעה שיש בה מטעים, ענבים וחורש טבעי בשביל נדל"ן?

קדנציה: "אני מתכוון לבקש מהתושבים חמש שנים נוספות, כדי להשלים את כל חזוני ותוכניותיי. זאת תהיה הקדנציה האחרונה. אחריה אפרוש מהחיים הציבוריים ואעשה לביתי. לוקח פרק זמן ארוך, במיוחד במדינת ישראל, לסיים תוכניות ונראה לי שזה יקרה בדיוק בסיום עוד קדנציה".

130 שנה לזכרון יעקב: "את חגיגת שנת ה- 100 חוויתי כילד, את חגיגת שנת ה-120, כחבר מועצה, ואת חגיגות 130 שנה, כראש מועצה. לא שמעתי בכל חיי על מקום שחוגג שנה שלימה אירוע, וזה מה שיאפיין את כל השנה הבאה: נחגוג 100 שנה לעליית תימן, נחנוך ספרייה חדשה לילד, נפתח ארכיון היסטורי חדש, יקום פארק זכרון, ובו 56 דונם, יערכו פסטיבלים בחגים, ואירועים מיוחדים עם קהילת בית אל הגרמנית, כל תושב יקבל ספר על המושבה, שנכתב ע"י שאול דגן, אושיק לוי יופיע בבית הכנסת עם שירו ’זכרון יעקב שלי’ ובו בית חדש, שנכתב במיוחד לאירוע, ועוד. בחגיגות אלו, ילדים, נערים, הורים וגמלאים יחוו חוויה של גאווה. גאוות יחידה על מקום מיוחד, שאין כמותו".
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצדיעים ל- 2,932 חיילי וחיילות המילואים מהמושבה
הרוג ופצועים בתאונה בכניסה לזכרון-יעקב
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור