נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > יביא את השלום
13 לאוקטובר 2011
יביא את השלום
רם שמואלי, 12/10/2011 - 06:47
הזית מסמל את הארץ בעבר ובהווה, וחייב לאפיין אותה גם בעתיד. על ברכיו של הזית צריך לגדל את הדור הבא, כדי שיהווה משלים לעולם הטכנולוגי שיוצר אשליה כמעט אמיתית. אני נוטע זיתים ומוסק את הפרי, מכיוון שגידול הזית מחבר אותי למקורות שלנו בארץ, עוד מתקופת התנ"ך. הזית מאפשר לי לחוות את ההוויה היהודית של תקופת התנ"ך והמשנה, בה הייתה האוכלוסייה חקלאית בעיקרה
Olive Tree Israel Ittai Bar-Joseph
"תאי הזית הותיקים מעבים במותם את הגזע ומחזקים את העץ. הענפים הצעירים הם אלו שמניבים פירות, כי הם הדור החדש. ההיסטוריה (הזקנים שמתו), מחזקת ומגנה על הזית. ההווה (הצעירים), הוא זה שמביא את החיים ומוליד את הדור הבא". רם שמואלי [צילום: איתי בר- יוסף Photo: Ittai Bar-Joseph]

דיעה אישית



אני נוטע זיתים ומוסק את הפרי, מכיוון שגידול הזית מחבר אותי למקורות שלנו בארץ, עוד מתקופת התנ"ך. הזית מאפשר לי לחוות את ההוויה היהודית של תקופת התנ"ך והמשנה, בה הייתה האוכלוסייה חקלאית בעיקרה.

המדרש אומר שהמצוות ניתנו ליהודים, על מנת לקיימן בארץ ישראל. ארץ ישראל זה נופי טרסות וכרמי זיתים, שמהווים את ה-Land Scape =תדמית נוף מולדתנו, כפי שעדיין ניתן לראות ביהודה ושומרון ובחלק מהגליל. חשוב עבור זהותנו שנשמר נוף זה כנכס לאומי.
 רם שמואלי
 רם שמואלי


טרסות האורז ביפן למשל, הן הנוף המסורתי שנשמר בקפידה בהובלה ממשלתית וסבסוד, על מנת שלא יפסיקו לפעול, וזאת על אף שהאורז מסין או מאינדונזיה זול הרבה יותר. ציורי המסורת היפנית לדורותיהם, כוללים טרסות אורז של נוף זה ולכן חשוב ליפנים לשמר את גידול האורז בטרסות.

הנוף ההיסטורי - Holy Land הוא מושא חלומותיהם של יהודי התפוצות ולא בהכרח גורדי השחקים בתל אביב.

קיימת חובה לשמר את הקשר עם יהודי התפוצות, כי עם אחד אנחנו וגורלנו תלויי זה בזה. עץ הזית יכול להיות שגריר מצוין לקשר החשוב הזה ולקידומו.

התפתחות המסורות, החגים והמשנה של העם היהודי מתבססים על ארץ ישראל, על עונותיה ועל גידוליה, שהזית הוא המרכזי והטבעי שביניהם. החוכמה היהודית שמעוגנת בעשרות ספרי מורשת, מושתת על הוויה יהודית חקלאית בארץ ישראל. הגדילו לכתוב רבנן בתנותן: "לעולם יגור אדם בארץ ישראל"...". כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לא אלוה...".

משפחתי ואני, שמטפלים בכרם הזיתים, נמצאים בפועל בשרשרת ההיסטורית הזו ואני מאמין שדבר זה חשוב לכולנו בחינוך ילדינו ואין הדבר סותר את הקדמה והטכנולוגיה, כי אם להיפך.

זהו משלים רצוי לריצה קדימה ומחזק את הקשר עם ההיסטוריה, הארץ והמורשת, שדווקא חסרים היום עקב הגלובליזציה והקדמה. גידול הזית מחבר אותי לאדמה ומהווה עד היום, למרות ההי טק והפיתוח, הפגנת חזקה וזכות על הקרקע.

שמירת אדמות הלאום מתקיימת הלכה למעשה בנטיעת זיתים ועיבוד השטחים החקלאיים ומשפחתי ואני תורמים כפי חלקינו למאמץ זה. תורמים בעשייה בכרם הזיתים שלנו ותורמים בדוגמא שאנו נותנים לעשרות אחרים, שנוטעים אחרינו או לעשרות אחרים שחווים עימנו שנה אחר שנה, את המסיק והגידול.

לשטחים יש טבע משלהם והם אינם סובלים ואקום. באם לא תאחז באדמה ותעבדה, יהיה אחר שיכנס בסדק וגם יגדיל אותו. או כפי שסבא שלי, איש העלייה השלישית היה אומר: "האדמה שייכת למעבדים אותה", לא בהכרח לבעליה.

שטחי זיתים מעובדים אוחזים קרקע יותר מיישוב עירוני גדול שמקיף את עצמו בגדר. לצערי חלקינו לא מבינים זאת וחושבים שגבעה עם קרוונים או בתים על חצי דונם וגדר, אוחזת בקרקע. אינני מכוון את דברי להתנחלויות ביהודה ושומרון דווקא, כי אם לכלל הארץ ובעיקר לנגב ולגליל. כדי להיות זכאי לאדמה שאותה אתה דורש, צריך לעבד אותה הלכה למעשה ולא להחכירה לאחרים.

העיתונאי תומאס פרידמן היטיב לתאר את המזרח התיכון בספרו "מכונית הלקסוס ועץ הזית", שבה בעת שאנו בשיא הקדמה וכל אחד חולם לרכוש מכונית יוקרה, עדיין נאבקים על זכות על הקרקע ואוחזים אותה הלכה למעשה, על ידי נטיעה של עוד עץ זית ועוד כרם זיתים.

שטחים פתוחים, שהם מצרך יקר במדינה צפופה כשלנו, חשוב שישמרו כפתוחים לדורות הבאים. בניגוד למקובל, לא כל עיבוד חקלאי, היא דרך בריאה לשמור שטח פתוח ולעתים אף להיפך. באם העיבוד והגידול הינו עתיר ריסוסים וחומרים רעילים, עדיף לחפש דרך אחרת לריאות ירוקות.

החקלאות האורגנית מספקת אלטרנטיבה בריאה לשימור השטח הפתוח, באופי הארץ ישראלי התנכ"י וללא פגיעה באיכות הסביבה. חקלאות אורגנית מאפשרת התפתחות של איזון קבוע בטבע, של מזיקים ואויבים טבעיים, ללא התערבות אלימה עם רעלים.

יחד עם זאת, החקלאות הקונבנציונאלית היא עדיין המקור המספק את מירב הצריכה של המזון והמוצרים בעולם ובארץ ולכן צריך לחפש דרכים להקטנת הפגיעה בסביבה, תוך שילוב של ייצור מספק לצרכי המשק.


הזית חי מאות ואלפי שנים והוא נטוע עמוק בקרקע ושורשיו עבים. לזית בניגוד אלינו, קל להבין את מהלכי ההיסטוריה ואת דרכיה, כי הוא חווה אותם לאורך חייו הארוכים.

בכרם הזיתים שלנו, גדלים עצים בני מאות ואולי מעל אלף שנה, שהערבים קוראים להם עד היום "רומנה", אולי על שום כך שהעצים מוצאם מימי הרומאים, 1600 שנה לאחור.

אנחנו בניגוד לזית, ברי חלוף ועקב תקופת החיים הקצרה שלנו, קשה לנו לראות את חלקינו ותפקידנו בשרשרת ההיסטורית. תאי הזית הותיקים מתים ובמותם מעבים את הגזע ומחזקים את העץ. הענפים הצעירים בלבד הם אלו שמניבים פירות, כי הם הדור החדש. ההיסטוריה (הזקנים שמתו), מחזקים ומגנים על הזית. ההווה (הצעירים), הם אלו שמביאים את החיים ומולידים את הדור הבא.

אנו בדורנו קצרי ראות וחסרי סבלנות. אנו רוצים לראות ולחוות הכול ועכשיו במהלך חיינו, כאילו אין בלתנו.
הריצה אחר עץ זית עתיק לכל גינה ולכל כיכר, ממחישה יותר מכל את חוסר הסבלנות וקוצר הרוח לנטיעה, לגידול ולטיפוח עד למסיק.

הזית יכול לתרום לשלום במזרח התיכון, לא רק מתוקף היותו ענף הזית, סמל השלום. חלק גדול משותפינו המיעוטים בישראל, מחוברים מזה שנים לזית, לגידולו ולמוצריו. השותפות בייצור ובפיתוח, כמו גם ההווי של המסיק והגידול, יכולים לגשר בין יהודים לערבים, כמו שקורה לשמחתי בפסטיבל המסיק בגליל, בלימודי הזית במכללה בגליל, בבתי הבד המשותפים ובמועצת הזית, שהיא משותפת לחלוטין לערבים וליהודים.
 
שיתוף מעין זה קורה בהרמוניה רבה יותר מאשר דרך המוסדות הרשמיים האחרים במדינה.
עץ הזית מסמל היסטוריה, מסמל את נוף מולדתנו- מורשתנו.

עץ הזית מסמל שורשים, והוא מושא של אוצרותינו הרוחניים.

עץ הזית מלמד אותנו המשכיות מהי.

עץ הזית ממחיש לנו את תפקידו של כל דור בבניית האומה.

עץ הזית מלמד אותנו סבלנות וראיה מעבר לאופק.

עץ הזית מחנך אותנו לאחוז בקרקע המולדת ולשומרה לדורות הבאים.

והכי חשוב, עץ הזית מלמד אותנו לעשות שלום ומסמל רגיעה, כי ענפו הוא שהיה בפי היונה, להמחיש כי ירדו המים בסיפור נוח.

האם את כל אלו ועוד מלמדים בבית הספר? האם את החוויות האלו אנו מנחילים לילדינו, דרך עונות השנה ועונות העיבוד של הזית? והאם אנו שומרים את פני הארץ באופן הזה לדורות הבאים?

מצווה וחובה עלינו לעסוק בכך ולכוון לכך כי זה בנפשנו, כי זה קובע את עתידנו כעם וכאומה, כי הזית מסמל את הארץ בעבר ובהווה, וחייב לאפיין אותה גם בעתיד. על ברכיו של הזית אפשר וצריך לגדל את הדור הבא ולהוות משלים לטכנולוגיה שמפתחת אותנו, אך גם מנתקת ויוצרת עולם דמיוני, לא אמיתי. דרך הזית אפשר ללמוד על יהדות, להבין באיכות סביבה ולשמר שטחים פתוחים באופי ראוי.

אני מאמין שזה ניתן.


רם שמואלי, תושב כרם מהר"ל, תא"ל במיל’, לשעבר ראש להק מודיעין בחיל האוויר ומפקד הבסיסים עובדה ורמת דוד. כיום הוא שותף בפרויקט "ערי חינוך" ואתר "תנועת הערבות". חקלאי ומחנך.


הדברים כתובים כדיעה אישית אשר משקפת את דעתו של הכותב בלבד ועל אחריותו
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור