נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > מלאכי שביל ישראל
12 לאוקטובר 2011
מלאכי שביל ישראל
איתי משה, 12/10/2011 - 10:36
לא ברור מה גורם לאדם לפתוח את ביתו לזרים מוחלטים, לדאוג למזונם, ולארח אותם ללא כל תמורה. פגשנו שלושה כאלה, בעין הוד, זכרון יעקב, וג’סר א-זרקא ומסתבר שיש עוד רבים כמותם ברחבי הארץ
מלאכי שביל ישראל
לא ברור מה גורם לאדם לפתוח את ביתו לזרים מוחלטים, לדאוג למזונם, ולארח אותם ללא כל תמורה [צילום: יואב איתיאל]

שעת בין ערביים, עצי האורן בכניסה לעין הוד כבר מסתירים את קרני השמש האחרונות. ברחבת החנייה של היישוב מחכים להד שמואלי, עוד שני שביליסטים. "המזוכיסטים של הקיץ", הוא מכנה אותם בחיבה. "איזה בושם שמתם על עצמכם היום"?, צוחק שמואלי. השניים קצת נבוכים. שלושה ימים הם לא התקלחו והעייפות ניכרת בכל איבר בגופם.

רק היום הם טיפסו את רכס יגור לכיוון בית אורן, ואחרי שעות ארוכות של הליכה בחום של ספטמבר, הגיעו סוף סוף לעין הוד. שם יזכו למקלחת, שירותים, ואפילו ארוחה חמה והכל תודות לשמואלי ויתר שותפיו לפרויקט "מלאכי שביל ישראל". אנשים טובים באמצע הדרך שפותחים את ביתם "לשביליסטים" – האנשים שמטיילים לכל אורכו של שביל ישראל מדן ועד אילת, ומארחים אותם כאילו היו בני משפחתם שבאו לביקור.

לא ברור מה גורם לאדם לפתוח את ביתו לזרים מוחלטים, לדאוג למזונם, ולארח אותם ללא כל תמורה. פגשנו שלושה כאלה- מעין הוד, זכרון יעקב, וג’סר א-זרקא, כולם מתגוררים בסמוך לשביל, בחרו להפוך את ביתם לנקודת מפגש מוכרת למרבית המטיילים, ושמותיהם מופיעים אף במדריך למטיל בשביל. מסתבר שיש ברחבי הארץ עוד רבים כמותם.

מלאכי שביל ישראל
"אנחנו מאמינים שיש לעם הזה זכות לחיות פה, בגלל מנהג הכנסת האורחים. ברגע שזה יעלם, גם אנחנו כנראה נעלם מפה". הד ובת אל שמואלי, עין הוד [צילום: דפי גלעד]

הד ובת אל שמואלי, עין הוד 

בסטודיו בו הוא יוצר פסלים סביבתיים, מיקם הד שמואלי על גבעה קטנה, בין עצי זית עתיקים, בשיפולי כפר האמנים עין הוד. את כביש הגישה לסטודיו, חוצה גם שביל ישראל.

"כשהקמתי את הסטודיו, המטיילים היו פשוט נתקעים בי באמצע הדרך", אומר שמואלי. "גם אם הייתי באמצע יום עבודה, ישבתי איתם בחצר הסטודיו, והצעתי להם לשתות. לפני כ-10 שנים, חלה עלייה גדולה במספר המטיילים. עד אז היו אלו בעיקר חבר’ה דתיים, בני ישיבה, בנות אולפנה, עכשיו כבר יותר קשה לאפיין אותם".

כשזרם המטיילים גבר, החליט שמואלי לסדר פינת ישיבה בחצר הסטודיו בה יוכלו אורחיו להתרווח, על ספה וכסאות. מאוחר יותר הקים ביתן קטן מעץ, שמשמש כמקלחת ושירותים, ואוהל טיפי גדול, עם מחצלות וכריות, שבו יכולים השביליסטים העייפים לישון בנוחות ולמלא מצברים.

הד ואשתו בת אל, לא מסתפקים, רק במתן קורת גג למטיילים, אלא גם פותחים את ביתם ומארחים לעיתים מטיילים שבחרו לעצור לכל סוף השבוע. "שנינו גדלנו בבתים שבהם המשפחות היו מכניסות אורחים", אומרת בת אל. "בתור ילדה, לא זכרתי את זה תמיד כחוויה נעימה, כי לא היו לנו כמעט שבתות שקטות. אבל עכשיו אני מסתכלת על זה בצורה אחרת. יש לנו הזדמנות לפגוש את האנשים הכי יפים של ישראל, שאוהבים את הארץ הזו ומכירים אותה דרך הרגליים. הדבר היחידי שחבל לי עליו, הוא שבגלל מרוץ החיים וגידול הילדים, אין לי זמן לשבת עם כל האנשים ולהקדיש להם זמן".

זוג מטיילים שבני הזוג שמואלי לא ישכח, היו זוג, בני 75, שהתארחו אצלם לפני כמה שנים. "זה היה מדהים לראות אותם", אומרת בת אל. "הם הכירו כששרתו יחד בפלמ"ח, ופשוט ראו עליהם את האהבה והציונות. מאוד התרגשנו לארח אותם בביתנו. זו הייתה זכות גדולה".

"ארץ ישראל נקנית בזכות מעשים טובים", מסכמים בני הזוג שמואלי. "אנחנו מאמינים שיש לעם הזה זכות לחיות פה, בגלל מנהג הכנסת האורחים. ברגע שזה יעלם, גם אנחנו כנראה נעלם מפה".

מלאכי שביל ישראל
"כשמגיעה קבוצה של בנות, הם ישנות במחסן, ואני נשאר כל הלילה ער, כדי לוודא שאף צעיר שיכור לא יתקרב למקום". מוסא ג’ורבאן, ג’סר א-זרקא
 [צילומים: מאי שור]

מוסא ג’ורבאן – ג’סר א-זרקא

אחת מנקודות ההחתמה לדרכון של שביל ישראל עוברת בכפר הדייגים ג’סר א-זרקא.

אמנם דגים כמעט ואין כבר בים התיכון, אך הדבר לא מונע ממוסא ג’ורבאן, דייג ותיק שמשמש גם כמציל הלא רשמי של החוף, לארח את השביליסטית בסוכתו ובמחסן שעבר הסבה לאירוח מטיילים.
ג’סר א- זרקא


תחת סככת הצל, שהקים מחדש אחרי נזקי הסערה בחורף האחרון, אנו יושבים על כסאות פלסטיק נטועים בחול, בריזה נעימה שוטפת את פנינו והחום של סוף הקיץ כמעט ולא מורגש. חוף הים המפורץ של ג’סר, עם סירות הדייגים המצוירות, פורש בפנינו נוף מדהים, אך ג’ורבאן יודע שמטיילים רבים מפספסים את המראות היפים ומעדיפים לחצות את הכפר כמה שיותר מהר, בדרכם לנקודה הבאה.

כבר שלוש שנים הוא מארח את השביליסטים במחסן הדייג שלו ובקול השקט הוא אומר כי הסיבה שהחל לארח, הייתה במטרה לקרב בין יהודים לערבים, להסיר את מחסום הפחד ולהוכיח כי אפשר אפילו לישון זה לצד זה ועוד בכפר ערבי. ביתו של ג’ורבאן נמצא בכפר, שם הוא חיי עם אשתו ושבעת ילדיו. כשמגיעה קבוצה של בנות, הם ישנות במחסן, שם הוא פיזר מזרונים, ונשאר כל הלילה ער, כדי לוודא שאף צעיר שיכור לא יתקרב למקום. "את זה אני עושה בשבילי. כל מי שמתארח במחסן יכול לנעול את הדלת, אבל כשאני נשאר פה, אני יכול להיות בראש שקט".
ג’סר א- זרקא


מחוץ למחסן התקין ג’ורבאן גם מקלחת ושירותים לטובת השביליסטים ולא מעט פעמים הוא מצרף אותם לסירתו, כדי שיוכלו לחוות את עבודת הדייג. במרבית הפעמים, על אף שלל הדייג הזעום, היום נגמר בארוחת דגים משותפת.

לדבריו, הוא מעולם לא חשב לגבות כסף עבור האירוח. "עבורי, הכנסת אורחים זה קודם כל להיות בן אדם, כל השאר מגיע מלמעלה. הנה, אומרים שאין דגים בים ובכל זאת אני מצליח לתפוס - המוטו שלי הוא, תעשה טוב, יהיה טוב. אני עושה את זה מתוך אהבה ולארח מטיילים, זה אחלה של דבר. אני מאמין שאותם מטיילים שמתארחים פה, מפיצים את זה הלאה וכך יותר אנשים ותיירים יבואו לכפר הדייגים".

ג’ורבאן אומר שהוא מאוד מתרשם מאיכותם של המטיילים. "בדרך כלל אלו שמגיעים לפה, הם אנשים צעירים שנפרדים מביתם וממשפחתם לחודש ויותר. הם לומדים במסע הזה המון על החיים, על כך שלא צריך לפחד מהאתגר ושכל עוד אתה נושם, תמשיך הלאה עד הסוף".

"זו אחת הנקודות הכי יפות בשביל, אם לא היפה מכולם". אומר נדב ארד, ידידו של מוסא, שעשה בעצמו את כל שביל ישראל.

הוא מבקש לקחת אותי מעט הצידה ואומר כי היה שמח אם המתארחים אצל מוסא, היו יכולים להשאיר לו מעט כסף. "ישנן תקופות שהוא מארח המון מטיילים מבלי לעשות חשבון, אם זה באוכל או בימים שהוא שוהה מחוץ לביתו, כדי להיות יחד עם אורחיו. והאיש המיוחד הזה, לא מסכים לקבל עזרה, אך חשוב שניתן לו אותה".

מלאכי שביל ישראל
"כאשר אין מקום בחדר האורחים, פותחים אצלנו אוהל בגינה". מיכאל וציפורת בן צבי- קורן, זכרון יעקב [צילום: מאי שור]

מיכאל וציפורת בן צבי- קורן - זכרון יעקב

לא הרבה אנשים מחזיקים בביתם חדר שמיועד למטיילים על שביל ישראל. בביתם היפה של משפחת בן צבי- קורן מזכרון יעקב, יש חדר כזה למי שייצור איתם קשר בשיחת טלפון מקדימה.

בני הזוג הם בעצמם שביליסטים מנוסים, שהספיקו לעשות חלק נכבד מהשביל, מדן ועד קיבוץ מצובה באזור ירושלים, במשך כחודש, לרגל יום הולדתה ה-50 של ציפורת. הרעיון לצאת למסע עלה לאחר שבנם אבשלום עשה את השביל לאחר שחרורו מהצבא וסיפר להוריו על נפלאות המסע ועל המלאכים שפגש בדרכו.

אחרי ששבו מהמסע החליטו בני הזוג לפתוח הם את ביתם. השביל באזור זכרון יעקב עובר ממזרח למושבה, מאזור הר חורשן לכיוון רמת הנדיב. בני הזוג מתגוררים בשכונת רמת הנדיב ולכן מיכאל משמש גם כנהג הקפצות שאוסף את השביליסטים אל הבית ואפילו וגם למדרחוב הזכרוני.

מיכאל אומר כי הוא אינו חושש להכניס זרים לביתו. "אלו חבר’ה נפלאים וכל מי שמגיע לפה, מוכיח לי עד כמה יש פה אנשים צעירים ונהדרים, שבאמת אוהבים את ישראל. זה תענוג גדול עבורנו לעזור להם". בחדר האורחים, ישנה מיטה זוגית ומזרן על הרצפה, כשהשירותים והמקלחת, משותפים לכל שוכני הבית. לעיתים מגיעים אל ביתם כ-6-7 מטיילים בו זמנית אך מיכאל לעולם לא אומר לא. "כאשר אין מקום בחדר האורחים, פותחים אצלנו אוהל בגינה. כשבאה קבוצה של בנים ובנות, הבנות בדרך כלל מתפנקות בחדר והבנים מתמקמים על הדשא בחוץ. כשאנחנו לא בבית, הם מוזמנים להגיע לחצר ולחכות לנו".

בין עשרות מכתבי התודה, שרשומים במחברת קטנה, שמונחת על השולחן בסלון הבית, מיכאל נזכר במטיילת אחת שהתארחה בביתו, ואותה לא ישכח. "לפני כשנה הגיעה אלינו בחורה שעשתה את השביל לבדה. אני זוכר שישבתי איתה והתפעלתי מהאומץ ומהרוח שלה. זה היה בהחלט מפגש מעורר השראה".


ספר
מסע חיפושים

הארוחה הכי שווה
לינורה אסא

רגע לפני שהוא חגג את יום הולדתו החמישים, החליט במאי הקולנוע איל חלפון לעשות מעשה: לצאת למסע רגלי לאורך שביל ישראל, מדן ועד אילת, ולהזמין 50 חברים וקרובים, כאלה שהוא איתם בקשר, אחרים שלא פגש שנים, ל-50 מקטעי השביל.

והם באו. האמרגן הבריטי והיזם האוסטרלי, החברים מהפלוגה והחברות מהלימודים, הזוג שנפרד וחזר, הזוג שכובש הרים בשוויץ, הווטרינר מאילת, אל"מ ק’, החבר שנהיה הִילר, החבר שגילה את אוֹשוֹ, החברה שאוהבת קציצות והבן דוד עם הפורש הצהובה, ועוד. הם באו לצעוד אתו, כל אחד בקטע שביל אחר, ובדרך גם לסגור חשבונות, לאוורר הבטחות ישנות, להעלות זיכרונות ולדבר על החיים.

אני הייתי זו ברשימה, שאוהבת קציצות. הכרנו בעיתון "העיר" המיתולוגי. נסענו לחושה בסיני ולמרות שישנו יחד, לא קרה שום דבר רומנטי ביננו. הוא היה הבדי שלי, כזה שכל בחורה חולמת עליו. גאון, היפר אקטיבי, שגילה לי את הפלנגטונים במים החמימים של הים האדום, בלילה של ירח מלא, כשכל תנועת יד, מפזרת את פתיתי הזהב האלו לאלפי רסיסים, והופכת אותך לפיה של הלילה.הוא לימד אותי על כתיבה, ועל כלבים, ויום אחד הוא נעלב ממשהו ויותר לא התראינו.

הוזמנתי לצעוד איתו את הקטע שבין שפייה, הר חורשן, שדות בנימינה, וסיום בחוף ימה היפהפה של ג’סר א-זרקא. אני זוכרת שנורא התלבטתי איזה אוכל להביא. בסוף קניתי בשר טלה קצוץ, עשיתי בצק, הכנסתי לתרמיל שקית צנוברים, שמן זית ומלח גס, תליתי על רצועת התרמיל רשת של מנגל וראיתי בדמיוני את שנינו מקוששים עצים ועל אש פתוחה אופים לחמה עג’ון מהמם. ואכן, קוששנו עצים, הדלקנו מדורה, על הבצק אף פיזרתי ביד נדיבה זעתר ירוק, שזה עתה נקטף, וזו הוכתרה בספר, כארוחה הכי שווה. האמת שגם לי.

"מסע חיפושים", איל חלפון, איורים: שלמה רותם, הוצאת אחוזת בית


פספורט החתמת?
 
דרכון
פספורט החתמת?

פרויקט הוועדה לשביל ישראל, הנפיקה דרכון צעידה המאפשר לצועדים לאסוף חותמות לאורך תוואי השביל, ובכך להעצים את חווית הצעידה ולייצר מזכרת ויזואלית מהמסע. הדרכון יאפשר למלאכי השביל ההולכים ומתרבים, לזהות את הצועדים ולהטביע חותמם.

היוזמה לדרכון הצעידה היא של האדריכל גל הרט, שבמסגרת לימודיו במחלקה לארכיטקטורה באקדמיה לעיצוב ואמנות "בצלאל", בחר בשביל ישראל כנושא לפרויקט הגמר. הרעיון כלל יצירת רצף של תחנות על השביל, כאשר מכל תחנה נדגם ייצוג אדריכלי המאפיין אותה ושהפך בהמשך לחותמת בדרכון המקורי, שהיווה חלק מההגשה של הפרויקט. רעיון הדרכון הוצג לוועדה לשבילי ישראל ובעבודה משותפת עוצבו ע"י גל, הדרכון והחותמות.

כיום ניתן להחתים את הדרכון ב- 22 נקודות לאורך השביל. באזור ישנם נקודות החתמה בזכרון יעקב - מרכז המבקרים של רמת הנדיב ובג’סר א-זרקא- בחומוסיית נחל תנינים.


מדריך לשביליסט המתחיל

1. מלאכי השביל פותחים את ביתם וליבם למטיילים שהולכים ברצף את השביל או חלקים ארוכים ממנו. מטיילי יום או יומיים, מתבקשים להימנע מלינה אצל מלאכי השביל.

2. המלאכים עוזרים לכם מרצונם ואינם חייבים לכם מאומה. נהגו בנימוס ובכבוד למארחים- התנהגו בצורה נאותה והשאירו את מקום הלינה, נקי ומסודר וללא שום נזק.

3. נא להתקשר לפחות יומיים מראש, למלאך השביל אליו אתם מתכוונים להגיע. במידה וביקשתם ללון אצל מלאך שביל ולא הגעתם, גרמתם לטרחת שווא. אנא הודיע על ביטול.

4. הגיעו ועזבו בשעות נוחות. בבקשה לא "להתנחל" אצל המלאכים, יש להם חיים חוץ מאשר לארח שביליסטים.

5. יש מלאכי שביל דתיים או כאלו הגרים בישובים דתיים. נא לכבד אותם ולא לטלפן אליהם בשבתות ובחגים. מלאכי שביל שומרי שבת מזוהים ברשימה.

6. מלאכי שביל אינם מבקשים כל תמורה, עם זאת תרומה לצרכי תחזוקת המקום, זה דבר מקובל. תרומה של 20 ש"ח למטייל, הינה סבירה.

7. עדכונים של רשימת מלאכי השביל מבוצעים רק על ידי המלאכים עצמם. מטיילים, אנא אל תבצעו שינויים ברשימה.

8. הרשימה מתעדכנת על בסיס יומי, בייחוד בעונת הטיולים. יש לבדוק עדכונים גם תוך כדי הטיול.

9. באביב יש מטיילים רבים ולעיתים קרובות מקומות האירוח בתפוסה מלאה מדי יום. נא הקדימו לתאם את האירוח.

10. מלאכים התלוננו על התנהגות בלתי הולמת של מטיילים, כולל הגעה בליל הסדר ללא הודעה מראש. אותם מטיילים גורמים למלאכים לשקול את סגירת המקום לאירוח. נא להקפיד על הודעה מראש והתנהגות הולמת, אחרת המלאכים יחדלו לארח אתכם.

המידע לקוח מאתר ויקישביל, shvil.wikia.com בו תוכלו למצוא רשימה מפורטת של מלאכי השביל. רשימה אותה תוכלו להדפיס כדף WORD, תמצאו באתר החברה להגנת הטבע: www.teva.org.il
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור