נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > עוצמים לרווחה את העיניים
18 ליולי 2011
עוצמים לרווחה את העיניים
יואב איתיאל, 08/07/2011 - 16:47
סטנלי קובריק התעקש עליו לפסקול סרטו האחרון, החושני מכולם. עכשיו בראד מלדאו מגיע אלינו עם הפסנתר להופעה אחת בלבד. מעיין הירשביין תבוא לשמוע אותו, שלמה גרוניך יגיע, מרינה מקסימילאן בלומין לא תפספס. גם אני לא. ד"ר וויליאם הארטפורד (טום קרוז), מתיישב ליד הבר האפלולי של מועדון ג’אז קטן, אי-שם בוילאג’ של ניו יורק. שם הוא פוגש את ניק נייטינגייל (טוד פילד), מוסיקאי וחבר ילדות שלא ראה זמן רב, המספר לו כי הלילה, בעוד שעה קלה, שוב ינגן על הפסנתר במסיבה פרטית בפרבר של העיר
בראד מלדאו
בראד מלדאו - מצד אחד הוא אשף-טכניקה הדבק במסגרת המסורתית, ומאידך הוא יוצר פרוע תאב-אילתור. [צילום: יח"צ]

פתח לי עולם חדש לגמרי
מעיין הירשביין

אחרי 14 שנים שבהן ניגנתי רק מוסיקה קלאסית, ויצאתי מהן עם מציאות גדולות שמשדרגות את איכות החיים שלי כמו שופן, שוברט או דביוסי, מצאתי את בראד מאלדאו שמרגש אותי באותה הצורה, גם ביצירות שלו וגם בדרך שלו לנגן אותן. הוא פתח לי עולם חדש לגמרי. איזה כיף שהוא בא לארץ עוד מעט!
 עיניים עצומות לרווחה Eyes Wide Shut
ד"ר וויליאם הארטפורד (טום קרוז), מתיישב ליד הבר האפלולי של מועדון ג’אז קטן, אי-שם בוילאג’ של ניו יורק. שם הוא פוגש את ניק נייטינגייל (טוד פילד), מוסיקאי וחבר ילדות שלא ראה זמן רב, המספר לו כי הלילה, בעוד שעה קלה, שוב ינגן על הפסנתר במסיבה פרטית בפרבר של העיר.

הנשים שמגיעות למסיבות האלה הן היפות ביותר בעולם, הוא יודע לספר לו, אבל התנאי להופעות האלה הוא שינגן כאשר עיניו מכוסות.

את הכתובת הוא מקבל מיד, בשיחת טלפון, הכוללת גם ססמא. בינתיים, ברקע, מוסיקת ג’אז משובחת. אצל קובריק אף פרט אינו אקראי. גם הצבעים והקולות. והמוסיקה שסטנלי קובריק בחר לקטע הדרמטי הזה בסצנה הזו של "עיניים עצומות לרווחה", סרטו האחרון והחושני מכולם, הוא "האשימי בזה את ילדותי", קטע ג’אז אלמותי משנת 1934. קובריק התעקש על הביצוע של בראד מלדאו.
חויה חוץ גופית
מרינה מקסימילאן בלומין

זה מעבר לז’אנר, מעבר לזמן,
מעבר לפסנתר,
מעבר לצלילים
ומעבר למוסיקה
החוויה החושית, רגשית, נפשית וחוץ-גופית של להיות קהל לבראד מלדאו, חקוקה בכל תא ותא בגופי.
הרבה פעמים, התרגשות מאומן מסוים היא נסיבתית ונקודתית לביוגרפיה שלנו. תקופה מסוימת של מלנכוליה או התעוררות מחברת אותנו לתדר של אומן או יצירה מסוימת.ולאחר זמן מה הקשר החזק נראה כרומן קצר וסוער בהיסטוריה, שהשפיע וחלף.
(עצמתם של רומנים אמנותיים מסוג זה חלילה אינה מוטלת בספק)
ברור לי שלא משנה כמה אתפתח כמוסיקאית, כמאזינה, כאשה כבנאדם-העוצמה העמוקה, הדינמית והמפעילה של בראד מלאהו-נשארת אבסולוטית כמו איתן טבע. יש כמו יסוד נוזלי בנגינה של מלדאו, שמוצא את דרכו אל כל אדם ויתמזג בטבעיות עם התרכובת הכימית של כל אחד ואחת מאיתנו. כמובן, במידה ונסכים. אולי לא נדע להסביר זאת במילים, שהרי אני מוצאת את עצמי מנסה כעת ומגלה שהדימויים שעולים הם כל כך אישיים, כאילו נגינתו היא חלק מתוכי. ואם אפשר לאמר וירטואוז, במובן הכי עמוק של המילה - אז אני בוחרת לסכם ולאמר שבראד מלדאו מאפשר לנו, מי מאיתנו שזוכה להאזין לו, לטייל בוירטואוזיות פתלתלה ורגישה בנבכי נשמתינו וגופינו, לערב אחד של פלא.. מצפה למופע בהתרגשות.

צילום: יח"צ
בחודש הבא ימלאו לו 41, ומי שעוקב אחריו אומר שהפסנתרן האמריקאי בראד מלדאו, אגדת-ג’אז-בהתהוות, פרץ את גבולות סצנת הג’אז דרך סינתזה מבריקה בין ג’אז למוסיקה קלאסית ורוק’נ’רול. שפרט ליצירותיו המקוריות, הוא צבר מוניטין של אדריכל-טכניקה מיומן בעל "אוזניים ביוניות", המתזז על קלידי-הפסנתר עיבודים וירטואוזיים, על סקאלה כמעט בלתי אפשרית, לקלאסיקות-רוק כמו ניק דרייק, רדיוהד, סאונדגרדן, ביטלס, וניק קייב.

מלדאו החל את דרכו בטריו "חורך-במות" שנוסד ב-1990. במהלך שש שנים, מ-1996 עד 2002 שחרר לא פחות מתשעה אלבומים בלייבל של וורנר. אלבום עם המוסיקאי והמפיק ג’ון בראיין, אלבום עם הבאסיסט לארי גרדיאר והמתופף ג’ורג’ רוסי, חמישה עם דה ארט אוף דה טריו ושני אלבומי סולו.

ב-2003 הוחתם בלייבל האיכותי נונסאצ’ ("אין דברים כאלה"), רקורדס, שם למעשה הגיעה הפריצה הגדולה, עם שלישיית מלדאו טריו הכוללת את המתופף ג’ף באלארד, שאלבומה הראשון יצא ב-2005. שלוש שנים לאחר מכן, אחרי שגמעו קילומטרים של יבשות ובמות, הוציאה השלישייה הזו אלבום כפול של הקלטת הופעה חיה. במרץ 2010 יצא אלבומו האחרון של מלדאו, בו משתפים פעולה כמעט כל הוירטואוזים שניגנו עימו מתחילת דרכו, המפיק ג’ון בריון, המתופף ג’ף באלארד, הבאסיסט לארי גרנדיאר, הפרקשיוניסט מאט צ’מברליין והמגה-סקספוניסט ג’ושוע רדמן.


במקביל לקריירת הסולו, מלדאו שיתף פעולה עם כמה מענקי הג’אז הפעילים היום: ג’ושוע רדמן, פט מתיני, צ’ארלי האדן, לי קוניץ, מיכאל ברקר, אבישי כהן "שלנו", וויין שורטר, ג’ון סקופילד, צ’ארלס לוייד, פטר ברנשטיין, קורט רוזנווינקל, מארק טרנר. בנוסף, השתתף בהקלטות לפסקול של לא פחות משבעה סרטים, ביניהם, כאמור, "עיניים עצומות לרווחה", וכן חיבר שתי יצירות לסופרן ופסנתר לפרויקטים ושיתופי פעולה דומים נוספים בפריז ולונדון.


עכשיו הוא מגיע להופעה חד-פעמית, בזאפה אמפי שוני הקסום בבנימינה. יומיים קודם לכן יופיע בעיר ליון בצרפת, לפני זה בעיר סט, ברומא וברד באיטליה, ברוטרדם בהולנד, בקופנהגן בדנמרק וקונגסברג בנורווגיה. עשרה ימיו בחייו. כבר עשרים שנה שהוא און-אנד-אוף בדרכים. בשבוע שעבר הופיע בקנדה, כולל פעמיים בפסטיבל הג’אז הבינלאומי, שם כתב המונטריאול גאזט על דרכו המוסיקלית: "בראד מלדאו יודע בדיוק לאן הוא הולך, אבל מוצא חופש במסע".
 

בין-לבין, גם הוא עצמו כותב, על אמנות בכלל ועל מוסיקה בפרט. קובץ מלא של מאמריו ניתן להוריד בחינם מאתר האינטרנט שלו. במרץ, זכה להופיע בשער הנחשק של מגזין המוסיקאים האמריקאי "דאונביט". מפיקיו אומרים שביקור אגדת-הג’אז החיה הזו פונה לקהל ישראלי מגוון, "החל בג’אזיסטים וקלסיקונים מושבעים וכלה במזריקי פאנק והאבי מטאל".

כך או כך, מלדאו הוא כנראה בדיוק המוסיקאי המצליח לסנתז בין שני קצוות של אישיות-מוסיקלית מפוצלת: מצד אחד הוא אשף-טכניקה הדבק במסגרת המסורתית, ומאידך הוא יוצר פרוע תאב-אילתור. עבור אוהבי מוסיקה, באשר הם, זו הזדמנות חד פעמית לפגוש פנים-אל-פנים ובזמן אמת, אגדת-ג’אז בהתהוות.


על ההפקה חתומות חברת נרנג’ה (ג’ואנה ניוסום, יו לה טנגו, WHY?) ו- B2VIBES (ג’ו קוקר, צ’יק קוריאה, בלאק אייד פיז).



יום שני, 18 ליולי, זאפה אמפי שוני בנימינה, מופע ישיבה, פתיחת דלתות 19:30, תחילת הופעה 21:00, מחיר: 199 ש"ח, יותר זול מקפיצה לוילג’.


שלמה גרוניך

מרגיש ונראה כמו פולחן
שלמה גרוניך

בהחלט אחד הגדולים. לוקח לך רגע או שניים להבין שאתה זוכה לפגוש תופעה מוסיקלית ייחודית. זו כנות ויושר, אמת, עומק ורצינות... זה מרגיש ונראה כמו פולחן, כמו תפילה הגותית. לבראד מלדאו יש זרימה משלו, משהו שלם שמחבר בין תחכום מוסיקלי ופשטות אמנותית. הוא עוצם עיניו, מותח ידיו ומתאחה אל הפסנתר. קוטביות של ניגודים שמתעגלים לשצף הומוגני. הוא מנוסה ותמים, צעיר ומלומד, מתוכנן ומאולתר, שמח ועצוב. הוא יודע באך, יודע סטרווינסקי, יודע ג’אז - והכל מתערבל אצלו לשפה שהיא שלו לבד. שאנו מאמינים לה, נלכדים בה. יש לו תחושת זמן אחרת, הוא מרגיש וממחיש פוליפוניה קצבית, לפעמים קשה להבין איפה ה- ’וואן’ שלו, איך הוא ’נושם’. הוא זורם לבטח על הסינקופות ועל האוף ביט ועל השלישונים.

זה כל כך מעניין, יש לו חלוקה-הפרדה מוחית בין הידיים, או מה שקוראים: קורדינציה מהפנטת. הוא נועץ בימין קשוחה את המלודיות ובאותו זמן שמאל מספקת רקע עשיר קצבי והרמוני, רגוע ומדטיווי, בניגוד לימין העוקצנית. מרתק, מיוחד, שונה. הוא נהר הבראד הזה, יש אוצר גדול בבאר שלו. זכינו!

צילום: יח"צ
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור