נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > "תן לי תיאטרון, ואתן לך מהפכה"
14 למאי 2008
"תן לי תיאטרון, ואתן לך מהפכה"
מערכת הגפן, 30/01/2007 - 09:40
כך אומר עמאד ג’בארין מאום אל פאחם, שחקן, סופר ובמאי תיאטרון. הוא מאמין שאמנות עושה שינוי וש"תפקידי הוא להשריש ולחזק את תרבותנו והשייכות שלנו לחברה שאנו באים ממנה" הוא רואה בעבודתו בתיאטרון שליחות, שמאפשרת לו להביא תרבות ומסר בעל משמעות לקהל. השנה הוא מועמד לתואר שחקן השנה בתיאטרון ה"פרינג’", על ההצגה "גבירותי ורבותי".
עמאד ג’בארין מאום אלפחם, בן 39, התחרה על תואר שחקן השנה בהצגה "גבירות ורבותי", עיבוד לשלושה סיפורים של הסופר הסורי, מוחמד אל-מאע’וט, בשילוב שירים של הזמר המצרי הסטירי המנוח, שיח’ אימאם. ג’בארין הוא שחקן סופר ובמאי תיאטרון זה 15 שנה, מאז היותו קטן ועודו לומד בבית הספר התאהב במשחק ובתיאטרון. בשנת 1989 השתתף בסדנת תיאטרון שהתקיימה בבית הספר בעשייתה היו שותפים אזרחים יהודים וערבים, והוצגה בגרמניה במסגרת משלחות תרבותיות.
 
"משימותיי ויצירותיי סלקטיביות אני בוחר אותם בכובד ראש, ולא באופן ספונטאני או על פי פקודות מלמעלה, לפעמים שילמתי עבור זה מחיר, אבל איני מתחרט כי לא חיפשתי להתפרסם במהירות, אלא להעניק יצירה בעלת ערך ואמירה, שיהיו לה השלכות על הקהל"
"איני מחובבי המסרים, העבודה שלנו חייבת להביע מציאות מסוימת, את הביקורת והניתוחים אני משאיר לציבור, אני חייב להציג את הנושא והציבור יסיק את המסר והמסקנות שלו, אני נגד סיסמאות ואכיפת מסרים על הקהל, כי העבודה האומנותית היא מסר ברור".
"כשהחלטתי ללמוד תיאטרון הבנתי מראש שחייבים להיות עם עצבים מפלדה ושאתקל בהמון מחסומים ובעיות, הכי קשה היא הבדידות הנפשית והמחסור בהזדמנויות לעבוד במסגרת התרבות שלך והחברה שאת שייך אליה".
 
"בשום פנים ואופן לא, אהבתי לתחום והמחויבות שלי לתיאטרון הן שחיברו אותי, אני מוכן לעבוד כשחקן, אפילו אם אין בכך פרסום, אמשיך להשקיע את כל יכולותיי בתיאטרון ואתנגד לכל עבודה זולה שתגיש לי את הפרסום על מגש של כסף".
"נבחרתי באמצעות וועדה מקצועית חיצונית שהשחקנים אינם מכירים אותה, חבריה מקצועניים ומתמחים בתיאטרון, מבקרים מסתובבים בין התיאטרונים באופן סמוי ורושמים את המלצותיהם, התיאטרון שלי קיבל הודעה על מועמדותי לפרס שחקן השנה בתיאטרון הפרינג’ שכולל בתוכו 24 תיאטראות, מתוך ארבעה מועמדים. בעיני המועמדות לבדה הינה כבוד גדול ויקר לי ולחברה הערבית".
"למשך עשרות שנים נחשפו התלמידים בבית הספר לתיאטרון זול ופשוט, האחראים הציגו בפני התלמידים יצירות שזלזלו בדרך עקיפת בהשכלתם, וגרמו להם לשנוא את התיאטרון המקומי, ומשרד החינוך התערב בנושאים המוצגים ופיקח על התיאטראות ערביים בצורה הדוקה, כך שהכי קל ומשתלם לכל הגורמים להציג תיאטרון נטול תוכן ומסר, להימנע מטיפול בסוגיות שאנחנו חיים אותן כמו האפליה וההתעלמות מצד הממשלה".
 
"אני חושב שתפקידי יותר חשוב מפוליטיקה ואנשיה, תפקידי הוא להשריש ולחזק את תרבותנו והשייכות שלנו לחברה שאנו באים ממנה, ואני מסכם במספר מילים שנושאות בתוכן המון פירושים - תן לי תיאטרון, ואתן לך מהפכה - חברתית, מדינית וכלכלית. אני שואף לשוויון זכויות מלא כי אנחנו חלק אינטגראלי במדינה הזאת, ואני, עמאד ג’בארין, ערבי פלסטיני תושב המדינה".  
את דרכו המקצועית בתחום סלל בגיל 23 כשהתחיל את לימודיו האקדמאים באוניברסיטת תל-אביב בנושא המשחק, הוא סיים תואר ראשון בהתמחות במשחקי תיאטרון. בשנה השלישית ללימודיו הכין מלודראמה בשם "ד’קרה ללנסיאן" על-פי סיפור של הסופר מחמוד דרוויש, שזכתה להצלחה רבה, ג’בארין אף הכין גירסה בשפה העברית שהוצגה במשך תקופה ארוכה גם אחרי לימודיו, בשביל ג’בארין המלודרמה הזו הינה הפתיח של חייו האומנותיים, הוא עיבד אותה לערבית והמשיך להציגה גם אחרי סיום לימודיו באוניברסיטה.
 
לתחרות הפרינג’ הוא ניגש זו הפעם הראשונה. חוץ ממנו התמודדו על תואר שחקן השנה גם ולדימיר פרידמן "על הספסל", דביר בנדק "משחקי חברה" ואלחי לויט "אסקוריאל". על התואר שחקנית השנה התמודדו יעל צוקר "ארץ בושת", נטע פלוצקי "ויה דלה רוזה", לני שחף "דג בבטן ושיפי אלוני "האוהל האדום". על הצגת פרס השנה בפרינג’ התמודדו "וייה דלורוזה" של מרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי, "עקיצה טבעית" בהפקת צוותא, "חורף בקלנדיה" של התיאטרון הערבי-עברי, ו"אסקוריאל" בהפקת הסמטה.
 
גבארין מעריך את הקהל ומודע לכך שהקהל צמא לתיאטרון מקצועי, אובייקטיבי: "כבר בתחילת דרכי הבנתי שאסור לזלזל בקהל שמולך, שצמא לתיאטרון". אומר ג’בארין. "משימותיי ויצירותיי סלקטיביות אני בוחר אותם בכובד ראש, ולא באופן ספונטאני או על פי פקודות מלמעלה, לפעמים שילמתי עבור זה מחיר, אבל איני מתחרט כי לא חיפשתי להתפרסם במהירות, אלא להעניק יצירה בעלת ערך ואמירה, שיהיו לה השלכות על הקהל" מבהיר ג’בארין.
 
בעיניו הבימה היא מחויבות אומנותית, שחייבת לכלול בתוכה את המאפיינים העיקרים שיעשו ממנה יצירה בעלת משמעות. זה בא לידי ביטוי בשחקנים, בהצגה, בתוכן היצירה הספרותית שמנסים לגלם. הוא אומר. רוב יצירותיו של ג’בארין עוסקות בסוגיות פוליטיות וחברתיות של העם הפלסטיני, אם זה בגדה או ברצועה, או בתוך הקו הירוק ואפילו בעולם הערבי בכלל.
 
הוא מודה שהתיאטרון הערבי במדינה איננו במיטבו ולא הגיע להישגים, ויש לו הסבר לכך: "הנתק שאירע בעקבות הנכבה, הרס חיי התרבות והחיים העירוניים בכלל, אי היציבות שחייה בה המדינה הפלסטינית והעדרה, ואי העצמאות, כל אלה משפיעים המון על כל התחומים בחיינו, התיאטרון גם הוא מושפע מהמציאות ומהאג’נדה היומית, אבל זה לא אומר שהתיאטרון לא עוסק גם בנושאים אחרים, כגון קומדיה ותרבות וכו’." למרות זאת, למרבה הפרדוקס, עבודתו איננה בעלת מסרים ישירים ובוטים.
 
"אני לא מחובבי המסרים"
 
האם ביצירותיך ישנו מסר מסוים לקהל או לגורם כלשהו?
 
"איני מחובבי המסרים, העבודה שלנו חייבת להביע מציאות מסוימת, את הביקורת והניתוחים אני משאיר לציבור, אני חייב להציג את הנושא והציבור יסיק את המסר והמסקנות שלו, אני נגד סיסמאות ואכיפת מסרים על הקהל, כי העבודה האומנותית היא מסר ברור".
 
 
סללת את דרכך לבימה רק כדי להיות מפורסם?
 
"בשום פנים ואופן לא, אהבתי לתחום והמחויבות שלי לתיאטרון הן שחיברו אותי, אני מוכן לעבוד כשחקן, אפילו אם אין בכך פרסום, אמשיך להשקיע את כל יכולותיי בתיאטרון ואתנגד לכל עבודה זולה שתגיש לי את הפרסום על מגש של כסף".
 
מהו מצב התיאטרון הערבי בתקופה זו לדעתך?
 
"אי אפשר להתייחס לכל התיאטרון הערבי כמקשה אחת, יש תיאטראות שמתפתחים באופן טוב ומקצועי, ויש אחרים שמצבם מידרדר מיום ליום, מסיבות רבות. קודם כל, האינטרסים האישיים עיכבו הרבה את קידום התיאטרון הערבי, העומדים בראשו מגבשים סביבם כנופיות שמטרתן היחידה לשמור על הכנסה טובה לעצמן ורווחים טובים למקורבים, בלי להתייחס למטרה העיקרית, ולעבודה המקצועית, הבימות הערביות עדיין יונקות, בגלל המחסום שמוצב בפניהן והוא האינטרס האישי, זה נוסף למחסור בתקצוב, והנהלה ירודה".
 
מה מאפיין את תיאטרון "אל-סראייה" שאתה משחק בו?
 
"יש בתיאטרון אל-סראייה התפתחות וגמישות בעבודה לצד השקיפות בין סגל השחקנים לאחראיים, כך שבכל שנה מקיימים פגישת הערכה לכל העבודות שעשינו, אין מפלגות ופילוגים, כל נער או נערה שמרגישים שיש להם פוטנציאל אומנותי מאמצים אותם ומפתחים את האנרגיה שבתוכם".
 
למה לדעתך צעירים מתרחקים מתיאטרון?
 
"למשך עשרות שנים נחשפו התלמידים בבית הספר לתיאטרון זול ופשוט, האחראים הציגו בפני התלמידים יצירות שזלזלו בדרך עקיפית בהשכלתם, וגרמו להם לשנוא את התיאטרון המקומי, ומשרד החינוך התערב בנושאים המוצגים ופיקח על התיאטראות הערביים בצורה הדוקה, כך שהכי קל ומשתלם לכל הגורמים להציג תיאטרון נטול תוכן ומסר, להימנע מטיפול בסוגיות שאנחנו חיים אותן כמו האפליה וההתעלמות מצד הממשלה".
 
האם חל שינוי במגמה הזאת?
 
"ודאי שחל שינוי ניכר ומוחשי, כך למשל ההצגה "רעולי פנים", "מולת’מון" מוצגת במיוחד בהרבה בתי ספר, ובכל מקום שהוצגה יצאו התלמידים המומים ומתרגשים לצד הניסיון שהקצתה להם, הם נחשפו לדברים חדשים ורגישים."
 
מה הסיבה לשינוי זה?
 
"התיאטרון הערבי מתחיל ליהנות מקצת יותר אוטונומיה, תיאטרון אל-סארייה הוא עצמאי מבחינה תרבותית, פתוח בפני כולם ומשתף פעולה עם תרבויות אחרות, זה התיאטרון היחיד מאז קום המדינה שעובד עם תיאטראות שונות מרקע תרבותי שונה ושם דגש על תרבות האזרחים הערביים ובעיותיהם".
 
"הכי קשה היא הבדידות הנפשית"
 
איך זה להיות שחקן בימה בארץ?
 
"זה קשה, ועוד קשה כפליים להיות שחקן ערבי, אנחנו חייבים לבנות בימות משלנו ולנצח את הסטריאוטיפים שרדפו אותנו במשך שנים בתיאטרון העברי. חייבים ליצור תיאטרון משלנו. לאחרונה אפשר לחוש שינוי בגישה של התיאטרון היהודי. אולי כתוצאה מערנות האזרחים הערבים, הדור הזקוף שעומד על זכויותיו ודוחה את המדיניות הבוטה והמפלה אותנו בכל תחום. האינתיפאדה שחוללו האזרחים הערבים גרמה לשלטונות לשנות את המדיניות קצת ולחשוב פעמים לפני כל צעד אף שיש עוד המון נושאים תקועים. כשהחלטתי ללמוד תיאטרון הבנתי מראש שחייבים להיות עם עצבים מפלדה ושאתקל בהמון מחסומים ובעיות, הכי קשה היא הבדידות הנפשית והמחסור בהזדמנויות לעבוד במסגרת התרבות שלך והחברה שאת שייך אליה".
 
 
 
אתה מרוצה מהמעמד שהגעת אליו עד כה?
 
"אני חושב שהמסלול האומנותי שלי מוצלח ואני מרוצה ממנו. על אף שהיו רגעים של מכשולים וקשיים אבל אהבת הקהל ועידודו מפצים אותי. השגתי הרבה הצלחות את העיקריות שבהן, "אל-ת’אקרה ואל-נסיאו" למשורר מחמוד דרוויש, "קמר ג’אאם", עבודתי האישית, "מלת’מון" - רעולי פנים, גברותי ורבותי - "סידאתי סאדתי", בנוסף להרבה עבודות שהשתתפתי בהן בעברית ובערבית, כמו שייקספיר ושחקתי בהם תפקיד ראשי".
 
מה התפקידים שאתה אוהב לשחק?
 
"כל תפקיד הוא אתגר, כל תפקיד שהוא עשיר מבחינה אומנותית אני אוהב לגלם ולשחק תפקידים שקשורים לחיי החברה הערבית ולבעיות האנושיות של האזרחים הערבים מול הממסד."
 
מי אחראי על התמעטות הקהל?
 
"אני לא מאשים את הציבור. לדעתי אם נעניק לקהל מוצרים איכותיים, ונעריך אותו ואת רמת השכלתו, אז הוא ירגיש ביחס החם ויתחיל לפקוד את הבימות בהמוניו. אנו חייבים להאשים את עצמנו קודם כל ולבדוק את עבודתנו לפני שנאשים מישהו אחר, אסור לנו להאשים את האזרחים באי המודעות צריכים להביא תיאטרון עשיר עם אופי רגשי אדיר ומוסרי, כי האזרחים הערבים צמאים לתיאטרון".
 
מהו תפקידכם כשחקנים בנושא זה?
 
"האומן והשחקן תפקידם הוא ליצור יצירה בעלת ערך, לטפל בעניינים חיוניים שקורים בחיי היום יום, להרחיב את מודעות הקהל ולנסות לעשות שינוי ולחשוף את הקהל לנושאים המוסתרים ממראה העין. חלקם של המוסדות השונים, בתי הספר והעמותות הוא לעודד את סגל העובדים שלהן, להעניק להם הצגות תיאטרון ויצירות אומנותיות אחרות כמו מוסיקה, חייבים להפוך את תרבות התיאטרון ליתד בסיסי בתרבות הערבית ולא שולית רק בשביל הבילוי וההנאה".
 
מי בחר אותך למועמדות פרס שחקן השנה?
 
"נבחרתי באמצעות וועדה מקצועית חיצונית שהשחקנים אינם מכירים אותה, חבריה מקצועניים ומתמחים בתיאטרון, מבקרים מסתובבים בין התיאטרונים באופן סמוי ורושמים את המלצותיהם, התיאטרון שלי קיבל הודעה על מועמדותי לפרס שחקן השנה בתיאטרון הפרינג’ שכולל בתוכו 24 תיאטראות, מתוך ארבעה מועמדים. בעיני המועמדות לבדה הינה כבוד גדול ויקר לי ולחברה הערבית".
 
ספר על היצירה שהקנתה לך את המועמדות?
 
"היצירה האחרונה שעיבדתי והיא "סידאתי וסאדתי" שלושה סיפורים של הסופר הערבי המפורסם מוחמד אל-מאע’וט, איחדתי את הקטעים הקומיים עם שירי השיח’ אימאם הלאומיים והתוקפניים, שילוב הקטעים הקומיים והטרגיים של הסופר מוחמד אל-מאע’וט עם שירי השיח’ אימאם הקנה ליצירה האומנותית ערך רב והרגשנו את זה בתגובות הקהל, ובהתרגשות שלו בזמן ההצגות."
 
האם אתה חולם ושואף לזכות?
 
"איני יושן וחולם על הפרס והטקס, אמרתי לך שהמועמדות מבחינתי כבוד דגול, אני מיישם את עבודתי באומנות מתוך אמונה מסוימת, ולא בגלל פרסים או פרסום. בעדיפות הראשונה אצלי הוא הציבור, אם הוא מרוצה ממני ומכבד את עבודתי ומעריך את יצירותיי, ונהנה מהסחורה שאנו מגישים לו. יש לי מחויבות תרבותית וחינוכית לכל אדם היוצא מביתו ובא לצפות בתיאטרון שאני שותף לו, אני אוהב את חילוקי הדעות ונהנה שהציבור דן בהצגה".
 
 
"אני חולם להיות אחד היתדות"
 
 
מהן שאיפותך לעתיד?
 
"אני שואף שהתיאטרון הערבי יצליח יותר ויתפתח עוד בעתיד ויהיה חלק מהמסורת של החברה הערבית כולה.שיגיע לרמות גבוהות לאלו של התיאטרון העולמי, ושימשיך ביצור סחורה טובה בלי זלזול ברמת הקהל. אני חולם להיות אחד היתדות בגיבוש והקמת התיאטרון הערבי בארץ, לדעתי כל אחד שמשתתף ותומך בתיאטרון הערבי בכל דבר ותחום הינו שותף בהקמתו".
 
מילה לדור הצעיר
 
"ההתפתחות וההתקדמות הינם חיוניים בזמן זה, הכרת הטכנולוגיה הפכה לנושא בסיסי, כמו גם הכרת תרבות האחר מבוקשת, ובכל זאת אסור לנו להתנתק מהתרבות שלנו ולאבד את זהותנו הערבית בזמן הגלובליזציה, ובעיקר את שפתנו היקרה".  
 
הפוליטיקה תופסת חלק גדול בחייך?
 
"אני חושב שתפקידי יותר חשוב מפוליטיקה ואנשיה, תפקידי הוא להשריש ולחזק את תרבותנו והשייכות שלנו לחברה שאנו באים ממנה, ואני מסכם במספר מילים שנושאות בתוכן המון פירושים - תן לי תיאטרון, ואתן לך מהפכה - חברתית, מדינית וכלכלית. אני שואף לשוויון זכויות מלא כי אנחנו חלק אינטגראלי במדינה הזאת, ואני, עמאד ג’בארין, ערבי פלסטיני תושב המדינה".  
                           
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור