נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > חופשה באילת
9 ליוני 2007
חופשה באילת
שרית קדם, 09/06/2007 -
לקראת סוף החופש הגדול, שינסתי מותניים, שברתי חסכונות ויצאתי כמו כל המוני בית ישראל לחופשה עם הילדים באילת. למה? הם לא היו שם אף פעם. כדאי? אולי. צרור חוויות במסגרת מה עשיתם בחופש הגדול?
אז למי שתהה למקרא כותרת המישנה, כן, כן שני ילדי הפרטיים מעולם לא היו באילת. כלומר, זה לא לגמרי מדויק. שנים רבות היינו מן המשפחות הפוקדות דרך קבע את חופי סיני התכולים והשלווים. כך, שאכן עברנו דרך אילת מספר לא מבוטל של פעמים, אבל מעולם לא עצרנו, אלא אם כן להצטיידות אחרונה לפני מעבר הגבול. אבל גם הנסיעות הללו פסקו, עקב החששות הביטחוניים ושאר ירקות, וכך נותרה לה העיר אילת כמחוז נופש נכסף בעיניהם, תוך שהם שומעים מידי קיץ על חוויותיהם המסעירות של חבריהם לכיתה.
 
החופשה הזו בשלהי אוגוסט, ממש רגע לפני החזרה לבית הספר תוכננה ברגע האחרון. פתאום בשבוע שלפני האחרון הבנתי, שמרוב עבודה ועניינים עברו החבר’ה שלי פחות או יותר לגור בבריכת השחייה של מעיין צבי. ייסורי המצפון הכריעו אותי עם צאתי יחד עם צוות  המגזין לחופשה של שבוע אז החלטתי שאין מנוס ו"צריך לעשות משהו עם הילדים".
 
חופשה בחו"ל לא באה בחשבון, לא מבחינת לוחות הזמנים ולא באמצעים העומדים לרשותי. נופש בסוג של "צימר" ירד מן הפרק, לא רק בגלל המחירים המטורפים אלא מתוך שיקול קר שטען שהבית שלנו בזכרון יעקב הוא צימר בעצמו. אבל, איפה ההשקעה? איפה התחושה של יציאה מהשגרה? נו, נפל הפור על אילת.
 
הרעיון שנבלה חופשה באחד מן המלונות היקרים המציעים שפע של פעילויות בנוסח "נופש פעיל" ואגדודו ב-40 מעלות צלסיוס, ירד מיד מן הפרק. לא רק בשל עלותו המופרכת אלא גם בשל אלרגיה חריפה שיש לי באופן אישי לסוג כזה של פעילות. עיון מדוקדק באתרי האינטרנט השונים הביא אותי למסקנה – שאם כבר יורדים כל כך דרומה – עדיף להשקיע את מעותיי באטרקציות המיוחדות שמציעה העיר הדרומית. כך נוצר לו מן יצור כלאיים שבו הוצאתי למעשה הון עתק על אטרקציות, וניסיתי לחסוך ככל האפשר בכל הנילווים.
 
הנסיעה
 
לרדת ברכב הפרטי היתה אופציה שירדה מיד מן הפרק. גם בגלל שלא בטוח שהעגלה שלי היתה עומדת במעמסה, וגם בגלל שממש לא התחשק לי לחצות את כביש הערבה טרוטת עיניים בשעות מוזרות ולא בטיחותיות בעליל. טיסה כאמור לא באה בחשבון משיקולים כלכליים, וכך נותרה לה אופציה חדשנית וותיקה כאחד - נוסעים באוטובוס.
 
אוטובוסי אגד יורדים לאילת בהמוניהם. העלות ממש אטרקטיבית – סך ההשקעה בנסיעה של שלושתנו (שני מבוגרים אני וילד מעל גיל 10, וילד אחד) היא 325 ₪ בלבד. את הכרטיסים קנינו באמצעות הטלפון במרכז השרות האטדיב של חברת אגד- והם היו שמורים אצל הנהג. הפנטזיה על נסיעת לילה שקטה שבה כולנו נמים את שנתנו ומקיצים לבוקר אילתי זהוב התבררה כרחוקה מרחק רב מן המציאות.
נתחיל מן העובדה כי בחרנו להתחיל את מסענו הלילי בתחנה המרכזית בתל אביב. (כך השארנו את האוטו הפרטי במרכז). התחנה הזו המכונה משום מה "חדשה" היא סוג של מפגע סביבתי, אקולוגי ותברואתי שראוי לו להימחק מעל פני האדמה ומהר. התחושה של להיכנס לקראת חצות אל מבואות המבנה המכוער והמלכלך הזה דמתה לתחושה של לערוך טיול בתחתית שקית הזבל המשפחתית, כולל הריח. את הדרך אל קומת האוטובוסים שלנו עשינו תוך טיפוס על פקלאותינו במדרגות הנעות שלא עבדו.
את מקום התחנה זיהינו על פי מאות בני התשחורת, ויש לומר ברובן נערות בגיל העשרה שעשו אף הן את דרכן.
 
האזהרות לילדים לא לגעת בשום דבר מחמת חשש למחלות זיהומיות נשאו פרי רק חלקית. הגדול הספיג את נעלי הקרוקס שלו בתכולת פחית שתיה שעמדה בזוית מוזרה בקצה גרם המדרגות ואילו הקטן, שרק נשען לרגע תוך הציפייה הארוכה לעליה לאוטובוס סיים כשנוזל לא מזוהה ניגר על שערו מכרכוב החלון מעל הקיר שעליו נשען. התוצאה היתה יציאה אל מתחם האוטובוסים החיצוני תוך סכנת זיהום חמורה של חד תחמוצת הפחמן וחפיפת ראש מאולתרת בבקבוק מים מינרלים.
 
כשכבר עלינו לאוטובוס, או יותר נכון ללול הפרגיות הקשקשני בדרך דרומה נתבדתה תקוותנו להשתלט על ספסלים פנויים תוך כדי תנומה. האוטובוס התמלא עד אפס מקום כולל הרצפה. הבנות היפות והצעירות ניהלו בכל משך הנסיעה פעילות דינמית שכללה שיחות אס אמ אסים שיחות טלפון ערות אלוהים יודע למי בארבע לפנות בוקר, וכן החלפת חוויות קולנית עם יושבות הספסלים הסמוכים באשר לכל התפתחות מסעירה על מסך הטלפון הסלולרי. בסוף הגענו אחרי שתי עצירות דרך לשירותים ומנוחה - בחמש וחצי לפנות בוקר לתחנה המרכזית באילת, שם מצאנו את עצמנו עם תחולת שבעה אוטובוסים נוספים מנסים לתפוס מונית.
 
המלון
 
בשלב התכנון שגיתי גם כאן באשליות. נדמה היה לי כי זו יכולה היתה להיות חוויה מסעירה, לנסוע באוטובוס וללון בשקי שינה על החוף. בבוקר הנסיעה המתוכננת ולקול מחאותיהם של הילדים, וגם נודה על האמת שאיפתי שלי למזגן, הכריעו את הכף. את הבוקר ביליתי מול האינטרנט והטלפון במשימה הבלתי אפשרית להשיג מקום לינה זול לשני הלילות הקרובים. לבסוף נמצא מקום פנוי במשהו שנראה די סימפטי בתמונות. (אל תאמינו אף פעם). העלות – 600 ₪ ללילה עבור חדרון עם מטבחון קטן ומזגן לשלושה אנשים. אני מתערבת שבימים שאינם אוגוסט המחיר הוא חצי מזה אם לא שליש. בעל המלון האדיב אף הציע כי יבוא לאסוף אותנו מן התחנה המרכזית בשעת הבוקר המוקדמת ואולי אף יוכל לשכן אותנו כבר באשמורת ראשונה זו של בוקר. אין ספק מחווה יוצאת דופן. הוא ביקש כי נתקשר אליו למרות השעה המוקדמת עם כניסת האוטובוס אל תוך העיר. יפה.
 
מוניות
 
אלא שבבוקר האמור הוא לא ענה. בחושך ששרר עדיין עם רדתנו מהאוטובוס, הבחנתי בשלט עם שם המלון ממש שם מעבר לכביש. ברכתי על מזלי הטוב. חצינו את הכביש מטושטשים מהנסיעה. מתחת לשלט היה שער ברזל ישן ומאחוריו חצר ריקה עם כמה קונטיינרים ומבנה קטן בקצה. לא זה לא נראה כמו מלון. מעודדת את רוח ההרפתקה, הודעתי לחבר’ה כי מדובר כאן באמא עם תושיה, ומתחת לשלט עם שם המלון עמדנו עשרים דקות בניסיון לתפוס מונית. משעצרה אחת כזו לבסוף ביקשתי להגיע למלון ושאלתי את הנהג אם הוא יודע היכן הוא. ודאי ענה לי בבטחה ואנחנו הפלגנו, ההפלגה הסתיימה ליד גדר מחופה טיח צהוב ושער ברזל שמחוצה לו התגודדה חבורה שדמתה עד מאוד לשוכני האוטובוס שאך זה ירדנו ממנו. שילמתי בשמחה שבעה עשר ₪ על הנסיעה ונכנסנו אל חצר קטנה ובקצה משהו שנראה כמו שארית של מטבח ושימש כרגע כבאר מאולתר. אבי בעל המלון יצא אלינו עוטה קורי שינה בגטקס. הוא הסביר שהחדר שלנו איננו פנוי אבל יש לו איזה חדרון עם מיטות שבו נוכל לנמנם עד שחדרנו יתפנה בתשע. חצינו יחד עימו את הכביש ונכנסנו למבנה קטן צבוע צהוב. הילדים נחתו מיד על המיטות. לי היה קצת קשה. יצאתי החוצה לעשן סיגריה. הבטתי ימינה - הרחוב שמעבר לו היה המלון. הבטתי שמאלה – והנה אותה חצר בקצה שלט, מתחתיו שער ברזל ישן, שם חיכינו לפני כשעה למונית. 17 ₪ עלתה הנסיעה מקצה האחד של החצר אל קצה השני. שתי נקודות לנהג בעל התושיה. אה ועוד מילה בהקשר למוניות באילת, חל שם (ואולי גם באזורים אחרים בארץ) חוק הקרוי תוספת נוסע שלישי. רוב המוניות לא גבו אותה אבל היו כאלה, כנראה מהזן של אותו נהג לילי שהקפידו לגבות תוספת לאדם שלישי עבור אמא ושני ילדים שחזרו מהחוף.
 
 
האטרקציות
 
היות ומטרת הנסיעה המקורית היתה בילוי באטרקציות במציעה העיר אילת פתחנו את יומנו הראשון בביקור במצפה התת ימי. למי שצריך לבחור באטרקציה אחת מאלו שיוצגו כאן זוהי המומלצת. העלות אמנם אינה זולה ולמשפחה זה יסתכם בכ-300 ₪. אבל ניתן לבלות במקום כמה שעות טובות, ולשוטט בין האקווריומים השונים, לחזות בהאכלה של הכרישים והצבים, לשמוע הסברים מרתקים על החיים התת ימיים ולבקר כמובן במצפה עצמו. בתוספת של 5 ₪ לאדם ביקרנו גם ב"אושנריום" חוויה תת ימים נוסח הפלנטריום הסרט התלת מימדי היה די בינוני בעשייתו ולא ברור בעלילתו אמנם אבל סך הכל החוויה היתה כיפית לשלושתנו. בהחלט שווה.
 
מחיר דומה גובה האטרקציה המתוקשרת והמיוחצנת המכונה "עיר המלכים". למזלנו הפעם היינו מצוידים בשובר הנחה של 50% אחרת - האמת הייתי אוכלת את הלב. במקום ארבעה מסלולים. את הראשון פתחנו במסע אל העבר. ירדנו במעלית ומצאנו את עצמנו עוברים בין חלונות מוארים שהציגו תמונות מתוך שיעורי התנ"ך המתקרבים. לא מרשים, בלשון המעטה. הילדים השתעממו מיד בהתחלה ועל רוב החלונות שיותר מכל הזכירו תערוכת סוף שנה של כיתה ד’ בבית ספר ניל"י פשוט דילגנו ועברנו למסלול הבא. הבא היה נחמד. בהחלט. הוא הזכיר בעיקר ביקור במוזיאון המדע בחיפה החביב עלינו. תעתועי ראיה שמיעה ואתגרים, תוך שניתן גם ללמוד משהו מן השעשוע. הכיף העיקרי היה בשני המבוכים מבוך המראות ומבוך הסורגים, שאת שניהם עברנו פעמיים לקול צהלות הילדים והמבוגרים. משם עברנו לחלק המושקע ביותר – סרט תלת מימד עשוי להפליא ומצורף לו מימד רביעי בו תוכלו לחוש ממש את משק כנפי הציפור שעפה מעליכם, ולחטוף שפריץ של מים בעת השיט במימי הנילוס. אם שווה רק בגלל זה אבל דחילק 300 ₪ בשביל סרט. החלק הבא הוא שיאו המתוקשר של המקום - שיטוט בהיכלות המלך שלמה, הוא שיט בסירה בין בובות בגודל אדם המתארות סצנות מעולמו של שלמה המלך. אלא מה – מי מקשיב בכלל כשכולם יודעים מה תיכף מגיע - נפילה בזוית כמעט ישרה בתוך הסירה. 20 שניות של אדרנלין מואץ כמוהו תקבלו בלונה פארק כל הזמן. החברה רצו עוד סיבוב - אני מיציתי. אבל האדרנלין של הסירה והבגדים הרטובים שלחו אותנו החוצה מחייכים. בסך הכל- אפשר לוותר.
 
האטרקציה המרכזית והיקרה ביותר בה בילינו היתה ריף הדולפינים. האמת הגזמתי הגזמה פרועה. חשבתי שזו חוויה מדליקה לילדים ואכן היא היתה כזו. לא בטוח שמנהל הבנק שלי יסכים איתי אבל זהו ללא ספק היה שיאו של הטיול. הגענו לריף עם פתיחתו – קיבלנו חליפות והסבר על הצלילה. כל אחד מאיתנו ירד עם מדריך וכן- החבר’ה צללו ממש ואף ראו דולפינים ממש ממש מקרוב. החוויה המסעירה עלתה לא פחות מאשר 280 ₪ לכל אחד מאיתנו- מחיר הכניסה לאתר כלול במחיר הצלילה. אם היינו בוחרים לתעד את ההרפתקה גם בסרט – היתה העלות עוד 195 ₪. הצלמים החרוצים גם מצלמים תמונות סטילס שניתן לקנות כל אחת מהן ב- 19 ₪. את שארית היום בילינו על החוף המקסים של הריף, מדי פעם חזרנו למתחם הדולפינים שם ראינו אותם קופצים ומשתעשעים, ושאר הזמן במים ובחוף. במקום מסעדה נחמדה ולא רעה בכלל במחירים סבירים- חשוב כיוון שאסור להכניס אוכל למתחם. יקר מאד אבל שווה בהחלט.
 
הנפילה – "המפלט האחרון"
 
היות ושילבנו בין אטרקציות יקרות לנופש "של עניים" הודעתי לילדים מראש כי בעיקר נאכל סנדויצ’ים וארוחות קלות שנכין בעצמנו ממצרכים שנקנה בסופר מקומי, ואכן כך היה. אבל פטור בלא כלום אי אפשר ואני תקצבתי לנו ביקור אחד ויחיד במסעדה. היות וכך רציתי שתהיה זו מסעדה טובה. זכרון רחוק מהימים בהם ביקרתי במקום (לפני יותר מעשר שנים יש לומר) חרטו בי את "המפלט האחרון". ניסיתי לברר אצל נהגי המוניות השונים איתם נסענו מה מצב המסעדה הותיקה היום וכולם המליצו בחום. אמינותם התבררה כזו של אותו נהג לילי מלמעלה. היה לא פחות מקטסטרופה. המנות היו קטנות, לא טעימות ויקרות להחריד. הסלטים שאנחנו רגילים לקבל במסעדות דגים היו זעירות ומזעריות כאחד וכללו לפחות שלוש צלוחיות (בגודל של צלחת פטרי) עם חומרים בלתי מזוהים שאף אחד מאיתנו לא נגע בהם. הם לוו בלא פחות מאשר צנימים – כלומר חלה פרוסה מהסופר אפויה בתנור – וקרה. איכס. על מנה קטנה של סושי (8 חתיכות קטנטנות) מנת שרימפס (אולי 12) וקצת קלמרי שלוו בתפו"א אפוי וקצת חסה בלי כלום שתיה קלה וכוס יין אחת שילמנו לא פחות מ-240 ₪. יצאנו מבואסים, רעבים, ומתוסכלים, במלון התנחמנו בדוריטוס טבול במטבוחה, תוך כדי צפייה בכוכב נולד. כי שום דבר באמת לא יקלקל לנו את החופש. אבל אם אתם מזדמנים דרומה, חילפו על פני המפלט האחרון גם אם זוהי הברירה האחרונה שלכם – ראו הוזהרתם.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור