נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > זאביק יישאר אתנו תמיד
22 למרץ 2011
זאביק יישאר אתנו תמיד
ירמי אולמרט, 22/03/2011 - 13:37
זאביק בוים, כפי שהכרנו וכפי שקראנו לו בכל השנים, נולד בסוף אפריל 1943. אני נולדתי כמה חודשים אחריו, בדצמבר של אותה שנה. הורינו היו אז חברי הכשרת פלוגות הגיוס של בית"ר ועלו לקרקע בתל צור, ערב חג השבועות, 23.5.1939, טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה. באותו לילה עלו על הקרקע מספר נקודות נוספות: מחניים, שדמות דבורה, הזורעים, כפר גליקסון, ומעפילים, לימים קיבוץ המעפיל. היה זה יישוב בית"רי ראשון שעלה על הקרקע בהסכמת הסוכנות היהודית שבאותם ימים לא סייעה ולא תמכה ולמען האמת הקשתה על אנשי בית"ר להגשים את משאלתם ביישוב אדמת ארץ ישראל. זאביק בוים, כפי שהכרנו וכפי שקראנו לו בכל השנים, נולד בסוף אפריל 1943. אני נולדתי כמה חודשים אחריו, בדצמבר של אותה שנה. הורינו היו אז חברי הכשרת פלוגות הגיוס של בית"ר ועלו לקרקע בתל צור, ערב חג השבועות, 23.5.1939, טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה. באותו לילה עלו על הקרקע מספר נקודות נוספות: מחניים, שדמות דבורה, הזורעים, כפר גליקסון, ומעפילים, לימים קיבוץ המעפיל. היה זה יישוב בית"רי ראשון שעלה על הקרקע בהסכמת הסוכנות היהודית שבאותם ימים לא סייעה ולא תמכה ולמען האמת הקשתה על אנשי בית"ר להגשים את משאלתם ביישוב אדמת ארץ ישראל. ירמי אולמרט מספיד את השר לשעבר, ח"כ זאב בוים ז"ל, שנטמן אמש ברגבי בנימינה, שם צמח.
זאב בוים, תל צור
בטקס לציון 70 שנה לעליה לתל צור. זאב בוים [צילומים: יואב איתיאל]

זאביק בוים, כפי שהכרנו וכפי שקראנו לו בכל השנים, נולד בסוף אפריל 1943. אני נולדתי כמה חודשים אחריו, בדצמבר של אותה שנה. הורינו היו אז חברי הכשרת פלוגות הגיוס של בית"ר ועלו לקרקע בתל צור, ערב חג השבועות, 23.5.1939, טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה. באותו לילה עלו על הקרקע מספר נקודות נוספות: מחניים, שדמות דבורה, הזורעים, כפר גליקסון, ומעפילים, לימים קיבוץ המעפיל. היה זה יישוב בית"רי ראשון שעלה על הקרקע בהסכמת הסוכנות היהודית שבאותם ימים לא סייעה ולא תמכה ולמען האמת הקשתה על אנשי בית"ר להגשים את משאלתם ביישוב אדמת ארץ ישראל.

היישוב תל צור, ליד רמת הנדיב של היום, התמקם מעל "סיבוב המוות", בדרך המובילה מבנימינה לזכרון יעקב. שם, באווירה זו, נולדנו, יחד עם חברים נוספים, שהשלישי לחבורת הבנים הראשונים, היה זאביק מחנאי. נולדנו בשנת 1943, בצל מותו של מנהיג בית"ר זאב ז’בוטינסקי שנפטר בשנת 1940. אז היה מקובל מאוד אצל תלמידי ז’בוטינסקי לקרוא לבנים ולבנות בשם: זאב או זאבה. זאביק בוים היה אחד מהם.

הורינו עזבו את חומות תל צור בשנת 1944 ומשם עברנו למבצר שוני, המוכר היום לרבים כפארק ז’בוטינסקי וכמוקד לתרבות ואמנות ישראלית. משם עברו הורינו לנקודת הקבע, היא נחלת ז’בוטינסקי, מושב ואגודה חקלאית בת 28 משפחות, בקצה המושבה בנימינה. שם נמצאים עד היום בתי ההורים, שפעם היו בני חדר וחצי, עם מטבח זעיר ושירותים בחוץ. מאז הבתים שופצו, חלקם מעט יותר וחלקם פחות, אך היו ונשארו צנועים. בבתים אלו גדלנו עד לכתנו לשרות בצה"ל, לעיתים 3 - 4 ילדים בחדר. את חינוך החובה עשינו במושבה בנימינה - היום נוסעים לגן ולבית הספר, אנו הלכנו בכל יום דרך ארוכה ברגל, מנחלת ז’בוטינסקי עד מרכזה של בנימינה כדי לעמוד בעול מערכת החינוך.

אך לא רק המרחק היה הגורם. לבית הספר הלכנו בסמוך לקום המדינה, באווירה מאוד פוליטית ובימים בהם המושג השגור היה: "ללא חרות ומק"י". כן, אנו הקטנים אולי לא הבנו זאת אז, אך זאת היתה האווירה בה גדלנו. האם סבלנו מכך? לא נהיה הגונים אם לא נודה כיום שכן. האווירה הרב תרבותית והרב מפלגתית בה אנו חיים כיום במדינת ישראל, שונה מאוד ממה שחווינו אז בראשית שנות החמישים. עשינו שרות בתנועת בית"ר וחשנו את אווירת השליחות שהייתה מוטלת עלינו - כאשר העלו את עצמותיו של לוחם האצ"ל גונדר אביאל ישראל אפשטיין ז"ל מרומא בשנות החמישים - שם פגע בבריטים וישב בכלא האיטלקי שממנו אף ניסה לברוח - מסע הארון עבר בנחלה; בכל שנה עלינו לקברה של שרה אהרונסון; באדר עלינו לאתר תל-חיו לימים הגעת עצמותיהם של יוהנה וזאב ז’בוטינסקי ארצה, לפי הוראתו של ראש ממשלת ישראל דאז, לוי אשכול - היתה בבחינת ניצחון עבורנו כי כחניכי בית"ר, ידענו את צוואתו של ראש בית"ר. באחד במאי היינו מטפסים על גג בית ההסתדרות על מנת להסיר את הדגל האדום שהאמנו שאינו דגלנו ויום זה אינו חגנו. כאן וכך, ספגנו את ההדר הביתר"י. בשנים אלו ינקנו בצמא את תולדות בית"ר, תולדות האצ"ל והלח"י על חלקם בהקמת המדינה וידענו עד כמה זה מחייב גם אותנו.

זאביק בוים ספג בבית אביו יוסף ז"ל גם זיכרונות מישיבתו בכלא עכו, לאחר שנעצר בגין חלקו בפעילות האצ"ל. הוא ישב שם אז עם משה דיין - ובעינינו זו היתה גאווה - על אף מה שאז הוגדר כצידו השני של המתרס הפוליטי.
זאביק ואני הדרכנו באותה תקופה את הצעירים. ניסינו להפעילם ברוח ובחומר; עשינו הרבה ספורט - אז טניס שולחן היה העיקר. שיחקנו יחד כדורגל בקבוצת בית"ר. לעיתים בחגיגות ובאין אמנים מבחוץ כהיום, עמדנו ושרנו כצמד, אז משירי "צמד הדודאים" שרק יצאו לשוק.

בסוף כתה ח’, יצאנו לקורס מדריכים של בית"ר בנורדיה, שליד צומת בית ליד. אז גם נרקמו יחסינו עם חבורה נרחבת של חברות וחברים מכל הארץ, איתם יצאנו לימים לנח"ל ואיתם אנו מוספים להתרועע עד היום, וכך נפגש גם מיד לאחר הלוויה, לזכור ולהזכיר את זאביק שלנו.

הלכנו ביחד לתיכון, זאביק ואנוכי. סיימנו את הלימודים וסברנו שנכון שנתנדב לצנחנים. חברינו מהגרעין לחצו עלינו לצאת איתם והבטיחו שאם הצבא יתבע אותנו כמיועדים לאחוזי פיקוד - כפי שהיה מקובל בנח"ל- הם לא יעמדו כנגד. וכך היה.

הלכנו לטירונות, אחר כך לקורס מכי"ם. סיימנו את הקורס ונשארנו להדריך בקורס מכי"ם. זאביק בוים ואני יצאנו לאחר מכן לקורס קצינים וגם שם היינו באותו צמד מחלקות. לאחר הקורס, אני חזרתי לשבטה להיות מ"מ בקורס מכי"ם, ( ולימים נתמניתי מפקדו, בדרגת סא"ל). ואילו זאביק נשאר להדריך צוערים בבה"ד 1. שניים מחניכיו היו אמנון ליפקין-שחק, לימים הרמטכ"ל ומתן וילנאי, לימים סגן הרמטכ"ל וכיום שר בממשלת ישראל.

בסיום שרות החובה, החלטנו להמשיך בלימודים האקדמאים. זאביק נרשם ללימודי ספרות עברית והיסטוריה ואני ללימודי חקלאות, אותם עשו אז בשנה הראשונה בירושלים, בגבעת רם. החלטנו לגור יחדיו ואכן מצאנו חדר אצל משפחה נחמדה בגבעת שאול ומשם יצאנו בכל יום לגבעת רם.

חילקנו הוצאות ופעולות ניקיון בחדר. הכנו ביחד ארוחת בוקר קלות ומשהו לאכול בערב. באותם ימים מורנו מהעבר בבנימינה, ישראל זינגרוב, או זיגי ז"ל, כבר היה מורה ומחנך בקרית גת. הוא שאב את זאביק לקריית גת ושם התחיל לבלות את ימי השישי בהוראה בבית הספר. ההמשך כבר ידוע. זאביק סיים את לימודיו ועבר למעשה להקנות את הידע שרכש בגבעת רם, לתלמידיה של עיירת הפיתוח קריית גת. בינתיים הקמנו משפחות, התחילו להיוולד הילדים וההתבססות במקום אחד נעשתה מובנת ומובנית. אני התבססתי ברחובות שם המשכתי את לימודי החקלאות לתואר שני ואח"כ לתואר שלישי. זאביק שהלך והתבסס בקרית גת, הפך למנהל בית הספר, כתב ספרי היסטוריה, (ואני מחזיק בספרייתי את הסדרה ההיסטורית) ונעשה מוכר בעיר על גווניה והאוכלוסייה מכל קהילות ישראל. דוד מגן גייס את זאביק לתרום לפוליטיקה המקומית ומתפקיד של סגן ראש העיר, החליט זאביק להתמודד על תפקיד ראש העיר ונבחר לשתי קדנציות.

ניסיון מוניציפאלי היה קרש קפיצה לפוליטיקה הארצית ובשנת 1996 הצטרף להתמודדות על מקום בכנסת. תקופה זאת כבר הרבה יותר מוכרת בחייו של זאביק ורבים כיום שלמדו על פעלו ומעשיו כבר לא יודעים שבעבר גדל והתחנך בין חומות ומגדל, במדגרה של אבא, שם בקעו ביצי הרבייה, שיחק כדורגל וטניס שולחן ועוד ועוד.
אנו החברים הקרובים, חשנו לעיתים שלוקחים לנו אותו לשדות אחרים. גם כאשר נפגשנו, כבר היו עוזרים שצריכים לעדכן כל הזמן, סידורי בטחון המפריעים לחופש התנועה ובעצם אין כבר את הזמן להתבדח ולשיר חופשי את........שירי בית"ר.

אהבנו כל השנים את אילנה אשת נעוריו ובהמשך את עדנה שחוותה אתו שנים מרובות. ליווינו אותו בשמחות ובימי עצב, בעיקר כאשר אמיר נפרד מכולם לעד. בכל השנים לא יכולנו לשכוח את צלילי קולה של אמא חנה וכיום היא אחת האמהות הבודדות מדור הורינו, החיה עוד אתנו ושבצעם מהווה לכולנו מעין תחליף לאימותינו שהלכו לעולמן.

הסתלקותו הפיזית של זאביק מאתנו, לא תהיה לעולם הסתלקות רוחנית ורגשית. זאביק יישאר אתנו תמיד ואני בטוח שביחד עם כל החברים, נמצא את הדרך להנציח ולזכור.

יהי זכרו ברוך.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור