נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > שלא במקרה, יצא ספר
25 לפברואר 2011
שלא במקרה, יצא ספר
מערכת הגפן, 25/02/2011 - 12:59
"בכתיבה, כמה שנטפס גבוה יותר, כך נראה מולנו פסגה גבוהה יותר, שנרצה להעפיל אליה. אך יחד עם זאת, בניתי משפחה תומכת ואוהבת והכתיבה מבחינתי היא הדובדבן. סוג של הגשמת חלום, שבלא מעט נקודות בזמן, חשבתי שהוא לא יתגשם". מעוז מוסל מזכרון יעקב, על ספרו החדש "לגמרי במקרה"
 מעוז מוסל
"הרגע הכי מרגש עבורי היה כשהספר יצא מהדפוס. זה סוג של לידה, רק כזו שלקחה שלוש שנים - כמו פילה." מעוז מוסל. [צילום: יואב איתיאל]

ספר ביכורים

"לגמרי במקרה" הוא ספר ביכורים חדש של מעוז מוסל, תושב זכרון יעקב, מהנדס מערכות מידע, נשוי ואב לשתיים. הספר מספר את סיפורו של יואב, איש משפחה שמפנטז כמו בשיר של מאיר אריאל, "לגמרי במקרה אחרי שכבר אשכח אותה כליל", על הגר אהובתו מתקופת הצבא, שעשרים שנה קודם לכן עזבה אותו בחטף ונעלמה ללא הסבר. פגישה אקראית בין השניים, במזנון דרכים באיטליה, נקטעת באבה ומכאן מתחיל מסע הזוי, מותח ומפתיע שיטלטל את חייו.

דבר מופלא הוא מפגש שלאחר שיחת טלפון, בה אתה מדמיין לך תמונה של האיש - נמוך, רזה, ביישן, סגור ונעדר בטחון חברתי. מודה ומתוודה, שטעיתי. מעוז מוסל הוא גבוה, רחב כתפיים והוא מקרין נעימות מקרבת. השיחה התארכה מעבר ל- 7 התחנות שבדרך לכתיבת ספר הביכורים שלו. כנראה שלא במקרה.

תחנה ראשונה: בית הורי

"נולדתי במושב שרונה, שבגליל התחתון, למשפחה עם 6 ילדים, כשאני הקטן מביניהם. אם אימי, שהייתה מורה, היתה נדרשת לבחירה מחודשת במקצועה, ודאי היתה נהיית סופרת. היא תמיד כתבה והייתה מסטר בניקוד וזה לא דבר שכיח, כי ניקוד זו אמנות גדולה. למרות שהייתי ילד מקובל, הסביבה הטבעית של המושב אפשרה לי גם הרבה רגעי לבדות, בהם יכולתי לפתח באופן חופשי את עולם הדמיון שלי, כלי משמעותי עבור כל כותב, ללא הפרעה. למרות שאימי היא זו שיש בה אהבת אין קץ למילה, גם לאבי יש קשר לכתיבת ספרי. אבא זה בעיקר עבודה, משמעת ועשייה ובלי תכונות אלו, אי אפשר לכתוב ספר".

תחנה שנייה: צבא

"שירתי ברמת הגולן, כקצין בשריון. לא פגשתי שם את אהובתי המיתולוגית כפי שמסופר בספרי, אך רמת הגולן הוא אזור שאהוב עלי במיוחד ושנופיו יצוקים בתבנית גופי".

תחנה שלישית: טיול לדרום אמריקה

"פרישת כנפיים, חופש, התנתקות מוחלטת מהמסגרת הצבאית ומהבית המגונן. מן "עוף גוזל" כזה. בתקופה שבה נסעתי, לחצי שנה, דרום אמריקה לא היתה מרוצפת ישראלים כמו היום. גם לא היה אינטרנט והניתוק היה ממשי. אף אחד לא ידע היכן אני וזה אפשר לי לטייל במרבית מהזמן לבד, לבנות עולמות מדמיוני ושם גם הסתמן לראשונה החלום, בו אני כותב ספר. המרחב והחלל הפתוח אפשרו לי למלא אותו, בעולם משלי. למזלי יש לי את עצמי וזה אפשר לי לעוף עם דמיוני רחוק ככל האפשר".

תחנה רביעית: עולם המבוגרים

"חזרתי מד. אמריקה והתכוננתי לעולם המבוגרים. לימודים, עבודה, אישה, חתונה, ילדים. הנחתי את הכתיבה בצד אך היא לא הניחה לי. הפגישה עם רונית אשתי והתהוות המשפחה, קשורה קשר ישיר לסיפורו של גיבור ספרי, יואב ולהרבה ישראלים רבים שעברו את המסלול: צבא, ד. אמריקה, אהבה, חתונה, עבודה, ילדים".

"את רונית פגשתי כשהייתי בן 23 והיא מילאה אותי במה שאני צריך. נפרדנו לפני הטיול לד. אמריקה, כמו יואב והגר, וכששבתי לישראל, חזרתי אליה כי הרגשתי שזה נועד להיות".

תחנה חמישית: אבא

"במשך תקופת גידול שתי בנותיי, בחרתי שלא לכתוב, למרות שזה בער בעצמותיי. גידול ילדים זה דבר מאוד תובעני ולא רציתי שיהיה לבנותיי אבא שעסוק בעולמו וביצירתו. עשיתי מן "הולד" לכתיבה. אני חושב שכדי לכתוב ממש את עצמך, כשיש לך מחויבות כזו על הכתפיים, זו משימה כמעט בלתי אפשרית. ואני, בחרתי להיות קודם אבא וזו היתה בחירה אובססיבית כמעט כמו הכתיבה".

תחנה שישית: ארצות הברית וזכרון יעקב

"בגיל 40 נסעתי לנסיעת עבודה לארצות הברית. באחד מסופי השבוע נסעתי במכונית, ראיתי סטארבקס, עצרתי את האוטו, לקחתי את הלפ טופ והכתיבה החלה לזרום בעוצמה אדירה. בחרתי לכתוב סיפור מתח, כשכבר היה לי את הרעיון הבסיסי. כמו בצל שרק חיכה שיקלפו את שכבותיו. את השם "לגמרי במקרה" מהשיר של מאיר אריאל, בחרתי כבר מהתחלה. השיר מדבר על פנטזיה של מישהו שרוצה לשכוח ולא יכול. כך כתבתי במשך שנה והרגשתי שזה זורם. המשכתי בעבודתי ושכל ענייני הבית הסתיימו בערב, הייתי מתיישב וכותב. בבית. חייתי בשני עולמות. הרגשתי מלאות עצומה. זה לכאורה חופש לכתוב את היצירה שלך, אבל ממש לא הייתי בחופש והייתי עייף כל הזמן. למרות הקושי, החלטתי לשלב בין שני העולמות".

תחנה שביעית: הגשמה

"ביצירה או בכתיבה, כמה שנטפס גבוה יותר, כך נראה מולנו פסגה גבוהה יותר, שנרצה להעפיל אליה. אך יחד עם זאת, בניתי משפחה תומכת ואוהבת והכתיבה מבחינתי היא הדובדבן. סוג של הגשמת חלום, שבלא מעט נקודות בזמן, חשבתי שהוא לא יתגשם. ברור לי היום שבפנסיה אעסוק רק בכתיבה, למרות שזה מסע מאוד לא פשוט".

"מאוד קשה לבודד את מרכיבי הכתיבה כי הם תמהיל של ניסיון נרכש ודמיון. הפנטזיה יותר חזקה מהמציאות והדמיון טס קדימה. לגבי הגיבורים, אני מפענח את הדמות תוך כדי הכתיבה. לומד אותה, חש בה, מריח אותה. אני זוכר ששמעתי הרצאה של הסופרת נירה מגן. שם היא סיפרה שבגמר כל ספר היא נפרדת מהדמויות שלה. ממש חווה תהליך של פרידה. אני מזדהה איתה. אתה חיי עם הדמויות כשנה, אוהב, כועס, בז, מאוכזב, ובגמר הכתיבה הם לפתע כבר לא איתך".

תחנה שמינית: לידה

"שלחתי את החומר הגמור להמון הוצאות. כל הודעת סירוב, עשתה לי צביטה בלב. יום אחד קיבלתי מייל מדורית פרידמן, מהוצאת הקיבוץ המאוחד. היא כתבה לי שהיא אהבה את הספר ונראה לה שהוא לא זקוק לעריכה משמעותית אך חייב לעבור דרך עוד לקטורים ואלו שלחו אותי לחצי שנה של עריכה מחודשת. לא מצטער על כך כי למדתי מי זה המון".

"הרגע הכי מרגש עבורי היה כשהספר יצא מהדפוס. זה סוג של לידה, רק כזו שלקחה שלוש שנים - כמו פילה. ההתרגשות שספר יצא ממך, זה משהו שקשה להגדירו במילים. אולי אושר".


הרצאה עם הסופר מעוז מוסל, על ספרו "לגמרי במקרה", תתקיים ב- 30.3.11 בשעה 20:00, בספריה בזכרון יעקב
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור