נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > 100 שנים של סבל
20 לנובמבר 2010
100 שנים של סבל
יואב איתיאל, 19/11/2010 - 15:09
עו"ד אהרנסון: "עו"ד מינסקי רימה אותנו. הוא עמד בבית המשפט והצהיר הצהרות שקר בשם ’נווה התומר’. ואני אומר לך את זה לציטוט. הצהיר בשם ’נווה התומר’ הצהרות שקר שכביכול ניתן לכל המבנה שהוא בנה שם, טופס 4, כשהדבר הזה היה שקר וכזב. הוא פשוט עמד כעו"ד של ’נווה התומר’, ושיקר. הוא הבעלים של ’נווה התומר’ והוא העו"ד של ’נווה התומר’. הוא חתול תעלול. הוא מופיע שם בחמישה כובעים. הוא הרוח החיה של ’נווה התומר’, הוא נשוי לבעלת המניות הפורמאלית של ’נווה התומר’, הוא עורך הדין של ’נווה התומר’ והוא מייצג את ’נווה התומר’ במשפט על חריגות הבנייה שבו הוא נותן לבית המשפט בשם ’נווה התומר’ הצהרת כזב". מינסקי: "שקרים והשמצות".
שמואל אהרנסון בית ריבניקר זכרון יעקב
משפחת אהרנסון עדיין מחזיקה בנכס. עינוייה של המשפחה לא תמו גם לאחר שבבית המשפט המחוזי בחיפה הסתיים בחודש שעבר עוד פרק בהיסטוריה של הבית הזה.[בצילום: עו"ד שמואל ("מולי") אהרנסון על רקע בית ריבניקר במושבה זכרון יעקב. אילוסטרציה: יואב איתיאל]

לבית ברחוב המייסדים 86 במושבה זכרון יעקב, הובאה שרה אהרנסון ב-2 באוקטובר 1917. הבית ידוע בכינוי "בית ריבניקר", אבל כבר אז השתמש בו אהרן אהרנסון כמשרד וספריה לאוסף הספרים הגדול שלו. העינויים נמשכו שלושה ימים. החיילים הטורקים התעללו שם בשרה תוך שהם חוקרים אותה אודות פעילות מחתרת ניל"י. הם הכו אותה, הצליפו בה בחגורות, צבטו חלקים מגופה במלקחיים, הניחו ביצים רותחות תחת בתי שחייה ובין הברכיים.

בין עינוי אכזרי אחד למשנהו, קשרו את שרה לידית הדלת, כדי שלא תוכל לנוח בישיבה על הרצפה. ב-5 לאוקטובר, לפני שהובלה לבית אהרנסון, שם שלחה יד בנפשה ביריית אקדח שגרמה למותה, ימים לאחר מכן ב-9 לאוקטובר, עוד הספיקה שרה לכתוב הוראות אחרונות בבית השימוש של בית ריבניקר, ולהעביר את המכתב לידיו של דוד שטרנברג. שטרנברג לא היה זר לשרה ולא זר לבית. הוא אחיה של מרי מרים שטרנברג, גיסתה של שרה אהרנסון.


אף מילה על הפקעה. מכתב הועדה

"הוגשה בפני הועדה תכנית לבניה בחלקה זו ע"י חברת ’נווה התומר’ בע"מ, חתומה על ידכם כהסכמה לתכנית. ברצוני להבהיר כי הועדה רואה בחלקה זו מגרש אחד ובהסכמתכם לתכנית הנ"ל ובחתימתכם, נלקחה על ידכם בחשבון זכותה של הועדה המקומית לפעול להגשת תכנית מפורטת אשר תתייחס לחלקה כולה כאחת ועל פיה תפעל הוועדה, על פי סמכותה המוקנית לה בחוק. וכי ידוע לכם כי חברת ’נווה התומר’ מגישה תכנית הבניה ע"י בקשת הקלה מתכנית מתאר, המחייבת הגשת תכנית מפורטת בשלב זה".
שבע שנים קודם לכן, ב-1910, נישאה מרים לשמואל אהרנסון. לאחר נישואיהם ב-1910, רכשו מרים לבית שטרנברג ושמואל אהרנסון את בית ריבניקר. 100 שנה חלפו. משפחת אהרנסון עדיין מחזיקה בנכס. עינוייה של משפחת אהרנסון בזכרון יעקב לא תמו, גם לאחר שבבית המשפט המחוזי בחיפה, הסתיים בחודש שעבר עוד פרק בהיסטוריה של הבית הזה.

עו"ד שמואל ("מולי") אהרנסון הוא מעורכי הדין הנחשבים היום בישראל. הוא שותף בכיר וממייסדי משרד עורכי הדין אהרנסון, אבולעפיה, אמודאי ושות’ בתל אביב. עו"ד אהרנסון הוא בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, שימש כיועץ משפטי בתעשייה האווירית והיה היועץ המשפטי של חברת הביטוח מגדל. אהרנסון עוסק בליטיגציה, בעיקר בתחום חוקי ביטוח ורשלנות רפואית, ומתמחה בניסוח מדיניות, הסכמים, ותכנון אסטרטגי של חוקי ביטוח ורפואה מורכבים. נדל"ן זה אולי לא הצד החזק של המשרד. אולי בגלל זה נפל אפילו עו"ד שמואל אהרנסון בפח ודווקא בהתנהלות לגבי הנכס המשפחתי ברחוב המייסדים.

עו"ד שמואל אהרנסון הוא הנכד של מרים ושמואל אהרנסון. לזוג נולדו שני בנים, אהרון אהרנסון יבדל"א, וידידיה ז"ל, אביו של עו"ד שמואל אהרנסון. ידידיה נולד בבית ריבניקר ב-1912, והיה בן 5 כשהובלה שרה אהרנסון לעינוייה בבית ריבניקר.

בית ריבניקר במושבה זכרון יעקב נבנה על חלקה של 2.3 דונם. ב-1995 אהרן אהרנסון, הדוד של עו"ד שמואל אהרנסון, היה במצוקה פיננסית ורצה להוציא מהחלקה הזו כסף. הוא ואחיו ידידיה הסכימו ביניהם להותיר את הבית הישן בבעלות משותפת ואת יתרת החלקה לחלק לשני חלקים שווים. אהרן קיבל חלק אחד ויורשי ידידיה, אביו של עו"ד שמואל אהרנסון, קיבלו את החלק השני.

הדוד אהרון מכר לעו"ד מקומי את חלקו ויורשי ידידיה מצאו את עצמם שותפים איתו לחלקה וכך החל סיפור המחלוקת ביניהם וההתעללות המשפטית שהסתיימו רק בימים אלה. עורך הדין המקומי הוא עו"ד חיים מינסקי. שורש המחלוקת? "היהפוך כושי עורו?" שואל בחזרה עו"ד אהרנסון, "שמע סיפור".

בית אהרנסון
"חתול תעלול. הוא מופיע שם בחמישה כובעים. הוא הרוח החיה של ’נווה התומר’, הוא נשוי לבעלת המניות הפורמאלית של ’נווה התומר’, הוא עורך הדין של ’נווה התומר’ והוא מייצג את ’נווה התומר’ במשפט על חריגות הבנייה שבו הוא נותן לבית המשפט בשם ’נווה התומר’ הצהרת כזב"

"היום אני מסודר, אבל לצערי הרב, אז, ב-1995, עוד הייתי תפרן ולא יכולתי לקנות את החלקה מאהרן" מגלה עו"ד שמואל אהרנסון, "לו יכולתי, זה מה שהייתי עושה וכל פרשת מינסקי לא הייתה באה לעולם".

"אבל אז לא יכולתי. אהרון רצה למכור ומינסקי רצה לקנות. עו"ד מינסקי שימש שלא כדין כקבלן לעת מצוא, כשאשתו משמשת לו איזה עלה תאנה, שזה גם עולה מפסק הדין, וזאת בניגוד לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין כיוון שעד לפני 5-6 שנים היה איסור על עורך דין לעסוק בעיסוקים אחרים. בעניין הזה אגב, אני מתכוון להגיש תלונה כנגד עו"ד מינסקי בלשכת עורכי הדין. אני לא מתכוון למחול. האיש הזה פשוט רימה אותנו", אומר עו"ד שמואל אהרנסון.

"כאשר חילקנו את החלקה בין הדוד אהרון לבין יורשי ידידיה ז"ל, הסכמנו שכל אחד יהיה רשאי להשתמש בחלקו ובלבד שיכולת הניצול של האחר את חלקתו לא תיפגע. זה היה הסכם השיתוף שנעשה. כי הקרקע היא ב’מושע’, שזו חלקה אחת, ונחתם הסכם כזה. סמוך למועד בו נחתם ההסכם בין יורשי ידידיה לבין אהרון, מכר אהרן את חלקו למינסקי, כשמינסקי מופיע בתור חברה קבלנית שנקראת ’נווה התומר’ אבל למעשה הוא היה הרוח החיה והקבלן לכל דבר ועניין. הוא עשה רושם של בנאדם מעניין ושרמנטי ובאמת חשבנו שהחברה היא של אשתו". אולי נשבו בקסמיו. אולי לא רצו לקלקל לאהרן את העסקה. אולי שניהם גם יחד.

בית ריבניקר, היום

שניים רבים ואני יוצא מטומטם?

איתמר בר-עזר, ראש הועדה המקומית לתכנון ולבנייה שומרון דאז והיום מנהל החינוך החרדי בעיריית ירושלים, אומר בתגובה: "שניים רבים ואני יוצא מטומטם? מפליא אותי שעו"ד אהרנסון אומר עלי דבר כזה. אני דווקא בידידות עם המשפחה ובמיוחד עם אחיו אמציה, האדריכל שבונה לנו מבני חינוך בירושלים. כל מי שמכיר את עבודת הועדה בזמן ההוא יודע שמטומטם לא הייתי. כל אחד יודע שתקופתי בוועדה הייתה תקופת הזוהר שלה. אני לא זוכר את הפרטים, ומכיוון שלא הייתי צד לתביעה, גם לא למדתי אותם לעומק. מה שכן, עו"ד מינסקי תמיד היה בעייתי ותמיד היה שנוי במחלוקת. שיחק איתנו לכל כיוון, אבל בטח שלא הייתי כחומר בידי היוצר. אני דווקא זוכר את מינסקי כשהוא בכעס רב, כשלא נתנו לו את כל תאוותו בידיו, אם אתה מבין למה אני מתכוון".
"מה שלא ידענו באותה עת, זה שלמועצה המקומית יש כוונה להפקיע מהחלקה", אומר בזעם גלוי, גם היום, עו"ד אהרנסון, "הם הסתירו את זה. מינסקי רץ להשיג היתרי בנייה, בלי לגלות לנו שאומרים לו בעצם בצורה מפורשת: ’דע לך כי אם אתה מנצל את חלקך אז החלק של יורשי ידידיה ירד לטמיון’".

"בשלב הזה היה מדובר על כך שהוא ינצל את החלק שקנה מאהרן ואנחנו ניוותר ערום ועריה". איתמר בר עזר, יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ’שומרון’, ישב עם מינסקי ויחד ניסחו מכתב שנועד להיות ’מכתב כסת"ח’, שאם יבואו יום אחד ויגידו ’מה עוללתם’, הם יוכלו לשלוף את המכתב ולהגיד כי יורשי ידידיה ידעו והסכימו. ואת זה כמובן בית המשפט פסל מכל וכל".

"המכתב מנוסח באופן כללי ומעורפל", אכן קובעת השופטת תמר שרון נתנאל, "ניכר בו שבר-עזר מנסה ’להלך בין הטיפות’. מחד לא לציין בפני התובעים, במפורש, את כוונת ההפקעה, ומנגד, לכלול בו אמירות ’שיכסו’ את הוועדה בעתיד, ככל שהעניין יעלה. על רקע שיחתו של בר-עזר עם עו"ד מינסקי ומעדותו של בר-עזר, אין לי ספק שהוא בחר, במודע, לא לכלול במכתב ולוא אמירה כללית בדבר אפשרות הפקעה לצרכי דרך גישה במגרש התובעים, אפשרות עליה שוחח, במפורש עם עו"ד מינסקי".

לא כל טענות בני משפחת אהרנסון נתקבלו. רחוק מזה. לטענת היורשים כי מינסקי אף שם את החותמת על המכתב, "בהיחבא, בהסתר ובמרמה, במטרה להוליך שולל", לא מצאה השופטת תשתית ראייתית, כינתה אותה ספקולציה, ואף ציינה כי לאור חומרת המשתמע ממנה מוטב כי לא הייתה מועלית. אבל מינסקי טען כי כלל לא ידע על המכתב ושיו"ר הועדה דאז בר-עזר לא אמר אמת.

השופטת: "מעדיפה אני את עדותו של בר-עזר ושל התובעים על פני עדותו של מינסקי", וקובעת כעובדה שעו"ד מינסקי ידע על קיומו של המכתב ועל תכנו, עוד בשנת 1997". על גרסת מינסקי היא אומרת: "אינני מקבלת את הסברו בדבר האופן בו הוא ’נתקל’ במכתב, בתוך תיק הועדה".

ביקורת קשה גם על בר-עזר והועדה המקומית לתכנון ובנייה שומרון ששימש לה יו"ר: "בהתנהלותו של בר-עזר, האמורה לעיל, הפר בר-עזר, (וכך הוועדה) את חובת ההגינות המוטלת עליו ועל הוועדה כרשות ציבורית". בר-עזר שולח את מינסקי למסור את המכתב לאהרנסון. בית המשפט: "הימנעותו המכוונת של בר-עזר מלהודיע לתובעים, בעצמו, (ההדגשה במקור. י.א.) על כוונת ההפקעה תוך שהוא מטיל חובה זו על מינסקי, נעשתה בחוסר תום לב ומהווה, לכל הפחות, רשלנות אם לא למעלה מכך".

עו"ד אהרנסון: "מה שנאמר במכתב, זה בעצם, דעו לכם כי אנחנו נתייחס לחלקה הזו כחלקה אחת, מה שהדין ממילא אומר. ולכן לא יכולנו להעלות על דעתנו כי מה שמסתתר מאחורי הניסוח הזה, זה כאילו ניסיון להעמיד אותנו על כך שאם נחתום למינסקי על הסכמתנו לבנייה שלו, אז האחריות עלינו, ובכך ויתרנו על חלקנו או משהו כזה, מה שכמובן לא עלה על הדעת".

למה בכלל להפקיע?

"גם זה סיפור מאד תמוה שדרך אגב, עוד לא הסתיים. בדיוק הולכים עכשיו להתנגדות. יש לך שם את רחוב המייסדים ויש את רחוב המגינים, שעדיין לא מפותח. יש מגרשים של יזם והדבר היחידי שזה משרת, זה את החלקות שלו, תוך פגיעה נוראית בכל החלקות שיושבות כאן. גם במגרש שלנו, דרך אגב. מה שקרה שמי שהתחיל לדחוף את התכנית הזו של ליצור כביש נוסף בין רחוב המייסדים לבין רחוב המגינים, זה מי שקודם היה מהנדס הועדה ומינסקי הובא בסוד העניינים.

"למינסקי היה ברור שאם התכנית הזו יוצאת לפועל, אז מכיוון שניתן להפקיע 40 אחוז מהחלקה שגודלה 2.3 דונם, זאת אומרת שניתן להפקיע 800 מ"ר שזה כל החלקה שלנו, בלי לשלם גרוש, ואז אדון מינסקי נשאר עם הכול ואנחנו נשארים עם לא כלום".

עו"ד חיים מינסקי

שקרים והשמצות
על הטענות החריפות של עו"ד אהרנסון המובאות בעלילה הזו אומר עו"ד מינסקי בתגובה: "הבמה אותה בחר אותו עו"ד לפרסם שקריו והשמצותיו, אינה מפתיעה. הוא ראוי לכם ואתם ראויים לו".

בצילום: עו"ד חיים מינסקי בבית המשפט בעניין אחר. ראה כאן
מכיוון שמצאו עצמם עם הגב לקיר, הגישו היורשים תביעה נגד הועדה ונגד עו"ד מינסקי ובמקביל התחילו במשא ומתן עם הועדה. בסופו של דבר הגיעו להסכמה עם הועדה על כך שייבנו בחלק המערבי תוך שהם מותירים מין משולש בקצה המזרחי של החלקה המיועד לאפשרות הפקעה עתידית.

אהרנסון: "לא ויתרנו על הזכות להתנגד להפקעה, אבל הסכמנו שלא לבנות שם, לאפשרות של הפקעה עתידית. בסופו של דבר בנינו שלושה קוטג’ים שהבנייה שלהם הסתיימה לאחרונה והסתבר שהועדה לא צריכה 40 אחוז מהחלקה כי לצורך הדרך היא צריכה בסה"כ כ-100 מ"ר".

בשנת 2000 הגישה הועדה המקומית לתכנון ולבנייה "שומרון", כתב אישום כנגד חברת "נווה התומר", בשל חריגות בנייה. "נווה התומר" הורשעה והוטל עליה קנס. על פי ממצאי פסק הדין הפלילי, קיר התמך המזרחי הגובל בחלקה של אהרנסון הוגבה בלמעלה ממטר מעל הגובה שהותר בהיתר הבנייה, והחנייה הוזזה תוך פגיעה במרווח שהיה אמור להיוותר בינה לבין המגרש של אהרנסון. נווה התומר ערערה, ובית המשפט דחה את הערעור.

"זה לא הכול", שוטח אהרנסון את סיפור התלאות של הנכס, "יש עוד סיפור. יש את חלקה 87, (המייסדים 84) ויש את חלקה 88 שלנו, (המייסדים 86). כשמינסקי תכנן את הבתים שבנה ומכר לקונות תמר גור אריה וציפי אורביץ, הוא נתן התחייבות לבעלי חלקה 87 הגובלת, שבבוא העת הם יוכלו לבנות ממש על גבול המגרש, על קו אפס. הוא רק לא קיבל את ההסכמה של יתר בעלי החלקה שהיא במושע. מינסקי נתן להם התחייבות והם קנו את ההתחייבות הזו. אז אני פשוט אומר לך, הנה דוגמא לעוד מעשה מרמה של אדון מינסקי שבשם כל בעלי החלקה התיימר להתיר לבעלי החלקה הגובלת, לבנות על קו אפס".

איתמר בר עזר לא מופיע בתביעה, מדוע?

"איתמר בר עזר היה יו"ר הועדה. הועדה מופיעה. כשהגשנו את התביעה או זמן קצר לאחר מכן, איתמר בר עזר כבר עזב את התפקיד שלו ועלה לירושלים להתעסק שם בחינוך של ש"ס. הוא כבר לא היה שם. גם לא הייתה לנו טענה פרסונאלית נגד איתמר, שאני לא יודע אם היה קשור לשחיתות. הוא בודאי היה מטומטם. הוא היה כחומר בידי היוצר, מינסקי. את מינסקי היינו חייבים לתבוע באופן אישי. תבענו את חברת ’נווה התומר’, את הועדה ואת חיים מינסקי באופן אישי כמי שבעצם היה הרוח החיה בכל הסיפור הזה. לפי פסק הדין הזה, חיים מינסקי אחראי באופן אישי לעוולות שביצעה חברת נווה התומר".

בעבירות פליליות?
"בודאי. הם הורשעו".

חיים מינסקי הורשע שם באופן אישי?
"חיים מינסקי לא הורשע שם באופן אישי".

מדוע?
"משום שהועדה לא הגישה כנגדו כתב אישום".

מדוע?
"אני לא יודע. את זה צריך לשאול את הועדה. את מי שאחראי שם על התביעות. מי שמכין את התביעות האלה. הועדה התלוננה על חריגות בנייה שביצעה חברת ’נווה התומר’. דרך אגב, במשפט שנערך לחברת ’נווה התומר’, מינסקי עמד בבית המשפט והצהיר הצהרות שקר בשם ’נווה התומר’. ואני אומר לך את זה לציטוט. הצהיר בשם ’נווה התומר’ הצהרות שקר שכביכול ניתן לכל המבנה שהוא בנה שם, טופס 4, כשהדבר הזה היה שקר וכזב. הוא פשוט עמד כעו"ד של ’נווה התומר’, ושיקר. הוא הבעלים של ’נווה התומר’ והוא העו"ד של ’נווה התומר’. הוא חתול תעלול. הוא מופיע שם בחמישה כובעים. הוא הרוח החיה של ’נווה התומר’, הוא נשוי לבעלת המניות הפורמאלית של ’נווה התומר’, הוא עורך הדין של ’נווה התומר’ והוא מייצג את ’נווה התומר’ במשפט על חריגות הבנייה שבו הוא נותן לבית המשפט בשם ’נווה התומר’ הצהרת כזב".

איך אתה מסביר התנהלות כזו?

"עזוב, הבנאדם הזה הוא פשוט נוכל. אין מילה אחרת. אין לי הסבר. להבנתי לשכת עורכי הדין חייבת להקיא מתוכה אנשים כאלה ברגע שמעשים כאלה מתגלים. זו דעתי. אנשים מהסוג הזה פשוט תורמים למעמדו הירוד של המקצוע בעיני כלל הציבור".

על כל הנזקים שנגרמו להם, תבעו היורשים ב-2002 כ-2 מיליון ש"ח. בסופו של דבר, 7 שנים לאחר מכן, בדצמבר 2009, זכו בכ- 285 אלף שקל בקיזוז כ-33 אלף ש"ח ועוד ריבית והצמדה מ-2003, סכום אותו פסקה לנתבעים שתבעו כנגד.

על אחריותו האישית של עו"ד מינסקי קובעת השופטת תמר שרון נתנאל כי אין ספק שמינסקי היה "הרוח החיה" של חברת ’נווה התומר’ ושבאמצעותו היא ביצעה את פעולותיה, ושבשל כך הוא אחראי להן. "כן אחראי מינסקי באחריות ישירה, נזיקית, בשל רשלנות והפרת חובה חקוקה, שגרמו לתובעים נזק". בנסיבות המקרה רואה השופטת מקום "להרים את מסך ההתאגדות, לפחות בכל הנוגע למינסקי".

ערעור שהגישו הצדדים, הסתיים באוקטובר 2010, לפני כחודשיים, בפסק דין בהסכמה, ועל פי הצעת בית המשפט חויבו מינסקי ושותפיו ב -50 אלף ש"ח נוספים. "כסף קטן", אומר עו"ד אהרנסון "לפני שבועיים, ב-3 לנובמבר, קיבלנו מעו"ד מינסקי את הפיצוי שנקבע. הוא ישב עם סטופר ושילם את זה ביום האחרון".

אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור