נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > כחול לבן ברוסית
28 למאי 2010
כחול לבן ברוסית
איתי משה, 28/05/2010 - 17:24
הם עלו ארצה לפני כמעט 20 שנה, הקימו את הלהקה לפני כמעט עשור, הוציאו אלבום ברוסית (חוץ משני שירים), ובכל זאת הצליחו לכבוש את מצעדי גלגל"צ ולצאת בעוד שבועיים למסע הופעות באירופה. לוס כפרוס בראיון מיוחד על ישראל, CCCP והקשר ביניהן.
לוס כפרוס - מחברים עולמות
 "מגיל צעיר הבנתי שגיטרה מושכת בחורות אז התחלתי ללמוד נגינה באופן קצת יותר רציני". אנטון קוליאדקו. [צילומים: אביר סולטאן]

"מרוסיה באהבה"
מגזין מיוחד - 20 שנה לעלייה מבריה"מ
"התרבות הרוסית בישראל לא תדעך. היא כל כך חזקה מכיוון שהיא באה מהחינוך בבית אבל לא רק, זה גם בעידוד המדינה. נתנו לנו ערוץ טלוויזיה, עיתון יומי ותחנת רדיו. אני לא זוכר שלעולים ממרוקו נתנו את זה. כל עוד נותנים לקהילה את האמצעים לחיות בתוך הבועה, הם ישמרו ויפתחו את זה. אולי בעוד 20 שנה זה ישתנה".

בשפה רהוטה שמתובלת במעט מבטא רוסי שלא נעלם גם אחרי 15 שנים בארץ, מספר ארקדי יעקבסון, ממייסדי להקת "לוס כפרוס" על התובנות אליהם הגיע לגבי חבריו בקהילת העולים מברית המועצות לשעבר. יעקבסון, בן 33, נולד בעיר יקוטסק שבערבות סביר, עיר הבירה של רפובליקת סאחה (יקוטיה), שמונה 236 אלף תושבים. יקוטסק נחשבת לאחת הערים הקרות בעולם, ובחודשי החורף הטמפרטורה הממוצעת נעה סביב מינוס 40-50 מעלות.

"בחורף אי אפשר היה לפתוח את הפה", מספר יעקובסון, "אני זוכר שהיינו מצמידים את הלשון לכל מיני חפצי מתכת קפואים והיא הייתה פשוט נדבקת. אפילו את האצבעות כמעט איבדתי יום אחד אחרי שהסתובבתי בחוץ עם כפפות לא מספיק עבות. פשוט איבדתי את התחושה ביד".

איך הם הגיעו לעיר הקפואה ארקדי לא כל כך הבין עד היום. אביו היה פסנתרן שסיים ללמוד בקונסרבטוריון של סנט פטרסבורג ונשלח על ידי הרשויות ברוסיה לעיר המחוז הצפונית, שם פגש את אמו של ארקדי, שהיתה עיתונאית. לארץ הגיע ארקדי בתור תייר בסמינר שנערך בחסות הסוכנות היהודית. את הקשר עם הסוכנות היהודית הוא יצר כבר בנעוריו, כשהשתתף בפעילות הסוכנות במועדון הצעירים המקומי ולאחר מכן כמדריך במחנות הקיץ של הסוכנות לילדים.

בגיל 18, לאחר שסיים את בית הספר למשחק, וכשהוא עמוק בפעילות ציונית, הגיע צו הגיוס לצבא הרוסי שהיה באותם שנים עסוק במלחמות עקובות מדם בחבל צ’צניה. "כשהייתה לי ההזדמנות לנסוע לא חשבתי פעמיים", מספר ארקדי, "אמרתי שלום לכולם, ארזתי את החפצים והגעתי לארץ לקיבוץ אורים שבנגב. שם גם פגשתי יום אחד את אנטון, כשהוא יושב ומנגן אצלי בחדר".

גדל "על" מוסיקה
"התרבות הרוסית בישראל לא תדעך. היא כל כך חזקה מכיוון שהיא באה מהחינוך בבית אבל לא רק, זה גם בעידוד המדינה. נתנו לנו ערוץ טלוויזיה, עיתון יומי ותחנת רדיו. אני לא זוכר שלעולים ממרוקו נתנו את זה. כל עוד נותנים לקהילה את האמצעים לחיות בתוך הבועה, הם ישמרו ויפתחו את זה. אולי בעוד 20 שנה זה ישתנה"
המפגש בין השניים יצר לאחר כמעט כעשור את "לוס כפרוס", הלהקה הרוסית שכבשה את המצעדים של גלגל"צ ובעוד שבועיים תצא למסע הופעות באירופה. אנטון קוליאדקו, בן 29 עלה ארצה חודשיים לפני ארקדי. "באתי לארץ מהעיר לבוב שבאוקראינה, שם היה קר אבל פחות מסיביר", הוא צוחק, "זו עיר עם קהילה יהודית מאוד גדולה בעלת מורשת היסטורית. אולם את תקופת הילדות אני זוכר כתקופה מאוד קשה. זו היתה קריסת ברית המועצות, מצב של אנרכיה ברחובות, אחוזי פשיעה גבוהים ומקומות עבודה שנסגרו אחד אחרי השני.

"עליתי ארצה עם הורי במסגרת התוכנית של הסוכנות היהודית והתיישבנו בקיבוץ צאלים. בגלל שלא ידעתי עברית בימים הראשונים שלי בקיבוץ, התחברתי דווקא עם המתנדבים שבאו לעבוד ודיברו באנגלית. באחד הימים מתנדב שהכרתי וניגנתי איתו עבר לקיבוץ אורים, והזמין אותי לבקר אצלו. הוא גר בדירה עם ארקדי וככה הופעתי לו עם גיטרה בחדר והשאר היסטוריה".

השנים הראשונות בארץ היו מאתגרות לשניהם. "לא דיברתי את השפה", מספר אנטון, "הגעתי לבית ספר ’מעלה הבשור’ שהיה ברמה מאוד גבוהה ואני הגעתי ללא הכנה באולפן וללא שום גורם שיעזור לי בקליטה. נכנסתי לכיתה הרגילה שבעצם ידעתי לתקשר רק באנגלית. באופן לא מפתיע המקצעות שבהם הייתי בסדר היו מתמטיקה, פיזיקה, אנגלית וחינוך גופני. בתחילת כיתה י"א, המורים בבית הספר החליטו לא לוותר לי והייתי מוצא את עצמי יושב יום שלם עם מילון ומתרגם פרק קטן בספר היסטוריה.

"לא היתה ברירה אלא ללמוד את השפה. כשכולם סביבך מדברים עברית, זה ממריץ. כשעברתי מצאלים לאשדוד אחרי שנה וחצי, היה לי יותר קל מכיוון ששם היתה קהילה גדולה של דוברי רוסית".

בשונה מאנטון שעלה עם משפחתו, ארקדי כאמור עלה ארצה לבד. אביו נפטר עוד כשהתגורר בסיביר ואמו ואחותו נשארו מאחור. "הם רצו להישאר שם. לא עניינה אותן העלייה לארץ. אחותי נישאה לבחור מאוקראינה והם עברו לשם ואמי רצתה להישאר איתה. אני מצאתי את מקומי פה והם שם מצאו אותו שם. טוב להן ולכן לא ניסיתי לשכנע אותם לבוא".

מחברים עולמות

ההתעניינות במוסיקה החלה אצל השניים בגיל צעיר. "הורי היו חובבי מוסיקה גדולים", מספר אנטון קוליאדקו, "בצעירותו, אבי היה בסיסט בלהקת רוק מקומית וסבתי עבדה בתיאטרון המקומי בלבוב. הייתי מעביר המון זמן מאחורי הקלעים של התיאטרון. מגיל צעיר גדלתי על הביטלס ולד זפלין, המוזיקה שהיינו שומעים בבית. למדתי לנגן על גיטרה בגיל 9 והייתי מקליט את עצמי על טייפ סלילים שקיבלתי במתנה מהורי. מגיל צעיר הבנתי שגיטרה מושכת בחורות אז התחלתי ללמוד נגינה באופן קצת יותר רציני". 

בניגוד לרוקנ’רול עליו גדל אנטון קוליאדקו, ארקדי יעקובסון גדל על באך ועל בטהובן. "גדלתי על המוסיקה הקלאסית כי בכל זאת, אבי היה פסנתרן. תמיד התעניינתי ברוק ובפופ. בתקופת הנעורים שלנו פרח הפופ, ושנינו אהבנו רוק, בלוז והבי מטאל (רוק כבד)".

כובשים!
"אנחנו להקה שמגשרת בין תרבויות והקהל הישראלי שמבין ומכבד מוסיקה מתחבר לזה. כשאני נמצא בין האנשים בקהל, אני רואה בהופעות פסיפס ישראלי: אשכנזים, מזרחיים, אתיופים ורוסים שאת כולם מחבר דבר אחד משותף: שפת המוסיקה".
השניים חברו לשני חברים נוספים ויחד ייסדו את להקת "לוס כפרוס", המונה תשעה חברים ומהווה עדות חיה לשילוב המנצח בין תרבויות, שפות וזרמים מוסיקאליים שונים. החברים משלבים את מוזיקת סקא שהיא גלגולו המוקדם של הרגאיי, עם דאב, וג’אנגל ברוסית, אנגלית ועברית ויוצרים יחד הרמוניה של צלילים ייחודיים ומעניינים שדומים מבחינת הקצב למוזיקה הבלקנית והמזרח אירופאית שצוברת פופולאריות בשנים האחרונות גם בקרב האוזניים הישראליות.


למסתכלים מבחוץ, החיבור בין הרוקנ’רול הרוסי הכבד למוזיקאת הרגאיי מאיי הקריביים לא ברור. עבור חברי הלהקה, לעומת זאת, נראה שזה מסתדר לא רע. "הרגאיי הוא משהו שנחשפתי אליו פה בארץ", מספר אנטון, "כשהייתי בקיבוץ בכל מקום שמעו בוב מארלי, אבל לקח כמה שנים טובות עד שבאמת התחלתי להתעניין ולנגן את הסגנון הזה".

בארץ השניים התחילו לנגן את המוסיקה הרוסית שהביאו איתם מהמולדת. "היינו מארגנים ג’ם סשן של מוסיקה רוסית עם החבר’ה, היינו מנגנים רוק והבי מטאל, את כל השירים שהכרנו משם", מספר ארקדי יעקובסון. "הכרנו מוסיקה ישראלית. הכרתי את שלמה ארצי עוד ברוסיה ובפעילות בסוכנות היינו שרים את שירי ארץ ישראל. גם כשעליתי והתגייסתי לצבא שמעתי המון רדיו, את אייל גולן ומוניקה סקס שמאוד דיברו אליי במוזיקה שלהם. אבל לחבר’ה בצבא הייתי מנגן שירים באנגלית".

ההיחשפות וההתחברות למוזיקה הישראלית היו חלק מהליך הקליטה במדינה. דרך השירים הם למדו את השפה, ביטויי סלנג ואוצר מילים. הרגאיי השתלב למוסיקה שיצרו רק לאחר שהכירו את חברם השלישי לייסוד הלהקה MC, גוגה (אנדרי בר). אנטון קוליאדקו הכיר אותו לאחר שעבר לאשדוד והתחיל לצאת לתל אביב. לדבריו, הוא הכניס אותו לעולם הדראם אנד בייס והסקא.

אחרי שנים של נגינה כתחביב, החליטו השניים להעלות הצגה מוסיקאלית שמבוססת על שירה רוסית. הפרויקט נתקע עקב בעיות מימון ונגנז בסופו של דבר. השירים לא. החבר’ה הצעירים החלו להופיע עם גרסאות כיסוי (קאברים) לקלאסיקות רוסיות על במות הפאבים והמועדונים הרוסים במרכז הארץ. בחלק מההופעות היה מצטרף אנדריי בר (גוגה) בסגנון הרגאיי וסקא ולאט לאט, הסגנון שלו התחיל להשפיע.

ההופעות הראשונות של ההרכב היו בעיקר לפני הקהילה הרוסית בישראל. הפריצה מהמעגל התרבותי המוכר והידוע החלה כאשר חברי הלהקה החלו לנגן עם חברים ישראלים מסצינת הרגאי. "ראינו שהקהל שלנו מתחיל יותר להתערבב", מספר ארקדי, "ניגנו מוזיקה מגניבה שנועדה לעשות שמח לאנשים ולא היה משנה לנו מאיפה הם באו".

♦ אבל שרתם ברוסית. לא היה מחסום של השפה?

"כשכתבנו בהתחלה כיוונו לקהל הרוסי, אבל זה השתנה בלי שהתכוונו. גילנו שקהל היעד שלנו הוא לא רק רוסי, בייחוד כשניגנו עם הרכבים ישראלים ששרו בעברית, זה הפתיע אותנו לטובה, שהקהל הישראלי נהנה משירים שאינם בעברית. גוגה, שהופיע גם בנפרד מול הקהל הישראלי, משך גם הוא קהל צעיר שבא לראות אותנו ומהופעה להופעה התחלנו לראות יותר ויותר ישראלים. הבנו שאנחנו יכולים להרחיב את האופקים לקהל אחר לגמרי".

היום עסוקים "בלוס כפרוס" לפרק את הגדרות והחומות שבין העולים מרוסיה לחברה הישראלית הותיקה. "אנחנו להקה שמגשרת בין תרבויות והקהל הישראלי שמבין ומכבד מוסיקה מתחבר לזה", מספר שרון מלול, מנהל הלהקה, "כשאני נמצא בין האנשים בקהל, אני רואה בהופעות פסיפס ישראלי: אשכנזים, מזרחיים, אתיופים ורוסים שאת כולם מחבר דבר אחד משותף: שפת המוסיקה".

"המסר שלנו לא נמצא דווקא במילים", מאבחן ארקדי יעקובסון, "יש לנו את המוסיקה והמופע, השואו שמסביב ויש לנו אמת ביצירה שעומדת בפני עצמה ודווקא כשאתה לא מבין את הטקסט והמוח לא עסוק בלהבין את המילים, אפשר להתחבר למוזיקה. זה כמו לשמוע מוסיקה ספרדית או אפריקאית. לא חייבים להבין בשביל לאהוב".
אנטון קוליאדקו: "האנשים שקופצים, רוקדים וצועקים הם המדד הכי טוב. כשאני רואה אנשים שחוזרים להופעה שלנו גם בפעם החמישית, אני מבין שיש חיבור בינינו. חוץ מזה, אנחנו משתדלים לתת לפני כל שיר קצת רקע והסבר על מה אנחנו הולכים לשיר כדי לתת לכולם את האפשרות להבין על מה אנחנו שרים".

אלבום שני בדרך

שלוש שנים אחרי אלבום הבכורה "ראסטה ואסילי" שהוציא לאור את הלהיטים CCCP והחידוש לשירו של זהר ארגוב "נכון להיום", עובדים בימים אלו החברים על האלבום השני ומבטיחים יותר משני שירים בעברית.
"משנת 2004 אנחנו בתהליך", מספר יעקובסון, "עברנו כברת דרך בכל הקשור לספיגת התרבות והעובדה שישנם הרבה יותר שירים שנכתבים בעברית היא תוצאה ממציאות חיינו. היום ההרכב מונה גם ישראלים והשפה בחדר החזרות היא עברית. אני מאוד מקווה שהאלבום השני יהיה מובן יותר לקהל בארץ ושכשנצא להופיע ברוסיה, הרוסים ייהנו מהשירים בעברית כמו שפה נהנים מהשירים ברוסית.

אנטון קוליאדקו: "גם הבחירה בשיר של זוהר ארגוב שהופיע בדיסק ’עבודה עברית’ נבעה מההתפתחות וההתקרבות שלנו למוסיקה הישראלית ומהרצון להתחבר למה שקורה פה. הקאבר הזה עשה את החיבור בין שני התרבויות ושם את הזרקור על משהו אחר בעיבוד שיצר משהו קצת מעניין".

כיום כל חברי הלהקה מתגוררים במרכז (תל אביב ורמת גן). ארקדי ואנטון עובדים כמנהלים טכניים בחברות הפקה שונות שמארגנות הופעות של אמנים מחו"ל. אנטון גם מלחין קטעי מוסיקה לסרטי סטודנטים ועובד בתחום הפרסום בערוץ 9. 

♦ איפה אתם עומדים היום בין שני התרבויות?

ארקדי יעקובסון: "מהבחינה האישית אנחנו מסתכלים על הדברים בתור ישראלים. תמיד תהיה לנו את האפשרות להסתכל על הישראלים במשקפיים של רוסים, אבל בחיי היום-יום אנחנו ישראלים לכל דבר בשירה שלנו. כמובן שיש דברים שטבועים בנו כתוצאה מהתרבות הרוסית עליה גדלנו, אבל אנחנו לא מעבירים ביקורת על החברה בישראל אלא אנחנו חלק בלתי נפרד מהחברה הזו. אם ישנה ביקורת היא גם עלינו.

"מבחינה חברתית, אנחנו חושבים שהתרבות הזו היא כל כך חזקה ועצומה שהיא לעיתים גורמת לאנשים לחיות בסוג של בועה. אולי עוד דור זה יהיה אחרת. לנו לקחת 15 שנה מבחינת היצירה לפנות לקהל הישראלי. מי שרצה להתחבר ולהשתלב בארץ עשה את זה אבל צריך לרצות ולחפש דברים חדשים כי התרבות הרוסית חזקה מספיק להשאיר אותך בתוכה. הטבע של האנשים הוא לחפש את הסביבה הקרובה והמוכרת. אם באלבום הישן כמעט ולא נגענו בתופעות החברתיות בישראל, בכתיבה לאלבום החדש אנחנו כבר מסתכלים פנימה למקום בו אנו חיים ומדברים על שחיתות ומלחמה. זה חלק מהתהליך שעברנו".

♦ מה יוצר את הפופולאריות של הז’אנר האותנטי ומוסיקת העולם?

"אנחנו חיים היום בתקופה מגוונת", מנסה יעקובסון להסביר, "כל הדברים מתערבבים לנו. אפשר לראות את זה במוזיקה, באופנה ובעוד תחומים. בערך משנת 2000 הגבולות מטשטשים בהדרגה. הרבה מוזיקאים ואנחנו ביניהם מחפשים לפרוץ את גבולות הסגנון בארץ".

אנטון קוליאדקו: "זה התפתח גם מתרבות האינטרנט. הכל נגיש ואתה נחשף לסגנונות מכל מיני מקומות והנגישות הזו מסירה מגבלות מהיצירה".

בעוד שבועיים ייצאו חברי הלהקה למסע הופעות בצרפת במהלכו ישתתפו בארבע פסטיבלים של מוזיקת עולם. זה מסעה השני של הלהקה בחו"ל אחרי ביקור לפני מספר שנים ברוסיה.

בהופעות הקרובות מבטיחים החברים לשלב גם מעט חומרים מהאלבום השני עליו הם עובדים ובו שירים בעברית, רוסית, אנגלית ואפילו שיר בספרדית. "חשוב לנו להדגיש שאנחנו להקה ישראלית", הם אומרים לקראת סיום הראיון, "אנחנו רק שרים ברוסית, אבל כשאנחנו יוצאים לחו"ל, ולא משנה אם זה לרוסיה או צרפת, אנחנו קודם כל מוצגים כלהקה מישראל".

יוצאים למסע הופעות באירופה
"מגיל צעיר הבנתי שגיטרה מושכת בחורות אז התחלתי ללמוד נגינה באופן קצת יותר רציני". אנטון קוליאדקו. [צילום: יורי גרשבורג]
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור