נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > לא לשכוח לזכור....
4 לאוקטובר 2007
לא לשכוח לזכור....
שרית קדם , 04/10/2007 -
"לזכור ולא לשכוח" הוא משפט מפתח בהיותנו ישראלים. משפט כי דומה הוטבע בגנים שלנו. "זיכרון קולקטיבי" קוראים לזה. את המונח טבע הפילוסוף והסוציולוג הצרפתי מוריס האלבווקס. במרץ 1945 הוא נרצח במחנה ההשמדה בוכנוואלד. חומר למחשבה.
"איך אנו משתמשים בדימויי ההווה, על מנת לבנות מחדש את עברנו?"
 
מוריס האלבווקס המזוהה לרוב כאבי מחקר הזיכרון הקולקטיבי. הציב את השאלה הזו לראשונה.
טיעוניו המרכזיים עודם משמשים כהנחות היסוד של המחקר בתחום: קהילות חברתיות מעצבות את תפיסת עולמן על ידי הבניית עבר משותף לחברי הקהילה. הזיכרונות המשותפים מגדירים את זהות חברי הקהילה, ומבחינים ביניהם לחברי קהילות אחרות, שגם להם זיכרונות משותפים משלהם. במקרים מסוימים, חברי קהילות יריבות שותפים לאותם הזיכרונות, אך חלוקים על פרשנותם. "מלאכת הזיכרון" היא דינאמית תמיד, משום שפרשנות העבר היא כלי שבאמצעותו קהילות מבינות ומצדיקות את ההווה. ומכיוון שההווה משתנה בלי הרף, העבר הקבוצתי מגויס שוב ושוב כדי לטעון את ההווה במשמעויות. הזיכרון הקולקטיבי, הוא תמיד סלקטיבי.
למושג זיכרון קולקטיבי שני שורשים רעיוניים: היסטוריה חברתית, אסכולת ה - annals. האסכולה יצאה כנגד קריאת ההיסטוריה מ’למעלה’ וטענה כי קריאת פרוטוקולים, לימוד תולדות המנהיגים והבנת המהלכים הצבאיים לעולם לא תספק את התמונה המלאה. השורש השני נשען על דורקהיים. הסוציולוג הפונקציונליסט אמיל דורקהיים אותו פגש האלבוואקס בפריז ב 1905, טען כי חברה היא יותר מסך כל היחידים המרכיבים אותה. דורקהיים הבדיל בין שני סוגים של לכידות חברתית. לכידות מכאנית, בנויה על הדמיון אשר בין חברי הקבוצה ועל מוסר משותף ומסתמכת על היותם קהילה בעלת קשרים פיזיים, הקשורים במקום המגורים. לכידות זו אופיינית לחברות קדם תעשייתיות. מה שדורקהיים קורא לו "לכידות אורגנית" האופיינית יותר לחברה של ימינו, מתבסס על קהילה שאינה בהכרח קהילה פיזית ומה שמחבר בין חבריה הוא סולידאריות הנשענת על תודעה משותפת. זיכרון קולקטיבי על פי האלבווקס הוא חלק מאותה תודעה משותפת.
על פי האלבווקס קיימים שני מנגנונים בסיסיים הקשורים בזיכרון: הזיכרון האישי, האוטוביוגרפי - אותו נושא האדם מתוך אירועים שונים אותם חווה באופן בלתי אמצעי על בשרו. הזיכרון הקולקטיבי - כולל בתוכו אירועים של העבר שלא נחוו על ידו באופן ישיר, אלא הועברו על ידי אחרים. הזיכרון הקולקטיבי, בניגוד לאישי, נזקק למתווכים אשר יעצבו את דמותו ויהפכוהו לכזה. בראש ובראשונה המערכות הממלכתיות: מערכת החינוך ומערכת ההנצחה, והמערכות הנמצאות בתווך שבין המדינה לחברה - התקשורת והאקדמיה.
הזיכרון הקולקטיבי מהווה את אחד המנגנונים המשמעותיים ביצירת מיתוסים מכוננים, אותם אוסף סיפורים שכל אחד מהם וכולם יחד פועלים כמכלול במסגרת אחידה של הקשר, המייצרת אחידות ולכידות. המיתוס המכונן, הנבנה מרצף זכרונות קולקטיביים, הוא פרי פעילותן של אליטות פוליטיות ואינטלקטואליות.
האלבווקס מתאר את ההיסטוריה והזיכרון כשתי גישות מנוגדות לייצוג העבר. הניתוח המדוקדק של חקר המקורות ההיסטוריים המנותק מלחציה של המציאות החברתית והפוליטית מחד, ולעומתה, זיכרון קולקטיבי הנתפס כחלק אורגאני של החיים החברתיים, ולפיכך הוא ידע המצוי בתהליך מתמיד של שינוי ותמורה ומעוצב כל העת על ידי צרכיה המשתנים של החברה. מכאן שניתן לנצל עבר באופן סלקטיבי ומשתנה. מכיוון שהקולקטיב כקולקטיב אינו "זוכר" ואינו "מדבר", לקבוצות כוח בחברה וליזמים מוסריים יש תפקיד מרכזי בעיצוב סיפור העבר הרשמי מחד, והדיון בהווה הרשמי מצד שני. וכך, מספר מצומצם יחסית של אנשים ומוסדות הם מנסחי הזהות ומבני הזיכרון. חלק נכבד מהדיון בזיכרון קולקטיבי מזוהה עם אסכולות בקורתיות משום שהן מזהות את הכח הפוליטי הטמון בהנצחה מלמעלה.
מוריס האלבוואקס (1877-1945) למד פילוסופיה בפריס עם ברגסון אשר השפיע עליו עמוקות.  ב- 1904 עבר לגרמניה. כשחזר לצרפת אחרי שנה, פגש באמיל דורקהיים, הנחשב לאחד מאבות הסוציולוגיה, ונסחף אל תחום המחקר החדש והמרתק. ב- 1909 חזר לגרמניה על מנת ללמוד מרקסיזם וכלכלה בברלין. אחרי מלחמת העולם הראשונה התמנה לפרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטה של סטארסבורג. ב 1935 חזר לצרפת ולימד סוציולוגיה בסורבון כן היה עורכו של כתב העת "Annales de Sociologie". למרות מעמדו הרם, ואולי בגללו, כסוציאליסט ותיק, נתפש האלבוואקס בידי הגסטאפו לאחר כיבוש פאריס ונשלח למחנה ההשמדה בוכנוואלד, שם נרצח ב 1945.
 
 
 
לידים:
 
"מלאכת הזיכרון" היא דינאמית תמיד, משום שפרשנות העבר היא כלי שבאמצעותו קהילות מבינות ומצדיקות את ההווה. ומכיוון שההווה משתנה בלי הרף, העבר הקבוצתי מגויס שוב ושוב כדי לטעון את ההווה במשמעויות. הזיכרון הקולקטיבי, הוא תמיד סלקטיבי.
 
הזיכרון הקולקטיבי מהווה את אחד המנגנונים המשמעותיים ביצירת מיתוסים מכוננים, אותם אוסף סיפורים שכל אחד מהם וכולם יחד פועלים כמכלול במסגרת אחידה של הקשר, המייצרת אחידות ולכידות. המיתוס המכונן, הנבנה מרצף זכרונות קולקטיביים, הוא פרי פעילותן של אליטות פוליטיות ואינטלקטואליות.
מספר מצומצם יחסית של אנשים ומוסדות הם מנסחי הזהות ומבני הזיכרון. חלק נכבד מהדיון בזיכרון קולקטיבי מזוהה עם אסכולות בקורתיות משום שהן מזהות את הכח הפוליטי הטמון בהנצחה מלמעלה.
 
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור