נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > שנה להיווסדו
5 לדצמבר 2009
שנה להיווסדו
יואב איתיאל, 04/12/2009 - 02:11
אורי דיסטניק, ראש מועצת בנימינה-גבעת עדה על תוכנית ההבראה שבדרך, מאבק מעבר הרכבת, החברים שעזבו את הקואליציה והחלומות להמשך הקדנציה. השבוע, לפני שנה בדיוק, ב-2 בדצמבר 2008, הפך האזרח אורי דיסטניק לראש המועצה של בנימינה-גבעת עדה. קצת אחרי ישיבת המליאה הראשונה, כולל החגיגיות באולם, הנצנוץ בעיניים והחיוכים הגדולים שהיו מרוחים על פני הנוכחים, שיתף אותנו דיסטניק בשלושת עקרונות היסוד שלו.
אורי דיסטניק, מגזין המושבות.
אורי דיסטניק, ראש מועצת בנימינה-גבעת עדה על תוכנית ההבראה שבדרך, מאבק מעבר הרכבת, החברים שעזבו את הקואליציה והחלומות להמשך הקדנציה. [צילום: יואב איתיאל]

השבוע, לפני שנה בדיוק, ב-2 בדצמבר 2008, הפך האזרח אורי דיסטניק לראש המועצה של בנימינה-גבעת עדה. קצת אחרי ישיבת המליאה הראשונה, כולל החגיגיות באולם, הנצנוץ בעיניים והחיוכים הגדולים שהיו מרוחים על פני הנוכחים, שיתף אותנו דיסטניק בשלושת עקרונות היסוד שלו: ראשית, שכל מי שנבחר למועצה ראוי לקואליציה.  שנית, שכל חבר מועצה שנבחר מייצג מאות תושבים ויש לראות שהוא אכן יקיים את הבטחותיו לתושבים שבחרו בו והעיקרון השלישי: “יש הבדל בין חבר מועצה לעובד מועצה...”, ובכך רמז דיסטניק שהוא אינו מתכוון “לסחור בג’ובים”.

בחירתו של דיסטניק לתפקיד שלושה שבועות קודם לכן היתה הפתעה לרבים. לא רק בגלל הפער הגדול בינו לבין יריביו, כשגרף יותר קולות מאשר שני המתמודדים מולו גם יחד, אלא בעיקר משום שבמקום ניסיון פוליטי בחרו תושבי המושבות בנימינה וגבעת עדה להעמיד בראשן מישהו צעיר יחסית, חריף, משכיל, רחב אופקים, מתודי מאד ובעיקר ישר ונעים הליכות.

אורי דיסטניק, בן בנימינה, הביא לזירה הבוצית המקומית את הברק של אובמה כולל החולצות המגוהצות בקפידה. דיסטניק הביא לבנימינה-גבעת עדה משהו חדש, את התקוה שדברים הולכים להשתנות שם, ומהר. התקווה שסחפה אלפי תושבים להאמין בו, ומאות מתוכם גם להיות שותפים פעילים בצורה זו או אחרת לקמפיין שהביא לנצחונו.

חלפה שנה.

מהר זה לא הולך לקרות. דיסטניק, איש יסודי, עובד על פי תכניתו. זאת למרות שעם היכנסו לתפקיד המליצו לו ראשי מועצות על נוכחות מיידית בשטח, שהציבור יראה קצת אקשן. כאן מבצע ניקיון של שכונה, לדוגמא, שם כיכר, פה גינה ציבורית. כסף קטן גם במונחים של רשות מקומית עם קופה מדולדלת.

אורי דיסטניק, מגזין המושבות.
"חלום נוסף, למרות שזה נשמע קצת ‘קיטשי’, זה עניין ה ‘חבר היה חבר’. כי לא אחת, כשרמת החיים עולה, נוצר ניכור בין האנשים.",דיסטניק. [צילום: יואב איתיאל]
אבל למשנתו של ראש המועצה מהסוג החדש, לפני שבונים יש לדאוג לתשתיות. לא רק באופן הפיסי, אלא במובן הרחב של המונח, ובבנימינה-גבעת עדה שאחרי עידן זיתוני, ראש המועצה שקדם לו, זה כולל את בניית התשתית הפיננסית שישוב זקוק לו כדי להתקיים ובעיקר כדי לצמוח.

תושבי בנימינה-גבעת עדה ידעו שמצבה הפיננסי של המועצה שלהם אינו מזהיר והם בחרו את דיסטניק בין היתר כדי שישקם אותו. איש לא ידע עד כמה עמוק הגירעון, כמה דלה הקופה, וכמה גזירות תמשיך להנחית הממשלה על הרשויות המקומיות. גם דיסטניק גילה את זה רק לכשהתיישב בכסא ראש המועצה. אבל הוא גילה עוד משהו.

“כשנכנסתי לתפקיד הבנתי שהמצב הוא בעייתי, ושנה אחרי אני מבין שמצב הרשות קשה ביותר”, הוא מודה בפני “מגזין המושבות”, “הקושי הזה נובע משני מרכיבים: בראשון, זה שקשור בעובדה שהשלטון המרכזי מתעמר ברשויות המקומיות, הקטנת תקציבי האיזון, ההכרח להקים תאגידי מים וביוב וכו’ שיוצרים קושי לכל רשות באשר היא. המרכיב השני, המרכיב של בנימינה-גבעת עדה, הוא האופן שבו אנחנו התנהלנו”.

אורי דיסטניק משוכנע שהמרכיב הזה היה יכול לחולל “שוני דרמטי”, כלשונו, במקום בו מצאה את עצמה המועצה. “העובדה היא שנכנסנו לקדנציה הזו בלי חסינות ובלי חוסן”, הוא חוזר ואומר, “נכנסנו עם התחייבויות עבר עצומות שעל חלקן לא ידענו כלל ואי אפשר להתחמק מההכרה שאנחנו בעיצומו של תהליך קשה”.

אופטימיות פופוליסטית לא תשמעו ממנו: “היום אני יודע להגיד ש-2010 תהיה קשה יותר מ-2009 וקרוב לוודאי שכך גם ב-2011. צריך להבין שהולכות להיות לנו שנים קשות. לכן, מירב המאמצים הושקעו בטיפול בתשתיות. ולכן אין כאן בשורה מידית לאנשים והם יצטרכו להבין את זה”.

הדבר מתסכל לא רק את התושבים, גם אותו. פרק הזמן בו יוכל להשפיע על נושאים אלה יכול להיות ארוך מאוד, במיוחד אם אתה רוצה להשפיע על תשתיות כמו חינוך ותרבות, ארגון וכו’. עם זאת, הוא לא סוטה מקווי היסוד שלו.
דיסטניק: “בסופו של דבר מי שהגיע לתקופה קצרה, שותל פרחים ‘שיכניסו צבע ליישוב’. רצוי עונתיים”, הוא אומר בחצי הלצה. “תראה, אם אתה מנקה את הרחוב היום הוא נקי. מחר-מחרתיים הוא אולי שוב מלוכלך, אבל מי שלא מטפל בתשתיות חינוך, מחר, בעוד שנה ובעוד עשר שנים יהיה לילדים שלנו חוסר”.

בינתיים, תוך שהוא בונה את התשתיות, הוא סופג ביקורת בעיקר ממי שלא השלימו עם תבוסתם בבחירות, אבל גם מספקנים, ומקצרי רוח. “יש מרכיב ביקורת שמלווה כל עשייה”, אומר דיסטניק, “ככל שאתה עושה יותר, יש יותר ביקורת. אז צריך להסתכל מה זה רשות מקומית.

מבלי להיכנס לנושאי אקדמיה מורכבים, יש נושאים כמו חינוך ורווחה שהמדינה לקחה עליהם בעלות מלאה ומכתיבה מה ילמדו וכמה ילדים ישבו בכיתה ולכאורה לא משנה איזה רשות זו ומי עומד בראשה. בישובים מהסוג שלנו, מרבית ההחלטות על הפיתוח, למשל, מתקבלות במערכת התכנון שהמדינה יצרה.

“יש מרכיב נוסף והוא מרכיב השירות המוניציפאלי שהוא באמת בידי הרשות: איזה רמת ניקיון תהיה ברחובות, איזה תאורה תותקן וכו’. לאחרונה גם לתחום הזה נכנסה המדינה שקובעת בכמה יש להעלות את הארנונה, ואפילו אם אתה לא רוצה להעלות באותו שיעור שנקבע, אתה צריך לבקש רשות מהמדינה.

“לכן חשוב כל כך כל מה שקשור בהפיכת הישוב לבעל עצמאות כלכלית, עם הכנסה משלו, מה שהופך את נושאים רבים לברי שינוי למרות שכאילו מוכתבים מראש. לתוכנית שאני מגבש ושתכליתה להחזיר את הרשות למצב תקין יש גם משמעויות כואבות. עד היום ניסיתי בכוחות היישוב בלבד ובכוחותיי לנהל את הדברים באופן שמתכנס לתכנית מאוזנת.

“הגעתי למסקנה שאנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד, והאמת גם אין סיבה. צריך להיכנס לתוכנית הבראה שהמשמעות שלה היא שהמועצה ומשרד הפנים יחד בונים תכנית שכל אחד בה נותן את חלקו מתוך כוונה להגיע לרשות תקינה. משרד הפנים צריך לתת לצורך זה כסף. אם לא ייתן את חלקו אז זו לא תכנית הבראה.

הכסף הינו מענקים ומילוות בעיקר לכיסוי תכניות עבר. תמורת זה משרד הפנים מקבל התנהלות תקינה של הישוב. יש לזה הגיון פנימי, הרי לא ייתכן שמצד אחד משרד הפנים מבקש לעצמו רמות פיקוח כה גבוהות ומצד שני לא לוקח חלק באחריות לתוצאה, וכשמסתכלים על המצב בו הרשות נמצאת כיום ועל השנים שהובילו למצב הזה, אי אפשר לשחרר את משרד הפנים מאחריות לתוצאה”. 

אורי דיסטניק, מגזין המושבות.
"התכלית שלנו היא ליצור קהילה מפרגנת, תומכת וחברית שיש בה חיי תרבות פעילים ותוססים באופן כזה שהישוב לא יהיה רק מקום לנמנם ולישון בו למי שחוזר מהעבודה בתל אביב, ושיהיה אבן שואבת לתושבי הסביבה. יש לנו את הפוטנציאל לעשות את זה”, דיסטניק. [צילום: יואב איתיאל]
אם היית יודע את כל זה לפני הבחירות היית מתמודד?


“כן. הגעתי למסקנה שזה עסק מאוד מסובך, זה מאבק מאוד מורכב ואני חושב שכדאי שיהיה מופקד בידיו של מישהו כמוני”.

לכמה זמן?

“כשאני מסתכל על השנה האחרונה ומסתכל על התנהגות שלי בעיני עצמי, אני מבין שגם אם לא קיבלתי החלטה דקלרטיבית אז הגעתי הנה לזמן ארוך” מבטיח דיסטניק, “ניתן לומר שלמערכת השלטונית המוניציפאלית יש יותר יציבות מאשר בממשלה. לראייה, שרים מתחלפים כל שנה וחצי. ומזה ברור לך ששר חדש בעצם רושם את סיכום התפקיד שלו ברגע שנכנס לתפקיד.

“ברשות המוניציפאלית, לעומת זאת אני חושב שנכון להסתכל לטווח ארוך ובעניין הזה, זה מאוד דומה למערכות מהן הגעתי” אומר אל”מ (מיל.) אורי דיסטניק, “בסך הכל אני ‘קיבלתי משמרת בישוב’ והמשמרת שלי מצטרפת לזו של רבים וטובים שהיו לפני, שאני מאמין שעשו כמיטב יכולתם במשמרת שלהם.

“מה חשוב להגיד לגבי קציני משמרת? ראשית, שיש להם אחריות מלאה לכל מה שקורה במשמרת שלהם בלי קשר לאיזה מצב קיבלו אותה והשני, שמרגע שקיבלת משמרת, אתה מחויב לעשות כל מאמץ להעביר אותה במצב מיטבי לבא אחריך, בלי קשר לאיך קיבלת אותה. כשאתה מבין את זה, אתה מבין שאסור לתת למערכת הפוליטית בתוכה אנחנו מתפקדים להיות מרכיב מוביל בחשיבה או בעשייה. בעברית פשוטה, אפשר וחובה לראש רשות לעשות דברים לא פופוליסטים אם הם הנכונים לתועלת היישוב”.

הציבור מבין את זה?

“לא בטוח שהם לא מבינים. כשהחלטנו כמה שבועות לפני הבחירות שאנחנו רוצים להשפיע ואנחנו לא מוכנים להמשיך כך אז קבוצה של אנשים התלכדה סביב זה. לא ערכנו סדנאות או גיבוש להגדרת פרטי פרטים. הייתה התגבשות רעיון כללי של אנשים שרוצים לעשות מהפיכה במובן שלא מוכנים לקבל את המציאות כמו שהיא ומוכנים היו להקדיש ממרצם וכישרונם לדבר הזה.

“היה קל ללכד סביב זה קבוצה גדולה של אנשים ולכן הרעיון הפשוט הזה הפך לגל צונאמי שחולל את המהפך הזה בזמן קצר. אבל ביום אחרי הבחירות צריך לקחת את הרעיונות האלה ולפרוט אותם לפרטי פרטים. על הנושא הזה כבר אין לכידות אינסופית. יש מקומות בהם יש הסכמה על המטרה אבל ויכוח על הדרך. יש דיאלוג. ראינו את זה גם ב’שחר חדש’, המאבק לסגירת מעבר הרכבת.


“הייתה לכידות בדרישה מהרשויות לקחת אחריות. המשבר היה כשהרשויות התחילו לקחת אחריות, היה צריך חלופות קונקרטיות ושם הלכידות נגמרה והמאבק סיים את ייעודו. גם כשאנחנו מדברים על הרשות, מה שקרה בסיעת ‘עתיד’ באותו גל צונאמי זה שהחברים הבינו שזו הייתה הדרך היחידה לעשות מהפכה.

אני לא מאמין שניתן לשמר את זה לאורך זמן. היום אנחנו בשלב שאנחנו עושים זאת בהצלחה, יותר או פחות, אבל אפשר ורצוי לקחת את הכישרון בציבור ולרתום אותו למשימות ספציפיות, פחות מרגשות ביומיום. יש מקומות שאנחנו מצליחים בזה יותר, יש פחות, ויש מקומות שיש בהם אכזבות”.

האכזבה הגדולה שלו היא שלא הצליח עדיין לעקור את הפוליטיקה מתוך העשייה היומיומית למען הישוב והציבור החי בו. הוא דבק בעיקרון של פתיחות לכיוון כל מי שנבחר כחבר מועצה והיה רוצה לראות גם את מי שיושבים באופוזיציה יותר כשותפים לעשייה הציבורית, לא רק מבקרים, או מקלות בגלגלים. בינתיים, כמו ברשויות רבות אחרות זה עוד לא קרה, אבל הוא ימשיך לחתור לכך.

השתנה אצלך משהו?


“אני מפוכח יותר”, יורה אורי דיסטניק, “קשה לי לומר שאם הייתי מבין את המציאות כפי שאני מבין אותה עכשיו הייתי משנה משהו. המונח ‘נוטש’ לא מופיע בלקסיקון אצלי. אומר לך בצורה ברורה, ההחלטה שלי להיכנס לחיים הציבוריים זו הייתה החלטה אסטרטגית לגבי החיים שלי, לא גחמה. קיבלתי את ההחלטה ממש סמוך לבחירות כשכבר הייתי עמוק בתוך זה ופתאום באינסטינקטיביות עניתי למישהי שאני מחויב ליותר מדי אנשים ומאותו רגע אני עובד מתוך מחויבות שהולכת וגוברת אצלי וזה ממש לא קשור לשאלה אם אני נהנה או מה יכולתי להגיד לפני הבחירות, זה לא מתאים לי”.

מוצני ואסם, שניים מחבריך לסיעה פעלו אחרת

“אולי, זה גם הפתיע אנשים וחלק מהמניפולטורים עושים שימוש בזה. אבל אשר מוצני הוא איש ציבור מדהים בעיני, זה טבעי אצלו בכל רמ”ח איבריו ואני אישית מאוד מעריך אותו. אבל אני ואשר לא באותו מקום. ברור היה שאני לוקח סוג של אחריות שרק מתחילה ביום הבחירות. כל שאר האנשים נרתמו למהפכה ועשו כל מאמץ שתצליח, אבל אחרי שזה הושג, וזה אולי מפתיע חלק מהאנשים, זה עובר.

אורי דיסטניק, מגזין המושבות.
“המשפחה זה מקור העוצמה הכי משמעותי שעומד לרשותי. ביג טיים יותר מכל השאר. לכן, לפני שקיבלתי את ההחלטה, השתדלתי להתייעץ עם כל בני המשפחה. זה לא שהכל היה ידוע וזה היה רציונלי. זה היה גם רגשי, ברור.",דיסטניק. [צילום: יואב איתיאל]
“לגבי שרון אסם אני הגעתי למסקנה שהיא הכי מתאימה להיות שותפה אז הצעתי לה את תפיסת העולם שאנחנו מביאים והיא השתכנעה שזו הדרך הכי נכונה, אבל אומר שזה לנצח? מה פתאום. תזכור שכשאתה מגייס למשימה כזו אנשים מהסוג של אשר, שרון ואחרים, כאלה שיש להם אלטרנטיבה אמיתית לחיים הפוליטיים, אז הם ברמת דילמה יומיומית לאן הם מנתבים את המשאבים שלהם.

“ההתנהגות שלהם לא ‘פוליטית’ במובן מאוד בסיסי. כל אחד אומר ‘תרמתי למסע הזה את חלקי ובסיום אני ממשיך בדרכי ואתם תמשיכו בלעדי’. הדבר האחרון לצפות מהם זה מחויבות אינסופית, מה שלא נכון לגביי. נכון להסתכל על התרומה שלהם במנות ולא לעשות עמם חטא ולצפות שמהרגע שנכנסו למשחק הם מחויבים עד סופו”.

והמשפחה?

“המשפחה זה מקור העוצמה הכי משמעותי שעומד לרשותי. ביג טיים יותר מכל השאר. לכן, לפני שקיבלתי את ההחלטה, השתדלתי להתייעץ עם כל בני המשפחה. זה לא שהכל היה ידוע וזה היה רציונלי. זה היה גם רגשי, ברור. למשל השיקול של מה יגיד אבא, זה שהתרחק כל חייו מעיסוקים ציבוריים וזה היה רק קצת יותר משנה אחרי שאמי נפטרה. אבא שלי דוקא תמך בי באופן טוטאלי. היום שנה אחרי, אני יכול לומר לך שלא רק שאין במשפחה מחשבות שניות בענין, אלא שהמשפחה התלכדה עוד יותר אפילו סביב העיניין”.

לאן אתה מוביל את הישוב?

“יש לנו מתנת טבע, אולי בניגוד לישובים האחרים מיקמו אותנו באחד המקומות היפים בארץ והקשר בין הישוב לסביבתו הוא דבר מתאים. לכן האיזון היישובי והאתגר הם בקשר בין היישוב לסביבה”, אומר ראש המועצה דיסטניק.

“כשאנחנו מפתחים את היישובים, אחד הדברים שאני אצטרך מאד להקפיד עליו, זה לראות שהפיתוח נעשה בצורה קוהרנטית עם הסביבה. זה דבר אחד, שקשור לכל נושא הפיתוח הפיסי. הדבר השני הוא כל מה שקשור למערכת החינוך. היום יש לנו מערכת חינוך שהיא לא יותר מ’בסדר’, ובחזון שלי אני רואה מערכת חינוך מובילה מסוגה בארץ. התפקיד שלי זה לא להתפשר על פחות מזה, וזה כולל גם את החינוך הלא פורמאלי. המרכיב השלישי זה השירותים העירוניים שהתפקיד שלי הוא שהחיים של התושב יהיו מאד נעימים וזורמים בסביבה שהוא חי”.

חלומות?

“אני מודה שיש לי חלום לראות מתחם פרט אחד גדול בו אין ניכוי בין הצד הפנימי והצד החיצוני של הגדר החיה שעוטפת כל אחת מהחצרות הפרטיות. היום יש פער בין מתחם הפרט למתחם הציבור. חלום נוסף, למרות שזה נשמע קצת ‘קיטשי’, זה עניין ה ‘חבר היה חבר’. כי לא אחת, כשרמת החיים עולה, נוצר ניכור בין האנשים.

התכלית שלנו היא ליצור קהילה מפרגנת, תומכת וחברית שיש בה חיי תרבות פעילים ותוססים באופן כזה שהישוב לא יהיה רק מקום לנמנם ולישון בו למי שחוזר מהעבודה בתל אביב, ושיהיה אבן שואבת לתושבי הסביבה. יש לנו את הפוטנציאל לעשות את זה”.
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצדיעים ל- 2,932 חיילי וחיילות המילואים מהמושבה
הרוג ופצועים בתאונה בכניסה לזכרון-יעקב
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור