נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > מאיר בעל הנס
31 ליולי 2009
מאיר בעל הנס
מערכת הגפן, 31/07/2009 - 15:05
כבר חלפו עשר שנים מאז מותו של מאיר אריאל ז"ל ונראה שמספרם של מעריציו ואוהביו רק גדל. רבים מהם ימלאו בשבוע הבא את האמפי של קיסריה במופע ענק לזכרו. בתו הבכורה, שירז אריאל דרורי, מתגעגעת אליו כמו כולם וחושפת בראיון מיוחד ל"מגזין המושבות" דברים חדשים שלא ידענו על חייו של היוצר הצנוע. בשבילנו הוא יוצר דגול, בשבילה הוא אבא
שירז אריאלה דרורי מגזין המושבות
שירז אריאלה דרורי: "הציבור שאוהב את מאיר הולך ומתרחב. יש היום נוער בני 14-13 ששומעים את מאיר אריאל ומתחילים לחפש כל פיסת מידע עליו, בני נוער שמצטערים שלא יזכו לראות אותו בהופעה... הייתה לי הזכות להיות בתו של מאיר אריאל ז"ל ואני גאה על כך מאוד. אבא שלי מהווה השראה לחיי. שיריו, כתביו ורוחו, הם מקור לנחמה והתרוממות רוח..." [צילום: יואב איתיאל]

בין עשרות הטלפונים, הסידורים האחרונים, הלחץ שהולך ומתגבר, שירז אריאל דרורי, בתו הבכורה של מאיר אריאל ז"ל, לוקחת הפסקת קפה. מוצאי שבת, ב"קפה-קפה" בפרדס חנה, דקות ספורות מביתה במושבה, היא פותחת את הלב בפני "מגזין המושבות".

חייה של שירז, 41, מתחלקים לשניים: מצד אחד היא נשואה לארז דרורי ואמא לשלושה בנים בוגרים, עוסקת בהדרכות לידה מזה שלוש שנים, כותבת מאמרים בנושא, מארגנת כנסים ונחשבת לאחת המדריכות הבולטות בתחום. מצד שני היא בתו של מאיר אריאל. כל שנה במשך חצי שנה, היא מקדישה את מרבית זמנה ומרצה להפקת המופע לזכרו, עוזרת לאמה תרצה בהנצחתו ולומדת פילוסופיה דרך הכתבים של אבא.

מאיר אריאל ז"ל מגזין המושבות
במופע בקיסריה בשבוע הבא יהיה בין השאר איחוד היסטורי של להקת הרוק המיתולוגית תמוז, עם שלום חנוך, אריאל זילבר, איתן גדרון, מאיר ישראל ויהודה עדר, שיבצעו את מיטב שיריהם

"הייתה לי הזכות להיות בתו של מאיר אריאל ז"ל ואני גאה על כך מאוד. אבא שלי מהווה השראה לחיי. שיריו, כתביו ורוחו, הם מקור לנחמה והתרוממות רוח", היא כותבת בבלוג של קהילת תפוז באינטרנט כשהיא מתבקשת לתאר את עצמה. בשאר האתרים היא מפרסמת את הדרכות הלידה שעשתה, ואת עשרות הראיונות והמאמרים שכתבה בתחום.

לא ממשיכת דרכו

"אני לא ממשיכת דרכו, אני שואפת שהציבור יזכה להכיר את החומר שלו", היא אומרת נחרצות כשמתבקשת לציין את תפקידה במפעל ההנצחה המשפחתי. "חשוב לי שהחומר והרעיונות שלו לא יתפספסו, ואם הוא ייעלם מהרדיו והתודעה - אנשים לא יידעו שהוא היה.

"הרבה לא יודעים שהוא כתב את ’הולך בטל’, ’ערב כחול עמוק’, ’מכופף הבננות’. מכירים רק את הזמרים-המבצעים שלהם וזה חמור. בכלל, יש כאלה שלא מקשרים בין השם לעשייה שלו- הוא ממשיך לקבל גם היום דואר ממוסדות שונים, לפעמים אנשים מתקשרים ומבקשים לדבר איתו. חשוב לי שאנשים ידעו מי זה מאיר, ושיש עוד הרבה מאיר אריאל בדרך".

מפעל ההנצחה הוקם עם מותו של מאיר אריאל, כשאשתו תרצה, החליטה להקדיש את כל מרצה, זמנה וכספה להנצחת בעלה המשורר, שלא זכה לראות את ההצלחה הגדולה בחייו.

למפעל ההנצחה תרצה גייסה את שני בניה, שחר ואהוד, שמופיעים עם שיריו בכל הארץ כל השנה, ועובדים במקביל על האלבום השני. בימים אלה עשרות חברים קרובים ואמנים ידועים בתחום, עובדים על הפקת מופע העשור: המופע הגדול ביותר והיקר ביותר באמפי של קיסריה, ביום שני הבא, 3 באוגוסט.

פינת העבודה של מאיר אריאל מגזין המושבות
שירז מצאה את "הכתבים הגנוזים" של אביה: עשרות קטעים פילוסופיים שהשאיר אחריו בפוליטיקה, סיפורים קצרים על הווי הקיבוץ וקטעים תיאולוגיים על דת ואמונה. כולם שזורים בהומור ומשחקי מילים. בתמונה: פינת העבודה של מאיר. כתב כתב וצייר. [צילום: יואב איתיאל]

במופע יהיה, בין השאר, איחוד היסטורי של להקת הרוק המיתולוגית תמוז, עם שלום חנוך, אריאל זילבר, איתן גדרון, מאיר ישראל ויהודה עדר, שיבצעו את מיטב שיריהם. שלום חנוך יבצע גם דואט עם משה לוי, אחינועם ניני תשיר עם גיל דור ועוד שילובים וביצועים מפתיעים עם אהוד בנאי, עלמה זהר, שלומי סרנגה, מארינה מקסימיליאן- בלומין, רמי קלינשטיין, נינט טייב, האחים אהוד ושחר אריאל, אריאל זילבר, רונית שחר, דורי בן זאב, דיקלה, דן תורן, אפרת גוש, מיקי שביב ומיקה קרני ואדם מדר. ינחה יואב קוטנר, האחראי גם על עריכתו. את ההפקה המוסיקאלית מנהל יהודה עדר.

"מאחורי הקלעים יש דינאמיקה תוססת", מספרת שירז אריאל. "האווירה מאוד יצירתית ומעניינת, יש מפגש בין מגוון עצום של אמנים ומעניין לראות אותם יושבים יחד ומדברים על שיתוף פעולה אפשרי. למשל, אהוד בנאי ונינט טייב. מרגש אותי לראות את הביצוע היפהפה של מרינה מקסימיליאן, שהייתה ילדה קטנה כשהוא נפטר".

- מופע העשור לרוחך?
"רובו כן, אבל הייתי מצמצמת ל-15 אמנים, שכל אחד מבצע 3-2 שירים של מאיר ובסוף עושים הופעה משותפת. כזאת שיכולה להתקיים רק בערב לזכרו. אולי יום אחד זה יקרה, אבל בינתיים יש רשימה ארוכה של אמנים שמבקשים להופיע וקשה להגיד להם לא.

"באופן אישי, יש ביצועים שאני יותר אוהבת ויש שפחות. אני מאוד מתחברת לאהוד בנאי, סקרנית לראות את שולי רנד. כרגע אני יותר עסוקה בהפקה. יש המון לחץ עד שמתחיל המופע וברגע שמתחילים - זה הופך להנאה צרופה".

ההפקה לוחצת מדי

- מה חלקך בהפקה?
"מדובר בעבודה מאד לוחצת ומאד אינטנסיבית. עזבתי את הדרכות הלידה ומתמקדת במופע. אני יד ימינה של אמא. מתווכת בינה לבין האמנים ודואגת שלא תתמוטט רגשית. היום אני יכולה להפיק אירועים כי קיבלתי הכשרה מעשית במשך עשור. אבל אני ממש לא ששה להיכנס לתחום. זה מאוד מלחיץ, ויש אנשים שאוהבים את האדרנלין, אבל לי זה לא עושה את זה".

- יש תחרות או מתח בין האמנים?
"ממש לא מרגישים. כל האמנים מתרגשים מעצם המעמד. הם רואים בזה כבוד והכול מתרחש במצב רוח חיובי. כולם באים לתת מחווה למאיר, כולם לומדים את השירים שלו, ולמרות שבסך הכול אין הרבה חזרות משותפות ורוב האמנים מתאמנים לבד. טפו, טפו טפו, עד היום - כל הביצועים היו מרגשים".

- מה מיוחד במופע השנה, במלאת עשור למותו?
"שהוא האחרון. עד היום, ידענו שבשנה הבאה יהיה עוד אחד, אבל לאחר עשור כזה - המופעים הבאים לזכרו של מאיר יהיו אינטימיים, בהתאם לרוחו של הזמר. יש ציבור רחב של מעריצים שמקונן על המופעים הגדולים ואומר שזה לא לרוחו, אז הם בטח ישמחו. אלא, אם נמצא גוף שייתן חסות מלאה לאירוע".

משפחת אריאל באזכרה לזכרו של מאיר מגזין המושבות
תרצה אריאל (משמאל) עם הבנים אודי ושחר ליד קברו של מאיר ז"ל [צילום: יואב איתיאל}

הדרך של תרצה אריאל, להלל בכל דרך את בעלה, סותר מעט את חייו הצנועים של מאיר. מאיר אריאל מעולם לא הופיע באמפי של קיסריה וכנראה שאפילו לא חלם על כך.
הוא הופיע תמיד במקומות קטנים, הופעות אינטימיות לקהל המעריצים שלו. הדבר הכי גדול שעשה היה הסרט "מסע בחירות", כאשר נסע עם נגנים ברחבי הארץ והופיע ספונטאנית בחינם בכל מקום שרצו לשמוע אותם.

"במונחים של היום זה הזוי ולא היה יוצא לפועל בגלל הבירוקרטיה", צוחקת שירז. "הוא האמין בקומץ המאמינים שלו. הוא ידע שכל דיסק שיוציא - יהיו 5,000 מעריצים שיקנו בטוח, ואחר כך זה היה מטפטף. יחסית לשונות שלו, הוא זכה להכרה, אבל לא כזאת שיכולה לפרנס אדם בכבוד". 

אין כסף מהשירים

- היום אתם מתפרנסים משיריו?
"לא. אנשים לא מבינים כמה זמן וכסף צריך להשקיע בזה".

המופע בקיסריה דורש עלויות כספיות גבוהות מאד. במשפחת אריאל ובדים היום על ספר השירים המלא ואלבום כפול עם ביצועים של מיטב השירים בעשרת המופעים השנתיים שהתקיימו לזכרו. השניים עומדים לצאת לאור בשנה הקרובה, לאחר שמונה שנות עבודה של איסוף, מיון ועריכה.

השנה, עם זאת, המשפחה יכולה לנשום לרווחה: בשבוע שעבר כבר אזלו כל הכרטיסים למופע בקופות הדרן. מחירו של כל כרטיס 250-150 ש"ח. כל האמנים מופיעים בהתנדבות, ובכל זאת, הבת שירז ממשיכה להלין על ההוצאות. "אם יישאר לנו שקל רווח - זה יהיה נס".

- איך זה ייתכן?
"אנשים לא מבינים שגם כשהאמנים מופיעים בהתנדבות, המנהלים שלהם מקבלים כסף, וההפקה עולה הרבה כסף. לכל דבר יש מחיר, וכל הכסף הזה יוצא מהכיס של תרצה. מופע איכותי עולה הרבה, ואין לנו את הכסף הזה.

"זה המופע הכי יקר שעשינו. הזמנים השתנו והכול יותר יקר. רק המחיר של האמפי הכפיל את עצמו מהשנה שעברה. ברגע שמופע בקושי מכסה את עצמו, אנחנו נכנסים כל שנה למשבר כלכלי. נראה לי טבעי שאחרי עשור אפשר להוריד שני הילוכים ולהירגע, עד שנת ה-20 למותו, ב-2019".

- אז מה מניע אתכם?
"בשתי מילים: תרצה אריאל".

- ותרצה מתכוונת להוריד הילוך?
"גם תרצה מבינה שהמצב הכלכלי היום כבר לא מה שהיה פעם. אנשים מתקשים לשים כסף על חוויה רוחנית כמו מופע לזכרו. גם אם לא נעשה שום דבר גרנדיוזי, מאיר יהיה כאן לנצח ואנשים יזכרו אותו. אבל זו שאלה שאמא שלי לא מעיזה לבדוק".

"אני מאמינה שהיום עשייה קטנה ושקטה לא תהיה פחות אפקטיבית. לזכותה של אמא, מאיר כבר נמצא בהכרה של כולם ואפשר לשחרר. הקרב שלה מתחיל לתת את אותותיו ואני מצדיעה לה על זה. היא טיפוס לא קל לעיכול אבל העובדות מדברות בעד עצמן.

"הציבור שאוהב את מאיר הולך ומתרחב. יש היום נוער בני 14-13 ששומעים את מאיר אריאל ומתחילים לחפש כל פיסת מידע עליו, בני נוער שמצטערים שלא יזכו לראות אותו בהופעה. הורים שמגלים את מאיר דרך הילדים. יעברו עוד הרבה שנים עד שאנשים ירדו לעומק דעתו, אבל הנוער מבין אותו - לא הכול אבוד".

תרצה אריאל מגזין המושבות
"אבא מאוד אהב את אמא ואותנו. הנישואים שלהם ידעו עליות ומורדות, אבל הם פעלו לפי קודים אחרים... כשהייתי בת חמש אמא שלי טסה לשנה לארצות הברית ונשארנו עם אבא בבית... הסליחה כבר נעשתה ואני כבר לא כועסת עליה". בתמונה: תרצה אריאל, מפעל הנצחה של איש אחד. [צילום: יואב איתיאל]

מיזם בהוצאת ידיעות אחרונות?

כשמאיר נפטר התחילה משפחת אריאל למיין את כל מה שהשאיר אחריו: שירים, כתבים, ציורים. עבודת האיסוף, המיון והעריכה נמשכה תשע שנים, ומאז חיפשה המשפחה אחר ספונסרים שיוציאו את הדברים לאור. כעת מתנהלים דיונים עם הוצאת ידיעות אחרונות, שעשויה לקחת את המיזם על עצמה.

"כשאבא נפטר, אמא החליטה להוציא את ספר השירים המלא שלו - כל השירים שכתב לעצמו ולאחרים והשירים שלא בוצעו מעולם. כשאני לא עוזרת לאנשים ללדת, אני עוזרת לאמא בכל הפרויקטים".

הספר, בעריכתו של יואב קוטנר, כולל 150 שירים שכתב, ציורים ואיורים של מאיר שמצאה שירז במעטפה חומה אחרי מותו וצילומים של מאיר בחייו. לספר מתלווה האלבום הכפול של המיטב מהמופעים המסורתיים לזכרו בקיסריה.

"בשבע השנים האחרונות לחייו הגיעו אליו הרבה אנשים להתייעץ, בכל התחומים. הרבה זמרים ביקשו וקיבלו ממנו שירים והוא נחשב לאחד הכותבים היותר מוכשרים ואיכותיים בארץ. היום, מי שרוצה להשיג ספר שירים שלו פשוט לא יכול".

- ממתי מאיר צייר?
"גם אנחנו גילינו את זה רק אחרי מותו. התברר לנו שבתקופה בה היה מזכיר קיבוץ ולא כתב- הוא היה מצייר ומאייר, תוך כדי הישיבות. הכול על דפים פשוטים, לרוב קטנים, פתקים שרשם עליו תזכורות. הוא צייר עם פחם וטושים. הוא שמר את כולם. אני מרגישה כבוד שמצאתי את המעטפה, ומאז חלק מהציורים הוגדלו והם מקשטים את סלון ביתה של אמא".

באותו החיפוש מצאה שירז גם את "הכתבים הגנוזים" - עשרות קטעים פילוסופיים שהשאיר אחריו מאיר במגוון רחב של נושאים: פוליטיקה, בעיקר על רצח רבין שהיה טראומטי בשבילו, סיפורים קצרים על הוואי הקיבוץ וקטעים תיאולוגיים על דת ואמונה. כולם שזורים בהומור ומשחקי מילים.

יואב קוטנר ותרצה אריאל מגזין המושבות
יואב קוטנר (משמאל) עורך ומנחה מופע העשור בשבוע הבא. [צילום: יואב איתיאל]

"מדובר אלו היו מסות קצרות, רעיונות לתפיסות עולם, חלקן גמורות וחלקן קטועות. לא ידענו מה לעשות איתן. השנינות והפשטות גרמו לי להתרוממות רוח ותענוג רוחני, וחשבתי שזה לא פייר שרק אני אהנה מזה. זה משנה תפיסות עולם אצל אנשים, ומעודד באופן מיידי כל מי שקורא את זה, מחזיר אותך לפרופורציות".

גדלה בארה"ב
"מאיר, מזל שלך שאתה כבר לא חשוף לטירוף"
תרצה אריאל מתגעגעת מעל קברו ואיתה כל החברים


עשר שנים לאחר מותו, נפגשו השבוע 40 חבריו של מאיר אריאל מכל הארץ לחלוק לו כבוד. עבור חלקם הוא קרוב משפחה, עבור חלק חבר קרוב, אדם יקר שפגשו בחייהם ועזר להם, ועבור החלק הצעיר בקהל הוא בעיקר זמר נערץ.
בהתחלה התכנסו כולם בבית העלמין הקטן של קיבוץ משמרות. חצי שעה אחרי השעה האמורה התחילה האזכרה. קברו של מאיר מלא בפרחים והזמנות למופע שיתקיים לכבודו בעוד ימים ספורים. אשתו תרצה יושבת סמוך לקבר ומקשיבה לשני בניה שאומרים עליו קדיש.
מי שרצה יכול היה לדבר באזכרה, אבל רק מול קברו של מאיר אריאל, כדי שגם הוא ישמע. אחרי ההספדים הקצרים, תרצה עברה להספדה האישי. עם מיקרופון ביד היא הקריאה את שכתבה, ובניגון מילותיה, מתנגן גם קולו של מאיר אריאל.
בחרוזים מדויקים היא סיפרה על אבלה האישי, על כך שמאז מותו חייה אינם חיים ועל השיחות אותם היא מנהלת איתו באופן קבוע. "המזל הגדול שלך הוא שאתה לא חשוף לטירוף", היא אומרת בוכיה. "עשר שנים של געגוע קורע, וכל יום שעובר הוא רק עוד יום... אני חיה כל השנה רק בשביל יומיים - היום הכי כואב שגם הכי אוהב".
מאיר שר "מודה אני"
לסיום האזכרה עוברים לחלק האמנותי. מעל קברו עומדים כולם ושומעים את שירו המרגש "מודה אני", כאשר קולו מהדהד באוויר. אחרי השיר הכול נגמר.
סיגריה קצרה למעשנים ועוברים לבית של תרצה, בית אריאל.
בביתה מחכה כיבוד קל, שתייה קלה וחריפה, והרבה יגון מהול באווירה טובה. כולם יושבים יחד, מדברים על מאיר, על הגעגועים אליו, אבל בעיקר גם רוצים לשכוח. חלק שותים, חלק מעשנים, חלק מדברים על דברים אחרים. מגיעים לתרצה ספק לנחם אותה וספק לנחם את עצמם.
ביתה של תרצה שהפך למקדש של מאיר אריאל, זוכה להערכה והתפעלות רבה בקרב היושבים בסוכה. "זו מסירות נפש לשמר אותו בצורה כזאת, להזכיר לנו אותו בצורה כל כך חיה, כל כך הרבה פעמים", אומרת אחת האורחות וכולם עושים כן עם הראש.
"מאז שהוא הלך, כבר שום דבר אינו אותו הדבר", אומר דידי לוקש, חברו של מאיר ושלום חנוך מימי קיבוץ משמרות. דידי גדל בנען אבל התחבר לחבורה מהר מאוד ושמר על קשר. למרות המרחק הפיזי שהיה לעיתים בין השניים, דידי תמיד הרגיש אותו קרוב. ועכשיו, קצת פחות.
"מאיר ידע לשזור אות לאות, מילה למילה, וליצור מחרוזת פנינים של שירה נפלאה, תמיד עם סיפור ומוסר השכל. אבל מעבר לאמן הגדול שהוא היה - הוא היה בן אדם. אדם שפיו וליבו שווים, אדם נקי שלא יכול היה לעשות רע לאף אחד. הוא היה אוסף את כל הנדכאים שהיה מוצא ומביא לתרצה שתאכיל אותם. הייתה לו סבלנות וחיוך לכל אחד, הייתה לו פשטות נסיכית. מאוד אהבתי אותו וכל המילים קטנות מכדי לתאר אותו".
בגובה העיניים
"הוא היה אוהב כל אדם", מספר אחיינו דרור ברקת. "היה לו חוש צדק מפותח והוא ראה את כולם בגובה העיניים. היה אדם מאוד צנוע, תמיד עוזר ונותן, וזה היה טבעי עבורו".
"זו הייתה זכות להכיר את מאיר אריאל, ומי שלא הכיר אותו הפסיד", מוסיפה יופי בוזגלו, חברת המשפחה. "הוא כל כך נדיר וכל כך מיוחד, שחייבים להעריך את זה. הוא היה מקבל את כולם קבלה מוחלטת. תמיד תמך, פירגן, החמיא, היה לו חיוך כובש, תמיד ידע להקשיב, אפילו בלי מילים - הספיק לו המבט. אני נורא מתגעגעת אליו. אני מתכחשת לזה שהוא כבר לא חי".
רוג’ה דרעי למד בקבוצת הלימוד של פרשת השבוע שהקים מאיר אריאל בתל אביב. באותה תקופה הוא עלה ארצה ממרוקו, ולא ידע מספיק טוב עברית, לא תמיד הבין את הכול, אבל החיוך והקבלה של מאיר הביאו אותו לשיעורים פעם אחר פעם. גם לאחר שמאיר הלך לעולמו, המשיך רוג’ה לארגן ולהגיע לשיעורים.
"חבל לי שהוא לא איתנו עכשיו, שיראה כמה שאני מבין ומשתתף", הוא אומר בחיוך שמהול בצער. "בבית הכנסת בתל אביב, ישבנו על שולחן מול היכל הקודש והיה ענן של עשן מרוב סיגריות, ומאוד נהניתי. מאיר כל הזמן היה ממציא הברקות על פרשות השבוע, ואז היה מחייך מבסוט. הוא היה אדם מקסים ואמיתי. כזה שבקלות מתאהבים בו. כפי שקרה לי".
שחר אריאל מגזין המושבות
שחר אריאל משמיע את שיריו של אביו. [צילום: יואב איתיאל]


לא תמיד היה קל להיות הבת של מאיר ותרצה אריאל, אבל שירז, בתם הבכורה, נזכרת בילדותה בערגה. היא נולדה בקיבוץ משמרות וכבר כשהייתה בת שלושה חודשים נסעה עם הוריה לשליחות של הסוכנות היהודית לארצות הברית. שם נולד אחיה שחר ושם היא גרה עד שהייתה בת שלוש וחצי.

"הזיכרון שלי מתחיל בארץ", היא אומרת בחיוך. "הילדות בקיבוץ לא הייתה קלה כי היו לי הורים מוזרים ואת זה הבנתי מהר מאוד. זה לא שקיבלתי יחס שונה בגללם, אבל כשגדלים בקיבוץ- רוצים להיות כמו כולם. גם להורים שלי לא היה קל שם. רק כשבגרתי הבנתי שהייתה לנו ילדות חלומית ופשוט היינו קוטרים".
 
- למה עזבתם?
"עזבנו את הקיבוץ כי מאיר הרגיש שאין לו קשר עם הילדים שלו. בעיר משפחה יושבת יחד ואוכלת ארוחת בוקר, בקיבוץ של פעם ההורים אף פעם לא ידעו איפה הילדים שלהם. הם שיערו שהם משחקים איפשהו, אבל הם לא באמת ידעו. מאיר קלט את העיוות הזה ויש כאלה שאומרים שהוא נביא, אבל בעיני- הוא פשוט ידע לתאר במדויק את המציאות שבה חי. הייתה לו אינטואיציה חזקה".

- איך מאיר ותרצה היו כהורים וכזוג?
"אבא מאוד אהב את אמא ואותנו. הנישואים שלהם ידעו עליות ומורדות, אבל הם פעלו לפי קודים אחרים: הם תמיד נשארו ביחד, אפילו אם לוקחים שנה הפסקה אחד מהשני. למשל, כשהייתי בת חמש אמא שלי טסה לשנה לארצות הברית ונשארנו עם אבא בבית. כאדם בוגר עיבדתי את זה והיום אני מבינה את הצורך של אמא להחזיר לעצמה את החופש. הסליחה כבר נעשתה ואני כבר לא כועסת עליה".

- גם מאיר עזב לשנה הפסקה?
"כמה שנים אחר כך הוא עבר בלעדינו לשנה בתל אביב, אבל זה לא היה בגלל היחסים עם תרצה אלא בגלל שלא הייתה לו השראה בקיבוץ. הוא ביקר אותנו כל שבוע, תירצה פרגנה לחלוטין ולא היה שום מתח. אני חושבת שהם פרצו דרך בתחום הזוגיות - נשארו ביחד למרות הכל. כמה זוגות יכולים לפרגן ככה אחד לשני?"

-לקחת את זה גם לזוגיות שלך?
"את החופש האישי והמקום של כל אחד ביחסים. אצלי זה לא קיצוני כמו לעבור לתל אביב, אבל אני מסתפקת בזה שאני יכולה ללכת לאן שאני רוצה כשאני רוצה ואני מרגישה שיש לי את המקום שלי בבית".

קשר בלי מילים

- איזה אבא הוא היה?
"הוא היה אבא מקסים. הקשר בינינו תמיד היה חזק, דיברנו לפחות פעם ביום והתייעצתי איתו על הכול. היינו מבינים זה את זה, אפילו בלי מילים. כשהגעתי לצבא, למשל, הבנתי איזו זכות יש לי להיות הבת שלו. הוא תמיד היה רגוע, נעים הליכות, צנוע מאוד, נתן לנו ליפול ולהתלכלך בבוץ אבל תמיד היה שם. הוא נתן לנו לגלות את העולם וזה היה מאוד חכם. רק כאדם בוגר למדתי להעריך את סגנון ההורות הזה. המוטו שלו כאדם היה ’ואהבת לרעך כמוך’ והוא יישם את זה עם 99 אחוז מהאנשים שפגש".

- איך קיבלת את מותו?
"קיבלתי את המוות שלו כחוויה רוחנית מאוד חזקה. הבנתי שהוא סיים את תפקידו בעולם וזכה להתקדם הלאה. הוא היה ברמה רוחנית מאוד גבוהה וזכה לעזוב את הבלי העולם. היה לי ברור שהוא עשה את שלו ולא היה צריך להישאר כאן. אמרו לי שאני לא מעכלת, אבל האמת - עד היום אני מרגישה ככה. שמחתי בשמחתו".

"זו לא תגובה נורמאלית לאישה בת 31 שהייתה קשורה לאבא שלה", היא מוסיפה לאחר שתיקה קצרה. "הוא היה בשבילי הכול, ואני לא מצליחה להסביר לעצמי את החוויה. עכשיו, כשמתקרבים לעשור, פתאום קולטים שעברו עשר שנים. מרוב עשייה לא שמנו לב".
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור