נצפים ביותר
נושא נבחר
אירועי תרבות היום
לא מוגדרים כרגע אירועים
גפן מגזין המושבות > מאמרים > הצבא מחכה להם. או שלא
25 לאפריל 2009
הצבא מחכה להם. או שלא
מערכת הגפן, 24/04/2009 - 17:32
האם בשנת ה-61 למדינה בני הנוער מתגייסים לצה"ל עם אש בעיניים? לקראת יום העצמאות שאלנו כמה מהם האם היו יכולים להסתדר גם בלי שירות צבאי. התשובות מגוונות, המסקנה אחת: הם ביקורתיים הרבה יותר מבני גילם בעבר. בכל מקרה, פטריוטיות היא עדיין לא מילה גסה
צה"ל

את יום הולדתי הראשון בצה"ל לא אשכח לעולם. הוא נפל על יום הזיכרון לחללי צה"ל. וכך, ללא צל של ספק, ידעתי שעברתי לסטאטוס של חיילת. שנה קודם לכן, חבר שהכרתי נהרג בפיגוע שבוע לפני יום הזיכרון. המעבר ליום העצמאות היה צורם מאי פעם. לשבת באוהל השבעה ולראות את הזיקוקים בשמיים ואיך האחרים חוגגים.
קרבי זה הכי? תלוי
דובר צה"ל: "52% רוצים לקרבי"

ביולי 2007 פורסם ב-YNET כי רק 52% מבני הנוער בישראל מתגייסים לצה"ל. מדובר בירידה של 7 אחוזים לעומת שנת 2002.
10.8% מבני הנוער שקיבלו פטור משירות צבאי ב-2008 הצהירו שהם דתיים, לעומת 4.9% ב-1991.
33.1% מהבנות הצהירו שהן דתיות, לעומת 21.3% בשנת 1991.
6.9% קיבלו ב-2008 פטור רפואי, לעומת 4.3% ב-1991.
5.7% לא גויסו בשל רישום פלילי, לעומת 3.7% ב-1991.
מדובר צה"ל נמסר ל"מגזין המושבות": "כ-80% מבין הנערים והנערות המתגייסים השנה לצה"ל, דיווחו במחקר שבוצע בשנה האחרונה באגף כוח אדם, כי הם גאים להצטרף לשורות הצבא. 63% מהם מצהירים על כוונה להגיע לתפקיד פיקודי.
"למעלה ממחצית מבני הנוער העומדים לפני גיוס, מביעים רצון לשרת במסלול הקצונה. בנוסף 52% מהמתגייסים השנה מעוניינים להתגייס ליחידות קרביות.
"כמו כן בקרב המלש"בים (מועמדים לשירות הביטחון) ניכרת עלייה בשיעור המזדהים עם הקביעה כי השירות הקרבי תורם יותר".

להיות חייל בארץ הזאת זו חובה – אבל גם זכות גדולה. "המדינה שלנו היא קטנה וצעירה והספקנו המון ב-60 וכמה שנותיה. עכשיו צריך לשמור על זה, להעריך את זה ולהתקדם הלאה", אומר הוד פדר, בן 18 מחדרה שמחכה בימים אלה לגיבושים של החובלים. לפני זמן קצר נפל פדר בשלב הרביעי של המבחנים לטיס, כשרצה להמשיך את המסורת בבית ולהיות שייך למשפחת חיל האוויר. הוא גדל בשיכון המשפחות של בסיס חיל האוויר רמת דוד, לאבא בתפקיד בכיר בחיל שהשריש בו את האהבה לצבא.

הוד פדר:"לעבוד עם אנשים ברמה גבוהה"

"זו נראית לי מסגרת טובה לחיים", אומר הוד בביטחון. "הצבא הוא גוף שתורם למדינה. ואם עובדים בו לאורך זמן - זוכים לעבוד עם אנשים ברמה גבוהה ומקבלים תנאים טובים. אני מאוד מאמין בצה"ל כארגון".

- איך קיבלו בבית את הרצון שלך להתגייס להכי קרבי שיש?
"אבא שלי מאוד שמח שאני חושב כמוהו. אני הבן הבכור במשפחה כך שאני הראשון שמתגייס. אני ואמא שלי מאוד קרובים. היא אומרת כל הזמן שהיא לא מאמינה שהתינוק הקטן שלה הולך לצבא ושהיא תבכה כשאגיע לבקו"ם. זה מרגש אבל כל המשפחות בארץ עוברות את זה".
הוד פרד
 הוד פדר: "אבא שלי, ממשפחת חיל האויר, מאוד שמח שאני חושב כמוהו. אני הבן הבכור במשפחה כך שאני הראשון שמתגייס. אני ואמא שלי מאוד קרובים. היא אומרת כל הזמן שהיא לא מאמינה שהתינוק הקטן שלה הולך לצבא ושהיא תבכה כשאגיע לבקו"ם..." [צילומים: מירי בספמילנאה]

- והחברים?
"החברים שלי מאוד מפרגנים. רבים מהם הולכים ליחידות מובחרות - טיס, חובלים, סיירת מטכ"ל. כולנו רואים את הצבא כגוף רציני וחשוב לנו לתרום לחברה. האנשים בצבא מקריבים את חייהם למדינה ואני רואה בזה משהו מאוד יפה וחשוב. בלי ביטחון לא תהיה מדינה.

"ויש גם את הנושא החברתי: השירות בצה"ל מבגר את הנוער ונותן לו כלים להשתלבות בחיים האמיתיים אחרי השחרור. אני רואה הבדל בין הנוער שלנו שסיים צבא לעומת נוער במדינות שאין בהן שירות חובה והם נשארים ילדים".

- גם בארץ לא כולם מתגייסים.
"אני בוחן כל אחד בנפרד. אם זו סיבה סתמית, כמו מישהו שאומר שהוא לא צריך את הצבא, לא צריך לדאוג למדינה והוא מעדיף לעבוד, ללמוד או לטייל - אני רואה את זה בעין לא יפה. היום הנוער יותר עצלן וחושב יותר על עצמו. אנשים חושבים שמישהו אחר יכול לשרת במקומם וכל אחד דואג לעתיד שלו.

"אני הפוך מהם. אני אומר לו את הדעה שלי ולא מתווכח יותר מדי. שכל אחד יעשה מה שבא לו. יש חברה’ שחולים בכל מיני מחלות שמונעות מהם לשרת. את זה אני מבין וגם הצבא לא מאפשר להם. ויש דתיים אמיתיים. המדינה הסכימה שהם לא יתגייסו, לכן זה תקין".

- בכל מצב היית משרת בצה"ל?
"כן. הייתי במסגרת כל החיים שלי. אני בא ממשפחה של אבא בחיל האוויר, השתתפתי בשיעורי גדנ"ע שמאוד חיזקו אותי, קראתי על זה ספרים. אני רוצה לתרום למדינה כמה שאפשר. עד הסוף".

- מאיפה המוטיבציה?
"אני רואה את אבא שלי והחברים שלו ואני רוצה להיות כמוהם. אני מקווה לשרת בצבא עם אנשים כמוני פחות או יותר, אנשים רציניים, איכותיים, ברמה גבוהה. קצת מפחיד להיות במסגרת כל כך תובענית למרות שאני רגיל למסגרות, אבל אני מאמין שאסתדר כמו כולם".

- לא מפחיד ללכת לקרבי?
"גם לנסוע ברכב זה מסוכן, ועדיין עושים את זה. המטרה היא חיובית וטובה ומסתכלים על הצד החיובי של הדברים. אני יודע שהסיכון הוא חלק מזה, אבל אני לא ’קרבי-קרבי’. אני לא רואה את עצמי לוקח נשק חם ויורה. בחובלים זה שירות קבוצתי יותר, החיילים הם כמו משפחה שעוטפת אותך".


נעם קדם:"השירות הוא חלק מהזיכרונות שלנו"
נעם קדם
 נעם קדם: "אנחנו לא מיליטנטים אבל הצבא הוא מאפיין מאוד ישראלי וההווי הצבאי הוא חלק מהזיכרונות שלנו, השירים שלנו, הסרטים שלנו"

ההיבט החברתי הוא אחד המרכיבים החזקים בשירות הצבאי. צעירים רבים רואים בו חלק משמעותי בהתבגרות שלהם.

"שירות חובה תורם לאכפתיות החברתית, ומגבש אותנו כחברה", אומר נעם קדם, בן 18 משפיה, שיתגייס אחרי הקיץ לתפקיד רגיש. "מדינה שבה אין גיוס חובה וכולם רק מפתחים את עצמם, יוצרת חברה אחרת. אנחנו לא מיליטנטים אבל הצבא הוא מאפיין מאוד ישראלי וההווי הצבאי הוא חלק מהזיכרונות שלנו, השירים שלנו, הסרטים שלנו".

- לא כולם מתגייסים.
"יש כאלה שהחליטו לעשות שירות לאומי במקום גיוס, כי המסגרת הצבאית הדוקה מדי בשבילם והם לא יוכלו לעשות דברים שהם אוהבים. הצבא מרכז את כל החיים סביבו ויש כנראה אנשים שלא מוכנים לעשות את ההקרבה הזאת. יש אנשים שהמסגרת לא מתאימה להם. אבל הם חייבים למצוא מסגרת אחרת לתרום בה כדי להיות בסדר, בעיני לפחות. כל אחד חייב לתרום. אנחנו לא יכולים לחשוב רק על עצמנו".

- הצבא שלנו מוסרי?
"השבוע נהרג בבלעין מפגין נגד גדר ההפרדה, בגלל שאחד החיילים החליט לירות רימון גז ישירות על המפגין. ברגע שחייל לוקח את החוק של צה"ל לידיים ומרגיש שהוא יכול לעשות דברים כאלה – זה מסוכן. אני לא מסכים עם הפעולות האלה. אני חושב שיש הרבה עשבים שוטים בצה"ל, אנשים שמתגייסים למטרות הלא נכונות. אנחנו דוגלים במוסריות והאנשים האלה פוגעים בזה. הם מתגייסים לצה"ל מתוך רצון ראשוני לתרום יותר, חלק מגאוות היחידה, ולפעמים מצבים קיצוניים גורמים למעשים קיצוניים, לכן לא תמיד אפשר להאשים אותם.

"הצבא מנסה להוקיע את התופעות האלה ולכן הוא עושה תחקירים. אם אגלה שזה מכוון, ארגיש לא טוב עם זה שאני חלק מצבא שעושה דברים לא מוסריים. אם הייתי צריך להתגייס רק בשביל הממשלה שלי - לא הייתי מתגייס. אני מתגייס בשביל העם והאנשים שלידי. ממשלה וצבא שמייצג את מה שהממשלה מחליטה, אם הם לא חושבים שצריך להחזיר חייל חטוף הביתה - אין לי מה לייצג אותם. אם הייתי חייל קרבי היה לי מאוד קשה ללכת ולהילחם בשביל המדינה שלי במחשבה שהמדינה לא תלחם בשבילי".

קרן רוכברבג: "מקבלים יותר מאשר נותנים"

קרן רוכברג
 קרן רוכברגר: "זה בסך הכול שנתיים. הייתי עצובה או עצבנית אבל בחיים לא הייתי מוותרת על זה... המדינה שלנו לא הייתה קיימת אם אנשים לא היו תורמים מעצמם, ואם אנחנו לא נשמור כל עצמנו - אף אחד לא יעשה את זה".
"הצבא הוא שלב בחיים שכל ישראלי צריך לעבור אותו", אומרת קרן רוכברגר, 18, מזכרון יעקב שתתגייס בקיץ לחיל הרפואה. "זה חלק קטן שאנחנו תורמים למדינה. ובסופו של דבר, כל אחד מקבל מצה"ל יותר משהוא-עצמו נותן לו. בצבא אנחנו מקבלים חוויות, חברים, ידע שמלווה אותנו כל החיים, בגרות והכנה לחיים עצמאיים. מי שלא משרת - מפסיד".

- חשבת לקבל פטור?
"זה בסך הכול שנתיים. הייתי עצובה או עצבנית אבל בחיים לא הייתי מוותרת על זה. אנשים לא רוצים להתגייס כי הם חושבים שזה לא נותן להם שום דבר וזה לא מקדם אותם. מבחינתם זו ממש הקרבה והם לא מוכנים לקבל את זה, אז הם מחפשים מסגרת אחרת שתתאים יותר לחיים שלהם. אני מאוד מתנגדת לזה. המדינה שלנו לא הייתה קיימת אם אנשים לא היו תורמים מעצמם, ואם אנחנו לא נשמור כל עצמנו - אף אחד לא יעשה את זה".

- למה לא הלכת לקרבי?
"אממ.. לא הלכתי להיות קרבית למרות שהייתה לי אופציה לבקש. אני חושבת שזה לא מתאים לי באופי. אני לא רואה את עצמי קרבית וזה לא הכיוון שלי. אני מאוד מעריכה בנות ובנים שהולכים לקרבי. זה הדבר הכי חשוב והם באמת מסכנים את עצמם בשבילנו. אם זה מה שהיה צריך הייתי עושה את זה, אבל יש לי אפשרויות יותר מתאימות שאני והצבא נרוויח הכי הרבה".


פלג לוי: "לא מתגייס, מרגיש בודד"

פלג לוי, 19, מזכרון יעקב, בחר שלא לשרת בצבא ולא מרגיש שהוא הפסיד משהו. בשעה שחבריו מתאמנים קשה או שקועים בפעילות מבצעית, פלג משתתף בפרויקטים שהוא עושה בהתנדבות, בעיקר בתחום התקשורת. וגם עובד בעבודות זמניות ולומד לפסיכומטרי. הוא קצת בודד ללא חבריו החיילים, אבל שלם עם החלטתו שלא לשרת.
"מגיל צעיר ידעתי שלא אתגייס. ככל שהתקרבתי לתיכון הבנתי יותר שאני לא אהיה חייל. זו בעיה בחברה שבה כולם מתגייסים אחרי התיכון. הרגשה נוראה.

"אני לא יודע כמה קשה זה להתגייס, אבל אני יודע כמה קשה לא להתגייס. זה כמו לשחות נגד... אני מוקף בים של אי הבנה. אנשים פשוט לא מבינים: ’למה אתה לא מתגייס? מה הסיפור שלך? אתה לא רוצה לתרום? אתה סיסי? אתה פחדן?’.

"פתאום כל החברים שהיו איתי מגיל אפס חושבים שאני פחדן, סוציומט, משתמט. זה לסלול את דרכי כאזרח סוג ב’. אי אפשר לדבר עם יוצאי מטכ"ל, כי הם שואלים בדחייה נוראית ’איזה מין טיפוס אתה?’. אבל זה אני".

- מצטער על ההחלטה שלך?
"לא. אין לי מה להצטער. אני הולך עם מה שאני מאמין, למרות התגובות.
לא רציתי להתגייס כי אני לא מתאים. אני לא יכול לתפקד במערכת שבה אני מאבד את עצמי. ואני גם לא מאמין במערכת הזאת. קשה לי לתפוס תרומה ושירות למדינה כמשהו שמתחבר לאלימות וכוחניות".

- מה עשית כדי שלא יגייסו אותך?
"לא הזכרתי אידיאולוגיה בכלל, כי לא ממש איכפת להם. לא אמרתי שאני ילד פרחים שלא מאמין שרובים. הזכרתי רגישויות ועבר משפחתי, פגישות עם פסיכולוגים מהעבר. לא העמדתי פני משוגע כדי לצאת על פרופיל 21. פשוט אמרתי להם שאני לא יכול, שקשה לי, שההורים התגרשו, שאני מאוד מופנם ושאין לי חברים. רמזתי שאם יתנו לי רובה מי יודע מה יקרה. אמרתי שאני רוצה להתנדב בשירות לאומי והם נתנו לי פטור על חוסר התאמה".

מישהו מחפש מתנדב?

אחרי שקיבל את הפטור התחיל פלג לחפש מקום להתנדב בו בשירות הלאומי. "זה היה ממש לא מסודר. חיפשתי באינטרנט, ועד שמצאתי משהו שאהבתי, אמרו לי לחכות לשנה הבאה. בשלב מסוים הגעתי לארגון בתל אביב שמטפל כמו במתכונת של שירות לקוחות. ישבתי שעות מתחת למנורת ניאון מול מסך מאוד מרצד, דיברתי וירטואלית עם אנשים שאולי היו קיימים אם הייתי רואה אותם והרגשתי שאני לא באמת עוזר לאף אחד. אחרי חודשיים עזבתי".

מאז פלג החליט למצוא גופים פרטיים לתרום בהם בהתנדבות, בלי תעודות, בלי רישומים, בלי הוקרה מהחברה. פשוט מתוך אמונה. מי שמסיים שנת שירות לאומי זכאי לכל ההטבות של המסיים שירות צבאי, מסביר פלג. אבל בחיוך הוא מסביר שמסיבה לא מוגדרת, הוא מרגיש צורך לתרום במה שהוא מאמין. רק כדי לתת מעצמו לעולם.

- מה המשפחה אומרת על החלטתך?
"זה מפוצל. אמא שלי גרה בזכרון והמשפחה שלה מאוד תומכת. כולם פציפיסטים אפילו יותר קיצוניים ממני וחלק גדול יצאו איכשהו מהצבא, או סיימו אותו עם טראומות קשות. הם לא רוצים שאף אחד יתגייס.
"אבא שלי גר ברמת השרון והמשפחה שלו היא ההיפך המוחלט. גם הוא תמך בי, כי זה מה שאבא צריך להגיד, אבל אני חושב שמאוד קשה לו עם זה שבנו בכורו לא מתגייס, ואפילו לא עושה שירות לאומי. כולם שם יוצאי יחידות מובחרות ואני רואה שקשה להם.

"באחת הארוחות המשפחתיות בן דוד שלי אמר שפציפיסטים יותר גרועים מערבים. רציתי להגיד שאני גם פציפיסט וגם יש לי חבר ערבי אז אפשר להרוג אותי מיד. אבל לא אמרתי כלום, התביישתי נורא".
פלג לוי
 פלג לוי: "מגיל צעיר ידעתי שלא אתגייס. ככל שהתקרבתי לתיכון הבנתי יותר שאני לא אהיה חייל. זו בעיה בחברה שבה כולם מתגייסים אחרי התיכון. הרגשה נוראה..."

- מדברים על זה?
"לא, שותקים. בארוחה אף פעם לא שואלים אותי מה אני עושה בצבא או איך השירות הלאומי. הם יכולים לשאול אם אני עוד מנגן ואיך בזכרון. הם לא שואלים על החיים כי לא נעים להם לשמוע שאני לא בצבא. גם על פוליטיקה כמעט ולא מדברים כי זה תמיד גורם למריבות. גם ככה כל אחד נשאר בדעתו".

- עם חברים יוצא לך לדבר על זה?
"לא הרבה. אני בתדמית של ’ההוא שלא התגייס’, ’המשתמט’. הם מבינים שזה אני. חלק מרימים גבה. כל החיים שלהם עכשיו הם בתוך הצבא. חברים שפעם היינו נפגשים כל יום, עכשיו מתראים רק פעם בשבועיים אם יש להם זמן.

"כשנפגשים בארבע עיניים אנחנו מצליחים לדבר. אבל אם בא מישהו נוסף, אז מתחילים לדבר על הצבא ואני מחוץ לשיחה. אני יושב בצד, שותק שעות ומסתכל עליהם, ואף אחד אפילו לא טורח לפנות אליי, כי גם ככה ’אני לא אבין’. אני לא הולך למפגשים חברתיים ולא אגיע לטקס יום הזיכרון בבית הספר, כי במסורת כולם באים עם מדים ומשוויצים בפסגת החיים אליה הם הגיעו עם התג של היחידה, ואני אהיה עם הספרים והרעיונות העמוקים והחופש שלי. זה לא נעים".

- איך מגיבים אנשים זרים?
"דבר ראשון יש שתיקה מאוד מביכה. פוערים עליי עיניים ושואלים אותי, ’מה, אתה לא מתגייס? ערבים דופקים לנו בדלת עם סכינים ורק אתה לא תורם’. אני לא יודע מה איתם, אבל פה די שקט.
"בתיכון מדים קרביים נראים סקסיים אש ומישהי שאלה אותי לפני כמה ימים למה אני לא בצבא. אמרתי שזה לא בשבילי ושאני איש של שלום. אחר כך יש שתיקה ומאז לא מדברים איתי. יותר קשה להתקבל למעגל חברתי כשיש לי תג של מישהו שלא מתגייס. פה כולם מתגייסים".

- מרגיש בודד?
"כן, מאד. אני אחד היחידים בשכבה שלא התגייס. בתיכון מעגן מיכאל כולם אנשי מושבים וקיבוצים. הם חייבים להתגייס. אני מוצא את דרכי לאט-לאט, מנסה ללמוד קולנוע ופילוסופיה. עזרתי עכשיו בפרויקט הסיום של מעגן מיכאל. יצאתי לחיים לא בגיל 21, כמו בספר, אלא הרבה לפני. והחיים? לא נוראיים כל כך. אני גר בבית ולא צריך לפרנס אף אחד, אבל אני צריך להתחיל מאפס בלי חברים שילכו איתי בדרך".

- מרגיש שפספסת משהו?
"יש ערכיות ולומדים מה זה מסגרת בכוח, שליטה עצמית, כבוד, עבודה, דיוק בזמנים, בגרות מסוימת. אבל למזלי, קיבלתי את כל אלה ממקומות אחרים. הכוח שיש לרוץ נגד הזרם הוא יותר חזק מאלה שדורכים עליהם והם נכנסים להיות לוח שנה במשרד. הצבא הוא הכי ערכי בעולם אבל הוא מחנך לאלימות וזה די סותר את הערכיות שלו".
אנשים שקראו כתבה זו התעניינו גם ב
זה רק אני והמכונית שלי – 3 עובדות על תאונה עצמית
מצטיינות הנשיא לשנת 2021
יוצאים לדרך: נבחר מתכנן לפארק הנחל – ’’הואדי’’
גפן מגזין המושבות מקומון זכרון יעקב, בנימינה גבעת עדה, פרדס חנה כרכור, קיסריה, אור עקיבא, מושבי חוף הכרמל והישובים בין עתלית לעיר חדרה
אין להעתיק, להפיץ או לעשות כל שימוש בחומרים כלשהם באתר זה בכל דרך ובכל צורה ללא אישור בעלי הזכויות מראש ובכתב

פרטי יצירת קשר: 04-6399917

© 2006-2016 כל הזכויות שמורות
קישורים מהירים
> אודות גפן מגזין המושבות
> צור קשר עם גפן מגזין המושבות
> פרסם בגפן מגזין המושבות
> רשימת תפוצה
> כתבות
> חדשות
> תרבות ובידור